תחושות קשות בנבחרת ישראל לאחר ההדחה אמש (חמישי) מאליפות אירופה כבר בשלב הבתים הראשון. חניכיו של גיא גודס מצאו את עצמם בפעם החמישית בטורניר רודפים אחרי יריבתם והאכזבה העצומה אותה חשו שחקני הנבחרת, כמו גם התסכול, בלטו מאוד בירידה מהפרקט כאשר למעט תומר גינת ונמרוד לוי אף לא שחקן אחד הסכים לדבר עם התקשורת בדרך לחדר ההלבשה.
שני ניצחונות היו לנבחרת, שניהם היו בשני המשחקים הראשונים ובשניהם אותו התסריט של מצב הרדיפה, רכות הגנה לא טובה גם בהגנה האישית וגם הרוטציות בהגנה לא היו טובות איחורים לסגירות השלשות מהפינות כמו גם הגנת השלשות לא בדיוק היו שם, בסביבת הנבחרת הצביעו על הפתיחות הלא טובות ואמרו כי הרי אותן הבעיות שהיו בשני המשחקים הראשונים אלו לא דברים שפתאום נפתרים ונעלמים כלא היו, כאילו מדובר באיזשהו פתרון קסום.
ההתקפה גם כן לא הייתה שם, למרות האסיסטים, משהו שם פשוט לא היה מחובר. בנבחרת הביקורות הופנו לא אחת, אם זה בין השחקנים לבין עצמם ובין שבנבחרת כלפי צוות האימון, על כך שהנבחרת לא תמיד הגיעה מוכנה למשחקים, על החילופים וגם על ההרכבים ששיחקו יחדיו על המגרש. לאחר המשחק תומר גינת בעצמו התקשה להסביר אולי את אחת השאלות הכי בוערות, בנבחרת בה היה כל כך הרבה כישרון, יותר מדי שחקנים, למעשה למעט שניים שלושה אף לא אחד לא הצליח לשחק בהתאם לפוטנציאל המלא שלו.
תומר גינת לאחר ההפסד וההדחה מהיורובאסקטסוגיית הזימונים גם כן הביאה ללא מעט ביקורות, הרי עידן זלמנסון זומן ובסופו של דבר כמעט ולא שותף, על ג'ון דיברתולומאו ויתרו ולא נלחמו עליו מספיק וברור הרי מה עוד גארד שיכול היה ללחוץ על הכדור ולדחוף אותו קדימה יכול היה לתת כאן, ומעל לכל בנבחרת שבה משחקים ים מדר ודני אבדיה ויובל זוסמן צריך היה לעשות ולהשיג יותר, העתיד אולי נראה ורוד אבל הפעם הטורניר הסתיים מוקדם מדי מבחינתם של השחקנים בכחול לבן, ואם לא היה די בכך הרי שדווקא בטורניר הנוכחי עם גל מקל וגיא פניני חבל שהסתיים כך ולא כפי שהגיע להם עם מקום בשלב הבא.
בסביבת הנבחרת הבינו שבעיה נוספת שבלטה מאוד על המגרש למשך 20 רבעים והארכה אחת, הייתה גם אולי הגדולה ביותר, בשום שלב, בשום משחק לא הייתה נבחרתו של גודס במצב שבו היא שלטה והכתיבה את הקצב. כשהדברים על הפרקט הפכו לקודרים משהו, בנבחרת עברו להרכב הפורוורדים שיכול לעשות מעט בלאגן ולהכאיב משהו, אך בסופו של דבר הרכב הפורוורדים הוא לא באמת תוכנית שאפשר לחיות עליה, הרי מדובר בהרכב שאמור היה להביא משהו חדש ומרענן תוך כדי משחק אחרי פתיחה טובה משהו שאמור להטות את הכף.
נבחרת ישראל (משה ברדה)הבעיות אולי חגגו, אך הן לא התחילו באליפות אירופה ובטח שלא במוקדמות אליפות העולם, אלא עוד בחלונות, הניצחונות של השחקנים בכחול לבן, אך עדיין צריך לזכור שכשם שבמשחקי ההכנה נבחרת ישראל גברה על רומניה, בחלק מהחלונות בתקופת הקורונה נבחרת ישראל לא הגיעה עם סגלים ששונים באופן משמעותי מהסגל שהגיע לפראג למעט דני אבדיה וים מדר כמו גם, מאידך חלק מהנבחרות אותן פגשה נבחרת ישראל הגיעו בהרכבים שונים לחלוטין מאלו אשר עלו על הפרקט בארבעת הבתים המוקדמים.
הסוף כאמור ידוע, והאכזבה עצומה, הפוטנציאל לא מוצא עד תום, תחילה דובר הרי על היעדר היררכיה מבחינת דקות המשחק, אז מהבחינה הזו הייתה היררכיה ברורה, רק שייתכן והיא אינה הייתה נכונה, הרי רומן סורקין לא בדיוק הצליח לשחק מעל הטבעת, ושלשה אחת הוא לא לקח ואלו נקודות החזקות במשחק שלו. הנבחרת לא הצליחה לייצר ריווח למרות הקליעה משלוש ובנוסף לא השכילה או הצליחה ללכת מספיק פנימה והסגל של הנבחרת שהורכב ממספר רב של פורוורדים, הבליט את המחסור בסנטימטרים ובשר מתחת לסל מה שמוביל היישר בחזרה לשאלת הזימונים בנבחרת, שם הודו כי גם היה מקום לגבי צ'אצ'אשווילי. "צ'אצ'א", ובסופו של דבר הרי גם הוא וגם דיברתולומאו צריכים היו להיות בפראג. והנבחרת? היא שבה ארצה בטיסות מפוצלות, במידה רבה כשם ששיחקה ונראתה על הפרקט, מפוצלת ולא מאוחדת.
ג'ון דיברתולומאו (איציק בלניצקי)נמרוד לוי אמר לאחר המשחק: "עצוב, אני מאוד עצוב שאנחנו לא ממשיכים, אבל נלחמנו. אני לא חושב שחוסר של היררכיה היה, בסוף הגנתית מחצית ראשונה לא באנו ובדברים הקטנים בריכוז לא שיחקנו בהתקפה שלנו גם את המשחק שלנו. אני מרגיש שהחבר’ה נתנו את הכול, השארנו את הכול על המגרש".