כוכב נבחרת הנוער של ישראל עד גיל 19 שעשה חיל ביורו האחרון, אל ים קצנפולסקי, סיים היום (חמישי) סאגה לא פשוטה מבחינתו כשחתם על חוזה בוגרים ראשון בהפועל תל אביב, קבוצת נעוריו. הסאגה שליוותה את קנצפולסקי מאחוריו וכעת ינסה להתרכז בדבר האמיתי ולשחק במדי הקבוצה הבוגרת של האדומים.
קנצפולסקי מספר בראיון מיוחד ל-ONE על התחושות הקשות בזמן שהקבוצה הייתה במחנה האימונים, הלחץ מהקהל האדום, תחילת הקריירה בתור שוער ומעבר לקשר אחורי קלאסי וכמה יותר מרגש אותו גליץ' מאשר גול או בישול. וכן, קצנפולסקי לא שוכח את החשיבות של הדרבי התל אביבי ובטווח הקצר זה החלום הגדול שלו.
הקשר הצעיר מספר: “תחושת הקלה. לא אהבתי את הכיוון שזה הלך, לא הייתה לי כוונה שזה יתארך ככה. היו לי דברים לחשוב עליהם, אבל בעיקרון הראש שלי היה הפועל. לא רציתי שזה ייגמר ברע ואני שמח שאני ממשיך במועדון הבית שלי”.
טסת לנבחרת הנוער בידיעה שאין לך חוזה בוגרים, המחשבה הזאת של מה יהיה אחרי הטורניר עברה לך חזק בראש?
“האמת שלא. לא ידענו שזה הולך להגיע לגבהים כאלה וטירוף כזה. ברור שמבחינתי זה היה הכי טוב שיצאתי בלי חוזה וקרה מה שקרה וכביכול הגעתי בסיטואציה הכי נוחה עבורי. רק כשחזרתי לקחתי את הזמן לחשוב על הדברים וזה לקח זמן לחשוב על הכל”.
מה הייתה ההתלבטות הכי גדולה?
“היו לי אופציות, הצעות מאירופה ומאמריקה. בסופו של דבר הדבר שעמד לי מול העיניים זה איפה אני אוכל לשחק בבוגרים בצורה משמעותית ולהתקדם. עוד משהו שהיה זה כמובן הרגש, הפועל מבחינתי זה חלום. לשחק מול בלומפילד, מול הקהל של הפועל זה מרגש, מאז שאני קטן אני אוהד הפועל ומשחק בהפועל. זה היה ‘אישיו’ רציני בהחלטה שלי”.
בתקופה הזו היו אנשים שייעצו לך מה לעשות?
“כמובן שבמשפחה ייעצו לי והסוכן דיבר איתי, אבל בסופו של דבר ידעתי שיש לי יד חופשית בדבר הזה ואני מחליט בסוף. אנשים ייעצו לי לצאת לאירופה או להישאר בהפועל, אבל אני מקשיב לאנשים שחשובים לי ומעריך את הדעה שלהם. אני הייתי צריך לקחת את ההחלטה כי אני מגיע כל יום להתאמן, ככה שרק אני הייתי צריך להיות שלם עם עצמי”.
איך היה להיות בבית בכל התקופה של מחנה האימונים?
“זאת הייתה תקופה מאוד קשה. היה חשוב לי להיכנס לעניינים מבחינה חברתית, אבל גם אי הוודאות היה מאוד משמעותי. הם פה ואתה שם. כל שנה ידעתי מה קורה איתי ושאני נשאר בהפועל. בנוסף, כל מה שהיה בתקשורת היה מטורף וסביב האוהדים זה משהו שלא הייתי רגיל אליו. הכי חשוב שהכל מאחוריי ואני מקווה שאצדיק את כל הטירוף שהיה סביבי”.
גם בעונה שעברה היית אמור לשחק ולא שיחקת בגלל ענייני חוזה. אתה מרגיש שזה עצר אותך?
“אני כבר במקום אחר היוםץ אני בוחר לא להתעסק מה היה קורה אם. אני לא מתעסק בלמה לא שיחקתי בעבר, אם זה לא נסגר אז בסוף אני מאמין שזה היה לטובתי. נשארתי אותו אחד ונתתי את הכל בקבוצת הנוער”.
איך התמודדת עם כל הטירוף שהיה סביבך בתקשורת?
“בהתחלה היה מוזר מאוד. כל היום היו כתבות, להיות בשערים של ידיעות, זה בשלב מסוים יכול להרים את האף ולגרום לך לחשוב שאתה משהו מיוחד, אבל אני חושב שהתמודדתי עם זה בצורה טובה. אני לא מתרגש מפרסום ומעדיף להתעסק במה שאני צריך לשפר ככדורגלן על המגרש, אבל אם צריך להסביר את עצמך לפעמים אז זה גם בסדר”.
כאלה שאולי לא מכירים אותך, תעשה להם היכרות, מתי התחיל הרומן עם הפועל תל אביב?
“התחלתי לשחק כדורגל בהפועל הרצליה בתור שוער”.
בתור שוער?
“כן, התחלתי בתור שוער בהפועל הרצליה, בגיל 9-10 בשמיניות. אחרי שנתיים עברתי לשחק בתור שחקן שדה ואז אחרי שנה עברתי לשחק בהפועל תל אביב והמשכתי לשחק בתור קשר. ההחלטה הזאת לעבור לשחק כקשר הייתה שלי, נמאס לי להיות שוער. שיחקתי בקבוצת נערים ג' צפון ואז נוצר האיחוד בין הקבוצה של הצפון למרכז. מהצפון עוברים רק כמה שחקנים והרוב הגיעו מקבוצת המרכז. עוד מאז עומר בוקסנבוים סימן אותי ושם לב אליי. אני אוהד הפועל תל אביב ומגיע לכל המשחקים. בנוער הפכתי ממש קשר אחורי וזאת העמדה שלי עד עכשיו. זאת העמדה שאני הכי אוהב”.
בדרך כלל שחקני כדורגל נמשכים לשחק קדימה יותר.
“מבחינתי זה בסדר גמור, אני פחות מתעניין בתהילה של הגול. אני לא יכול להפסיד, גליץ' מספק אותי יותר מגול או בישול. ניצחון עבורי זה הכל”.
מה עשה לכם אליפות אירופה לנוער? זה שינה בך משהו בתור שחקן?
"שחקן שונה לא, כי אני אותו שחקן, אבל אולי מבחינת ההבנה שאני יכול להתמודד ברמות גבוהות יותר. נכון שלא שיחקנו נגד בוגרים מבחינה רשמית אבל שיחקנו נגד שחקנים מנבחרות בטופ העולמי שמשחקים בקבוצות בגורים. זה הפך אותי לבוגר יותר וגרם לי להבין יותר במה אני צריך לשפר ולתקן".
איך הייתה התחושה שלך בכל הטירוף הזה?
"זאת החוויה המרגשת ביותר שחוויתי בחיים. מה שחוויתי שם לא אחווה יותר כנראה. הגול שלי נגד צרפת זה משהו שלא אשכח כל החיים, לא מאמין שאחווה יותר דבר כזה. ההד והתמיכה שקיבלתי זה דבר שהוא לא מובן מאליו והיה מדהים".
דיברו איתך הרבה חברים ואוהדים בכל הזמן הזה שהיית בין לבין?
"כן דיברו איתי וקיבלתי הרבה הודעות. העניין הזה של הקהל ועצם זה שאני אוהד הפועל זה היה פקטור גדול בבחירה שלי שהעדפתי להישאר בהפועל. אני מאוד מעריך את התמיכה והאהבה שקיבלתי זה בכלל לא מובן מאליו. אעשה הכל על מנת להחזיר על זה".
עכשיו אתה מתחיל את הדבר האמיתי בקבוצת בוגרים. איך אתה מתכונן לזה מבחינה אישית?
“עוד לא חשבתי על זה יותר מדי. הייתה לי פציעה בגב אחרי היורו ונחתי יותר מכולם בגלל דלקת בגב, אבל מבחינה עצמית אני יודע שבוגרים זה משהו אחר ואחווה משהו אחר. אני מאמין שאגיע מוכן ואתן עונה טובה. אני מאמין בעצמי. יחסית לגיל שלי אני בנוי טוב מבחינה פיזית, אבל בוגרים זה משהו אחר ואני צריך להשתפר בזה. גם אינטנסיביות זה משהו שאני אעבוד עליו כדי להתמודד לאורך משחק שלם בבוגרים”.
הקשר שלך לים, כמו השם, הוא חזק מאוד. זה עזר לך במשהו שקשור לכדורגל?
"הרבה מאמנים אמרו לי שאני שומר טוב על הכדור עם עמידה יציבה על הקרקע, זה הרבה בגלל התקופה שלי בתור גולש. המשפחה שלי לא הייתה קשורה לכדורגל עד הרגע שהתחלתי לשחק וזה כיף שהם נכנסים לזה”.
אמרת שאתה אוהד הפועל תל אביב, מהיציע אתה זוכר מה זה ניצחון בדרבי?
"האמת שלא. בנוער כן יש לי את התחושה ודרבי זה מלחמת עולם וגם ניצחנו בדרבי חמש אפס. אני יודע שניצחון בדרבי של הבוגרים זה עולם אחר לגמרי. אין ספק שזה הדבר הגדול, חוויתי בעיקר את האכזבות וההשפלות בבית הספר, אני מקווה שכשחקן אשנה את זה”.
אוהדים ביקשו ממך לנצח את הדרבי?
“בטח. אני הייתי במקום שלהם אז אני מבין את המקום הזה”.
מה החלום שלך בטווח הקצר והארוך?
“בטווח הקצר זה לעשות עונה טובה בהפועל תל אביב ולנצח דרבי, זה יהיה חלום בשביל הקהל והמועדון. בטווח הארוך אם אני הולך הכי רחוק – החלום זה הפרמייר ליג”.