בזמן שנבחרת הנשים בג'ודו זוכה במדליות רבות בחודשים האחרונים עם ספורטאיות צעירות שכובשות את הפודיום, נבחרת הגברים החזקה מתקשה לייצר הצלחות למרות שיש לה סגל מלא בג'ודאים ותיקים ומנוסים. מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה, מנסה כעת להחזיר אותה למסלול הניצחונות, כאשר שעון החול התהפך, הרי שכולם נמצאים במרוץ נגד הזמן לקראת אולימפיאדת פאריס 2024 שתתקיים בעוד פחות משנתיים.
סמדג'ה בעל ניסיון רב והמאמן הלאומי כמובן יודע שהוא צריך לספק קבלות מעתה והלאה. בראיון ל-ONE במהלך ההכנות לאליפות העולם שתתקיים בחודש הבא הוא מודה כי הפרישה של אורי ששון החלישה את הנבחרת, מספר איך המציא את עצמו מחדש מול הג'ודאים המובילים, מסביר מה עובר על אלוף העולם לשעבר שגיא מוקי, וחושף כי הוא מתמודד עם אחד מהאתגרים הגדולים בקריירת האימון שלו: "זו השנה הקשה והמאתגרת ביותר בעבודה שלי".
אורן, נותרו פחות משנתיים למשחקים האולימפיים בפאריס. איך אתה מגדיר את המצב בנבחרת שלך?
"יש לי נבחרת שהיא לא צעירה, אבל מאוד מאתגרת. צריך כל הזמן לנסות להדליק את הספורטאים לקראת הופעות בתחרויות שהם כבר התחרו בהן פעמים רבות, והם צריכים לנסות ולמצוא מוטיבציה כל פעם מחדש. רוב הספורטאים שהיו בטוקיו הם כבר באזור גיל 30. זו לא נבחרת צעירה, אבל יש לה הרבה ניסיון, וכמובן שאני לא מוותר עליהם. יש לנו דור איכותי ומיוחד".
למה זה מאתגר לעבוד איתם?
"כי הם ממשיכים להתאמן ולהתחרות, כאשר רובם כבר נשואים והגוף שלהם כבר די שחוק. ההתנהלות היא אחרת מולם. טוהר בוטבול רק התחתן ולמחרת היינו צריכים לטוס למחנה אימון, אז דיברנו, הוא קיבל עוד יום אחד כדי להישאר בארץ ולהתאושש, ואז הצטרף לסגל. אנחנו חייבים להמשיך לרוץ אבל לא קל לנהל את זה. אין ברירה, כל הזמן חייבים להמשיך לעבוד. הם מתאמנים ורואים שיש מוטיבציה לעוד אולימפיאדה, אבל אני תמיד חושב פעמיים אם להעמיס עליהם או לתת מנוחה כי לפעמים כשאתה מבוגר יותר אז ההתאוששות שלך בין האימונים היא איטית יותר. הם כבר לא ילדים. אם פעם הייתי עושה 14 יחידות אימון וידעתי שאני יכול להפיק מהם יותר, כיום אנחנו שמים דגש יותר על ההתאוששות והאימונים הם לא ארוכים מידי. מנגד, יותר קל לעבוד איתם בקרבות כי הם הרבה יותר מנוסים כמובן. יש לזה יתרונות וחסרונות".
איך אתה מתמודד עם כל זה?
"זו הקדנציה הכי קשה שלי כמאמן. אחרי אולימפיאדת טוקיו הורדנו פרופיל, בקושי התאמנו או התחרינו. חזרנו ועלינו להתחרות בפאריס, בתל אביב, במונגוליה ובבודפשט, שם חלק זכו במדליות וחלק לא. בגלל שהתחלנו מאוחר אנחנו עדיין בבנייה ולכן יוצאים למחנות אימונים בעולם. אני מנצל יותר את הניסיון שלהם ופחות מביא אותם לכושר מטורף. אני רק מקווה שנתרומם ונתקדם. הכוונה היא להגיע למשחקים האולימפיים ולהתפוצץ שם".
כמה מהם יפרשו אחרי אולימפיאדת פאריס?
"אני אהיה זהיר במה שאני אומר, אבל יכול להיות שזה הריקוד האחרון של רוב הספורטאים בנבחרת שלנו. אנחנו מדברים על זה בינינו. אני תמיד אומר להם שהמשחקים האולימפיים יכולים להיות מטלטלים, לשני הכיוונים, כי כשאתה זוכה אתה בעננים וכשאתה לא אז זה מתסכל. לכן אני תמיד מעדיף שהם יעשו עוד כמה תחרויות לאחר מכן, כדי להרגיש טוב עם עצמם ושייהנו מהסוף. בהנחה שאליפות העולם אכן תתקיים בתל אביב ב-2025 כמו שאנחנו רוצים, אני מקווה שמי שירצה לפרוש יעשה זאת בתחרות הזאת כדי שיישאר לנו זיכרון מתוק, אבל בסוף זו החלטה שלהם. אני כמובן לא ארצה לשחוק אותם, אני רוצה שהם ייהנו ממה שהם עושים עד הסוף".
עד כמה משפיעה הפרישה של אורי ששון?
"אורי היה ספורטאי מוביל, גם בהישגים וגם בנוכחות שלו. כשהוא היה איתנו, ידענו בכל רגע נתון שהוא יכול לעשות תוצאה גדולה בכל תחרות. הוא מאוד חסר לנו, אבל אנחנו ממשיכים הלאה. אנחנו ננסה להכניס את סרפים קומפנייץ לאולימפיאדת פאריס במשקל הפתוח. הוא צעיר, בן 22, וזכה במדליות בסבבים הנמוכים. התחלנו את התהליך איתו לפני חודש ורק בעוד כחצי שנה נדע אם הוא יוכל להיכנס או לא. אנחנו מצפים ממנו לעשות קפיצה ונקווה שיצליח לעשות אותה".
“מוקי פצוע שש שנים, אבל עוד יחזור”
שגיא מוקי נמצא ביכולת לא טובה בתקופה האחרונה והוא מתקשה לזכות במדליות. מה עובר על מי שהיה אלוף העולם לשעבר?
"ב-2016 שגיא מוקי נפצע בגב וזו פציעה שאי אפשר להתגבר עליה. עד היום הוא לא התגבר עליה. מי שרואה אותו מתחרה אולי חושב שהוא כשיר - אבל לא, הוא לא כשיר. הוא תמיד סובל. יש שחיקה ויש כאבים שהוא חווה. זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו כבר שש שנים. מעטים הספורטאים שמתמודדים שש שנים עם הפציעה הזאת. אנחנו מנסים להביא אותו לכשירות בכל טורניר, אבל זה לא תמיד מצליח. שגיא הוא אלוף עולם, פעמיים אלוף אירופה, סיים במקום החמישי באולימפיאדת ריו וזכה במדליית ארד בתחרות הקבוצתית, כך שהוא אחד מהספורטאים המעוטרים והגדולים במדינת ישראל - ובכל פעם צריך לבנות את היכולות שלו מחדש. זה לא קל, אבל זה חלק מהעבודה ואנחנו מתמודדים עם זה".
כן, אבל אי אפשר לומר שהוא לא עובר משבר מסוים. הוא נפרד מהסוכן שליווה אותו, הוא הפסיק לעבוד עם הפסיכולוג של הנבחרת ואפילו אתה כבר לא מלווה אותו לקרבות. איך אתה מסביר את זה?
"בתפיסת העולם שלי כספורטאי וכמאמן, אני לא מתערב בעניינים האישיים. לגבי הסיפור עם הסוכן, אין לי מושג. אני יודע שהוא החליף סוכן אבל זה לא קשור אליי. לגבי הפסיכולוג, היו מחלוקות, אבל הוא כן עובד עם אלעד פזי. הם עובדים ביחד בימים אלה. לפעמים בקריירה דברים משתנים וזה טבעי. עם כל ספורטאי בנבחרת, לפעמים השיחות והמפגשים עם הפסיכולוג צומצמו בשלב כזה או אחר, לפי דרישה ולפי הנוחות של כולם".
זה מקובל עליך?
"אם פעם הייתי אומר לספורטאי 'יש לך שניים-שלושה מפגשים, תתייצב אליהם' בדרישה חד משמעית, אז לספורטאים במעמדו של שגיא מוקי יש את הבחירה. אם לא נוח לו, זה גם בסדר. עד אולימפיאדת ריו 2016 הייתי דורש שכל אחד יישב וידבר, כי הצד המנטלי היה חשוב לנו, אבל היום אני חושב שהם מנוסים יותר וכבר מכירים את כל הטריקים. שוב, שגיא ואלעד עובדים ביחד. היה נתק מסוים, הצלחנו להתגבר עליו וכל אחד במקום שהוא באמת רוצה להיות בו. זה קורה".
“הם כבר לא ילדים קטנים”
ולמה אתה לא נמצא בקרבות של שגיא מוקי בסמוך למזרן?
"זה לא רק איתו, זה גם עם טוהר בוטבול ואחרים. בהתחלה הייתה לי דילמה, איך אני מחלק את עצמי בין כל הספורטאים. יש לי בכל תחרות את ברוך שמאילוב, טל פליקר, פיטר פלצ'יק, שגיא מוקי, לי קוכמן ועוד. בכל פעם ניסיתי לתת לכל אחד את ה-200% שלי וזה לא תמיד עבד. היו קרבות חופפים ותמיד הייתי בדילמה עם מי אשב בקרבות. רציתי לעזור לכולם, אבל לפעמים בסוף זה גרם לתוצאה הפוכה. היה אירוע שבו אני בעצמי כבר הייתי בדילמה אם להמשיך עם אותו הספורטאי שהתחלתי איתו את התחרות או שאעזוב אותו לטובת מישהו אחר באמצע. כל אחד מהם רצה שאשב לצידו בקרב, אבל זה לא מסתדר, אז פשוט נמנעתי מזה לאחרונה. נתתי לגיא פוגל מהצוות שלנו לשבת איתם כי הרגשתי שאני יכול להעניק להם יותר עזרה מאחורי הקלעים, אם זה בתדרוך אישי או בישיבה על הווידיאו".
ואתה שלם עם זה?
"זה נותן שלווה לכולם ולא מביא אותנו לוויכוחים או ללחץ מיותר בתוך הנבחרת. הסתכלתי על מאמן נבחרת יפן בתחרויות - וגם הוא לא יושב עם כולם בקרבות. כבר אחרי אולימפיאדת ריו לא חשבתי שזה נכון שאהיה בכיסא ליד המזרן בכל קרב וקרב, אבל הייתה דרישה מהאיגוד שאהיה שם ועשיתי את זה. עכשיו זה יהיה אחרת, כי זה מתסכל אותי כשאני יושב עם מישהו אחד ואני יודע שמישהו אחר לא מקבל ממני סיוע. כשאני לוקח צעד אחורה, אני מסתכל על כולם וכל אחד מקבל את המקום שלו ואת הזמן שלו. גיא פוגל מצורף לכל האימונים והתחרויות, אני נכנס ומתיישב בקהל ומנהל את הכול מרחוק".
האם זה נכון שהיה לך ויכוח עם שגיא מוקי על הורדת הפאץ' האדום מהחליפה שלו, אותו תג השם האדום שניתן רק לאלופי העולם?
"הייתה לי דרישה שלא יתאמן איתו".
למה? הרי זה כבוד ששמור רק לאלופי העולם, לא רצית שהוא יסתובב איתו כי זה משך אש?
"זכייה באליפות העולם זה אירוע משמח ומדהים, אבל בגלל הנסיבות של הקורונה שגיא היה עם הפאץ' על החליפה בערך שנתיים. ברור שזה שלו ושהוא זכה בזה ביושר, אבל אחרי החגיגות העדפתי ששגיא יחזור להיות אותו שגיא האלמוני שהיה קודם לכן. ביקשתי שהוא ישכח מאליפות העולם ויצעד לקראת האולימפיאדה בלי הפאץ', אבל האולימפיאדה נדחתה בשנה ולא היו תחרויות אז זה נמשך".
זה פגע בו?
"אני חושב שזה אולי קצת פגע בו. זו הייתה הבקשה שלי, הוא החליט שהוא רוצה להישאר איתו וקיבלתי את זה. אנחנו לא עושים מזה איזה עניין. אולי אני ראיתי את זה אחרת, אבל זו זכותו המלאה להמשיך להתאמן ולהתחרות איתו כל עוד זה אפשרי. נכון שדרשתי דברים מסוימים והוא סירב, אבל זו זכותו. אני לא מתעסק בעניינים האלה, אני אומר את דעתי וזהו. הם כבר לא ילדים קטנים".
מאז אפריל 2021, כשזכה במדליית הארד באליפות אירופה, הוא לא הופיע על הפודיום באף תחרות. למעלה משנה ללא מדליה, זה לא כואב לך?
"שגיא יחזור לעצמו. רק בימים האחרונים חזרנו ממחנה אימונים בחו"ל, ופתאום מצאתי את עצמי מושך את השערות שלי ואני אומר 'אלוהים, שלוש שנים לא התאמנו ככה, כי עצרו לנו את הטורנירים ואת מחנות האימון בגלל הקורונה'. מחנות האימונים חשובים וזה משהו שלא היה לנו הרבה בשנתיים האחרונות, אז לפחות בקמפיין האולימפי הזה לא נוותר על שום מחנה אימון. כל מחנה אימון שאנחנו עושים - אני מחבק אותו. יש לנו תקופה מאתגרת בדרך, עם שלוש אליפויות עולם עד לאולימפיאדת פאריס. זה המון לשנתיים, אבל בעיניי זה גם המאני טיים. הייתה מנוחה ארוכה, חזרנו להתאמן ועכשיו מתחילים להתרומם לקראת כל התחרויות הגדולות".
מה עבר לך בראש כשהוא הופיע מול סעיד מולאי, כשספורטאי ישראלי מתחרה מול איראני?
"שזה לא מעניין. בסוף סעיד מולאי הוא עוד ספורטאי וצריך לנצח גם אותו".
הסיבה שלי קוכמן לא יהיה באליפות העולם
האם זה נכון שהודעת ללי קוכמן שהוא לא יתחרה באליפות העולם?
"הודעתי ללי קוכמן שהוא לא מתחרה באליפות העולם הקרובה, כן. זה לא עונש, פשוט הוא לא תפקד טוב לאחרונה".
מה זאת אומרת?
"אני מצפה ממנו להגיע לשלב של הקרבות על המדליה בכל תחרות, אבל אצלו לא ממש ראיתי את זה בחצי השנה האחרונה. לכן הוא יתחרה בשלושה טורנירים מהסבב הנמוך יותר, ואם יבוא לידי ביטוי הוא יחזור להיות חלק מהסגל הבכיר. זה תקף לכל אחד, אגב. התחרות בסגל נפתחה. יש ספורטאים צעירים חזקים וגם להם יש מקום. מי שיהיה טוב, יהיה בנבחרת. ים וולצ'ק עשה כמה קרבות יפים, מתן קוקולייב מתקדם, רוי סיוון שמתחרה במשקל של לי קוכמן אולי גם יוכל להתמודד על הקריטריון. אנחנו מתחילים להריץ את הדור הצעיר. מי שלא יעמוד בציפיות, ולא משנה באיזה רמה הוא, נבדוק את זה ונשקול מה לעשות. לכל אחד יש מטרות ויעדים אישיים, צריך לעמוד בזה".
מתי נראה את הצעירים משתלבים?
"לאף אחד לא מובטח כלום. כל אחד מהספורטאים צריך להוכיח את עצמו. אני מאמין שיש כמה שנתחיל לראות אותם משתלבים אחרי אליפות העולם".
איך יוכרע הפעם המאבק בין טל פליקר לברוך שמאילוב ב-66 ק"ג?
"מי שיהיה טוב, יזכה בכרטיס. באופן כללי, אני חושב שהקריטריון העולמי והדירוג העולמי לא משקרים. הם לא ירוצו לכל הטורנירים בשנה האחרונה, יהיו להם כמה תחרויות באותה שנה והם יצטרכו לפגוע בכל תחרות באזור המדליות כדי לזכות בניקוד. אם אני אצליח להגיע לרמה שבכל טורניר הם יהיו קרובים למדליות ויזכו במדליות, אז אני אדע שאנחנו במקום טוב".
פיטר פלצ'יק מסוגל להגיע לפודיום הגדול ביותר?
"הוא בתקופה טובה. הוא גם עובר פציעות וטיפולים, אבל פיטר נמצא מבחינת כושר במקום מאוד טוב. הוא צריך שקט וסבלנות".
מה אתה חושב על ההצלחה של נבחרת הנשים בג'ודו?
"מה שמדהים בג'ודו זה שהנשים התחילו את הקמפיין לטוקיו 2020 עם בור גדול בעקבות הפרישה של ירדן ג'רבי. בדיוק אז לקחנו את ההובלה כנבחרת הגברים - והיום זה השתנה. הספורטאיות הצעירות הגיעו לבשלות והן מתחילות לספק תוצאות. לראות את תמנע נלסון לוי זוכה באליפות אירופה זה מדהים, לראות איזו התקדמות עשתה רז הרשקו זה כיף. כולנו שמחים מזה, כולנו מאותו הענף וכולנו מאותו האיגוד. זה מרים גם את נבחרת הגברים למעלה. כרגע הן מושכות אותנו ומובילות בטבלת ההישגים וכל הכבוד להן על זה. שני הרשקו עושה עבודה מדהימה איתן ואנחנו מפרגנים בענק. אני מקווה ומאמין שנגיע לאולימפיאדת פאריס עם ארבעה או חמישה ספורטאים וספורטאיות שמועמדים למדליה אולימפית".
“אין שום סיבה שלא נהיה במונדיאל”
אתה עדיין עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
"כן. מה שמבאס אותי כמאמן זה שמנמיכים ציפיות ומורידים את הרף. אני מעריך את אלון חזן והייתי רוצה שהאמירה שלו ושל המאמנים הבאים לא תהיה 'אנחנו רוצים להעפיל לטורניר גדול'. המטרה היא להגיע לכל משחק ולנצח בו, אפילו במונדיאל או ביורו. ככה צריך לחשוב. יש מדינות קטנות מאיתנו או בסדר גודל כמו שלנו, כמו קרואטיה לדוגמה, שעשו דברים מדהימים גם בכדורגל, ולכן אין שום סיבה שלא נהיה חלק מהמונדיאל או מהיורו. צריך להעלות את הרף ולרוץ קדימה, פחות לדבר".
מה שהכי מדהים לראות בתקופה האחרונה זו ההצלחה באליפויות אירופה בספורט האולימפי. היו מדליות זהב גם באתלטיקה, גם בשחייה וגם בהתעמלות, כלומר בכל אחד משלושת ענפי הליבה של הספורט האולימפי. באמת התקדמנו?
"ברור. ארטיום דולגופיאט ספורטאי גדול, אלוף אולימפי שזכה במדליית זהב באליפות אירופה וממשיך בדרך שלו זה משהו מדהים. גם אנסטסיה גורבנקו שזכתה באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות עושה דברים מדהימים. היה כיף לראות מדליית זהב באתלטיקה ומדליית זהב גם באליפות אירופה בג'ודו כמובן. זו תקופה טובה וכל איגוד שמצליח להביא הישגים בתחרויות באירופה ובעולם - צריך להציב אותו ברף העליון של התעדוף ולהזרים אליו עוד תקציבים ועוד עזרה כי צריך לייצר סגל רחב של ספורטאים איכותיים בענפים האלה. צריך לבנות דורות של דורות כדי שזו לא תהיה הצלחה חד פעמית".
אגב, אתה מקבל את כל העזרה והתקציבים שהנבחרת שלך צריכה?
"מאז אולימפיאדת טוקיו נפגענו קצת בתקצוב. זה משפיע יותר על הדור הבא שלנו לצערי, אבל אנחנו לא מתלוננים על העבודה בנבחרת ישראל. אנחנו טסים עם 14 ספורטאים לאזרבייג'אן ועוד 12 מהסגל השני גם טס לגיאורגיה למחנות אימון, כך שאנחנו בסדר ומקבלים את התנאים הדרושים. יש לנו כמעט הכול, יש לי אנשי צוות רבים והאיגוד תומך מבחינה מקצועיות בכל דרישה. האיגוד לא חסך בכלום גם בקורונה, אבל אני חושב שאפשר קצת יותר להשקיע ובטח שלא לפגוע בענפים המצליחים. הייתי מגדיל את התקציב עוד יותר אם הייתי יכול".
“מקווה שיהיה לי כוח לעוד קדנציה”
אמרת שעוברת עליך שנה לא קלה בנבחרת ישראל ושיש בפניך אתגרים גדולים, למרות שאתה מאמן מנוסה ומצליח. עד מתי תמשיך בתפקיד?
"הרצון שלי הוא להגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. אני מקווה שיהיה לי כוח להמשיך לעוד קדנציה. אני עדיין לא יודע איך, אבל ארצה להמשיך ולתת עוד ערך מוסף לנבחרת. אחרי אולימפיאדת פאריס אבדוק את האופציות ואחליט איך להמשיך לקדם את הענף מכל עמדה מקצועית כי הספורט בישראל יקר לליבי. הרבה מאמנים בעולם מתייעצים איתי, רוצים להגיע לישראל כדי ללמוד מאיתנו, ורוצים שאגיע לתת הרצאות וסמינרים. אני מרגיש בר מזל כשאני עושה את מה שאני אוהב וכשאני מחוזר ככה".
לא מזמן עברו 30 שנה מאז שזכית במדליה האולימפית בברצלונה 1992. איך אתה מסכם את התקופה הזאת מאז ועד היום?
"תקופה מדהימה. לא מזמן דיברתי עם יעל ארד, חגגנו 30 שנה למדליות הראשונות שלנו לפני כחודש, ונזכרנו בכל האירועים והרגעים המשותפים שלנו. אנחנו מתבגרים. חשוב לנו שיתוף הפעולה בין כולם והכי חשוב שהספורט הישראלי ימשיך להתפתח".