מאז עזיבתו של פטריק ויירה ליובנטוס ב-2005, חיכו אוהדי ארסנל ליורש שטרם הופיע. זה לא מפתיע, אם כך, כי התותחנים היו הראשונים לשים את ידם על פאביו ויירה – שמו הולך לפניו, וזה בהחלט חשוב מאוד. הפורטוגלי שחגג זה עתה יום הולדת 22 ממש לא מזכיר את הקפטן הצרפתי העוצמתי. למעשה, הוא ההפך המוחלט ממנו, אבל זה לא ממש משנה. בקבוצה חוגגים את צירופו – גם כי הוא ויירה, גם כי מדובר באחד הכישרונות הבולטים שצמחו בליגה הפורטוגלית בשנתיים האחרונות, וגם כי נרשם כאן ניצחון על ליברפול, וזה לא דבר של מה בכך בתקופה הנוכחית.
כאשר החתימה בינואר הקבוצה של יורגן קלופ את לואיס דיאס, הקיצוני הקולומביאני התחבולן של פורטו, דווח בתקשורת הפורטוגלית שהיא הבטיחה לעצמה גם זכות ראשונה להביא לאנפילד את ויירה. כלל לא בטוח שזה היה נכון, בין היתר כי הם מיוצגים על ידי סוכנים שונים. ז'ורז'ה מנדס דואג לאינטרסים של הפורטוגלי הצעיר, ועם סוכן העל בתמונה היה ברור שהמשחק יהיה בעיקר סביב סכום הרכישה.
ואכן, ארסנל שילמה ביוקר על שחקן שטרם הוכיח את עצמו ברמה הגבוהה, ואפילו עדיין מחכה להופעת הבכורה בנבחרת – 35 מיליון יורו, עם 5 מיליון נוספים כבונוסים שונים. מצד שני, גם אוהדי פורטו מאוכזבים. הם לא רצו לאבד את אחד הגיבורים החשובים ביותר של האליפות זמן קצר אחרי שדיאס נטש אותם, וסברו כי היה צריך להמתין עד שקבוצה כלשהי תסכים לשלם את סעיף השחרור של ויירה שעמד על 50 מיליון יורו.
למתבונן מהצד לא יהיה קל להבין מדוע היה ויירה כה חיוני בדרכה של פורטו לאליפות – אחרי הכל, הוא פתח ב-15 משחקי ליגה בלבד, ובקושי שותף בליגת האלופות שם הוגבלה תרומתו לשתי הופעות כמחליף בשלב הבתים. ואולם, הייתה זו עונת פריצה מסחררת מבחינתו, וההזדמנויות שהעניק לו המאמן סרג'יו קונסייסאו הספיקו כדי להפוך לסגן מלך הבישולים בפורטוגל עם 14 אסיסטים, לצד 6 כיבושים – כך שהוא היה מעורב ישירות בכרבע משערי הקבוצה. גם בצ'מפיונס-ליג, הוא סיפק בישול למהדי טארמי שהבקיע את השער היחיד של פורטו בתבוסה 5:1 מול ליברפול, ועורר את העניין של הסקאוטים האדומים. באופן כללי, יש לו יכולת להתעלות ברגעים החשובים מול יריבות גדולות.
כך היה בקרב מול בנפיקה בדצמבר, בו היה קרוב מאוד לשער בבעיטה חופשית אדירה מזווית קשה, ואז הבקיע בכל זאת כאשר התגנב לרחבה והפציץ פנימה ברגלו הימנית החלשה, בדרך לניצחון 1:3. כך היה במפגש הקריטי מול ספורטינג ליסבון בפברואר, בו הובילה האלופה היוצאת 0:2 באיצטדיון דרגאו ואיימה להרוס לפורטו את המאזן ללא הפסד. ויירה צימק בבעיטה חדה מחוץ לרחבה בימין, ואז אירגן שער שוויון מאוחר בפריצה מסחררת באגף השמאלי והגבהה מושלמת לראשו של טארמי.
אחרי עזיבתו של דיאס באמצע העונה, שולב לא פעם ויירה משמאל, אבל זו לא בהכרח העמדה האופטימלית שלו. בפורטו לא הבינו עד הסוף היכן הכי כדאי להשתמש בו, כי ויירה עצמו אוהב במיוחד את תפקיד הפליימייקר הקלאסי, אבל מצטיין גם בשני האגפים, וגם כחלוץ שני לצידו של חיית רחבה קלאסית כמו הסקורר האיראני. היכולת הרב גונית עשויה לאפשר לו הזדמנויות רבות במערך של ארסנל, שם הוא יכול להיכנס בקלות למשבצות של מרטין אודגור, אמיל סמית-רואו, בוקאיו סאקה או גבריאל מרטינלי.
למען הצ'אנס הזה, עזב ויירה את מועדונו האהוב, אליו השתייך מגיל 8. מגלי הכישרונות של בנפיקה וספורטינג גילו אותו עוד קודם לכן, וניסו להעביר את הילד לבירה, אבל הוא היה עדיין קטן מדי כדי לעזוב את הבית, וההצעה של הדרקונים באה בדיוק בזמן כדי לסיים את ההתלבטות, כי כל משפחתו אהדה תמיד את פורטו. באותה תקופה, החל בן דודו, מארה ויירה, את תפקידו כמאמן באקדמיה, ולפאביו היה קל יותר להתאקלם בהדרכתו. "הוא היה ילד אחראי מאוד, אבל גם שובב במיוחד על המגרש. כדורגל היה ונשאר כיף טהור מבחינתו", סיפר מארה.
ויירה היה החניך הבולט לאורך כל שכבות הגיל. הוא היה שחקן מרכזי מאוד כאשר פורטו זכתה בליגת האלופות לקבוצות צעירות ב-2019, וזהר גם בנבחרת פורטוגל עד גיל 19 שסיימה במקום השני באליפות אירופה באותה שנה. ב-2021, הוא חווה הרפתקה משובחת אפילו יותר, כאשר נבחר לשחקן המצטיין באליפות אירופה עד גיל 21, בעמדה האהובה שלו כעושה משחק קלאסי מאחורי החלוץ – גם אם פורטוגל הפסידה שוב בגמר והסתפקה במדליות הכסף. מאזנו בנבחרת עד גיל 21 עומד על 13 שערים ב-21 הופעות – נתון פנטסטי, במיוחד עבור כוכב שלא מוגדר כחלוץ.
ההצגות האלה שכנעו את קונסייסאו להעניק לו במה מרכזית יותר בעונה החולפת, אחרי שהכישרון הצעיר התייבש יותר מדי על הספסל ב-2020/21. המאמן הקפדן והאמוציונלי אהב מאוד את המחויבות המוחלטת של ויירה – קשה מאוד למצוא מישהו שמשקיע על המגרש יותר ממנו בכל רגע נתון, והוא עובד ללא הפסקה גם בהפעלת לחץ על היריב ללא כדור. יש לו סיבולת פיזית גבוהה, והוא מסוגל לתת פייט גם לבלמים החסונים ביותר למרות שמבנה גופו נראה צנום למדי.
אז עכשיו, אחרי עונה טובה אחת בלבד בליגה הפורטוגלית, הוא עושה את הצעד הגדול הבא. אולי זה מוקדם מדי, והיה צריך לצבור קצת יותר ניסיון באווירה הביתית החמה בדרגאו. אולי תג המחיר עדיין לא לגמרי מוצדק, ועלול לפעול נגדו – כי ככה זה עם לקוחות רבים של מנדס. אולי הוא יתקשה לקבל דקות משחק רבות מדי ממיקל ארטטה, והנסיקה לא תהיה מהירה. יש כאן סיכון לא מבוטל, אבל דבר אחד כמעט מובטח – יהיה כיף לצפות בביצועיו כאשר יהיה על המגרש. יש בו ניצוץ מיוחד שמדליק את הסובבים, הוא מהיר, מכדרר בחסד וקורא את המשחק בצורה פנטסטית. לכן יש לו גם פוטנציאל לקחת את המושכות בסגל שמתקשה להצמיח מנהיג אמיתי, ומתגעגע לימים בהם ויירה היה העוגן האולטימטיבי.
אז אולי הוא נמוך קומה, לא נראה כמו אתלט ממבט ראשון ומשחק בתפקיד אחר לגמרי, אבל הוא ויירה. להיות ויירה בארסנל זה מחייב, אז יש מקום לאופטימיות.