בעוד כל ריאל מדריד, מהכוכבים בהרכב ועד האוהדים, נפרדת בלבביות מקאסמירו, מעניין להיזכר שהוא היה אחת ההצלחות הכי פחות צפויות של המועדון שרגיל להחתים שמות גדולים ולשלם סכומי כסף לא מבוטלים – בוודאי בעידן הנשיא פלורנטינו פרס. קחו, למשל, את שלישיית הקישור המיתולוגית שהתפרקה עכשיו. לוקה מודריץ' הגיע מטוטנהאם תמורת 30 מיליון ליש"ט על תקן הבטחה אדירה, גם אם עונתו הראשונה בסנטיאגו ברנבאו הוגדרה ככושלת. טוני קרוס נרכש מבאיירן מינכן תמורת 30 מיליון אירו בדיוק אחרי שזכה במדליית הזהב בגביע העולם והוכר כאחד הטובים בתבל בתפקידו. קאסמירו? אף אחד לא שמע עליו והבאתו עברה בשקט מופתי.
בעצם, כאשר הוחתם קאסמירו בינואר 2013, לפני כמעט עשור, היה זה בהשאלה לקבוצת המילואים. סאו פאולו שטיפחה את הנער מאז היה בן 10, כבר איבדה באותו שלב את האמון בו ושמחה מאוד כאשר הסקאוטים של ריאל שמו לב אליו. גם האוהדים במולדתו, שנהגו לשרוק לו בוז ולהעליב אותו, היו מאושרים לראות אותו עוזב. הוא נחשב לעושה בעיות תמידי – שחקן לא ממושמע עם אורח חיים פרובלמטי. לואיס פביאנו, חלוץ העבר של סביליה ששב לסאו פאולו אחרי התקופה המצוינת באירופה, הדביק לו את הכינוי "קאסמארה" – מילה שמצלצלת עבור דוברי פורטוגזית כמו מישהו שאוהב לריב ולהסתכסך. הקשר תיעב את התווית הזו ובעיקר קינא בחברו לקבוצה, לוקאס מורה, שזכה ליחס שונה.
לוקאס, הפליימייקר התחבולן והכריזמטי, היה אהוב הקהל האולטימטיבי. קאסמירו, בן גילו שנדחק לשולי הסגל, התקשה להתמודד עם הצלחתו. בראיון טלוויזיוני אחד בשלהי 2012, הוא אפילו פרץ בבכי והצהיר: "אני רוצה להישאר, אבל חשוב לי למצוא את דרכי בחיים. אמרו לי שאני שחקן טוב, אבל אני אף פעם לא מקבל דקות ואין לי רצף של משחקים בהרכב. אבל יש הרבה אנשים במועדון שלא תומכים בי. הם מסתכלים על לוקאס בעיניים אחרות לגמרי. אני רק רוצה להיות מאושר כמוהו". הוא לא זכה לסימפטיה כתוצאה מכך. בדיוק להיפך – אנשים לעגו לו.
והם עזבו ביחד. לוקאס עבר לפאריס סן ז'רמן בעסקה יקרה ומתוקשרת, שמילאה את הכותרות למשך חודשים. על צעדיו הראשונים של קאסמירו בליגה הספרדית השנייה, במדי המילואים של ריאל, אף אחד בברזיל לא כתב. אפילו כאשר זימן אותו ז'וזה מוריניו לסגל הראשון, זה עבר לגמרי מתחת לרדאר. גם בספרד כמעט ולא הבחינו בבחור האפרורי, שפתח פעם אחת בלבד בהרכב של קרלו אנצ'לוטי בעונת 2013/14, אחרי שהמדרידאים מימשו את האופציה ורכשו מסאו פאולו את כרטיסו תמורת חמישה מיליון אירו. שחקנים זולים מסוג זה לא ראויים להיות באור הזרקורים וגם פרס עצמו לא ראה בו ערך. ורק זינדין זידאן, בתפקידו כעוזר מאמן, עודד אותו וסייע לו.
כאשר הושאל קאסמירו לפורטו בקיץ 2014, הוא לא היה אמור לחזור, ולפורטוגלים ניתנה אופציה לרכוש אותו. אלא שהוא עשה רושם חיובי במיוחד במערך של ג'ולן לופטגי באצטדיון דרגאו, ורפא בניטס שמונה ב-2015 למאמן ריאל הבהיר חד משמעית שיש להשיבו. כדי לעשות זאת, נדרש פרס לשלם 7.5 מיליון אירו על מנת לבטל את האופציה של פורטו, והוא לא אהב זאת במיוחד. מבחינתו, קאסמירו עדיין היה סתם שחקן שתפס בהרכב משבצת שהייתה יכולה ללכת לכוכבים נוצצים פי אלף, כמו חאמס רודריגס או איסקו. הגישה הזו אף הובילה לפיאסקו מהדהד בקלאסיקו.
לקראת המפגש מול ברצלונה הדורסנית עם שלישיית MSN (מסי, סוארס וניימאר) בסנטיאגו ברנבאו, פצחה התקשורת מבירת ספרד בקמפיין שדרש להציב הרכב התקפי במיוחד. פרס עצמו הפעיל לחץ לא סביר על בניטס מאחורי הקלעים והמאמן נכנע. מעמדו של בניטס היה מעורער גם כך כבר מיומו הראשון ולא היה לו כוח לעמוד על שלו. הוא ידע עד כמה חשובה השפעתו של קאסמירו שהעניק לקבוצה איזון במרכז המגרש ושמר על הבלמים. הוא ראה כיצד הוא משדרג את חבריו, במיוחד את מודריץ' ואת קרוס.
ובכל זאת, חאמס פתח במקומו, המערך הטקטי התפרק לחתיכות ובארסה חגגה עם 0:4 מוחץ. גורלו של בניטס נחרץ אז – פרס מיהר להדיחו זמן קצר לאחר מכן, בלי לקחת את האחריות על המחדלים של עצמו. ואולם, מבחינת קאסמירו זו הייתה דווקא בשורה מעודדת, כי עם זידאן מצבו היה שונה בתכלית.
לזיזו היו לא מעט בעיות בתחילת הקדנציה המפתיעה שלו, אבל שני דברים היו ברורים לו: הוא זכר כיצד נהרס האיזון בהרכב הקבוצה הגלאקטית לה השתייך כאשר קלוד מאקללה נזרק לצ'לסי ב-2003, והוא לא נתן לאף אחד להשפיע על ההרכבים שלו. קאסמירו היה מבחינתו מאקללה חדש – שחקן ייחודי שהעניק את הבסיס עליו נבנתה הקבוצה. היו שהקבילו אותו לז'ילברטו סילבה בנבחרת ברזיל שזכתה במונדיאל ב-2002 – האיש שסחב את הפסנתר עליו ניגנו הכוכבים היצירתיים. שם, בתחילת 2016, נוצרה השלישיה עם קרוס ומודריץ' באופן רשמי. כאשר ניצחה ריאל בקלאסיקו בקאמפ נואו בסיבוב השני, היה קאסמירו המצטיין במגרש וסחט מחמאות גדולות מאוד ממאמנו. מאז, הוא היה הבאנקר.
במהרה התברר שהוא גם הרבה יותר ממאקללה, לפחות בכל הקשור לתרומה התקפית. הצרפתי מיעט מאוד לתמוך בחוד, אבל קאסמירו התברר כנשק יעיל מאוד ליד השער, הן בזכות משחק ראש נהדר במצבים נייחים, הן כי שידרג מאוד את יכולת המסירה שלו, והן כי יש לו בעיטה עוצמתית ומדוייקת מכל טווח. אחרי שהפציץ בראוותנות לרשת נאפולי בליגת האלופות בפברואר 2017, הוא עשה לעצמו מנהג להבקיע ולבשל שערים חשובים. במנצ'סטר יונייטד זוכרים בוודאי את הביצוע שלו בסופרקאפ האירופי מול השדים האדומים באותה 2017.
כך הפך הנער הלא רצוי מסאו פאולו לשחקן חיוני במיוחד בקבוצה שהניפה איתו את גביע האלופות ארבע פעמים. קאסמירו היה הלוחם מספר אחת עם אינספור תיקולים וחטיפות, אבל גם שחקן חכם במיוחד שידע להעניק לחבריו למרכז המגרש חופש פעולה נרחב ככל הניתן. מודריץ' וקרוס לא היו יכולים להגיע לפסגות שלהם בלעדיו.
אלברטו טוריל, שהדריך אותו בתחילת דרכו במילואים של ריאל, קבע: "קאסמירו גורם לשחקנים שלידו לשחק טוב יותר". קרוס העיד פעמים רבות שזה נכון לחלוטין. מבחינת יחס עלות-תועלת, נמצא הברזילאי בצמרת הגבוהה של כוכבי ריאל מדריד בכל הזמנים. והוא עשה את הכל עם חיוך שובב, מעין שילוב של ביישנות עם ביטחון עצמי גבוה. הוא ידע היטב את ערכו, אבל לא רצה להשוויץ בו.
"אנחנו משלימים זה את זה ומבינים זה את זה בלי מילים", סיפר קאסמירו על יחסיו עם חבריו לטריו, "אנחנו יודעים איך כל אחד מאיתנו אוהב לקבל את הכדור ואיזה תנועות כל אחד מאיתנו עושה. החיבור בינינו מיוחד. יש לנו ידידות יוצאת דופן, עשירה ויפה, והכימיה מצוינת גם מחוץ למגרש. אנחנו ממש נהנים ביחד".
אם היה צריך להמר מי יעזוב את השלישייה ראשון, מעטים היו מהמרים דווקא על הצעיר מכולם, אבל זו המציאות. אחרי הזכייה באליפות ובליגת האלופות בעונה שעברה, החליט קאסמירו שהוא ישמח לאתגר חדש לגמרי בליגה אחרת, במיוחד כי מנצ'סטר יונייטד הציעה לו חוזה טוב הרבה יותר לתקופה ארוכה יותר. אנצ'לוטי, איתו התחיל בעונתו הראשונה וסיים בעונתו האחרונה בסגירת מעגל מושלמת, לא עמד בדרכו – וכך גם פרס. העזיבה המהירה והחלקה נעשתה מתוך כבוד עצום למורשתו של הברזילאי, וגם כי 60 מיליון אירו תמורת שחקן בן 30 מהווים תמורה לא רעה.
הרכש הצרפתי החדש, אורליאן טשואמני, לא היה צפוי להיכנס לנעליו באופן מיידי כבר עכשיו, אבל יידרש לעשות זאת – ויהיה מעניין לראות כיצד יעמוד במשימה הגדולה. ריאל תהיה קבוצה אחרת ללא קאסמירו ואיש לא יוכל להחליף אותו באופן אידיאלי, אבל יש גם יתרונות לעזיבה בשיא. הוא ייזכר כעילוי נדיר, כשחקן שנתן את המקסימום בכל רגע נתון והתעלה ברגעים החשובים – וגם כשחקן שהפך לאגדה כנגד כל הסיכויים והתחזיות.