שינתה את הענף: סרינה פורשת כגדולה מכולן

זהו זה. עם ההפסד הלילה לאיילה טומליאנוביץ’ האוסטרלית, השחקנית הגדולה בהיסטוריה של עולם הטניס נפרדה לשלום וחתמה קריירה פשוט אדירה, כזו שבוודאי יתקשו לשחזר (או אפילו להתקרב לזה), על אחת כמה וכמה בעתיד הקרוב. בגיל 40 (נושקת ל-41) סרינה וויליאמס תפרוש בקרוב, גם אם זה עדיין לא רשמי, והיא תעשה את זה באופן טבעי ומתבקש אחרי הטורניר הביתי באליפות ארצות הברית, שם הניפה 6 פעמים את הגביע היוקרתי בטורנירי היחידות.

האגדה האמריקאית, שהפכה למותג של ממש, השיגה הכל מהכל במהלך הקריירה שהחלה אי שם ב-1995 ועשתה זאת כנראה מנקודת הפתיחה הכי קשה שהייתה יכולה להיות, מהילדות הענייה במישיגן, כולל גילוי הגזענות שספגה בדרך, ועד לרווחים בלתי נתפסים של כמעט 95 מיליון דולר.

רק לשם המחשה זה יותר מפי שניים ממה שהרוויחה הבאה בתור אחריה, אחותה הגדולה ונוס וויליאמס. אגב, רק ב-12 החודשים האחרונים וכמעט מבלי להשתתף בתחרויות הסבב סרינה הרוויחה 35 מיליון דולר, שלישית בענף ואפילו יותר מרפאל נדאל, שנמצא בשנה מצוינת.

סרינה וויליאמס, הרבה יותר מטניסאית (רויטרס)

גביע הגראנד סלאם האחרון שסרינה הניפה היה אמנם לפני יותר מחמש שנים ב-2017, באליפות אוסטרליה הפתוחה, אבל גם אם השנים האחרונות ובעיקר השנתיים הללו היו די צולעות, זה לא יכתים אפילו לא בטיפה קריירה שספק אם סרינה עצמה, אפילו עם הדחיפה והאמונה הגדולה שאבא ריצ’ארד נתן לה מגיל צעיר, הייתה חולמת על כך.

23 מייג’ורים בטורנירי היחידות (7 באוסטרליה, 3 בצרפת, 7 בווימבלדון ו-6 בארה”ב), 14 בזוגות ועוד שניים בזוגות המעורבים, זאת לצד 4 מדליות זהב אולימפיות ולא פחות מ-319 שבועות במקום הראשון, 186 מתוכם היו ברציפות. מספרים באמת בלתי נתפסים, דמיוניים, חלומיים או איך שתרצו לקרוא לזה, כי עם כל הכבוד הגדול למרגרט קורט, לה גראנד סלאם אחד יותר ביחידות (רק 11 בעידן הפתוח), לזלול כמות תארים שכזו במהלך הקריירה זה לגמרי שם אותך מעל כולם, בלי ספק בכלל.

סרינה, שינתה את הענף כולו (רויטרס)

וזה ממש לא רק המספרים, הניצחונות והגביעים זו הייתה שליטה דומיננטית מאין כמותה. לשם המחשה עד כמה – מריה שראפובה הייתה מהשחקניות האיכותיות בסבב, כזו שזכתה בחמש תארי גראנד סלאם והייתה סיוט כמעט של כל שחקנית. כל שחקנית חוץ מסרינה כמובן, הכוכבת האמריקאית גם מול הרוסייה הציגה עליונות מוחלטת, שני ניצחונות בלבד היו לשראפובה בראש בראש ביניהן מול 20 (!) של האמריקאית.

23 ניצחונות מול עשרה הפסדים היו לסרינה בגמרי גראנד סלאם, גם כשהיכולת לא ממש הייתה בשיא, שזה דבר טבעי בעליות וירידות בספורט יחידני, האמריקאית ידעה להתעלות מבחינה מנטלית. אף פעם לא להוריד את הראש, לעולם לא לוותר ולחזור גם ממצבים די אבודים, כאלה ששחקניות אחרות ובוודאי בעידן הנוכחי שאין אף אחת שמציגה דומיננטיות מוחלטת כבר היו מטיסות כדורים ליציע, אך לא אצל סרינה.

האחיות וויליאמס, פורצות דרך (רויטרס)

כדי קצת להמחיש ראוי לחזור אחורה לתחילת שנות האלפיים, אז ממש החלום הגדול של אבא ריצ’ארד התגשם. סבב הנשים הפך ממש למגרש המשחקים הפרטי של האחיות וויליאמס (“המופע של וויליאמס”), הן נפגשו בשישה גמרי גראנד סלאם רצופים, שזה נתון פשוט הזוי בפני עצמו. ונוס ניצחה את הראשון באליפות ארה”ב ב-2001 ומאז סרינה אמרה ‘אחותי עם כל הכבוד, זוזי הצדה’. בכל חמשת הגמרים הבאים הייתה זו סרינה שיצאה עם ידה על העליונה והגביע, מהרולאן גארוס של 2002 ועד ווימבלדון בשנה שלאחר מכן.

אז איפה הכל השתנה? רגע המפנה כמובן היה ב-2017 אז סרינה הודיעה שהיא בהריון ושבועות אחר כך היא ילדה את אלכסיס אולימפיה, בלידה לא פשוטה שגם גרמה לסרינה לתסחיף ריאתי ולהיות בבית החולים במשך שישה שבועות. מאז היא כבר לא חזרה להיות אותה סרינה עוצמתית ומפחידה, באופן טבעי גם יש לציין כי מצבה הפיזי כבר לא היה כמו שלפני כן. אמנם היא הגיעה אחר כך לארבעה גמרים, שניים ב-2018 ושניים ב-2019, אך היא הפסידה בכולם.

סרינה הביאה עוצמות של נראו בסבב הנשים (רויטרס)

אז מה למעשה הפך אותה לשחקנית הטובה בהיסטוריה? יש לכך כמה תשובות, אבל אם הייתי חייב לבחור אחת אז עוצמות. וויליאמס הביאה עוצמות יוצאות דופן למגרשי הטניס, כזה שמעולם לא נראו בסבב הנשים והיו יכולות גם להשתוות לאלו של הגברים, בלי ספק בכלל. עם הגשות של מעל 200 קמ”ש ופורהנד קטלני סרינה הפכה את עצמה למכונה בלתי מנוצחת.

בגיל צעיר הוריה, ששניהם היו מאמני טניס, הנחילו לה ולאחותה את המשחק האגרסיבי, טניס ללא פחד – ללכת על הווינר הקטלני גם במחיר של סיכוי טוב לטעות לא מחויבת. דבר לא כזה מובן מאליו בסבב הנשים, על אחת כמה וכמה בשנים האחרונות. פורהנד קטלני אמרנו? אמרנו. ועדיין זו חבטה שאם נכנסת לסרינה כמו שצריך אין מענה, חד וחלק. הכדור מגיע כבד עם ספין וזו בוודאות החבטה הכי יעילה שנראתה עד כה במגרשי הטניס של סבב הנשים.

סרינה וויליאמס, המלכה של ווימבלדון (רויטרס)

הבקהנד עם שתי ידיים, שלרוב היה שטוח ולא מסובב, התיש את יריבותיה ראלי אחר ראלי ואז לקינוח אחרי שהנקודה נבנתה כמו שצריך וויליאמס הייתה מסיימת בצורה מושלמת על הרשת, כי לא באמת ציפיתם משחקנית זוגות כ”כ איכותית לא להיות טובה גם ליד הרשת נכון? הקינוח לטעמי והמכה שהיה אולי הכי כיף לראות מסרינה (איזה מוזר לכתוב את זה בלשון עבר) הייתה חבטת הדרייב-וולי. חבטה קצת יותר מסובכת, שלוקחים אותה מהאוויר והיא קשה יותר לביצוע, אבל כזו שלא נותנת ליריבה שלה שום אופציה לחשוב על להחזיר שוב פעם.

אז במכלול זה כמובן לא רק יכולת כי כל ספורטאי-על לרוב גם ניחן באופי יוצא דופן ולסרינה היה את זה בשפע. נדבך לא פחות חשוב זו הדחיפה מאחורה, הפוש של המשפחה שעמדה מאחוריהן של שתי האחיות ותמיד נתנה להן את האמונה שהכל אפשרי, בכל מצב. אגב אופי בלתי מתפשר, לא במקרה המאזן של הכוכבת הגדולה במערכה שלישית ומכרעת של גמר גראנד סלאם היה מפלצתי ועמד על 1:10.

סרינה, דומינננטיות מוחלטת (רויטרס)

האמריקאית תשאיר אחריה מורשת אדירה וכאמור שיאים שספק אם יישברו, אבל כל האהדה הזו ממש לא הגיעה לה בקלות. היא סבלה מלא מעט ביקורות לאורך הדרך, ומנגד גם הייתה לעיתים מאבדת את העשתונות ובעיקר מול השופטים (ע”ע גמר אליפות ארה”ב ב-2018 מול נאומי אוסקה), כשגם בעשור הראשון של שנות האלפיים היו לא מעט האשמות לכיוון האחיות וויליאמס, שאביהן קובע מראש את התוצאות במשחקים שלהן.

טניסאים וטניסאיות אפרו-אמריקאים כן כבר לקחו תארי גראנד סלאם עוד לפניה, אבל סרינה הייתה שממש הפכה את עצמה לכוכבת על במה שמוגדר הספורט הלבן, כזו שממש דרסה את הסבב והציגה יציבות שנים על גבי שנים. האחיות וויליאמס ובעיקר סרינה כמובן, היוו מודל חיקוי עבור הדור הבא, וגם כאלה שנקודת הפתיחה שלהם/ן לא הייתה הכי נוחה ואידאלית.

סרינה נפרדת ותולה את המחבט, ששינה סדרי עולם בסבב הנשים, אך בינתיים הטניס האמריקאי, שצמא כל כך להצלחה ומשקיע המון משאבים, רק יכול לחלום ולהתפלל לעוד אגדה כזו שתצמח שם, כרגע זה הכי רחוק מאפשר. מאז אותה זכייה אחרונה באוסטרליה 2017 רק שתי אמריקאיות הניפו מייג’ור, סלואן סטיבנס וסופיה קנין, וגם אלו היו שתי הבלחות ולא משהו שמזכיר אפילו עשירית מהטניסאית הגדולה בכל הזמנים.