50 שנה חיכו משפחות חללי הי״א להכרה מצד העולם ובעיקר מצד גרמניה בטבח שנעשה במשחקים האולימפיים במינכן ב-1972 והנה היא הגיעה, עם הטקס הממלכתי שנערך היום (שני) על אדמת גרמניה בבסיס חיל האוויר בפירסטנפלדברוק, אותו מקום בו נרצחו 9 מ-11 החללים במהלך אותה פעולת חילוץ כושלת של משטרת מינכן. הטקס הועבר בשידור חי באתר.
את הטקס ליוותה התזמורת הקאמרית היהודית בעיר והזמרת רוני דלומי שרה. בנוסף נשאו דברים דוקטור מרקוס סודר, ראש ממשלת בוואריה, פרנק וולטר שטיינמאייר, נשיא גרמניה, נשיא ישראל, יצחק הרצוג, שרת הפנים הפדרלית של גרמניה, ננסי פזר, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס באך שהיה סייף באותם משחקים אולימפיים ב-1972, דוקטור יוסף שוסטר, נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, דוקטור שרלוטה קנובלוך, נשיאת הקהילה היהודית במינכן ובבוואריה, ואנקה שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר.
עוד קודם לכן נערך טקס בפארק האולימפי במינכן בסמוך למגורים שם נחטפו הישראלים במעמד שר התרבות והספורט חילי טרופר, ראש עיירית מינכן דייטר רייטר, נשיאת הוועד האולימפי הישראלי, יעל ארד והמשפחות כמובן.
תקציר הטקס לזכר חללי יא במינכן 
יעל ארד, אילנה רומנו ואנקה שפיצר (רויטרס)
יעל ארד, אילנה רומנו ואנקה שפיצר (רויטרס)את הטקס פתח מרקוס סודר, ראש ממשלת בוואריה, שאמר: ״גרמניה נושאת באחריות היסטורית, לכן היה חשוב להגיע לפיצוי. עשינו טעויות רבות, הערכת המצב של המשטרה לא הייתה נכונה, ואנחנו שוב מבקשים את סליחתכם. הטבח תמיד יהיה קשור אלינו, זה זעזע את העולם ומשפיע עד היום. זאת הייתה אולימפיאדה של שמחה שחלפה ברגע. איש לא יכול לדעת אם ההחלטה להמשיך את המשחקים הייתה נכונה. החלום הפך לטראומה, זה היה מוות חסר טעם. החיים של קרובי המשפחה השתנו לגמרי, אסור שדברים כאלה יקרו. לא עוד טרור, לא עוד אנטישמיות, לא איומים, לא ברחוב ולא בשום מקום. אני מבטיח הגנה על החיים היהודיים בבוואריה”.
יעל ארד, אילנה רומנו ואנקה שפיצר בטקס במינכן (רויטרס)פרנק וולטר שטיינמאייר, נשיא גרמניה אמר: ״אנחנו מתאבלים על 11 ספורטאים ומאמנים שהגיעו למינכן עם תקוות ושאיפות וחוו סיום מבעית. פעולת השחרור הסתיימה במרצח דם, 11 הספורטאים נרצחו דווקא בגרמניה ויום זה הוא יום של אבל וזיכרון. אני אסיר תודה שבני המשפחה נמצאים פה ושכבוד נשיא ישראל נמצא פה לצידי, ללא הנוכחות הזאת לא הייתי יכול לעלות על דעתי הנצחה מכובדת. אי אפשר לעמוד את הסבל והכאב שחוויתם, רק אפשר לשער מה זה ואיך ממשיכים לחיות. איך ממשיכים לחיות עם התמונות והידיעה שהבעל סבל שעות באותו החדר ודימם למוות בייסורים? איך ממשיכים לחיות שמקבלים שתי גלויות ממינכן שהבן שנרצח בינתיים מספר שהכל נפלא? שום דבר בחייכם לא נשאר כפי שהיה לפני 1972.
“משחקי מינכן היו אמורים להיות שונים לגמרי מאלו ב-1936 שם הנאצים ניצלו את הרעיון האולימפי למטרותיהם. מינכן 1972 הייתה אמורה להיות תיקון. זאת הייתה השאיפה, משחקים שמחים, אך הייתה גם אחריותו של המארח על הספורטאים מכל העולם כולל ובעיקר על אלו מישראל, אותה ישראל שהייתה מאוימת מהיום הראשון לקיומה, שמוקפת שנאה ואיבה. בגרמניה הספורטאים היו אורחים שלנו. זאת הייתה הבעת אמון להשתתף במשחקים אחרי הפשע נגד האנושות בשואה, ובקרב הספורטאים אף היו ניצולי שואה. אך רצינו להיות מארחים טובים ולא עמדנו באמון שנתנו בנו. הם לא היו בטוחים ומוגנים, ואנחנו לא היינו מוכנים לפיגוע מסוג זה למרות שהיינו צריכים להיות מוכנים.
נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר (רויטרס)“לא היינו מוכנים לפיגוע טרור שנערך מול קהל טלוויזיוני בינלאומי” הודה הנשיא. “הכפר האולימפי הפך לבמה בינלאומית של טרוריסטים, אסור שזה יתרחש, זה פשע מתועב. מילים אלו לא מספיקות להסביר את הקטסטרופה שהייתה במינכן. הזיכרון הזה כואב, במיוחד לכם אבל זה חייב לכאוב גם לגרמניה. הטראומה של מינכן חרטה את עצמה בזיכרון בישראל, אבל גם במינכן וגם בכל גרמניה בעקבות טעויות איומות וקטלניות, פשוט מחדל.
“ההכרה הייתה צריכה להתרחש מזמן. הפושעים לא הגיעו מגרמניה, הם הביאו את השנאה והטרור למינכן אבל זה לא פותר אותנו, אחריות המארחים הייתה למנוע את מה שלא מנענו. גם היום יש יותר מידי שאלות ללא מענה, שנים הייתה שתיקה והדחקה ואדישות למשפחות וגם זה מחדל. מבקש מכם סליחה ומבקש מכם בשם גרמניה את המחילה שלכם על ההגנה הבלתי מספקת ועל הבירור הבלתי מספק לאחר מכן על העובדה שמה שקרה קרה. זאת חובתי להכיר באחריות שלנו כאן היום וגם לעתיד. מי יתן שיום זה אתם המשפחות תחושו שאנחנו כואבים את הכאב״.
בתום דבריו, נשיא גרמניה זכה למחיאות כפיים סוערות מהמשפחות השכולות.
הטקס לזכר חללי מינכן (רויטרס)נשיא מדינת ישראל, יצחק הרצוג נאם גם הוא, ואמר: “למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מהנא ארפא? כך שואל הנביא ירמיהו וכך שואלים אנו היום. גם בחלוף 50 שנה מהרצח המחריד של 11 הספורטאים האולימפיים, כאן, ובכפר האולימפי במינכן, הכאב הנצחי והאירוע הנורא נותר כפצע. כל מי שזוכר את השעות בהם עקבנו בחרדה איומה ובדאגה אין קץ אחר הדיווחים הסותרים שהגיעו כל כמה שעות מהכפר האולימפי במינכן. התקשינו להאמין כי שופטים וספורטאים יהודים מוחזקים על אדמת גרמניה. לדאבוננו, בחלוף יממה בישרו לנו את הקשה שבבשורות, איש מהם לא שרד.
“אף על פי שהייתה נער צעיר לא אשכח לעולם איך נסעתי עם אבי לבית הספר ושמעתי את החדשות הנוראיות. לא אשכח לעולם את תחושת האבל והיגון שעטפו דינה שלמה כאשר מה שכונה האולימפיאדה השמחה הפך ברגע אחד לרגע החשוך והשפל ביותר בתולדות האולימפיאדה. י”א הספורטאים, קורבנות הטווח במינכן באו בשם רוח הספורט, רוח האחווה הידידות והסולידריות בין עמים ובין מדינות ונרצחו בדם קר רק בגלל שהיו יהודים. הטבח הברוטלי שגדע את חייהם ואת חיו של שוטר גרמני, היה אירוע של אבדן צלם אנוש. זה היה הרגע בו כבה הלפיד האולימפי.
נשיא המדינה יצחק הרצוג (רויטרס)“עבורנו, הטווח הזה היה אירוע שהכתים את דגלה של האולימפיאדה, שלעול0ם לא יהיה כפי שהיה גם אחרי עשרות רבות של שנים כפי שאמר נשיא גרמניה, שהממשלה הגרמנית נמנע מלהכיר באירועים. על הצלקות של הניצולים מהאירוע התווספה האדישות והשכחה של האירוע. אמת אחת פשוטה נשכחה: זו לא טרגדיה ישראלית או יהודית אלא טרגדיה עולמית. זו טרגדיה שממחישה שוב ושוב כי אין דבר הפוך יותר מספורט מאשר הטרור ואין דבר הפוך יותר מטרור אל הרוח הספורטיבית. אסור שהעולם ישכח כי המלחמה בארור בכל מקום ובכל זמן חייבת להיות משותפת נחושה ותקיפה. עתיד החברה האנושית תלוי בכך שנקדש את הטוב וננצח את הרע, את האנטישמיות השנאה והטרור.
“במובן זה ולא רק, החלטת גרמניה ומאמציו של הנשיא וממשלת גרמניה ובוואריה לקחת אחריות על המחדלים ולאפשר את חקירתם באופן יסודי, היא חלק מקידוש הטוב והניצחון על הרע, ויש בה כעבור חצי מאה צעד מוסרי חשוב וצודק כלפי הקורבנות, כלפי המשפחות וכלפי ההיסטוריה. מכובדיי, בשפה העברית יש מילה ייחודית למי שנרצח באסון, אדם זה נקרא חלל. אותה מילה מתארת גם מקום ריק וחסר, מקום שאין בו. כל אחד מחללי י”א מינכן היה עולם ומלואו לכל משפחתו והותיר אחריו חלל שלא יתמלא לעולם, וקטונתי מלנחם את בני המשפחות האהובות והשכולות. אומץ לבכם והבחירה בחיים ודור ההמשך שלכם, כל אלה הם מופת לכולנו והם מצבת זכרון לכולנו, לזכר הנרצחים. יהי זכר חללי אולימפיאדת מינכן שמור בלבנו לעד”.
נשיא המדינה יצחק הרצוג (רויטרס)ננסי פזר, שרת הפנים הגרמנית הוסיפה: ״רצינו להיות מארחים טובים ולקבל בזרועות פתוחות את העולם, היינו חייבים להגן עליהם ונכשלנו בצורה מזעזעת. לא הצלחנו לספק למשלחת הישראלית את ההגנה שלה היא הייתה זקוקה. לא היו לנו אז את האנשים המתאימים כדי להציל אותם מהחוטפים. נשיא גרמניה דיבר על כישלון משולש ואני בשם ממשלת גרמניה רוצה להתנצל על כך. צריך לברר את מה שניתן. זאת החובה של ממשלת גרמניה וזה מבייש שעד עכשיו זה לא קרה. חשוב לי להקים ועדה של היסטוריונים גרמנים וישראלים שיוכלו לחקור את האירועים״.
הטקס לזכר חללי מינכן (רויטרס)נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך אמר: “החמישה בספטמבר 1972 הוא היום האפל בהיסטוריה האולימפית. אנו שותפים לכאבם של קורבנות הרצח של המתקפה הברברית הזו שעד היום ממלאה אותנו באימה בושה וסלידה. האהדה שלנו יכולה להקל רק במעט את אלו שאיבדו את אהוביהם. הספורטאים כל כך רצו לקחת חלק בחגיגה השלווה הזו של האחדות האנושית על כל מגוונה, ללא הבדלים פוליטיים או תרבותיים. הרצח היה גם מתקפה על המשחקים האולימפיים ועל הערכים האולימפיים. דקת הדומייה המשותפת שבה לקחו מאות מיליוני בני אדם במהלך טקס הפתיחה של משחקי טוקיו 2020 הבהיר זאת בצורה מרגשת: גם היום נרכין את ראשונו ויש לנו קרוב רב לקורבנות.
נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך (רויטרס)“אנו חולקים את האבל שלכם בני המשפחות, והמשלחות הישראלית והנרצחים הינם חלק מהקהילה האולימפית. למרות האובדן הנורא שהמשפחות והוועד האולימפי חוו, לא הופנה עורך למשחקים. ספורטאים אולימפיים המשיכו להתחרות. אני רוצה להודות במיוחד לאנקה שפיצר ואילנה רומנו, לוועד האולימפי של ישראל וכל בני המשפחות. תודה גם ליעל ארד. תמיד הושטתם לנו את היד ודחפתם להנצחה המשותפת. תודה רבה לכם אנשי המשפחות על כך שלא הפנתם את עורפכם לקהילה האולימפית, על זה תמיד נהיה אסירי תודה. שום טקס לא יכול לגרום לכך שנשכח 50 שנה של כאב וחוסר וודאות, כשהרבה נשאר בחושך.
“אסור לנו לאפשר לחושך הזה להתקיים ואסור שתהיה שכחה. אנו מברכים על כך שוועדה עצמאית אמורה לשפוך אור על פעילות גופי הממשלה, ונעשה כל שנוכל על מנת לתרום מידע לוועדה הזו. המשחקים האולימפיים מאחדים את העולם כולו, לכן ההנצחה של היום היא בעלת משמעות עמוקה עוד יותר. אנחנו עומדים יחד מאוחדים בהנצחה. אנחנו מאוחדים במחויבות לשמירת השלום במשחקים האולימפיים, ואנחנו רוצים להראות שערכי הסולידריות חזקים יותר מכל שנאה ופילוג”.
נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך (רויטרס)“אלו שהיו אחראים לרצח ישלמו את המחיר. למרות שעברו 50 שנה הצלחנו להגיע למטרות”, אמרה אנקה שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר, ופנתה לבעלה המנוח: “בסוף היום אתה עדיין לא כאן ושום דבר לא ישנה את זה. הם רצחו את התקוות שלנו, את העתיד שלנו אבל לא את אהבתי אליך. היית כל כך אדיב, נדיב ומצחיק, ולמרות שהיינו נשואים רק שנה ושלושה חודשים זה היה הזמן הכי טוב בחיים שלי.
“הילדה הקטנה שלנו, אנוק, כבר לא קטנה וגדלה להיות אישה מרשימה, שאתה היית כל כך גאה בה. אני זוכרת איך בכית וצחקת כשראית אותה בפעם הראשונה. כמה עצוב זה שאף פעם לא הספקת להכיר אותה. אבל בדבר אחד אני מאוד גאה: גידלתי את ילדינו בלי שנאה בלב. הלוואי וגם היית מכיר את אילנה, שותפתי ב-50 השנים האחרונות, שהיו כואבות ובודדות. אבל המחשבה עליך נתנה לי את המוטיבציה להמשיך.
אנקה שפיצר (רויטרס)“ראש הממשלה אז, דיבר על הנסיבות המצערות של האירועים שישכחו לאחר שבועות ספורים. אז לא, לא שכחנו. לא הצלחתי למצוא שקט כי השקט עדיין לא נעשה ואתה וחבריך ראויים לצדק. אני בטוחה שהייתם עושים כל שביכולתכם למנוע את שפיכת הדם היהודי הנוסף על אדמת גרמניה. כולם שואלים אותי אם מצאתי שקט, אבל הם לא מבינים. תודה לך אנדריי, על האהבה שלך, אני מקווה שעכשיו מצאת שקט, אנחנו ניפגש שוב. אנדריי, אתה היית הרוח במפרשים שלי”.
אנקה שפיצר (רויטרס)