עם השקעה דומה: העליונות של ריאל על אתלטיקו

הדרבי הגדול של מדריד אמש (ראשון) הוכיח שוב – ריאל ממשיכה להיות השליטה הבלתי מעורערת של בירת ספרד. הבלנאקוס היו גדולים על הקולצ’נרוס וניצחו 1:2 בדרך לעוד ניצחון משכנע של החבורה המושלמת של קרלו אנצ’לוטי, בעוד שזו של דייגו סימאונה המשיכה לדעוך. 

לאורך השנים בדו קרב הזה, ריאל תמיד הצטיירה כעוצמתית והעשירה יותר לעומת אתלטיקו הצנועה, אך נתוני ההעברות בעשור האחרון מבטלים לגמרי את הטענה שהעליונות של אלופת אירופה נובעת מיתרון כלכלי. מאז 2013, שני המועדונים השקיעו כמעט את אותם הסכומים על מנת לחזק את הסגל שלהן, אך האם הן השיגו גם כמות דומה של תארים? רחוק מכך.

נכון, ההשקעה של הלבנים גבוהה יותר לאורך העשור האחרון, אך ב-23 מיליון אירו בלבד. במהלך התקופה הזו, ריאל הוציאה מיליארד ו-82.4 מיליון אירו על רכש והכניסה 959.5 מיליון אירו ממכירת שחקנים. כלומר, לאלופה מאזן שלילי של 122.9 מיליון אירו. לעומת זאת, הקבוצה של צ’ולו הוציאה מיליארד ו-54.3 מיליון אירו (רק 28.1 מיליון אירו פחות מריאל) והרוויחה 954.3 מיליון אירו ממכירות (5.2 מיליון אירו פחות מהיריבה העירונית). כלומר, המאזן של אתלטיקו בעשור האחרון עומד על מינוס 100 מיליון אירו.

פלורנטינו פרס (רויטרס)

עם כמעט אותה השקעה, ארון הגביעים של ריאל התמלא ב-20 תארים (!) בעשור האחרון – 5 זכיות בליגת האלופות, 3 זכיות באליפות המקומית, גביע מלך אחד, 3 סופר קאפ ספרדי, 4 סופר קאפ אירופי ו-4 זכיות בגביע העולם למועדונים. מנגד, אתלטיקו זכתה בחמישה תארים – שתי אליפויות מקומיות, זכייה אחת בליגה האירופית, סופר קאפ אירופי אחד וסופר קאפ ספרדי אחד. מי שבטוח יהיה מרוצה מהפער הזה הוא האיש המנצח על ניהול המועדון הלבן, הנשיא פלורנטינו פרס.

עם זאת, בעוד שריאל שמרה על רוב השלד שלה לאחר ההצלחות הגדולות, יש לציין שהיריבה העירונית שלה נפרדה מרוב הכוכבים שלה. דוגמה לכך היא קיץ 2014, אז זכתה בליגה והייתה סגנית אלופת אירופה, אך נפרדה מדייגו קוסטה, פיליפה וארדה טוראן שהיו כמה משחקניו החשובים ביותר של צ’ולו.