"היה לו משחק מצוין ועם קצת מזל הוא היה גם מבקיע", אמר לוצ'אנו ספאלטי על הופעת הבכורה של סטפאנו אוקאקה במדי רומא. היה זה בספטמבר 2005, במשחק הגומלין מול אריס סלוניקי בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, בו המאמן בחר להציב הרכב ניסיוני בעקבות ניצחון 1:5 במשחק הראשון שהבטיח העפלה לשלב הבתים. אוקאקה, רק בן 16 וחודש, הפך בזכות זה לשחקן איטלקי הצעיר ביותר אי פעם במסגרת אירופית והותיר רושם חיובי מאוד בתיקו 0:0. התלהבות הקהל הרומאי לא ידעה גבול, והנער שקרע רשתות בדרך לזכייה של הקבוצה הצעירה באליפות הוגדר כדידייה דרוגבה האיטלקי. לא פחות.
דרוגבה היה אז רק בתחילת עונתו השניה בצ'לסי, כי כל זה קרה ממש מזמן, לפני 17 שנה. בערב בו עשה אוקאקה היסטוריה על אדמת יוון, הביסה מכבי פתח תקווה את פרטיזן בלגרד 2:5 בסרביה. זוכרים את זה? איטליה טרם זכתה אז במונדיאל 2006 ודניאלה דה רוסי שלקח את אוקאקה תחת חסותו בסגל הראשון, היה בעצמו קשר צעיר ומבטיח בן 22. היו ימים.
קצת מוזר להפנים, אם כך, כי אוקאקה, שיופיע מחר (חמישי, 19:45) בנתניה במדי איסטנבול בשאקשהיר במוקדמות הקונפרנס ליג, עדיין רק בן 32. מחצית מחייו עברה מאז הוגדר כנער הפלא הגדול של רומא והיה אמור להפוך לכוכב השחור הראשון של נבחרת איטליה, עוד לפני שמישהו כלל שמע על מריו באלוטלי. אוקאקה ייתן פייט טוב לסופר מריו בכל הקשור לקריירה מוזרה, פתלתלה ומבוזבזת, ואוהדי ג'אלורוסי עדיין לא מצליחים להבין אם המועדון פספס אותו לחלוטין והרס אותו בסדרת השאלות אינסופית, או אולי הציפיות הראשוניות ממנו היו מוגזמות ולא מציאותיות. כך או כך, אם יחליט לכתוב אוטוביוגרפיה היא עשויה להיות מיוחדת במינה.
עד כמה מיוחדת? די להזכיר כי לאחותו התאומה של סטפאנו החליטו הוריו לקרוא סטפאניה, והיא הפכה לשחקנית כדורעף מצטיינת, כיכבה בנבחרת איטליה וזכתה באליפות אירופה עד גיל 19. גם להוריו, שהיגרו לארץ המגף מניגריה, היה עבר ספורטיבי בכדורגל ובאתלטיקה קלה, ואוקאקה בלט על המגרשים מגיל צעיר מאוד. עם מבנה גוף אתלטי ועוצמתי, מהירות מפתיעה ושליטה טובה בכדור, הוא משך תשומת לב של סקאוטים, והיה קרוב מאוד לחתום באקדמיה של מילאן לפני שרומא ביצעה את המחטף בתחילת 2004. ברונו קונטי, אלוף העולם האגדי ב-1982 ומנהל האקדמיה של הרומאים, הגיע אז אישית לביתו, שכנע אותו להגיע להתרשמות, ואז דאג להעביר את כל המשפחה לעיר הנצח כדי שיהיה לנער קל יותר להתאקלם.
הנסיקה המסחררת גרמה אז לאוקאקה לאבד את הקשר עם המציאות. הוא התחבר היטב לפרנצ'סקו טוטי, קרא יותר מדי שבחים בתקשורת, ואחרי שער מרהיב לרשת נאפולי בגביע האיטלקי בדצמבר 2005 החליט שהוא כוכב גדול מספיק כדי לדרוש להיות בהרכב כבר בגיל 16. ספאלטי התקשה להשתלט על הנער עם המזג החם, ובמספר מקרים כמעט גלשו העימותים ביניהם לפסים פיזיים. כתוצאה מכך, הוחלט במועדון שאינו בשל לאתגרים האמיתיים, ואוקאקה נשלח להשאלות.
מודנה, ברשיה, פולהאם, בארי, פארמה, וזו רק רשימה חלקית. יהיה מוגזם לכתוב כאן יומן מסע מפורט, אבל השורה התחתונה ברורה: הוא כבר מעולם לא קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו באולימפיקו. "דרוגבה החדש" נעלם מהרדאר, באלוטלי הפך לכוכב השחור המרתק של איטליה במקומו וההבדלים ביניהם נראו תהומיים אחרי יורו 2012 – מריו היה על גג העולם, אוקאקה בדיוק עזב סופית את רומא לטובת פארמה, ולא נספר בה כלל. "זו הייתה התקופה הכי קשה בקריירה שלי ואנטוניו קסאנו עזר לי מאוד לא לאבד את התקווה", סיפר בדיעבד החלוץ.
קסאנו זכה בזמנו לתקומה אישית פנטסטית במדי סמפדוריה ויש אירוניה מסוימת בכך שגם אוקאקה חווה תקופה מרעננת כאשר סינישה מיכאילוביץ' הביא אותו למועדון ב-2014 והעניק לו המון תמיכה. הפריחה הייתה כה מרשימה שאנטוניו קונטה זימן את החלוץ לנבחרת ואוקאקה אפילו כבש לפי הפרוטוקול בהופעת בכורה מול אלבניה, גם אם היה זה בפועל שער עצמי של חמדי סליחי ששיחק אז בהפועל עכו. באיטליה התרגשו משובו הפתאומי לאור הזרקורים, ומילאן אף הייתה קרובה להחתימו ב-2015. "הכל כבר סוכם, אבל בסוף הם העדיפו ללכת על מתיה דסטרו", נזכר לא מכבר אוקאקה. כך הוא החמיץ בפעם השנייה את ההזדמנות להצטרף לרוסונרי.
אז במקום סן סירו נסע אוקאקה לאנדרכלט, הפציץ 15 שערים בליגה הבלגית, הרגיש כמו כוכב, נמכר לווטפורד תמורת 10 מיליון ליש"ט וחתם על חוזה לחמש שנים. היו שניבאו לו קריירה טובה בפרמייר-ליג בזכות נוכחותו העצומה ברחבה, אך זה לא קרה והקדנציה הייתה קצרה הרבה יותר מהמתוכנן אחרי סכסוך קשה עם המאמן הפורטוגלי מרקו סילבה – כיום הבוס של מנור סולומון בפולהאם. גם השער מול ליברפול, אותו מגדיר אוקאקה כאחד הרגעים המרגשים בחייו, לא ממש עזר – והוא עשה את הדרך לאודינזה.
עונה חיובית אחת בצפון איטליה החזירה אותו אפילו לנבחרת של רוברטו מנצ'יני, והוא רשם קאמבק של 11 דקות בליגת האומות באוקטובר 2020. בשלב זה, הבחירה של המאמן הלאומי נראתה קצת ביזארית וכך גם השאיפות של אוקאקה להתברג איכשהו לסגל לאליפות אירופה. זה לא קרה, היכולת באודינזה הידרדרה ובקיץ שעבר עשה הסקורר את דרכו לטורקיה כדי לחתום בקבוצה נוחה מאוד. לאיסטנבול בשאקשהיר כמעט ואין אוהדים, הלחץ התקשורתי לא קיים, אבל ההנהלה מקושרת מאוד לשלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, ולכן הכסף זורם כסדרו. עבור מי שמתכונן לסיום הקריירה והתעייף מאכזבות רבות מדי, זה מקום לא רע כדי ליהנות על המגרש ולשדרג את חשבון הבנק.
אז בעונה שעברה הוא הבקיע 12 שערים במדי בשאקשהיר – שישה פחות מבאלוטלי שהגיע אף הוא לליגה הטורקית. סיומת טובה אף סייעה לקבוצתו של אוקאקה לעקוף את אדנה דמירספור של סופר מריו, לסיים במקום הרביעי ולהעפיל לקונפרנס ליג. כך חזר האיטלקי למפעל אירופי לראשונה מאז עונת 2015/16 העליזה באנדרלכט, ואולי נזכר גם בבכורה ההיא עם ספאלטי. כך מתייצב מול נתניה האיש שהיה שותף – תאמינו או לא – לתבוסה 7:1 של רומא באולד טראפורד ב-2007.
המשחק הראשון מול מכבי נתניה לא הלך לפי התוכניות בתיקו 1:1. הפרשנים הטורקים קבעו כי סגנון שליחת הכדורים הארוכים לעברו של אוקאקה לא עבד, ובשאקשהיר תצטרך למצוא פיתרונות אחרים בגומלין בישראל כדי להימנע מסנסציה. ואם ימצא האיטלקי את הרשת, גם טוטי, דה רוסי וקסאנו ישמחו בשבילו.