מתן סגל
|
אוהדי הכדורגל בארץ (מערכת ONE)
בשעה טובה, משרד התרבות והספורט הקים השבוע ועדה למניעת אלימות בספורט, שנועדה לטפל בבעיית האלימות והגזענות במגרשים. אין ספק שמדובר ביוזמה חשובה שכבר מזמן הייתה צריכה לקרום עור וגידים. מי נמצא בוועדה? מפכ"ל בדימוס, אנשי משרד התרבות וההתאחדות, נציגי הליגות והאיגודים הספורטיביים, נוכחות נשית מכובדת וגם נציג אחד של האוהדים. באמת יפה מאוד. רק דבר אחד קטן חסר בוועדה: מתוך עשרת חברי הוועדה, לא מצאו לנכון לשלב אפילו ערבי אחד.
עזבו רגע את זה שאין שום סיבה שבכל גוף ציבורי, בכל דירקטוריון ובכל ועדה לא יהיה ייצוג ראוי לקבוצה שמהווה 20% מהחברה הישראלית. עזבו את זה שהשחקנים הערביים בקבוצות הכדורגל הישראליות בולטים הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה, והרבה יותר מאשר בתחומים רבים אחרים בציבוריות הישראלית; שהם מופיעים באופן קבוע במשחקי הנבחרת ומייצגים את כולנו בליגות הכי גדולות באירופה. עזבו את כל זה. העובדה הבסיסית היא שכשמדברים על גזענות בספורט הישראלי, מדברים קודם כל על גזענות נגד ערבים.
אומרים שלצבע אין ריח, אבל לגזענות דווקא יש. יש לה גם צבע ויש לה גם שורשים. הגזענות בספורט הישראלי לא ניטרלית ולא מנותקת מהקשרים חברתיים עמוקים. רוב התקריות הגזעניות במגרשים הן של יהודים נגד ערבים, ויש הרבה יותר קללות ושירי גנאי נגד ערבים מאשר נגד יהודים. זו לא רק תחושה סובייקטיבית, אלא עובדה שמגובה בנתונים. דוחות תוכנית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים" מראה שבשנה האחרונה יש עלייה במספר הקריאות נגד ערבים. שירים כמו "מוחמד מת" ו"שיישרף לכם הכפר" נשמעים לא רק על ידי חברי לה פמיליה במשחקי בית"ר, אלא גם ביציעי האוהדים של קבוצות כמו מכבי ת"א ומכבי נתניה.
אוהדי בית"ר ירושלים (איציק בלניצקי)אבל הגזענות בספורט באה לידי ביטוי לא רק ביציעים אלא גם בדין הלא זהה שננהג כלפי שחקנים יהודים וערבים. מונס דאבור, אחד הכדורגלנים המוכשרים והמצליחים ביותר בדור האחרון, נאלץ לסיים את דרכו בנבחרת בעקבות השערורייה שפרצה על רקע דבריו בעניין מסגד אל אקצא בזמן אירועי שומר החומות ב-2021. בשעה ששחקנים יהודים מתבטאים באופן קבוע בצורה לאומנית וקיצונית ולא נאלצים להתמודד עם אף סנקציה, דאבור הושעה זמנית מהנבחרת, זכה לאפס גיבוי מההתאחדות והסוף ידוע.
רק לפני שבועיים, במשחק בין הפועל באר שבע לבית"ר ירושלים, שחקן באר שבע רמזי ספורי חגג מול הקהל של בית"ר אחרי שכבש גול, ובתגובה השליכו עליו אוהדי בית"ר חפצים, קראו לעברו קריאות גזעניות וחלקם אף ניסו לפרוץ לדשא. היחס של אוהדי בית"ר לספורי היה גזעני במובהק, ובכל זאת התקשורת בחרה להאשים את ספורי בהתגרות, כאילו שני הדברים שקולים זה לזה.
רמזי ספורי (רדאד ג'בארה)האנקדוטות לא נגמרות והן מוכרות היטב לכולנו. בספורט הישראלי ובכדורגל בפרט – המקום שבו יהודים וערבים נמצאים במגע הכי תכוף וקרוב, משחקים ביחד וגם אחד נגד השני – קיימת לא רק גזענות אלא גם אפליה ברורה נגד ערבים. כדי לתקן אותה מוכרחים קודם כל להכיר בה, ולא לראות בגזענות איזו תופעה שנפלה עלינו משמים כמו אסון טבע, ושכולם סובלים ממנה באותה מידה. בשורה התחתונה, להקים ועדה נגד גזענות ואלימות בלי ערבים היא כמו ועדה לשוויון מגדרי שאין בה אף אישה אחת. ועדה שבעצמה נוהגת בגזענות לעולם לא תפתור את בעיית הגזענות.
הכתוב הוא מאמר של מתן סגל.
דראפיץ' מדבר בזמן שהאוהדים מוחים