סיפור כמו של מור ספיר לא שומעים או רואים בכל יום. אם לומר את האמת, מדובר באחד מגורמי התארים והמדליות הכי גדולים בספורט הישראלי, והדבר הכי מעניין הוא שסביר להניח שלא שמעתם עליו עד עכשיו בכלל.
אז זה בדיוק הזמן להכיר, מור ספיר, בן ה-31 הוא אלוף העולם בטיפוס פראלימפי, שרק בחודש הוסיף לארון המדליות שלו עוד שתי מדליות מכסף וארד בסבב אליפות העולם בטיפוס, ואת כל זה הוא עושה בלי אצבעות בידיים בכלל. כן, קראתם נכון, ללא אצבעות.
נלך אחורה ל-2014 שם הכל התחיל. אז מור, השתחרר משירות קבע בצה"ל, כקצין בהנדסה קרבית וחיפש את עצמו לאחר השחרור, רגע לפני שהתחיל קורס אימון כדורסל יצא לטיול בנפאל. באחד מהימים הגיע עם חבורת ישראלים לרכס האנאפורנה, שנחשב לאחד מהטרקים הכי מתוירים ויפים בעולם.
סיפורו המדהים של מור ספירבמהלך אותו טרק, פקדה את הרכס סופת שלגים אימתנית, מה שגרם למור ולחבריו הישראלים לנסות לשרוד בתנאים לא תנאים, רוחות, שלג ובעיקר קור חודר עצמות של מינוס 30 מעלות. עקב הגובה הרב בו שהו, הם היו חייבים לקבל החלטה מה לעשות והחליטו להמשיך ולנסות לרדת מההר אל העיירה שנמצאת מתחת.
אחרי 12 שעות של הישרדות, תוך כדי פילוס הדרך בשלג עם הידיים איבד מול את הכפפות שלו ובשלב מסוים כשראה סלע גדול החליט לעצור ולנסות לנוח מאחוריו יחד עם חבר נוסף. זה גם השלב בו היה באפיסת כוחות, התעלף וכשהתעורר אחרי מספר שעות צבא נפאל הגיע לחלץ אותו. למזלו של ספיר, הוא היה בין ראשוני המחולצים מהרכס.
מור ספיר באליפות העולם (צילום: Leo Zhukov)"התחלתי את היום ב-6 בבוקר ועד חצות ניסיתי ללכת בתוך השלג, עד שזה הגיע לרמה שאני מזיז ומתקדם בעזרת הידיים מה שגרם לי לאבד את הכפפות”, מספר ספיר. “באזור חצות הרגשתי שאני מותש, שכבתי מאחורי סלע ואיבדתי את ההכרה, התעוררתי באזור 10 בבוקר שהגיעו לחלץ אותי. הסופה הזאת הסתיימה ב-43 הרוגים מתוכם ארבעה מחברי הישראלים".
הוא הובהל לבית חולים עם כוויות קור בדרגה קשה, בעיקר בידיים, ולאחר שהתאושש מעט הוטס לארץ ואושפז בישראל, שם אחרי חודש של מאמצים קונבנציונליים ולא קונבנציונליים הוחלט לכרות את האצבעות שלו. מאז הוא יצא למסע של הבנה והפנמה עם הגוף החדש שלו, זה ללא האצבעות, שצריך ללמוד לתפקד בלי 10 איברים שעושים בשבילך כמעט את הכל, החל מלהתלבש, לצחצח שיניים, לנעול נעליים, להכין קפה ועוד פעולות בסיסיות ביותר שעושות האצבעות שלנו.
מור ספיר (דייגו רוסמן, התאחדות הטיפוס בישראל)המטפס משחזר את אותה התקופה: “המחשבה הראשונה שלי אחרי הניתוח הייתה הלם. אי אפשר לקבל את זה. זאת סיטואציה שלא יכולתי לדמיין איך נראות ידיים ללא אצבעות. מעבר שזה פגע לי במימד הגוף ובמודל היופי שעליו הורגלתי לחיות, זה פגע במי שאני, כל ההישגים שלי הגיעו דרך הידיים. ובאותה תקופה באמת היה לי קשה לעשות כל דבר, מלפתוח את הדלת, עד ללקשור שרוכים, ומה עם כפית? עיפרון? הייתי צריך להבין איך בכלל לאחוז בכוס. היו כל כך הרבה דברים שקיבלתי אותם כמובן מאליו לפני כן ופתאום לא הצלחתי לעשות, אבל הדברים האלו חייבו אותי לצאת למסע כדי לחפש את עצמי מחדש, להכיר מקומות שלא הכרתי בתוכי, דרך זה שהצלחתי למצוא דברים אז התחלתי להשלים את התמונה שלי אפילו בצורה יותר שלמה ממה שהייתה לפני כן".
כחלק מהשיקום מור החל להתנסות בטיפוס. כשחקר לעומק הבין שאין אף מטפס פראלימפי בעולם שעושה את זה ללא אף אחד מאצבעותיו ולקח על עצמו את האתגר. הוא החל לטפס בדירוג העולמי, להשתפר מתחרות לתחרות עד השיא שהגיע בספטמבר 2021, שם זכה במוסקבה בתואר אלוף העולם.
מור ספיר על הפודיום (מיכאל שפיזר)"כשהתחלתי לחקור על הטיפוס הבנתי שאין אף מטפס, לא בארץ ולא בעולם שעושה את זה בלי 10 אצבעות ואמרתי שאם אין אף אחד שעושה את זה, זה המקום שלי, זאת השליחות שלי לפרוץ את הדרך הזאת ולהראות שכל אחד יכול לטפס ולכבוש את הפסגות האישיות והחלומות שלו בלי קשר למה שחסר לו", אומר ספיר.
היום הוא סטודנט לתואר ראשון בחינוך גופני במרכז האקדמי לוינסקי - וינגייט, ולמרות שזכה בלא מעט תחרויות בשנים האחרונות, הוא עדיין לא הצליח להשיג ספונסר וחי בעיקר מהעסק הפרטי שלו, הרצאות בהן הוא מספר את הסיפור לארגונים ולתלמידי בתי ספר. "הדבר הראשון שקבוע בלו"ז שלי בכל יום זה האימונים שלי, אין יום שאני לא מתאמן, ואם זה לא אימון פיזי אז זה אימון נפשי, אני מתאמן בין 15 ל-20 אימונים בשבוע”, הוא מספר.
מור ספיר בפעולה (מיכאל שפיזר)“למרות כל הקושי, הידיים שלי מטפסות מדהים. אני מסתכל על עצמי במראה ואני ספורטאי במשרה מלאה. הגישה שלי, ההשקעה וההקרבה שלי כל מה שאני נותן בשביל להצליח ולתת את ההזדמנות עוד פעם ועוד פעם כדי שההמנון של המדינה יישמע בכל מקום בעולם היא אבסולוטית. אני לא חושב שיש תחרות שחזרתי ממנה בלי מדליה, כולל זהב באליפות העולם. אם אני אזכה או לא, ברור שזה יבאס אבל החיים שלי לא תלויים בזה. אני יודע מי אני, כשזכיתי בשנה שעברה באליפות העולם הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי – ‘מור, אתה אלוף’. הדרך שעשיתי עד לכאן – ההשקעה, האימונים, ההקרבה המסירות לדבר הזה, להגיע לבשלות הזאת זה לא מובן מאליו. זה דבר שלא הייתי מצליח להגיע אליו אילולא הייתי חווה את המשבר בשנת 2014".
ואם חשבתם שהוא מסתפק בזה, תחשבו שוב, הטיפוס אומנם נכנס בטוקיו למשחקים האולימפיים, אבל הוא עדיין לא נכנס אל המשחקים הפראלימפיים. יחד עם זאת, יש סיכוי שזה יקרה לקראת פריז, ואם לא אז בלוס אנג'לס. מלבד הטיפוס, מור הוא גם קלע פראלימפי שמנסה להשיג את הכרטיס לקראת המשחקים ב-2023, ככה שהחלום הגדול שלו זה לא רק מדליה, אלא להתחרות בשני ענפים בו זמנית באולימפיאדה, ואם אפשר על הדרך גם לחזור לארץ עם מדליה, מה טוב.
מיכאל שפייזר ומור ספיר (התאחדות הטיפוס בישראל)יש למור בקשה אחת, לא להסתיר את הידיים שלו, ולהפך, לשים אותם בפרונט ולעזור לו להפיץ את המסר שלא הכל תמיד ורוד ויפה, ושתרבות היופי היא לא רק האדם המושלם, אלא שיש הרבה מעבר. המטפס בדרכו המיוחדת, נוגע בדיוק בנקודה: "ברגע שאתה משתף את החסר יש לך סיכוי הרבה יותר גבוה להשלים איתו. לא להסתיר, כל אחד מסתיר את מה שהוא חושב שהוא לא מספיק יפה, לא מספיק חזק או לא מספיק עשיר. אנשים מסתירים היום את הדברים האלה וממלאים איזושהי תבנית חיצונית אחרת והיא שקרית, אני זכיתי בסיטואציה שאני לא יכול להסתיר את החסר. יש פה מישהו שבא לספר אמת. אל תסתירו אותו, אל תסתירו את החסר שלו, להפך, בואו תעזור לי לעזור לכולם ולהראות שהידיים האלו הן הכי יפות שיש".
מור ספיר (עומרי מסיקה)