הביקור ההיסטורי של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך, בישראל הגיע לשיאו: היום (רביעי) נערך הטקס הממלכתי לי"א חללי מינכן לציון 50 שנה לטבח בחברי המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים ב-1972. באך לקח חלק גם בטקס שהתקיים בגרמניה לזכר קורבנות הטבח.
הטקס הממלכתי, שהופק על ידי משרד התרבות והספורט והוועד האולימפי בישראל, נערך בהאנגר 11 בנמל תל אביב. הטקס נערך בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר התרבות והספורט חילי טרופר, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך, יו”ר הוועד האולימפי יעל ארד, משפחות החללים, ספורטאים ומאמנים.
הנשיא יצחק הרצוג נשא דברים בטקס: "משפחות יקרות, מי מאיתנו אינו זוכר את השעות החשוכות והאינסופיות של ספטמבר המר ב-1972, בהן ייחלנו כל כך לסוף אחר. אבל לדאבון הלב ולשברו, תקוותנו התבדו. בחלוף יממה בישרו לנו את הקשה שבהודעתו. הייתי רק נער צעיר, אבל לא אשכח לעולם את בוקר נורא. לא אשכח את הדמעות, האבל והיגון העמוק שעטפו מדינה שלמה. זה היה רגע שבו כבה הלפיד האולימפי ודגל חמש הטבעות הוכתם בדם”.
“זכר הספורטאים מחייב את כולנו לשוב ולהדגיש: הלחימה בטרור חייבת להיות משותפת, נחושה ותקיפה. עבורנו, טבח הספורטאים היה ועודנו אסון לאומי, אבל השנים שחלפו ומאבקיכן, משפחות יקרות, הוכיחו שיותר מכל, זו טרגדיה עולמית. אין דבר הפוך יותר מספורט מאשר טרור. אני מודה לך, תומאס באך, על מחויבות לכך שהעולם לא ישכח את הטבח במינכן וקורא לוועד האולימפי הבינלאומי לקיים טקס רשמי כהוראת נצח בכל אולימפיאדה ובכל דור ודור”, המשיך.
לאחר מכן דיבר גם שר התרבות והספורט, חילי טרופר: "הפיגוע במינכן היה חריג בתוצאות הנוראות שלו וחריג בחשיפה התקשורתית שלו. אבל לא חריג בשנאה שהזינה אותו. החשיבה המעוותת של המחבלים הפלסטינים, שפחד ומוות יטלטלו את העולם, לא התחילה במינכן, ולצערנו גם לא הסתיימה שם. אל מול תפיסה שזורעת חורבן ומוות אנו מעמידים תפיסת עולם שיש בה אהבת אדם וקידוש ערך החיים. יש מי שמספרים סיפור על חושך ויש מי שמספרים סיפור על אהבה”.
“אל מול הייאוש שהם מציעים, אנו מציעים אפשרות של תקווה. ונדמה לי שמשפחות חללי מינכן מסמלות באופן המזוקק ביותר - תפיסת עולם של תקווה. רק מי שיש בו תקווה ומחויבות עמוקה לצדקת הדרך, אינו מרפה מהמאבק לעשיית צדק. ייקח כמה זמן שייקח, אדם מוסרי אינו מרים ידיים מהאפשרות לעשות צדק", הוסיף.
טרופר המשיך: "הייתי שם בכפר האולימפי והמחשבה שרק מאות מטרים הפרידו בין אנשי המשלחת הישראלים הכפותים והחרדים לחייהם, לבין המונים שחגגו את הספורט והחופש ולאחר מכן הבחירה להמשיך במשחקים, כמו גם הבחירה להתעלם במשך עשרות שנים של משחקים אולימפיים מהכתם הנורא הזה, משקפים כשל מוסרי ואנושי עמוק. כאן המקום להודות לתומאס באך ולממשלת גרמניה”.
עוד אמר: "נזכור את המתים. את אליעזר, אנדריי, דוד, זאב, יוסף גוטפרוינד ויוסף רומנו, יעקב, מארק, משה, עמיצור וקהת. אומה חפצת חיים אינה שוכחת את מי שנהרגו רק משום שהיו חלק ממנה. רק משום שהיו יהודים וישראלים. הנה, משפחות אהובות, גם אחרי 50 שנה – אינכם לבד. לא שכחנו. ביהדות נכתב 'צדק צדק תרדוף'. אילנה, אנקי ואחרים כאן יישמו צו זה – הלכה למעשה. רדפו אחר הצדק והשיגו אותו”.
"משפחות יקרות, אני יודע שזה לא משנה כמה שנים עברו – הכאב נוכח והעצב מפושט. אבל נדמה לי שבתיקון ובצדק המאוחר שנעשו – יש משום נחמה קטנה. ואולי יש גם נחמה קטנה בידיעה, שרוחם של ההולכים עדיין מפעמת בקרבכם ורוחכם מפעמת בקרב כולנו. בטקס במינכן אמרה אנקי שפיצר שבעלה אנדריי הוא הרוח במפרשיה. ובכן, אנקי, אילנה וכל המשפחות - אתם הרוח במפרשינו. אתם עושים אותנו טובים יותר, אנושיים יותר וצודקים יותר. תודה לכם", סיכם.
נשיא הוועד האולימפי, תומאס באך, אמר: "המשחקים האולימפיים מאחדים את המין האנושי. המשחקים האולימפיים הם חגיגה של שמחת חיים ושל הטוב ביותר שהמין האנושי יכול להיות. כל מה שהמשחקים מסמלים התנפץ לרסיסים לפני 50 שנה כאשר התרחשה המתקפה על המשלחת הישראלית. מתקפה זו הייתה גם מתקפה כנגד המשחקים והערכים האולימפיים. 5 בספטמבר 1972 הוא היום האפל ביותר בתולדות האולימפיאדה”.
עוד הוסיף: “אנחנו שותפים לכאב הקורבנות והתנחומים שלנו לא יכולים להקל על כאב המשפחות. כולנו זוכרים בדיוק איפה היינו כששמענו את החדשות על הטבח. הייתי בן 18, ספורטאי צעיר עם חלומות אולימפיים, והתמונות הנוראיות עדיין רודפות אותי. למרות הכל, הספורטאים הישראלים השתתפו בכל המשחקים האולימפיים, והתנועה האולימפית תמיד תהיה אסירת תודה על כך. אנחנו אסירי תודה עוד יותר על הכאב שחוויתם זמן רב, עד שהוועד האולימפי הבינלאומי הנציח את יקיריכם. על הכאב ועוגמת הנפש שגרמנו לכם לאורך כל השנים - אני מתנצל. מעולם לא הפסקתם לפנות אלינו, ובאופן זה הצלחתם להביא לקיומם של רגעי האזכרה בריו 2016 ובטוקיו 2020”.
"אני מבקש שוב לקרוא את שמות הנרצחים ולהזכיר לנו שהם יישארו לעד חלק מהקהילה האולימפית שלנו: דוד ברגר, זאב פרידמן, יוסף גוטפרוינד, אליעזר חלפין, יוסף רומנו, עמיצור שפירא, קהת שור, מארק סלבין, אנדריי שפיצר, יעקב שפרינגר, משה ויינברג". לאחר מכן אמר באך בעברית: "יהי זכרם ברוך", אמר.
באך המשיך באנגלית: "טבח מינכן הוא אחד הרגעים בחיים שבהם כל אחד זוכר היכן היה. הייתי בן 19 כאשר התרחש הטבח, התמונות הלוא אנושיות רודפות אותי עד עצם היום הזה. המתקפה הזו עיצבה את חיי ואת המחשבה שלי. היא חלק ממי שאני היום. למרות מה שקרה, לא בפניתם גב למשחקים האולימפיים. ספורטאים ישראלים השתתפו במשחקים בכל פעם מאז המתקפה. אנו מודים על כך ועוד יותר בכלל הכאב שנגרם לכם כשנאלצתם לחכות שנים רבות עד שהוועד האולימפי הנציח לבסוף את יקיריכם. על כך ועל עוגמת הנפש, אני מצטער מעומק לבי.
"שמרתם על קר בל ינתק, מעולם לא חדלתם להזכיר לנו, לפנות לליבנו, באופן זה הצלחתם להביא לקיומם ל רגעי האזכרה בריו ועל כך נתונות לכם הערכתי ותודתי. אני בטוח שידוע לכם עד כמה השפיעה עליי התמדתכם. כתוצאה מכך, נקטנו יחד צעדים לזכר יקיריכם, קודם בריו 2016 ובהמשך בדקת דומיה בטקס הפתיחה בטוקיו. אנקי ואילנה, מה שריגש אותי יותר מכל ועדיין מעלה דמעות הייתה תגובתם באותו רגע כאשר אמרתם בטוקיו: "סוף סוף נעשה צדק". נזכור אותם באהבה, נישא אלינו אל הרקיע ונראה שם את כוכבי ספטמבר מעלינו - 11 כוכבים, כולם בזהב", סיכם.
אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, אמרה בטקס: “אני רוצה לדבר אל 11 הנרצחים. הצדק נעשה. לא עוד הכחשה ושתיקה שהביאו לרצח המזעזע שלכם. הצלחנו להביא את גרמניה להודות באמת המרה והכואבת. לא ויתרנו. לא הרמנו ידיים, אפילו לא לרגע. מהדירה שקירותיה מלאים דם ועד המסוקים המפוייחים כשאתם שם כפותים. נשיא גרמניה בנאומו שנמשך 18 דקות הודה במחדלים ולקח אחריות. גרמניה והעולם כולו הבינו את מה שאנקי ואני ידענו כבר בעשור הראשון לרצח. המאבק הסתיים. הגענו למינכן לאחרונה, המקום ממנו לא שבתם, וביקשנו לסגור מעגל ולחזור לכפר האולימפי. עמדנו שם והפעם פתחו בפנינו את הדלת והנוכחות שלכם הורגשה. היו אלה רגעים מצמררים, ילדינו שבגרו ונכדינו עמדו על המרפסת אחרי 50 שנה, זה הרגיש כמו תמונת ניצחון. זה דור שלא ידע את יוסף אבל אני בטוחה שאתם גאים בדור הזה שהמשיך את המורשת שלכם. המדליות בהן זכינו הן הצלחה. כעת אנו תקווה שדקת הדומיה לזכרם במשחקים האולימפיים לא תישכח”.
יו"ר הוועד האולימפי בישראל, יעל ארד, אמרה: "בבית בישראל ישבו נרגשים בני המשפחות והחברים, ובמקום שהלב יתמלא בגאווה, השתלטו עליהם האימה, החרדה והצער. היום כאן, כולנו 11 - כולנו הגיבורים, הנרצחים. חייהם שלהם נגדעו אכזריות, אבל המשחקים נמשכו כשכאן קרבו את המתים. 4 שנים אחר כך, משלחת ישראל אכן חזרה להתחרות במונטריאול. כיו"ר הוועד האולימפי, אני שבה ואומרת - הספורט הישראלי לא נכחד. הטרור לא ניצח. אנחנו כאן ניצבים מולכם, נושאים בתרמילנו את המורשת של 13 מדליות אולימפיות. לפני שנה, בכפא האולימפי בטוקיו, נערך לראשונה טקס לזכר הנרצחים. תומאס באך, הציבור הישראלי מודה לך".