עד לפני שנה, כשדיברו על נבחרת הג'ודו לנשים, כולם דיברו על ירדן ג'רבי שזכתה באליפות העולם ובמדליית הארד האולימפית. אלא שבשנה האחרונה הג'ודאיות הישראליות פרצו קדימה ובראשן תמנע נלסון לוי, זו שהצליחה לזכות במדליה שאפילו ירדן ג'רבי לא זכתה בה, מדליית הזהב באליפות אירופה בקטגוריית המשקל של עד 57 ק"ג שהיא אולי הקשה ביותר בענף.
לרגל ראש השנה, תמנע נלסון לוי הגיעה לפודקאסט שיחת היום ב-ONE כדי לסכם את השנה האחרונה, הדרך שעברה מהבית בירושלים ועד למקום הראשון בדירוג העולמי, הילדות ברחוב הכי מפחיד בבירה, איך קיבלה כניסה חופשית לפארק תמנע, למה המדליה הקבוצתית הצילה אותה מפרישה, המחשבות לאמן בעתיד וכמובן ההישג הענק בזירה האירופית. האזינו.
"עברתי שנה מדהימה", אמרה תמנע נלסון לוי בפודקאסט. "הגשמתי חלום. המון זמן דמיינתי את זה, זה היה מיוחד. עכשיו אני רוצה זהב גם באליפות העולם בשנה הבאה וזהב גם במשחקים האולימפיים בעוד שנתיים. התחלתי להתאמן בגיל 13 או 14 בג'ודו. לפני זה, עשיתי אומנות לחימה בסטייל של קרבות רחוב. היו לי הרבה פערים להשלים בג'ודו, בניגוד לאחרות, כי לא היו לי הרבה תחרויות שעשיתי בילדות והיה חסר לי הבסיס".
איך הייתה השנה האחרונה שלך?
"למרות שזה היה מדיכאון לניצחון וזכינו במדליה הקבוצתית בטוקיו, עדיין הרגשתי שמשהו חסר לי. המדליה הקבוצתית כאילו לא הספיקה לי. היה לי קשה אחרי אולימפיאדת טוקיו, היה בי צד שאמר 'אולי מספיק עם הג'ודו', אבל הרגשתי שלא מיציתי את עצמי. לקחתי חופשה וחזרתי ספורטאית אחרת. אמרתי 'אני אתן הכל כדי שלא ארגיש שוב תחושת פספוס'. אם לא הייתי חוזרת, לא הייתי עכשיו עם הזהב באליפות אירופה ולא הייתי במקום הראשון בדירוג העולמי. הייתי צריכה לעבור את המשברים האלה, ואני מרגישה במקום אחר וטוב".
איך היה לגדול בירושלים?
"גדלתי ברחוב קצת בעייתי, פעם הייתה כתבה בעיתון על 'הרחוב שהכי מפחיד להסתובב בו בלילה בירושלים'. אני לא הרגשתי את זה, אבל יכול להיות שלאנשים מבחוץ היה קצת לא נעים. כיף בירושלים, כבר בעליות לשם אני מרגיש בבית".
גדלת במשפחה מרובת ילדים להורים שעלו מארה”ב. מה את זוכרת מהילדות?
"גדלתי במשפחה מיוחדת של שישה אחים, אולי לא בבית שהאכילו אותי בו עם כפית זהב אבל גם לא הרגשתי שהיה חסר לי משהו. עם שישה אחים בבית, לא משעמם אף פעם. אמא שלי הוציאה לנו את הטלוויזיה מהבית וכל הזמן היה קורה משהו. זה כיף לגדול בבית כזה. עד היום כל האחים נמצאים בקשר מאוד טוב. בילדות הלכתי לאימונים באופן עצמאי, הייתי חיה שנים על אוטובוסים".
יש לך קשר לדת, אם כבר גדלת בירושלים?
"אנחנו לא משפחה דתייה, אבל יש לנו קשר מסוים לדת. למדתי בבית ספר דתי פלורליסטי. היו לנו תפילות בבוקר וממש אהבתי את זה שיש לך חצי שעה בבוקר בשקט. בחגים אני הולכת עם אבא לבית הכנסת ואני אוהבת את זה. אנחנו גם עושים קידוש בשבת כולנו ביחד".
את מקריבה המון בשביל הג'ודו, כך אפילו ויתרת על חיי זוגיות. למה?
"אני לא חושבת שזה משהו שהוא לא אפשרי, אבל אני לא מתעסקת בזה כרגע. זה לא מדאיג אותי. המרכז של חיי זה הג'ודו ויש לי מטרות מאוד ברורות. כל דבר יגיע בזמנו".
מה נאחל לך לשנה החדשה?
"שאזכה בה באליפות העולם".