מרקו בלבול לא סתם נחת לפתע בקבוצת נור’תאיסט יונייטד בליגה ההודית, מאחורי ההחתמה של המאמן הישראלי עומד בכלל ישראלי אחר – אוהד אפרת, המנהל המקצועי של הקבוצה.
אפרת הגיע למועדון בהמלצתו של אברהם גרנט ששימש בעבר כמנהל המקצועי של הקבוצה. אוהד התחיל בכלל כסקאוט בהפועל רעננה, ולמרות גילו הצעיר הוא כבר הספיק לעבוד גם בקריסטל פאלאס עד שהגיע למועדון שבבעלותו של שחקן הקולנוע ההודי והדוגמן לשעבר, ג’ון אברהם. הבעלים המפורסם משמש גם כמפיק סרטים ומדובר בדמות מאוד מוכרת, צבעונית וידועה בהודו. בראיון מיוחד ל-ONE, אפרת מספר על תחילת דרכו בכדורגל, העבודה בהודו, העבודה לצד אברהם, הבחירה במרקו בלבול, המטרות והשאיפות שלו.
"התחלתי בתור אנליסט בהפועל רעננה עם דודו אברהם ואז עם מנחם קורצקי. הייתה עונה נחמדה ממש. הגענו לחצי גמר ועשינו הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של המועדון בליגה. ואז עברתי לאנגליה כדי ללמוד לתואר שני בניתוח ביצועי ספורט, כשבמקביל עבדתי באקדמיה של קריסטל פאלאס בתור אנליסט. עבדתי עם תומר חמד באופן אישי, עם דור חוגי באופן אישי במכבי פתח תקווה. הוא גם עשה עונה טובה באוסטריה ועבדתי עם עוד עם כל מיני שחקנים”, מספר אפרת על תחילת דרכו בכדורגל.
ואיך הגעת בכלל פתאום להודו?
“בתחילת הקורונה התבקשתי לעזור לנורת’איסט יונייטד למצוא כל מיני דברים. כלומר אין ספונסרים, אין קהל ואין כסף בגלל הקורונה, אז הם באמת רצו עזרה כדי שיהיה משהו. היה חיבור טוב שם עם ג’ון אברהם הבעלים שהוא גם שחקן קולנוע ובאמת בן אדם מדהים. גם אשתו שמאוד מעורבת. אברהם גרנט שעבד שם יצר את הקשר”.
מה מידת הקשר בינך לבין הבעלים אברהם?
“כל יום אנחנו מדברים. בהתחלה עבדתי איתם דרך המנכ”ל, אחרי שביקשו ממני שאעזור להם. אתה עוזר להם לבחור שחקנים ואז פתאום הם אומרים לך ‘בוא נבחר מאמן’. אתה צריך גם לשתף את הבעלים בסיבה שכדאי להשקיע בזה. נוצר איזשהו קשר, ממש איך שהתחילה העונה. מאוחר יותר אחרי הקורונה, אמרו לי ‘בוא תהיה המנהל המקצועי’ (טכניקל דיירקטור), ועשינו את העונה הכי טובה בהיסטוריה של המועדון. סיימנו מקום שלישי, כבשנו הכי הרבה שערים וסיימנו עם הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של המועדון. הייתה ממש עונה נהדרת בתקציב מאוד נמוך.
כל הקבוצות בהודו נשלטות על ידי תאגידים מאוד גדולים. בהודו או שאתה מאוד עשיר או שאתה מאוד עני, אין אמצע. יש קבוצה בשיתוף עם מנצ’סטר סיטי, יש קבוצה בשיתוף עם רד בול. אנחנו רק בבעלות אדם אחד שמחזיק את זה, וגם הוא, זה לא שהוא טייקון עולם. אז מבחינת התקציב אנחנו הכי נמוכים, אבל משתדלים להיות מאוד חכמים”.
מה התקציב של הקבוצה?
“מה התקציב הכולל של המועדון? האמת שאני לא יודע… אני מתעסק בעיקר בצד הטכני. אני יודע כמה כל שחקן מרוויח, אבל אני לא יודע כמה עולה השימוש באצטדיון, טיסות או מלונות”.
מה למשל תקציב השחקנים במועדון כזה?
“אני מחתים זרים בסביבות ה-100,000 עד 200,000 אירו”.
איך זה עובד? הבעלים אמר לך לבוא ולגור בהודו?
“אז בחודשים הראשונים לא הייתי בהודו אבל בסביבות חודש דצמבר הבנו שזה קצת קשה להתבצע בשלט רחוק, אז הצטרפתי עד סוף העונה. הייתי בהודו, ואחרי העונה הראשונה שלי עזבתי את המועדון. הייתי אמור לעבוד בפורטוגל, לא משנה. הכל התרסק לחלוטין. חודש לקראת סיום העונה התקשר אליי שוב הבעלים ואמר לי ‘בוא בבקשה, כולם עזבו אותי, בוא בבקשה’. אז חזרתי שוב בחודש האחרון של העונה להודו, לנסות ולהציל את מה שיש כדי לבנות לעונה הבאה. עכשיו לקראת תחילת האימונים אני אסע עוד הפעם, סוג של קדנציה שנייה אפשר לקרוא לזה”.
ואז אתה חוזר לחיות שם.
“אני לא יודע אם אהיה שם עשרה חודשים מלאים, אבל כמה שצריך. מה שהיה חשוב לי זה להביא צוות אימון בכיר ומנוסה. מרקו בלבול ועוד הרבה אנשים עם ניסיון כדי שלא רק אני אצטרך להיות נוכח ביום יום. בגלל שאנחנו מועדון קטן אנחנו מביאים הרבה שחקנים מהליגה השנייה, מוכרים שחקנים, מפתחים שחקנים. אנחנו מאוד דוגלים בפיתוח האישי שלהם. לכן אנחנו מוכרים שחקנים בתוך הודו, גם זרים וגם מקומיים. סקאוטינג אני כן יכול לעשות מרחוק או מהודו. אם נתחרה במומבאיי סיטי בהבאת שחקנים אז אין לנו סיכוי מולם. אבל אנחנו מנסים לעשות את זה טיפה שונה. ולכן צריך לעבוד לא רק על המשחק, שזה מרקו והצוות אחראים עליו, אלא על הרבה יותר תהליכים בתוך המועדון”.
איך החיים בהודו?
“עד עכשיו, בשתי העונות שהייתי שם הייתה קורונה. עד עכשיו הייתי בגואה, בחיים לא הייתי בעיר של הקבוצה שלי. לא ראיתי את הקהל בשתי העונות האלה, בקושי יצאנו מהמלון. לא פשוט לחיות שם ברמה האישית, אבל התנאים מאוד טובים. המלונות מאוד טובים, דואגים לכל מה שאתה צריך. אז ברמה הזאת בתוך המלון ובתוך החדר שלך הכול מאוד נחמד. כמובן שאם אתה רוצה ללכת לראות סרט אתה יכול, אז עכשיו אתה הרבה יותר מרוכז בכדורגל”.
איך הרמה של הליגה אם אתה משווה אותה לישראל?
“מאוד קשה להשוות לישראל, בגלל שהליגה מאוד לא מאוזנת. זה יותר כמו הליגה הסינית שראינו עם ערן זהבי או הליגה התאילנדית, המקומיים הם פחות איכותיים. התרבות האסייתית היא כזו שמאוד רוצה ללמוד, להקשיב ולהתפתח. אז מאוד קל לעבוד שם עם שחקנים אבל הם לא איכותיים במיוחד, כי הם לא הגיעו עם בסיס כדורגל טוב וחסר להם הרבה מאוד דברים – גם טכניים, גם טקטיים וגם פיזיים. והזרים? אני יכול להגיד לך שבעונה הראשונה, חוץ ממכבי חיפה ומכבי תל אביב, אני בטוח שיכולת להחתים אותם בכל קבוצה בארץ בוודאות”.
בן כמה אתה?
“31”.
אתה עוד ילדון מה שנקרא. מה השאיפות שלך? הגעת רחוק בגיל צעיר.
“הייתי מעדיף להגיע יותר רחוק אם היה אפשר, היו כמה אופציות שלא הבשילו. השאיפה שלי בסוף זה לייצר כדורגל, להשפיע על קבוצה. לאו דווקא כמנהל מקצועי אלא ברמה כמה שיותר גבוהה. אם זו למשל הפרמייר ליג – אז זה יהיה בתפקידים פחות בכירים. אני רוצה להיות מעורב במשהו בכדורגל ברמה כמה שיותר גבוהה”.
שיחקת כדורגל לפני כן? איך הגעת לתפקיד האנליסט.
“הייתי 'סוטה' של כדורגל. רציתי לעסוק בכדורגל אבל לא רציתי להיות מאמן ילדים. לפני עשר שנים, לא היה איך להתעסק בכדורגל אם לא באימון. אמרתי ‘לזה אני לא אלך’ כי בסופו של דבר אתה אומר לעצמך יש איזו תקרת זכוכית שלא משנה מה תעשה קשה לעבור אותה. לא רק בארץ, אני גם זוכר שכשהייתי בקריסטל פאלאס, יש מאמנים שעובדים קשה מאוד אבל בסוף אם יבוא שחקן עבר הוא ייכנס להם מעל הראש. יש כאלה שלא בצדק, אבל זה עולם מאוד קשה. התחלתי לעבוד וגיליתי שיש מקום שקוראים לו ‘רדווד’, שבו אתה מנתח משחקי כדורגל. התחלתי לעבוד שם ועשיתי כל מיני קורסים בעולם על איך להיות אנליסט. זה משהו שבדיוק התחיל וזה ממש עניין אותי.
הפגישו אותי עם דודו אברהם שאימן בהפועל רעננה ומאוד התחברנו. אני יכול להגיד לך שעד היום, ופגשתי הרבה אנשים כדורגל, הבן אדם שאני הכי נהנה לדבר איתו על המשחק ברמה הטקטית זה הוא. אני בטוח שאני לא היחיד שיגיד את זה, והתגעגעתי. עשיתי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, זה לא כ”כ קשור לכדורגל אבל רציתי לחוות את חו”ל אז עשיתי תואר כדי ממש להפוך את זה למקצוע, להיות אנליסט. ואז חוויתי את אנגליה ופגשתי את אברהם (גרנט) ועשיתי איתו כל מיני פרויקטים שלימדו אותי המון, והוא לימד אותי המון. אז זאת הדרך שלי”.
איך הקשר שלך עם הבעלים בא לידי ביטוי?
“הוא חולה כדורגל והוא יכול להתקשר אלי ולומר לי – ‘אוהד במשחק הבא בוא נשחק עם שני חלוצים ונהיה התקפיים’. אז מצד אחד הוא מלא תשוקה ומאוד אכפתי, אבל מצד שני מאוד קל להסביר לו ‘שמע אנחנו נעשה כנראה משהו אחר בשביל...’. ואז הוא אומר ‘אוקיי הכול טוב’. אני מאוד נהנה לעבוד איתו, הוא לגמרי זוהר. בחיים לא הייתי חושב שהוא מפורסם או שחקן או מישהו שצריך לתת לו יחס שונה, בטח במקום כמו הודו שבנוי על מעמדות. אמנם אתה זר ונותנים לך את הכבוד ואתה לא מרגיש את זה. בוא נגיד את זה ככה – הוא הכי נחמד שפגשתי עד היום. פעם כשהייתי עובד במקום אחר, לא היו אומרים לי שלום במסדרון”.
מה הציפיות שלך ממרקו? הוא דיבר עם הבעלים?
”כן כן, מרקו דיבר איתו. הציפיות שלנו הן להגיע לפלייאוף. הליגה בהודו זה ליגה סדירה ואז שש קבוצות הולכות לפלייאוף על האליפות".
כמה קבוצות יש בליגה?
“11. זאת אומרת שגם אם זכית באליפות הליגה הסדירה, זה שווה. אבל זה לא כמו לזכות באליפות בפלייאוף. זה משהו שמשאיר קצת סיכוי לקבוצות הקטנות. אנחנו חד משמעית רוצים להגיע לפלייאוף ואולי אפילו לחצי הגמר, משהו מינימלי. הציפיות שלי ממרקו? אני חושב שנלחמתי כדי להביא אותו. ראיתי גם את התגובות בכתבות שעשו שכולם אמרו ‘קומבינה’ אבל אני הייתי צריך לשכנע את אברהם שישכנע את מרקו כדי להביא אותו, ולא הפוך. הציפיות שלנו הן לייצר קבוצה מאוד מאוזנת. שתפתח שחקנים ולצד זה – לנצח. אני חושב שיש עליו הרבה אחריות. בסופו של דבר מאמן כדורגל זה הדבר הכי חשוב.
בסופו של דבר אני במצב כזה עם הבעלים שאני יכול להחתים את מי שאני רוצה ואיך שאני רוצה, אבל דווקא חיכיתי לאנשי מקצוע נוספים. זה לא יהיה ‘one man show’ ועכשיו מרקו בא ועושה כל מה שהוא רוצה. אני מאוד מאמין בעבודה משותפת, שכל אחד מביא את החלק שלו. אמנם את הסגל ההודי אני סגרתי, כי לא היה זמן, אבל לפני שסגרתי עם כל הזרים חיכיתי למרקו כדי שיהיה משהו משותף והרמוני, כדי שנוכל להצליח כמה שיותר”.
שחקן מישראל יכול להגיע להודו?
“קודם כל בוודאי, אין ספק בכלל. הבעיה היחידה עם ישראלים היא שהם יקרים מאוד. בגלל שיש פה את מגבלת הזרים, אז הישראלים פתאום שווים הרבה יותר מהשחקן האירופאי. בנוסף יש את הכסף הנוסף, שאני צריך לשלם להם כדי לבוא להודו, וזה קורה ואני מבין את זה – אני לא מתכחש לזה, הודו זה לא ספרד. זה כבר לא משתלם לי. אני צריך להביא שחקנים ב-200,000-220,000 דולר, בזמן שיש לי פה שחקנים שמרוויחים 90,000 דולר וגם זה יקר. בנוסף אני חושב שחלק מהשחקנים שהוצעו לי עד היום – אני מרגיש שיש תפיסה מוטעית לגבי הודו. כי זרים שאני משלם להם וחוץ ממכבי ת”א, מכבי חיפה והפועל ב”ש, אף אחד לא משלם להם ככה. מצד שני, שולחים לי שחקנים ברמה של הליגה הלאומית.
חס וחלילה לא מזלזל בליגה הזאת, אבל זה שאני יכול לשלם לו 200 אלף לא אומר שאני צריך לעשות את זה על חשבון שחקן אחר שאני כן יכול להביא ב-40 אלף. אתה מבין למה אני מתכוון? אז צריך שיהיה פה איזשהו סנכרון. שחקן סרבי או ספרדי, לא כזה קשה לו להתאקלם פה אבל השחקן הישראלי – שחי בישראל, בתל אביב, וחם מאוד מבחינה משפחתית, פתאום לעזוב להודו זה פחות קל מאשר לשחקנים ממדינות אחרות. אני חושב שזה גם משפיע, הלוואי שיעבדו איתי כמה שיותר ישראלים. זה יהיה בונוס מבחינתי”.
מרקו חתם לעונה או שתיים?
“כרגע זה לעונה, הלוואי וזה יהיה יותר. בסופו של דבר אני לא חושב שזה יהיה פייר מבחינתי לתת לו התחייבות או שהוא יתחייב אליי זאת בזמן שהוא לא יודע איך החיים בהודו. מה זה הודו, איך היא, לבוא לבד או שהמשפחה צריכה לעשות בשבילך את המעבר. באופן כללי מה שאנחנו עושים זו החתמה לשנה עם אופציה כדי שזה לא יהיה בכוח”.
אתה גם תהיה בהודו השנה?
“בוודאי, אבל גם אני לא חותם ליותר משנה אף פעם. אני לא יודע מה יהי,. אני די צעיר, יש לי גם חיים אישיים שאני רוצה לפתח. יכול להיות שאהיה שם הרבה שנים, אבל אנחנו עושים את זה שנה אחר שנה. כדי לא להכניס אנשים להתחייבות שלא תתאים להם”.
מה החלום הגדול שלך?
“לחוות את הכדורגל ברמה הכי גבוהה שלו”.
אם אתה משווה את הרמה בהודו לליגה הישראלית?
“למשל היה ברור שמכבי תל אביב העונה בעונה פחות טובה, אבל עדיין היה ברור שהיא תסיים באחד משלושת המקומות הראשונים, ואותו דבר בספרד – בארסה גם בעונה רעה תגיע בסוף למקומות הראשונים בגלל השם, השכר והאיכות. בסוף הטבלה תסתדר בצורה הזאת גם בעונה פחות טובה. בהודו? אני מרגיש שהפערים לא כאלה גדולים למרות פערי התקציב. ולכן עונה טובה לקבוצה קטנה באמת יכולה להסתיים באליפות וזה מאוד שונה מהליגות שאנחנו מכירים באירופה. אני לא רוצה להגיד שכל אחת מועמדת לאליפות אבל הכל הרבה יותר פתוח, הסיכויים לכולן קיימים. בוא נגיד ככה, עם הבדלים בתקציב כמו שאנחנו חווים בליגה הישראלית – חדרה שעולה לפלייאוף העליון זה כמו אליפות אצלנו”.
הקהל יגיע למשחקים של הקבוצה שלך בעונה הבאה?
“כן, כן. אומרים שבין 20 ל-30 אלף בוודאות”.
איפה העיר הזאת ממוקמת?
“אנחנו מייצגים שבע מדינות בתוך הודו, שהן כולן אחיות. זה כזה בפריפריה של הודו, זה בצפון מזרח. הספורט הבולט בהודו זה בכלל קריקט, אבל באזור שלנו זה כדורגל. אמנם המדינות האלה פחות מפותחות ולא הייתי בהן, אבל ככה אומרים, שאלה מדינות של כדורגל. יותר מ-50 אחוז מהליגה אלו שחקנים שמגיעים מנורת’איסט, אז יש הרבה כישרון. הם טיפה נראים שונים מההודים שאנחנו יכולים לדמיין, בלי להעליב חלילה".
איך היחס לישראל?
“עד עכשיו ממה שחוויתי, היחס מצוין. לא היה לי איזה משהו שלא אהבתי לשמוע. הודים גם בחיים לא ישאלו שאלות קשות, הם מאוד מפחדים לעצבן מישהו”.
מה הבעלים אהב במרקו שהוא החליט לקחת את ההמלצה שלך ולמנות אותו?
“אני יכול להגיד לך שאני מחפש הרבה זמן מאמן, בדקתי אולי משהו כמו 90 מאמנים, חלקם טובים יותר. יכול להגיד לך שמאמן אנגליה עד גיל 21 היה מועמד מאוד בכיר אצלנו, גם מאמן ספרדי. אבל מה שעזר לי לדחוף לכיוון מרקו זה היכולת שלו לעבוד בתוך צוות. אמנם הוא ‘לידר’, אבל הוא מסוגל לשתף את כולם בעבודה, ככה שכל אחד נותן את המומחיות שלו בשביל הדבר וזה משהו שמאוד מאוד חשוב. אנחנו גם רואים את זה אצל ברק בכר, להוציא את הטוב ביותר מכל אחד. בין אם זה מאמנים או שחקנים.
חושב שזו אחת התכונות הטובות ביותר אצלו. ואני לא יודע אם זה טוב או לא, תמיד צריך שישאלו אותך שאלות קשות, אבל הבעלים מאוד סומך עליי ומיד התחבר למרקו. יש לו גם קורות חיים מאוד טובים שזה חשוב מאוד. לכן לא היה קשה לשכנע את הבעלים ואת אשתו, שהיא דרך אגב יושבת הראש. קוראים לה פרייה, אישה סופר חכמה, הודית שגדלה בארצות הברית. למדה בבתי הספר הכי טובים בעולם, היא סופר חכמה ואינטליגנטית”.