לעתים נדירות מאוד מעוררת הליגה השנייה בברזיל תשומת לב בינלאומית, אבל זה מה שקרה ביולי 2015, כאשר ריבאלדו ובנו כבשו יחדיו במשחק שגרתי של מוז'י מירים. כוכב ברצלונה המיתולוגי כבר פרש שנה קודם לכן, וקיבל את תפקיד נשיא המועדון, בעיקר על מנת לפקח על הנעשה עם הצאצא, אבל בחר לחזור למגרשים בגיל 43. ריבאלדיניו, אז כבר בן 20, היה מאושר עד הגג, והמשחק בו מצא את הרשת זמן קצר אחרי אביו עדיין מוגדר אצלו כשיא המרגש ביותר של הקריירה.
מצד שני, יש לקחת בחשבון שבאמת לא היו שיאים כאלה. ריבאלדיניו כבר בן 27, ובשלב זה ברור לחלוטין שהוא לא יגיע אפילו לאלפית מההישגים של ריבאלדו הענק. בקיץ האחרון הוא הצטרף לאוניברסיטטיה קראיובה, ועדיין מחכה לבכורה בהרכב הפותח – בינתיים במאזנו ארבע הופעות קצרות כמחליף, כולל בצמד המשחקים מול זוריה האוקראינית בסיבוב הקודם במוקדמות קונפרנס ליג. האם יש סיכוי שיקבל הזדמנות לשחק משריקת הפתיחה דווקא כאשר יפגוש את הפועל באר שבע ביום חמישי? הפרשנים ברומניה מעריכים שהוא נמוך, אבל בכל מקרה מדובר בשם הכי נוצץ בסגל הצנוע, ומבחינת אוהדי באר שבע יהיה מסקרן לראות אותו בפעולה.
מבחינת ריבאלדיניו, זה בדיוק הסיפור. כולם רוצים לראות אותו רק בזכות היותו "הבן של", וכך הוא מתויג בכל מקום, על אף שכשרונו הטבעי אפילו לא מתקרב למקור. יש לכך בעיקר חסרונות, כי הזיהוי יוצר ציפיות מוגזמות, ובמקביל גם גורר קנאה וטענות מופרכות לנפוטיזם מצד אלה שלא מאמינים כי הוא מסוגל להתקדם ללא עזרה. החלוץ טען תמיד בתוקף כי לא קיבל שום סיוע, וריבאלדו מודע לכך היטב לדבריו. "הייתי מפסיק לדבר איתו אם הוא היה מתערב בקריירה לי", הצהיר ריבאלדיניו לא פעם, אבל העניין הוא כי התערבות מסוג זה לא תמיד נחוצה כדי לפתוח דלתות באמצעות השם. ואחרי שהן נפתחות, עלולה לבוא גם האכזבה.
ריבאלדיניו (אינסטגרם)האם זה יכול היה להיות אחרת? אולי אם ריבאלדו היה נשאר בקאמפ נואו, הכל היה מתפתח בדרך שונה. ריבאלדיניו הצטרף ללה מאסיה בגיל 6 ב-2001, בערך כאשר ריבאלדו הבקיע את השלושער המדהים ההוא לרשת ולנסיה, היה החניך הצעיר ביותר באקדמיה המפורסמת, וקיבל לא מעט שבחים, אבל כבר כאשר היה בן 7 נאלץ לעזוב אותה כי האב עבר למילאן. אחרי ששב למולדתו, הוא שיחק במשך מספר שנים בקבוצה הצעירה של קורינתיאנס, זכה באליפות סאו פאולו ואפילו הוכתר למלך השערים של הטורניר. ההקבלות לריבאלדו לא איחרו לבוא, אבל ריבאלדיניו בחר להצטרף אז למוז'י מירים הקטנה מהליגה השלישית, לשם הגיע גם האב.
ב-2014, בדיוק כאשר שולב לראשונה בסגל הראשון, עלתה מוז'י מירים לליגה השנייה, אך החגיגה לוותה בטרגדיה אישית, כי אימו של ריבאלדיניו מתה במפתיע שבועות ספורים קודם לכן. האסון גרם לו להתקרב עוד יותר לאבא, וזו אולי גם הייתה הסיבה המרכזית מאחורי הבחירה של ריבאלדו לחזור מפרישה ולככב לצד הבן על הדשא – הוא רצה לחזק אותו מנטלית אחרי הטראומה. הצוות המשפחתי הביא לא רק תקשורת, אלא המון סקאוטים, והיה טבעי כי ריבאלדיניו יקבל הזדמנות ראשונה לככב באירופה. בואבישטה, אותה אימן אז כוכב בוליביה לשער ארווין סאנצ'ס, הביאה אותו לפורטוגל, אך המשחקים בליגה הברזילאית השנייה ממש לא הכינו אותו לטופ האירופי, והוא ברח חזרה תוך חצי שנה. "לא הייתי בשל לזה בשום אופן", העיד הברזילאי בדיעבד.
חזר כדי לככב לצד הבן על הדשא. ריבאלדו וריבאלדיניו (אינסטגרם)הנקודה האחרונה בה הקריירה שלו יכולה הייתה להמריא בכיוון הנכון הייתה ב-2016. אינטרנסיונל, מועדון ענק מפורטו אלגרה, בחר להחתימו, אך לא השתמש בו – ואז הגיעה ההצעה המפתה של אספניול. תחשבו על כך – הבן של ריבאלדו בקבוצה השנייה של העיר ברצלונה? רק המחשבה על כך גרמה ליריבה המושבעת של בלאוגרנה ללכת בכל הכוח על המהלך, ומי יודע – אולי זה היה מסתיים בהצלחה מסחררת. לרוע מזלו של ריבאדליניו, אינטרנסיונל דרשה תמורתו 10 מיליון יורו לפחות, וזה היה מוגזם לחלוטין עבור שחקן נטול נסיון, גם אם אביו היה כוכב על. באותו קיץ, החתימה אספניול אל ליאו באפטיסטאו, חלוץ ברזילאי מאתלטיקו מדריד, תמורת כמחצית מהסכום. הרעיון המסקרן נגנז, ואינטרנסיונל החמדנית לא קיבלה בסופו של דבר כלום תמורתו.
כאן מסתיים הפרק בו האמין ריבאלדיניו שהוא מסוגל ללכת בעקבות האב, ומתחיל מסע שגרתי למדי של שחקן בינוני ברחבי מזרח אירופה. הוא התחיל בדינמו בוקרשט, אליה הצטרף הברזילאי בתחילת 2017 בהעברה חופשית, תוך שהוא מצהיר: "באתי כי אני אוהב כדורגל ומעוניין לשחק". זו גם באמת הייתה הקבוצה הראשונה בה זכה לדקות על הדשא באופן קבוע, וגרף כותרות כאשר הבקיע מול אתלטיק בילבאו במוקדמות הליגה האירופית. ואולם, כאשר ניסה לעשות צעד קטן "קדימה" ולחתום בחלוף שנה בלבסקי סופיה, העסק נגמר בפיאסקו מהדהד, ובבולגריה מעדיפים לא לזכור אותו כלל.
"באתי כי אני אוהב כדורגל". ריבאלדיניו (אינסטגרם)את העונה הטובה ביותר חווה ריבאלדיניו כאשר חזר לרומניה וחתם ב-ויטורול קונסטנצה – הקבוצה שהוקמה על ידי גאורגה חאג'י. הכוכב הגדול בתולדות רומניה שימש כבעלים וכמאמן בו זמנית, קידם צעירים רבים מהאקדמיה שבנה, והברזילאי מצא בית חם בחברתם. הוא נאלץ להסביר גם שם כי לאביו לא היה שום קשר לעסקה, וכי שני כוכבי בארסה לשעבר כלל לא הכירו – ריבאלדו הגיע לשם שנה אחרי שחאג'י נטש לטובת גלאטסראי. כך או כך, 2019/20 הייתה מזהירה בסטנדרטים שלו, עם 11 שערי ליגה. "חאג'י הוא המאמן הכי טוב שהיה לי אי פעם", התפייט הברזילאי, ואולי היה כדאי לתקוע שם יתד, אבל הבחירה הייתה אחרת.
קראקוביה קראקוב הציעה 300 אלף יורו, חאג'י נתן את הסכמתו, ולראשונה בחייו שולמו דמי העברה תמורת הבן של ריבאלדו. הפולנים הבינו במהרה שהכסף הזה בוזבז לשווא. במשך שנתיים, תרם ריבאלדיניו 3 שערים ו-3 בישולים בלבד בכל המסגרות, התייבש בעיקר על הספסל, וקראקוביה שמחה מאוד לבטל את העונה האחרונה של חוזהו בקיץ האחרון.
ריבאלדיניו בתקופה בפולין (אינסטגרם)כך חזר החלוץ להרפתקה שלישית ברומניה, הפעם בקראיובה. המאמן מירל ראדוי זוכר את ביצועיו בקונסטנצה, וסבור כי יכולה להיות לו השפעה כאשר יתאקלם ויפנים את השיטה, אבל זה טרם קרה בשבועות הראשונים של העונה. אז ריבאלדיניו הוא שחקן ספסל בינתיים, אבל מרגיש היטב במדינה, דובר רומנית שוטפת, ובראיון אחד אפילו לא פסל באופן משועשע את הרעיון להתאזרח ולייצג את הנבחרת. 5 שנים חלפו מאז שערו היחיד במסגרת אירופית, והוא נחוש לתקן את המעוות כאן ועכשיו, אם יהיו לו צ'אנס. ותהיו בטוחים – אם הבן של ריבאלדו ישים את הכדור ברשת, אז גם הפועל באר שבע תקבל כותרות ברחבי העולם. אלה בדיוק החדשות מהן כדאי להימנע.