כמעט כולנו מכירים וזוכרים את הרגע הזה – הפציעה הראשונה. זה יכול היה להיות שפשוף קליל על האספלט במגרש השכונתי או בבית הספר, עבירה כואבת של חבר לא זהיר, שריר שנמתח או אפילו סתם כדור תועה לפנים. ברגע שזה קורה, תמיד הגיע המבוגר האחראי התורן שידע להסביר בקול סמכותי טבול בקלישאתיות ש'פציעות זה חלק מהמשחק'.
אין טעות בקלישאה הנ''ל, אבל ישנה רשימה לא קצרה של שחקנים שהפציעות לא היו חלק מהמשחק עבורם, אלא המשחק כולו. חלקם פספסו קריירות גדולות ומדהימות עקב חוסר המזל, חלקם הצליח עוד איכשהו להגיע הישגים יפים ואת חלקם אולי כבר הספקתם לשכוח. זהירות, זה עלול לכאוב.
אנגליה
אם הפרמייר ליג הייתה בית חולים — ארסנל ודאי הייתה המחלקה הגדולה ביותר. אבו דיאבי, ג'ק ווילשר שפרש סופית ממשחק פעיל לאחרונה (ומונה למאמן קבוצת הנוער של המועדון), ארון ראמזי, תומאש רוזיצקי ואדוארדו דה סילבה הם רק רשימה חלקית של שחקני התותחנים שהחסירו לא מעט משחקים בגלל פציעות.
אבו דיאבי מוצג במארסיי (מערכת ONE)דיאבי, מי שסומן כיורש של פטריק ויירה, הוא אולי המזוהה ביותר עם הפציעות כשבעשור וקצת בו שיחק כדורגל, הוא נפצע לא פחות מ-45 פעמים. הקשר, שהיה מוכשר, חזק פיזית (באופן אירוני) וטוב עם הכדור, פספס לא פחות מ-314 משחקים בגלל פציעות, כשהוא מספיק לרשום 200 הופעות בלבד בקריירה. דיאבי האומלל נפצע בכל חלק בגוף: היו לו כעשרים פציעות רק ברגלו הימנית, כעשר פציעות ברגלו השמאלית, הייתה לו פציעת גב, פציעה בראש ואפילו מתיחה בשרירי הבטן. בשנת 2015 הוא שוחרר מארסנל אחרי שכבר היה ברור שלצער כולם, הוא לא יוכל לשמור על כשירות ולהיות שחקן בפרמייר ליג, ולאחר שנתיים בהן ניסה לחזור לשחק במדי מארסיי, דיאבי חסר המזל נאלץ להכריז על פרישה ממשחק פעיל.
רשימת שחקני ארסנל שהחמיצו משחקים בשל פציעות ממש לא נגמרת באבו דיאבי, שנמצא בראשה – ווילשר החמיץ 194 משחקי ליגה, גביע ואירופה בקריירה בשל פציעות, כשכולם כמעט בארסנל. הקשר שפרש בגיל 30, למעשה, לא רשם מאז גיל 26 מספר הופעות ליגה דו ספרתי, והפציעות גמרו לו את הקריירה, זאת אחרי שנחשב לכישרון עצום כשהיה השחקן הצעיר ביותר להופיע במדי התותחנים בליגה. הופעת ענק שלו נגד ברצלונה בליגת האלופות בעונת 2010/11 אפילו גרמה לדני אלבס לנסות לשכנע את פפ גווארדיולה לצרף אותו לשורות הקטלונים.
ארון ראמזי, עוד שחקן שהרבה להיפצע, החמיץ אמנם רק 'פחות' מ-100 משחקים במדי ארסנל, אבל באמתחתו של הוולשי נמצאות שלוש פציעות מפורסמות שהיו גורליות לקריירה שלו בפרט, ולארסנל בכלל: הפציעה הראשונה של ראמזי קרתה בשנת 2010 לאחר תיקול ברוטאלי ומסוכן של ראיין שואוקרוס, בלמה המיתולוגי של סטוק סיטי, שגרם לו לשבר גם בעצם השוקה וגם בעצם השוקית, ולהיעדרות בת כיותר מחצי שנה מהמגרשים.
ארון ראמזי (רויטרס)הפציעה השנייה אירעה בדצמבר 2013, והיא אולי הקריטית ביותר: בעונת 13/14, הכישרון של ראמזי התפוצץ והוא היה אחד מהשחקנים הכי טובים בליגה ואולי החשוב ביותר של ארסנל באותה העונה. הוא כבש שמונה שערים עד חג המולד ובישל חמישה נוספים ונראה היה שהוא בדרך להתמודד על תואר שחקן העונה, אך אז, במשחק הבוקסינג דיי נגד ניוקאסל, ראמזי נפצע בירך והחמיץ 21 משחקי ליגה — כמעט את העונה כולה. ארסנל נשרה מהצמרת אל המקום הרביעי, והכישרון חזר ממש בסוף העונה, אותה הוא סיים בטעם מתוק עם שער ניצחון בוומבלי נגד האל סיטי בגמר הגביע בהארכה, שער שהעניק לארסנל תואר ראשון לאחר תשע שנים שחונות.
הפציעה השלישית של ראמזי הייתה פציעה מתמשכת בשריר הירך הקדמי, ובגינה הוא החמיץ את גמר הליגה האירופית 2018/19 במה שאמור היה להיות משחקו האחרון בארסנל, וגם את פתיחת העונה הראשונה שלו ביובנטוס. הרבה בגלל אותה הפציעה ראמזי התקשה להתאקלם ביובה, ואם היה מגיע כשיר ועושה עם הגברת הזקנה את ההכנה לעונת 19/20, ייתכן והקדנציה שלו שם הייתה נראית אחרת.
שם אנגלי נוסף שעולה כשמדברים על פציעות הוא מייקל אואן, שהחמיץ כמעט את כל עונת 2005/6 בגלל קרע ברצועה הצולבת. אואן הצליח לחזור לכשירות לקראת מונדיאל 2006 שנערך בגרמניה, אך פציעה בברך ימין השביתה אותו לחצי שנה נוספת, ואחרי כמעט שנה וחצי בלי כדורגל, לחלוץ המוכשר שהבקיע מעל 200 שערים עד גיל 24 וזכה בכדור הזהב, היה קשה לחזור לכושר והקריירה שלו הלכה ודעכה.
מייקל אואן (רויטרס)כשעוברים לליברפול, השם שכנראה יהיה המזוהה ביותר עם פציעות הוא דניאל אגר. הדני שהיה אהוב מאוד על ידי האוהדים ואף קעקע על אצבעותיו את האותיות YNWA, כבש שער חשוב נגד צ’לסי בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2006/07, אבל הוא החמיץ כמעט 100 משחקים בגלל פציעות חוזרות ונשנות, שהקשו עליו לפתח רצף כשחקן הרכב במועדון ולשמור על יציבות.
את כל העונה השנייה שלו בליברפול, אגר החמיץ בגלל פציעה בכף הרגל והוא התקשה לחזור. ביולי 2008 הוא צוטט כשאמר ''אני מתחיל כמעט מחדש את הקריירה שלי בליברפול”, אבל הפציעות המשיכו בעונות שיבואו, כשבעונת 09/10 הוא פספס 11 משחקי ליגה. בעונת 2010/11 הוא פספס כמעט את העונה כולה, כשהוא סבל מפציעה בשריר הסובך — שריר הממוקם בחלק האחורי של השוק. לפציעות הרבות מהן אגר סבל יש חלק גם בקריסה של ליברפול בתחילת העשור השני של שנות ה-20', וגם בכך שהקריירה שלו הסתיימה כבר בגיל 32 ועם פחות הישגים ממה שאגר יכול היה אולי להשיג.
דניאל אגר (רויטרס)שמות נוספים ששווים אזכור: לדלי קינג, ג'ונתן וודגייט, נמניה וידיץ', סטיוארט הולדן, פול גאסקוין וקון אגוארו.
גרמניה
השחקן המזוהה ביותר עם פציעות חוזרות ונשנות בכדורגל הגרמני הוא מרקו רויס. צריך לומר את האמת, ומבלי לנחס, רויס יחסית שומר על כשירות בשנתיים האחרונות כשהוא החמיץ שבעה משחקי ליגה בלבד בשתי העונות שחלפו. הקריירה שלו, שכוללת עשור נהדר בבורוסיה דורטמונד, בו הוא הגיע עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות, זכה פעמיים בגביע, נבחר פעמיים לשחקן העונה ולא פחות מחמש פעמים לנבחרת העונה, היא סופר מרשימה ביחס לפצועים אחרים. אפשר רק לחשוב מה רויס היה משיג אם לא היה נפצע כל כך הרבה.
מרקו רויס מתחמם (רויטרס)הקשר ההתקפי, שהחמיץ 133 משחקי בונדסליגה במדי הצהובים-שחורים, סבל בתחילת דרכו כשחקן מנשנגלדבאך ממספר פציעות קטנות, ובשתי העונות הראשונות שלו בדורטמונד הוא די שמר על כשירות – עד שבקיץ 2014 נפצע במשחק אימון של נבחרת גרמניה נגד ארמניה והחמיץ את המונדיאל, בו המנשאפט זכתה. רויס, שכבר היה בסגל ליורו 2012 (ואף כבש ברבע הגמר נגד יוון), פספס את הזכייה ההיסטורית בגלל קרע בקרסול במשחק הכנה בו הנבחרת שלו ניצחה 1:6, ומהפציעה הזו נובע האתוס שלו של פספוס. אחר כך הוא יצא לרצף של פציעות שכללו אחת במפשעה שגרמה לו להחמיץ גם את יורו 2016 בצרפת, וגם פציעה במאי 2017 שכללה קרע ברצועות בברך, וזאת אחרי שהחמיץ חלקים נרחבים מעונת 2016/17 גם ככה.
למרות הפציעות, רויס חווה קריירה אדירה ובעשור שלו במועדון הוא הספיק לכבוש כמות אדירה של 155 שערים ולבשל 114 נוספים, כשהוא עדיין חולם בגיל 33 על אליפות ראשונה עם בורוסיה דורטמונד. בינתיים, רק שיישאר בריא.
מרקו רויס (רויטרס)שחקן גרמני נוסף שמזוהה עם פציעות הוא סבסטיאן דייסלר, שהיה בתחילת שנות ה-2000 אחד הכישרונות הגדולים של הכדורגל הגרמני בתקופה אפורה ביותר שלו. דייסלר החמיץ שני מונדיאלים (את 2002 בו גרמניה הגיעה לגמר וגם גביע העולם הביתי ב-2006) בשל פציעות חוזרות ונשנות בברכו, אחרי שעבר לא פחות מחמישה ניתוחים. אצל דייסלר, לפציעות גם היו השפעות נפשיות ישירות: הכוכב סבל מדיכאון וחרדות, והוא אף נעדר מהמגרשים במשך תקופות שונות בקריירה בגלל אשפוז מרצון כדי לטפל בדיכאון. "איבדתי את האמונה שאחלים מהפציעה בברך", אמר דייסלר בראיון הפרישה שלו, "אני לא יכול לשחק יותר וליהנות מכדורגל כמו שהייתי רוצה". זה ללא ספק אחד מהסיפורים העצובים.
הולגר באדשטובר, שכבר שנה וחצי נמצא ללא קבוצה מאז שוחרר מלוצרן השוויצרית בדצמבר 2021 כשהוא רק בן 31, הוא שחקן גרמני נוסף שהפציעות אכלו לו נתח גדול מהקריירה. בגיל צעיר באדשטובר היה שחקן הרכב בבאיירן מינכן והיה אחד הכישרונות הבולטים בכדורגל הגרמני, אבל דווקא בעונה שהסתיימה עם טרבל של באיירן ב-2012/13, החל רצף פציעות שיגמור לו אט אט את הקריירה, למרות ניסיונות מרשימים שלו לחזור ולשחק: הפציעה הראשונה הייתה בדצמבר 2012 בליגה נגד בורוסיה דורטמונד, אז באדשטובר קרע את הרצועה הצולבת והחמיץ את כל העונה, בה כאמור זכתה באיירן מינכן בטרבל היסטורי. במאי 2013 חזר באדשטובר לאימוני הקבוצה, אך מיד נפצע שוב ברצועה הצולבת בצורה טראגית והחמיץ את כל עונת 2013/14 ואת המונדיאל בברזיל. למעשה, עברו כ-600 ימים בהם באדטשובר לא שיחק כדורגל.
הולגר באדשטובר (רויטרס)את עונת 2014/15 השחקן פתח בהרכב, כשפפ גווארדיולה העניק צ'אנס ואמון לבלם שהוא כמעט ולא ראה כשיר – אך הברק היכה בשלישית: באדשטובר נפצע במחזור השלישי מול שטוטגרט ונעדר למשך מעל חצי שנה בגלל קרע בגיד. הבלם העיקש קם מהפציעה, הצליח לחזור להרכב והוא אפילו הבקיע שער בניצחון 0:7 על שחטאר דונצייק במסגרת ליגת האלופות, שהיה השער הראשון שלו מאז שנת 2009, והפעם הראשונה שהוא פתח בהרכב במשחק ליגת האלופות מאז דצמבר 2012. הוא גם נטל חלק בניצחון הגדול של באיירן מינכן 1:6 על פורטו ברבע גמר ליגת האלופות, אך נפצע שוב וגמר את העונה. כשחושבים על השער שמסי כבש נגד ג'רום בואטנג האומלל, אי אפשר להתעלם מהמחשבה שבאדשטובר היה מתמודד טוב יותר עם הסיטואציה או לכל הפחות לא הופך לפוסטר.
גם בעונה העוקבת הבלם סבל מפציעות רבות וערך שבע הופעות ליגה בלבד, וכבר היה ברור שהסוף שלו בבאיירן מתקרב. בקיץ 2017 הוא שוחרר ועבר לשטוטגרט, והקריירה שלו מעולם לא התקרבה למימוש מלא של הפוטנציאל שהציג במעט שהיה בריא. בסך הכל, באדשטובר נעדר מ–203 משחקי ליגה, גביע ואירופה בקריירה. על הנבחרת בה הוא הספיק לערוך 31 הופעות בלבד, אין בכלל מה לדבר. פספוס כואב.
ספרד
הנקודה הכי טובה להתחיל בה עם פציעות ספרדיות היא כמובן קיץ 2002: אז איקר קסיאס החליף בגמר ליגת האלופות את ססאר סאנצ'ס, שנפצע נגד באייר לברקוזן, ואז במדי הנבחרת הלאומית את סנטאיגו קאניסארס, שנפצע בגלל בקבוק אפטרשייב שנשבר עליו וגרם לו לפספס את המונדיאל. קסיאס הרוויח קריירה תוך חודש בלבד בגלל שתי פציעות.
איקר קסיאס (רויטרס)בקיץ האחרון, סוף כל סוף, ולטובת שני הצדדים, הגיעה לסיומה הקדנציה של גארת' בייל בריאל מדריד. בייל אמנם חתום גם על עונות יפות ורגעים היסטוריים במדי אלופת אירופה כמו השער השני בגמר 2013/14 נגד אתלטיקו מדריד, הצמד בגמר ליגת האלופות 2017/18 נגד ליברפול והשער האדיר בגמר גביע המלך במרץ 2014 נגד ברצלונה על חשבון מארק בארטרה. על אף ההישגים, הפציעות הבלתי פוסקות של הכוכב הוולשי (וגם חוסר החשק אותו לא היסס להפגין ולשדר כלפי חוץ) העיבו מאוד על המורשת שלו בריאל, כשהוולשי החמיץ כמות של כמעט 150 משחקים לאורך שנותיו בסנטיאגו ברנבאו.
ואם לריאל יש – או לפחות היה – את בייל, לברצלונה יש את אוסמן דמבלה. הקיצוני הצרפתי המוכשר אמנם פותח דף חדש אצל צ'אבי והוא אף קיבל חוזה חדש במועדון, אבל מאז נרכש מבורוסיה דורטמונד תמורת סכום עתק של 140 מיליון אירו בקיץ 2017, דמבלה החמיץ לא פחות מ-102 משחקים בשל פציעות, לעומת 150 משחקים בלבד שכן שיחק בהם. פשוט בלתי נתפס, וכל זה לצד השמועות שפורסמו בספרד על כך שהשחקן לא שומר על אורח חיים בריא, אוכל ג'אנק פוד ומשחק בפלייסטיישן עד השעות הקטנות. זה מעצבן, אבל ייתכן מאוד שתחת שרביטו של צ'אבי ולאור העובדה שדמבלה כבר בן 25 ועבר לא מעט בקריירה, נראה אותו עולה על המסלול.
אוסמן דמבלה (רויטרס)כשמדברים על פציעות בהקשר של הלה ליגה, קשה שלא להיזכר בעבירה הלא ספורטיבית של לואיס פיגו, שגמר את הקריירה לססאר חימנס מסראגוסה בעונת 2004/05. במשחק בין השתיים בינואר 2005, פיגו נכנס בססאר עם הפקקים וגרם לו לקרעים בברך השמאלית שלו. חימנס לא הצליח לחזור לשחק כדורגל אחרי העבירה הברוטאלית בגינה עבר לא פחות מארבעה ניתוחים ונאלץ לפרוש לאחר שנתיים של ניסיונות לשוב למגרש. פיגו לא נענש על העבירה ע'''י הליגה, אבל הוא התנצל ודאג להתקשר לססאר לעתים תכופות במשך כמה חודשים. ססאר עצמו מעיד שהוא לא נוטר טינה לפיגו.
לואיס פיגו (רדאד ג'בארה)פצוע בולט נוסף בלה ליגה הוא סרחיו אסנחו. השוער שבסוף העשור הראשון של המילניום החדש עמד בין הקורות של הנבחרת הצעירה של ספרד וסומן כאחד משוערי העתיד של הכדורגל האירופי, תפס בגיל 19 את אפודת השוער הראשון בוויאדוליד, שהייתה אז עולה חדשה. אסנחו היה באותה העונה השוער הצעיר בליגה ובקיץ 2009 אתלטיקו מדריד שמה עליו את היד ובנתה עליו כשוער העתיד.
אסנחו הציג יכולת גבוהה ואף הגיע לנבחרת, אבל ב-2010, 2011 וב-2015 הוא קרע לא פחות משלוש פעמים את הרצועה הצולבת, וההתקדמות שלו נקטעה. הוא הפך לשוער שני לטיבו קורטואה, ולאחר מכן עבר לוויאריאל כשהפרק שלו באתלטיקו הגיע לסיומו בגלל פציעות. בוויאריאל, אסנחו הפסיק להיפצע והפך לאחד השוערים היציבים בלה ליגה עד העונה, אבל מעל 100 המשחקים שהחמיץ בקריירה ושלושת הקרעים ברצועות הברך עשו את ההבדל לצערו בין שוער ליגה טוב לאחד השוערים הטובים ביבשת.
צפו בהצגת רוברט לבנדובסקי בקאמפ נואו