פרדראג ראיקוביץ' תמיד קיבל החלטות שנראו לאוהדים הנייטרלים כתמוהות, וזה התחיל עוד כאשר בחר במכבי תל אביב מיד אחרי הזכייה במדליות הזהב במונדיאל עד גיל 20 ב-2015. הסתכלו עליו קצת מוזר כאשר התמיד בליגת העל במשך ארבע עונות, למרות שהעפיל לליגת האלופות רק בעונת הבכורה במדי הצהובים, וגם אז התקשה לשדרג את מעמדו הבינלאומי לאור התבוסות בשלב הבתים.
ב-2019 לא כולם הבינו מדוע העדיף להמשיך את הקריירה דווקא בריימס הצרפתית הצנועה. כעת, כשהוא כבר בן 26, גם החתימה במיורקה נתפסת כצעד לא שגרתי – הרי מדובר בקבוצת תחתית בספרד, והיא לא בהכרח מתאימה לשוער שמתיימר להיות אחד הטובים בעולם. ואולם, מי אמר שזו שאיפתו של ראיקוביץ', וגם אם כן – מתי הוא מתכוון להשיג אותה?
הבחירה במיורקה נראית טבעית הרבה יותר כאשר בוחנים את המצב לעומק. לשם התחלה, ראיקוביץ' תמיד חלם לשחק בליגה הספרדית. הוא העריץ את איקר קסיאס, אבל זה לא אומר שיש לו העדפה ברורה לריאל מדריד. עובדה שהוא התלהב להביא את בנו לצילום משותף עם ליאו מסי אחרי שהפרעוש ערך את הופעת הבכורה בליגה הצרפתית דווקא באצטדיונה של ריימס. המאמן אוסקר גרסיה לא אהב במיוחד אז את הדרך בה נעשתה "הסגידה" על המגרש אחרי שריקת הסיום, אבל השוער הסרבי ידוע ביכולתו לסנן את רעשי הרקע וללכת בדרכו. זו הסיבה המרכזית לכך שהקריירה שלו כה ייחודית.
שנית, מיורקה הייתה זקוקה נואשות לשוער – כאן ועכשיו. אפשר, כמובן לפנטז על אופציות זוהרות יותר, וראיקוביץ' כבר קושר בעבר למועדונים גדולים. סביליה חשקה בו לפני שנתיים, מילאן גיששה פעם בכיוונו, ולפני שנה עשתה ליל מאמצים גדולים להביאו בדיוק אחרי הזכייה באליפות צרפת והעזיבה של מייק מניאן לסן סירו, אבל שום דבר לא יצא מזה. ליל, למשל, פנתה אליו מאחורי גבה של ריימס, והפרת הכללים הזו סיבכה מאוד את המו"מ שמעולם לא המריא באמת. מועדונו של השוער דרש אז סכום מוגזם תמורתו, ואולי קצת מתחרט על כך עכשיו כאשר הסרבי עוזב במחיר נמוך הרבה יותר, אבל זה כבר סיפור נפרד. בשורה התחתונה, כל האלטרנטיבות הזוהרות נותרו באוויר. מיורקה באמת בונה עליו ורואה בו כוכב.
העניין הבהול נבע מעזיבתו הלא מתוכננת של מנולו ריינה לטובת מלאגה. השוער הוותיק בן ה-37 היה פופולרי באי בו בילה 5 שנים. הוא הצטרף כאשר הקבוצה הייתה בליגה השלישית, היה שותף לשתי עליות רצופות, ואז – אחרי ירידה ב-2020 היה בורג מרכזי בעליה נוספת, וגם בהישארות בעונה שעברה. במועדון קיוו כי ימשיך בין הקורות גם בעונה הקרובה, אבל ריינה בחר לחזור לעיר הולדתו ולחבור לקבוצה בה גדל פעם, גם אם לא קיבל הזדמנות הולמת. מלאגה משחקת כיום בליגה השנייה, אך הוא הסביר כי זו הזדמנות חשובה עבורו לשוב לשורשים, ובמיורקה גילו כי יש צורך לפעול בשוק ההעברות.
סרחיו ריקו חזר בכל מקרה לפריז סן ז'רמן בתום השאלה, בעוד על דומיניק גרייף הסלובקי מתקשים במיורקה לסמוך בשל נטייתו להיפצע בגבו. הבוגר המקומי ליאו רומן אינו מתאים ברמתו לליגה הראשונה בינתיים, והמאמן המקסיקני חבייר אגירה הבהיר כי הוא זקוק לשוער מנוסה. ראיקוביץ' היווה אופציה אטרקטיבית מאוד בשל איכותו, הצלחתו בצרפת במשך 3 שנים, ומחירו הנוח לאור העובדה כי חוזהו בריימס היה אמור לפוג בקיץ הבא. לצרפתים השתלם הרבה יותר למכור את הסרבי ב-2021, אבל הם פספסו את ההזדמנות, וכעת נאלצו להיפרד ממנו בתנאים שלו. סיום דרכו במועדון היה ידוע מראש עוד לפני תום העונה החולפת, וראיקוביץ' החזיק בכל הקלפים.
במיורקה, האתגר שלו יהיה עצום – וזה בהחלט מושך שוער כמוהו. במדי ריימס שמר ראיקוביץ' על רשת נקיה 33 פעמים ב-101 משחקי ליגה, וספג בהם 113 שערים. לעומת זאת, מיורקה ספגה 63 שערים בעונה שעבר, ורק שתי האחרונות בטבלה – לבנטה ואלאבס – רשמו מאזן גרוע יותר. זו הייתה הבעיה המרכזית של המועדון גם כאשר הוא ירד ליגה ב-2020, אז הוציאה מיורקה 65 כדורים מהרשת. עם כל הסימפטיה הגדולה למנולו ריינה, הוא לא הציל את הקבוצה במשחקים רבים מדי, בעוד ראיקוביץ' היה הגורם שהוביל את ריימס לחיים שקטים יחסית במרכז הטבלה בצרפת. מדובר בשדרוג משמעותי מאוד עבור המועדון מהאיים הבלאריים, שהיה בזמנו שם דבר בספרד בזכות ההגנה והשוערים.
האוהדים זוכרים היטב כי הקבוצה המפוארת של המאמן הקטור קופר, שהגיעה לגמר הגביע הספרדי ב-1998, לגמר גביע המחזיקות ב-1999, ולקרבות הצמרת הלוהטים מול ברצלונה וריאל מדריד, התבססה בראש ובראשונה על השוער המופלא קרלוס רואה. בחירתו של הארגנטיני לסיים את הקריירה בשל אמונתו כי סוף העולם התקרב הייתה טראומטית, והוא לא הצליח בניסיונו לרשום קאמבק כאשר גילה שכדור הארץ המשיך להסתובב. בן ארצו ליאו פרנקו היה שוער מצוין, ובהמשך גם דודו אוואט היה אהוב מאוד באי. יש שם מורשת אמיתית, והסרבי אמור להמשיך אותה.
בקבוצה מסוג זה, קל יותר לבלוט בליגה הספרדית. אם ההגנה מהווה נקודת תורפה, לשוער יהיו אינספור הזדמנויות להוכיח את עצמו, ואז גם הצעד הבא עשוי להיות קל יותר. ראיקוביץ' יודע להעריך יציבות, ממנה נהנה במכבי תל אביב ובריימס, ומאמין שימצא זאת גם במיורקה. במקום לקפוץ למים העמוקים בשלב מוקדם, הוא העדיף תמיד קידום הדרגתי מאוד, וייתכן כי יגיע למועדון גדול באמת רק אחרי שיחצה את גיל 30 – וזו הרי הייתה התקופה הטובה ביותר שוערים רבים מאוד.
המעבר למיורקה, בה יקבל דקות משחק על בסיס שבועי בליגה גדולה יותר מצרפת, עשוי לפעול לטובתו גם בנבחרת לקראת המונדיאל. מרקו דימטרוביץ' שישב בעונה החולפת על הספסל בסביליה, וגם ואניה מילינקוביץ'-סאביץ' שהשתפר מאוד בטורינו, מנסים לאיים על מעמדו, והצטיינות בליגה הספרדית תסייע לו במאבק על האפודה הראשונה. הוא לא ממהר לשום מקום, הולך בקצב שלו, ועוד עשוי להגיע רחוק. בינתיים, המעבר החדש שלו נראה מבטיח מבחינת החשיפה, ולא כדאי לזלזל גם באיכות החיים בפלמה דה מיורקה. אם הכל ילך כשורה, העונה הקרובה עשויה להיות הטובה ביותר בחייו של ראיקוביץ'.