למרות שאף משחק לא הסתיים בהפרש חד-ספרתי, סדרת הגמר של ה-NBA בין גולדן סטייט לבוסטון, ממשיכה לייצר סיפורים גדולים. במשחק 4 סטף קרי רשם הופעה היסטורית עם 43 נקודות, ששמה אותו בשורה אחת עם הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק. ואז הגיע משחק 5 אותו סטף סיים עם 16 בלבד ובלי שלשה לראשונה מאז 2018. ועדיין, גולדן סטייט ניצחה 94:104 ועלתה ל-2:3 חשוב בסדרת הגמר. משחק אחד מאליפות.
בוסטון תבעט בעצמה על הזדמנות אדירה שהתפספסה, במשחק בו היא הצליחה לעצור באופן יחסי כמובן, את הסופרסטאר של היריבה. סטיב קר בינתיים, ראה שחקנים אחרים מתעלים, ובעיקר קיבל הגנה גדולה שסגרה את הסלטיקס הרמטית במשך שלושה רבעים. הניצחון הגיע הרבה בזכות קליי תומפסון, שממשיך לחזור לעצמו לאט לאט, דריימונד גרין שפתח מצויין, ג'ורדן פול ששוב קלע שלשת באזר חשובה, אבל גם ובעיקר בזכות אנדרו וויגינס וגארי פייטון השני. סיכום משחק 5. מתחילים.
פתיחת דריימונד
הסטטיסטיקה ידועה. במצב של 2:2, המנצחת במשחק 5 בדרך כלל תלך עד הסוף. קואץ' קר מודע למספרים ומן הסתם קיווה לפתיחה חזקה של הקבוצה שלו. הווריירס שלטו בדקות הראשונות דרך ההגנה, אבל כמעט מיד גם קיבלו תרומה בהתקפה מכל שחקני המשנה, בראשות גרין, וויגינס ופייטון. הקנדי קלע 7 נקודות רצופות והוליך את קלעי הווריירס במחצית הראשונה (14 נק' ו-7 ריב'). גרין זיהה את זה והלך אליו פעם אחר פעם, בעוד פייטון שמר על יעילות נדירה בקליעה (סיים את המשחק עם 6 מ-8 מהשדה) והמשיך להטריד את מרכוס סמארט.
אבל דקות הפתיחה היו כאמור של גרין, שקבע את הטון בדרך לפער דו-ספרתי שאמור היה להקשות על בוסטון. דריימונד כזכור, זכה ללא מעט ביקורות במשחק 3 ולאחר מכן גם הורד לספסל בדקות ההכרעה של משחק 4. במשחק הקודם הוא אמנם רשם שורה סטטיסטית מרשימה (9 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 חטיפות), שהזכירה עד כמה הוא מגוון, אבל שוב נתקע על 2 נקודות. בארבעת המשחקים הראשונים הוא רשם יותר עבירות (18) מנקודות (17).
אז מה הפלא שלקראת המשחק החמישי, אמא שלו הודתה שהיא לא מזהה אותו. אבל מצד שני, מג'יק ג'ונסון צייץ שהוא הולך לתת טריפל דאבל. כזה הוא דריימונד. קוטבי. תאהבו אותו או שלא… אז בדקות הפתיחה הוא בהחלט היה באיזור עליו מג'יק דיבר, עם 4 נקודות מהירות ותרומה גדולה בכל חלקי המגרש. את המשחק אגב, הוא סיים 8 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים - שורה סטטיסטית שנבנתה בעיקר דרך שני הרבעים הראשונים. אז נכון, בסופו של דבר הוא גם יצא ב-6 עבירות, אבל גם העיר את חבריו מהפתיחה וגרם לאיבוד שיווי המשקל של בוסטון. ואל זה עוד נגיע.
השלישייה הגדולה הכי גדולה?
המחשבה כאילו גולדן סטייט הנוכחית היא יותר סטף ופחות קליי ודריימונד, התנפצה לה בבת אחת במשחק הזה. אם עד עכשיו ראינו את קרי לוקח את הקבוצה על הגב, משל היה לברון ג'יימס של קליבלנד ההיא מ-2015 ו-2016, הפעם קיבלנו תשובה לגבי מה שהופך את הסגל הנוכחי ללא פחות חזק מאי פעם. ההחתמה של וויגינס לפני שנתיים וחצי התבררה כלא פחות מהברקה. העתיד עם שחקנים צעירים כמו ג'ורדן פול ואחרים שמתפתחים לנגד עינינו, אמורים להשאיר את הדאבס בעניינים גם בשנים הקרובות.
השלישייה הגדולה של גולדן סטייט השיגה את הניצחון ה-20 שלה בסדרת גמר ועברה את הביג 3 של סן אנטוניו עם טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי. סטף וקליי כצמד, התקרבו למספר הניצחונות של מג'יק ומייקל קופר ושיאים נוספים מחכים בוודאי מעבר לפינה. "אנחנו מכירים אחד את השני. חווינו הרבה ואולי בגלל זה זכינו להצלחה שזכינו בה", אמר קרי בסיום. "מדובר במספרים מדהימים וזה עבוד להיות חלק מההיסטוריה, אבל מבחינתנו, נשמח לעוד ניצחון אחד".
גם תומפסון ידע להעריך את הרגע. "דאנקן, פארקר ומאנו? מדובר שלושה שחקני היכל תהילה. ראיתי אותם משחקים ועקבתי אחריהם מגיל צעיר, כך שזה מאוד מיוחד. אבל זה לא אומר יותר מדי אם לא ננצח עוד משחק. זו תהיה המורשת שלנו". אז עד כמה גדולה השלישייה הזו מסן פרנסיסקו? הנה עוד נתון מעניין לסיום. אז ככה, למרות הידית שנתקעה הפעם, קרי מן הסתם מוביל את קלעי השלשות בסדרות גמר עם 146, אבל קליי עלה הלילה למקום השני עם 104 כשהוא עובר את ה-101 של לברון ג'יימס.
ולכן, כשתוהים איך סטף יגיע למשחק הבא, אפשר לסמוך על התשובה של דריימונד: "הוא קלע 0 מ-9 מחוץ לקשת? זה טוב עבורנו. הוא יגיע עצבני למשחק הבא. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים".
וויגינס? ווינר?
את הסיפור של וויגינס כולנו מכירים. בקנדה ובעיקר באזור בו מתגורר עבדכם הנאמן, הוא אפילו סוג של אגדה מקומית. בכל זאת, מדובר בכשרון הקנדי הכי גדול מאז סטיב נאש. אחד שניצח את ארה"ב כבר בגיל 17. בחירה מספר 1 וכוכב עולה נוסף מבית היוצר של קנזס, שב-2014 שלחה לדראפט גם את ג'ואל אמביד - יש יאמרו השחקן הטוב מבין השניים - שנבחר שלישי. וויגז העביר חמש וחצי עונות במינסוטה, שם הוא הצליח לעצבן לא מעט עכברי כדורסל עם יכולת לא עקבית, קבלת החלטות שנויה במחלוקת ומה שלעתים נראה כחוסר חשק - בטח עבור שחקן שמקבל חוזה מקסימום.
כשההזדמנות הגיעה, הוולבס לא היססו לשלוח אותו ואת החוזה שלו לגולדן סטייט בתמורה לדיאנג'לו ראסל. אבל במפרץ הכל התחבר. ומהר. "הרבה אנשים הסתכלו על הטרייד הזה וחשבו שמדובר בעוד שחקן שנוכל להשיג עבורו משהו בעתיד", אמר דריימונד בסיום, כשהתייחס לוויגינס. "אבל אנחנו ידענו שהוא יכול להתאים אלינו כשאנחנו בריאים. החיבור שלו לא היה מיידי, אבל הוא כבר כאן שנתיים וחצי וזה נבנה. בתחילת העונה הנוכחית התחלנו לראות את השינוי. הוא התחבר לקבוצה טוב יותר, והשתפר מאוד בהגנה. אתה רוצה שחקן כזה, שיודע להגיב כשהרבה מונח על כף המאזניים".
וויגינס פתאום מצא את עצמו בקבוצה שנאבקת על אליפות ומבחינתו, ההתאמות היו קלות. שחקנים אחרים לא בהכרח היו שמחים לשמוע על כך שהם יקלעו פחות, ואולי הכדור לא יגיע אליהם כך הרבה. אבל וויגינס הגיב אחרת והזכיר גם עד כמה מיוחד המועדון הזה, שהצליח כל כך בהבאת שחקנים שהתחברו למה שהארגון רצה לעשות. והכל מתחיל כמובן, בסיפור הכל כך זהה של אנדרה איגודלה - האיש לו וויגינס נותן הרבה קרדיט כמי שסייע לו להיכנס לעניינים במפרץ.
את קפיצת המדרגה המשמעותית שלו בפלייאוף, ראינו דווקא בסדרה מול דאלאס. ודווקא דרך ההגנה. לוקה דונצ'יץ' אמנם רשם מספרים מטורפים, אבל וויגינס גרם לו לעבוד קשה. בהתקפה הוא גם קלע על הסלובני דאנק זכור במיוחד. ב-1986 אגב, אביו מיצ'ל וויגינס, עלה מהספסל וסיפק משחק 5 אדיר בסדרת הגמר, עם 16 נקודות ו-7 ריבאונדים מול… בוסטון. הבן קלע 26, הוריד 13 ריבאונדים ב-43 דקות, והיה השחקן הטוב ביותר על הפרקט.
השלשות של ג'ורדן
בוסטון הפסידה את הרבע השלישי בכל אחד מארבעת המשחקים הקודמים בהפרש כולל של 49 נקודות. הפעם הירוקים הצליחו לעשות את מה שהרבה קבוצות לא עשו וניצחו ב-11, הרבה בזכות 8 שלשות רצופות שצללו פנימה, הגנה לוחצת ושליטה בריבאונד. באותן דקות, גולדן סטייט לא מצאה פתרונות התקפיים ביום חלש של קרי. אבל אז הגיעו כמה סלים חשובים של וויגינס שעצרו את הסחף, כשהקינוח הגיע בדמות שלשת באזר נוספת בסדרה הזאת מבית היוצר של ג'ורדן פול.
"בוסטון שלטה לגמרי ברבע הזה, אבל ידענו להגיב וזה היה חשוב. השלשה הזאת הורידה אותנו לרבע האחרון עם יתרון. זה היה פשוט ענק", הודה גרין. המאמן קר לקח פסק זמן חשוב שהרגיע את הקבוצה וייצב את השורות, עד לאותו רגע. "איזה סל. היו רגעים לא פשוטים אבל הגבנו והחזרנו לעצמנו מומנטום. מבחינתנו היה חשוב להמשיך לשחק חזק", אמר קר, שנשמע צועק לשחקניו ש'צריך להגיב לעוצמה, בעוצמה נגדית'. וגולדן סטייט הגיבה כמו שצריך, עם האגרסיביות האופיינית.
פול עצמו, ניסה להסביר מאיפה מגיעים הסלים האלה, שאחראים על כל כך הרבה מומנטום: "ביטחון עצמי זה משהו שכל קלעי חייב שיהיה לו", הוא אמר בסיום. "החברים שלי יודעים שאני רוצה את הכדורים האלה ואני תמיד מגיע מוכן. קליי וסטף הם קלעים גדולים, אני לומד מהם הרבה והעובדה שהם סומכים עלי היא מדהימה". מכאן, תומפסון המשיך להיות חם, גולדן סטייט פתחה את הרבע האחרון עם ריצת 0:10 וסמארט ספג טכנית ואחר כך עבירת תוקף, שהמשיכו את המומנטום המקומי. הכל הלך לדאבס, עד לניצחון.
האם בוסטון יכולה לחזור?
בוסטון פתחה עם 0 מ-10 משלוש ועדיין שמרה את עצמה בתמונה בזכות יכולת מצוינת של טייטום (27 נקודות), ביום חלש יחסית של ג'יילן בראון (18). ואז הגיע הרבע השלישי. זה שתמיד התרגלנו לראות בו את גולדן סטייט בורחת. אז זהו, שהפעם זו הייתה בוסטון שעשתה במהלכו את הריצה שלה ואחרי 39 נקודות בשני הרבעים הראשונים, היא קלעה 36 ברבע אחד. אז החדשות הטובות הן שהסלטיקס ניצחו את הרבע השלישי. במשחק הבא היא תהיה חייבת לשמור על רמת אינטנסיביות גבוהה למשך מספר דקות רב יותר.
עוד חדשות טובות הן שהקבוצה של אימה יודוקה שוב הייתה קרובה. היא ניצחה בריבאונד (39:47) ועצרה את השחקן הטוב ביותר של היריבה. במשחק הבא בוסטון תצטרך למצוא פתרון לא רק לקרי, אלא גם לוויגינס כנראה. ובעיקר, היא תהיה חייבת לאבד פחות כדורים. בהפסדים שלה, בוסטון מאבדת 15 כדורים או יותר. הפעם היו לה 18 שהובילו ל-22 נקודות של היריבה. לגולדן סטייט היו רק 6 איבודים מן העבר השני. "היינו במצב הזה בעבר", טען טייטום, כשהוא מן הסתם מתכוון לסדרה מול מילווקי. "אנחנו צריכים לנצח משחק אחד ואחר כך נחשוב הלאה. אנחנו מאמינים בעצמנו ונתנו לעצמנו סיכוי בכל אחד מהמשחקים".
בוסטון עומדת על מאזן 0:3 במשחקי הדחה בפלייאוף הזה, אבל תהיה חייבת להפסיק להתעסק בשופטים, בפרובוקציות של דריימונד ובכל מה שלא קשור לכדורסל - על מנת לחזור לעניינים בסדרה הזו. "היו רגעים בתחילת הרבע האחרון שלא היו רגעים גדולים שלנו", הודה אל הורפורד. "במהלך הפלייאוף הצלחנו להתחמק מהתעסקות במסביב, אבל מסיבה כלשהי הרגשתי שזה השפיע עלינו הפעם, וזה אחד הדברים שאנחנו חייבים לעבוד עליהם. כולנו. אנחנו צריכים לעבור הלאה ולהתרכז במשחק הבא".