מכבי תל אביב השלימה את הסגל עם החתמתו של הפאוור פורוורד ג’ארל מרטין, ששיחק בשנתיים האחרונות בסידני קינגס, שזכתה באליפות הליגה האוסטרלית לפני כחודשיים. הפורוורד האמריקאי היה ההחתמה העשירית של הצהובים ב-12 הימים האחרונים, כאשר לפחות על הנייר נראה שמבחינת הזרים, לא יצורף עוד שחקן נוסף וזה הזמן לראות איך כל הפאזל שיצרו עודד קטש, דייויד בלאט, אבי אבן וניקולה וויצ’יץ’ יתחבר.
מרטין, שמתנשא לגובה 2.08, החל לשחק כדורסל מקצועני בגיל 16 וכבר בהתחלה נחשב לאחד השחקנים המבטיחים בלואיזיאנה. הוא נבחר לשחק במשחק האול אמריקן הקלאסי של שחקני התיכון המבטיחים ביותר בארצות הברית ודורג שלישי בפורוורדים המבטיחים ביותר בשנתון שלו. הוא נע לאורך הקריירה בין ה-NBA לליגת הפיתוח בעיקר בגלל שלא מצא את מקומו בקבוצות אליהן הגיע. הוא נבחר במקום ה-25 בדראפט 2018 על ידי הממפיס גריזליס אחרי שנתיים ב-LSU, שם היה השחקן המצטיין של האוניברסיטה בשנתו השנייה, אבל לא הצליח למצוא את מקומו בתוך כל הווטרנים ולאחר שלוש שנים בקבוצה הועבר בטרייד לאורלנדו. משם נדד בין עוד שלוש קבוצות עד שהגיע לסידני כדי לשקם את הקריירה.
זה היה סיפורו של מרטין על קצה המזלג. בעונה האחרונה הוא רשם 16 נקודות, 8.3 ריבאונדים ואסיסט בממוצע למשחק, כשהוא קולע ב-51 אחוז מהשדה ו-37 אחוז מעבר לקשת על 4.2 זריקות בממוצע. מצד שני, הוא נוטה לאבד הרבה כדורים ביחס לעמדה שלו, 1.9 כאלו בממוצע העונה, והוא לא מצליח לקלוע מרחוק בצורה עקבית. אז איך הוא ישתלב במכבי ת”א?
ג'ארל מרטין (רויטרס)חושב על הסל
מרטין הוא שחקן מאוד אגרסיבי. הוא אמנם משחק לרוב בעמדה מספר 4, אבל באירופה יוכל לשחק גם כסנטר בעת הצורך. הוא מצטיין במהלכי פוסט ויכול לקלוע במגוון דרכים מתחת לסל, אבל הצורה בה הוא הכי יעיל זה בהתקפות המעבר, שם הוא יכול לקחת כדור בעצמו לסל או להצטרף מאחור ולהיכנס באגרסיביות לצבע. הכדרור שלו טוב ביחס לגובהו ובניגוד להרבה גבוהים אחרים שלא יכולים להוריד את הכדור לרצפה, הוא מצליח ליצור לעצמו מהלכים מול שחקנים גבוהים יותר וגם מול נמוכים יותר.
הקליעה שלו לשלוש טובה, אבל לא מספיק. האחוזים מעבר לקשת בעונה האחרונה מרשימים, אבל בהרבה מאוד משחקים הוא הכריח זריקות ולא הצליח לקלוע. המהלכים אותם הוא יותר מנצל מעבר לשלוש הם ‘פיק אנד פופ’, חסימה לשחקן ואז יציאה החוצה לזריקה, בה הוא מצליח להיות יותר אפקטיבי מאשר עלייה מכדרור או מעבר בין חסימות.
מרטין הוא שחקן של תחנה אחרונה. כשהכדור מגיע אליו בדרך כלל התחנה הבאה היא הטבעת, כשהוא נוטה לסיים את ההתקפות אחרי כניסה לסל מצד ימין או דרך מהלכי פוסט אפ. אם הוא יהיה פנוי סביר להניח שהוא ירים זריקה ולא יחפש את השחקן הפנוי, אבל מדי פעם הוא יכול למסור מסירה שחותכת את ההגנה. בהתקפות מתפרצות הוא לא יהיה השחקן שיוביל כדור, אלא זה שייקח את הריבאונד ויוכל לסיים בהאלי הופ בצד השני. מצד שני, הוא נוטה להסתבך במצבים לא נוחים, בהם הוא לא מצליח לשחרר את הכדור או מוסר בצורה לא טובה שגורמת לאיבודים מיותרים, בין אם זה בזמן מתפרצות או בין אם זה בתוך הצבע כשההגנה מסודרת.
ג'ארל מרטין עולה לסל (רויטרס)ריבאונדר מצטיין
החלק החזק ביותר שבו מרטין מצטיין הוא הריבאונדים. הוא הוביל את הליגה האוסטרלית בריבאונדים בהגנה עם כמעט 7 כאלו למשחק, כשמשחק השיא שלו היה דווקא במשחק האליפות מול טזמניה ג’קג’אמפרס עם 22 נקודות ולא פחות מ-17 ריבאונדים, כאשר 13 מהם הגיעו בהגנה. רק שלוש פעמים בעונה האחרונה הוא ירד מתחת לחמישה ריבאונדים במשחק.
לצד זאת, משחק ההגנה שלו לוקה מאוד בחסר. הוא יודע מתי לעזור כשזה נוגע לאיזור הצבע, אבל הוא מתקשה בשמירה על גבוהים שנעים על קשת השלוש או שחקנים זריזים ממנו. הוא היה יכול לחפות על כך בחסימות, אבל מוטת הידיים הקצרה שלו ביחס לגובהו (2.05 מ’) מונעת זאת ממנו ולכן הוא לא מצליח להגן על הטבעת בצורה מספקת.
החלק החיובי יותר בהגנה, בו גם הוא יכול לעזור ביורוליג, הוא ההגנה בפוסט. האגרסיביות שלו מונעת משחקנים גבוהים ופיזיים יותר לדחוף אותו לכיוון הצבע והוא יודע לדרום להם לקחת זריקות קשות מהפוסט. הוא יכול גם למשוך אותם לכיוון העזרה שתגיע ולגרום למתקיף שלו לטעות ולאבד את הכדור או לשחרר זריקה רעה.
ג'ארל מרטין שומר על לברון ג'יימס (רויטרס)אנתוני ורנדולף כמודל
כאשר הגיע ל-NBA, הכוכבים של ממפיס זאק רנדולף ומארק גאסול לקחו מרטין תחת חסותם ולימדו אותו את מה שהם יודעים. לנוכח זה שהם קיבלו את רוב דקות המשחק, השנה הראשונה שלו הייתה בעיקר למידה, ואפשר לראות את ההשפעות של שניהם בזמן שהוא על המגרש.
הגודל של מרטין משפיע הרבה במהלך המשחק, הוא חוסם נהדר בהתקפה ומפנה הרבה מאוד שטח, מה שלא היה עם פורוורדים של מכבי בתקופה האחרונה. הוא יודע להתגלגל לסל, אבל גם לקפוץ לקליעה מבחוץ ולנצל מיס מאץ’ כדי להגיע ללייאפ פשוט ופנוי. יחד עם זאת, האגרסיביות שלו מאוד מאפיינת את ה’גריט אנד גרינד’ של הגריזליס וזה משהו שנשאר איתו עד היום.
מרטין, שהגיע מפוטבול ושיחק בעיקר כווייד רסיבר, כך שאפשר להבין למה הוא מתקפד לרוב כתחנה אחרונה בהתקפות. המודל לחיקוי שלו הוא כרמלו אנתוני והוא מתיימר להיות שחקן אול אראונד בהתקפה. הוא אקספלוסיבי, ורסטילי ויכול להרגיש מתי הוא חם. הוא לא יפסיק לנסות לזרוק או לעשות את המהלכים שלו, גם אם הם לא יצליחו, וזה משהו שקטש יצטרך לשים לב אליו, במיוחד בהיעדר חלופה מספקת בעמדה מספר 4.
ג'ארל מרטין (רויטרס)החלק המושלם בפאזל
מאז עזיבתו ופרישתו של דייויד בלו בסיום עונת 2013/14, הצהובים התקשו למצוא שחקן שיוכל לתת להם את אותה תקופה כמוהו – איום תמידי משלוש ופיזיות בהגנה. הנוכחות של בלו מחוץ לקשת, יחד עם היכולת לתפקד כסנטר בהרכבים מסוימים, נתנה הרבה יותר ורסטיליות וגיוון לדייויד בלאט בזמנו להשתמש בהרכבים של חמישה שחקנים שיכולים לקלוע מכל מקום על המגרש. הפאוור פורוורד היחיד שהצליח במכבי ת”א מאז בלו הוא קווינסי אייסי, שהתאים בצורה מושלמת לכל תרחיש שיאניס ספרופולוס רצה ונתן הרבה מאוד לב ונשמה.
אבל אלו היו זמנים אחרים. מכבי ת”א החליטה לשנות כיוון ואחרי שנים בהן התבססה על סנטר פיזי לצד סנטר יותר אתלטי (למעט עונת 2019/20), היא החתימה את אלכס פוית’רס וג’וש ניבו – שני סנטרים אתלטיים שיותר מתבססים על המהירות והקפיצה שלהם מאשר על מאבקים בפוסט או מתחת לצבע בהתקפה ויכולים לחסום שחקנים בהגנה.
מרטין הגיע כדי להשלים את שניהם מעמדת הפאוור פורוורד. הוא מושלם כדי לשמור על הסנטרים של היריבות לצד ניבו ופוית’רס, שיתפנו לעזור ולחסום מתחת לסל בעת הצורך. גם הגובה הדומה של כל השלושה יקשה יותר על ההתקפות ויוכל לאפשר לשני הסנטרים לצד על גבוהים שזורקים מבחוץ ולתת למרטין להתמודד על הריבאונד. בהתקפה, קטש יוכל להשתמש באחד הסנטרים והמרטין בתרגילים של חסימות כפולות כשאחד מתגלגל למטה והשני יוצא לקשת השלוש ובכך לתת איום משולש בכל התקפה, בלי קשר לשני השחקנים הנוספים בחמישייה.
ג'ארל מרטין מול קריסטאפס פורזינגיס (רויטרס)בראיון שנתן ב-2017 בארצות הברית, רגע לפני העונה בה שימש כתפקיד מרכזי בחמישייה של הגריזליס, מרטין העיד על עצמו שהוא “לייט בלומר” – מתפתח מאוחר. בגלל שהחל לשחק כדורסל בצורה רצינית רק בגיל התיכון, הוא עדיין למד בתקופתו ב-NBA את רזי המשחק וניסה למצוא את מקומו. כששיחק בליגת הקולג’ים העידו עליו שהוא היה שחקן פשוט גדול מדי ביחס ליריבים ולכן לא התקשה. כעת, הוא מגיע עם יותר ניסיון וגם עם תואר אלוף אוסטרליה, שם התמודד עם מגוון רחב של שחקנים כשהוא אחד הכוכבים המרכזיים של הקבוצה.
בעשור האחרון כל מה שמרטין ניסה לעשות זה להסתגל. קודם ל-NBA, אחר כך לסיטואציה בה הוא לא מקבל דקות, ומשם להתמודדות עם מגוון רחב של שחקנים בשתי יבשות שונות. ביורוליג מחכים לו השחקנים הטובים ביותר שלא משחקים בליגה הטובה בעולם והוא לחלוטין שחקן שיכול לעשות את קפיצת המדרגה ולהשתלב באירופה. אם הוא יסתגל בצורה מהירה, נוכל לראות בישראל את הפאוור פורוורד שמכבי ת”א כל כך חיכתה לו. בכל מקרה, כדי לתקוע יתד ביורוליג ולהחזיר את תואר האליפות, מרטין משלים את מה שהיה חסר כל כך בדריק וויליאמס – אגרסיביות ורצון ללמוד ולהשתפר. הפאזל של קטש הושלם, עכשיו נותר לראות איך הם יסתדרו יחדיו והאם מרטין יהיה הצלחה גדולה או אכזבה גדולה, כמו שהיו רוב קודמיו.