אחד השחקנים המעוטרים בכדורגל הישראלי, מיכאל זנדברג, מצא לעצמו בית חדש בשנתיים האחרונות, אלא שהפעם לא בתור שחקן כדורגל, אלא בתור מאמן, או יותר נכון כמאמן במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. זנדברג, שמחזיק בשני תארים אישיים, חמישה תארים עם מכבי חיפה, ארבעה עם בית"ר ירושלים ואחד עם הפועל רמת גן, קבוצת נעוריו, החליט שדי לו עם הכדורגל ובגיל 38, בתאריך 17 באוקטובר 2018, תלה את נעליו. שנתיים לאחר מכן, הצטרף לקבוצת המכתש גבעתיים, ואף היה שותף בשבעה משחקים במסגרת ליגה ג'. גם בעונה הבאה יעמוד על הקווים בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב.
העונה, זנדברג והפועל תל אביב סיימו במקום השלישי בטבלה, אחרי מועדון ספורט אשדוד, האלופה ומכבי פתח תקווה, סגניתה. "להסתפק במקום השלישי? לא אצלי. אני תמיד רוצה להיות הכי טוב שאפשר וככה אני רוצה גם שהקבוצה שלי תהיה. זה לא סיפק אותי, אבל המטרה במחלקות נוער ובטח בהפועל תל אביב, היא לאו דווקא לקחת אליפות או לקחת תארים אלא יותר לפתח שחקנים וכמובן לקדם אותם ומהבחינה הזו אני מסופק. מבחינת המיקום, עד שזה לא המקום הראשון, אני אף פעם לא מסופק", אמר המאמן.
מבחינת קצב העברת שחקנים מקבוצת הנוער לבוגרת, הפועל תל אביב רשמה מספרים יפים במיוחד העונה. היה אפשר למצוא בהרכב את סתיו למקין, עומר סניור, אל ים קנצפולסקי, טל ארצ'ל, ליעד רמות, שגיא גניס ואור ישראלוב. "למקין הפך בתקופה האחרונה לשחקן הרכב מן המניין, כך גם סניור שפתח לא פעם בהרכב של הפועל. שחקנים התחילו לגעת בתהילה. אנחנו מאוד גאים בשחקנים הצעירים האלו, שמוכיחים שאפשר לסמוך על דור העתיד. טרם ידוע מי מהשחקנים יהיה חלק מהסגל של העונה הבאה בהפועל תל אביב", הוסיף.
סתיו למקין (שחר גרוס)זנדברג ימשיך על הקווים בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב גם בעונה הבאה ולא ממהר להגיד מה העתיד צופן לו והאם קבוצת בוגרים על הפרק: "הוחלט שגם בעונה הבאה אמשיך ללוות את קבוצת הנוער של הפועל תל אביב. אני רוצה לתת לזמן לעשות את שלו ולתת לדרך שלי להתפתח בקצב שלה. אני לא מסתכל קדימה יותר מדי, אלא עובד משבוע לשבוע בניסיון לקדם את עצמי כמה שרק אפשר. לא ממהר לשום מקום. אין לי כרגע מטרת על שעומדת לנגד עיניי. גם בתור שחקן, אף פעם לא באתי ואמרתי שהחלום שלי הוא להיות במכבי חיפה ובאירופה, או כל דבר אחר בסגנון. ניסיתי לעשות את הכי טוב שאני יכול בכל מקום שהייתי בו והדברים עשו את שלהם. כל מקום שאני נמצא בו הוא מבחינתי הכי טוב שיש, וכרגע זו קבוצת הנוער של הפועל תל אביב. מה הלאה? היכולות יגידו".
למה דווקא הפועל תל אביב, כמי שהיה חלק משמעותי מהפועל פתח תקווה ומכבי חיפה?
"אם כבר אני מזוהה עם קבוצה כלשהי, זו הפועל רמת גן, שם גדלתי ושם פרשתי. חלק אחר של אנשים יגידו שאני מזוהה בכלל עם בית"ר ירושלים, כי שם לקחתי לא מעט תארים. זה מה שיפה בכדורגל הישראלי, שאני יכול להגיד שאני לא מזוהה עם אף קבוצה, וכל אחד יכול לנכס לעצמו את השיוך שלי, כי אין לי שיוך. אני משויך לכדורגל, אני אוהב את המקצוע. אני לא אומר את זה בצער, אלא ההפך הוא הנכון. זה שאין לי בית ואני לא מגדיר את עצמי כשייך למועדון כזה או אחר, לקבוצת כדורגל או לסמל, אלא אני חלק מהכדורגל הישראלי. ההחלטה המקצועית שלי נבעה מאיפה שאני יכול לתרום להתפתחות הקבוצתית וההתפתחות האישית שלי. טוב לי כאן, זו בחירה נכונה בעבורי".
מיכאל זנדברג (חגי מיכאלי)אמרת שאתה לא שייך למועדון או לסמל. זה לא מה שמחבר אותך למועדון בו אתה נוחת.
"בכל מקום שאני מגיע אליו, אני מכבד את האנשים סביבי ובטח את האוהדים שהולכים אחרי המועדון האהוב שלהם. להגיד שאני לא חושב שהסמל חשוב זו אמירה מרחיקת לכת ולא נכונה. ברור לכולם כמה הסמל של מועדון כזה או אחר הוא מעל הכול. אני לא גדלתי בתור אוהד של מועדון מסוים, ולכן אמרתי שאני שייך לכדורגל ולא לסמל כזה או אחר. כמו שהייתי שחקן שמקדיש את כל כולו בעבור קבוצת הכדורגל בה הוא משחק, ככה אני עושה כמאמן קבוצת הנוער, לצד האנשים שעוזרים לי על הקווים, אם זה אביב ארנפריד, עוזר המאמן, גבי טרקיאלטוב, מאמן הכושר, עמוס ביאלי, המאמן המנטלי של השחקנים ועוד".
17 באוקטובר 2018, בגיל 38, אתה מודיע על פרישה. אבל לא התאפקת שנתיים לאחר מכן.
"זה היה חלק מהפרישה. התחלתי לשחק קודם כל עם הקבוצה הוותיקה של הפועל רמת גן, ידעתי שאני אעשה את זה, ובזכות אותם משחקים הנחיתה הייתה יותר רכה בעבורי. לא רציתי לפרוש בבום ולסיים עם הכדורגל. זה מאוד התאים לי המסגרת הזו ואז פתאום קמו המכתש גבעתיים. פנו אליי עידו פליישמן ואלדר שפחצקי, ורצו שאגיע בגלל שגדלתי במכתש ולתת להם כתף תומכת. הגעתי לא בהכרח כשחקן כדורגל אלא בתור מי שיכול לתת תמיכה מורלית לחבר'ה במועדון ומי יודע אולי אהיה שם שימשוך אחריו שחקנים נוספים. מצאתי את עצמי משחק בשבעה משחקים, כובש צמד שערים ומבשל מספר פעמים. כמי שהתחיל לשחק עם הוותיקים וקריירת אימון, הייתי צריך להיפרד מהם. זו הייתה תקופה יפה".
מיכאל זנדברג (שחר גרוס)מה מכעיס אותך כשמדברים איתך עליו בהקשר לכדורגל או בהקשר אחר?
"כשמכניסים את תמר, אחותי, לשיח. אני אוהב פוליטיקה והכול, אבל אני לא מתעסק בזה. בדרך כלל אוהבים להציק בשאלות הקשורות בה. אני קשור בכדורגל ואין לי כל עניין בסכסוכים. זה לא אני. רוצים, תשאלו אותי על מה שעשיתי ומה שאעשה בקריירה שלי. אבל אם נכנסים לעובי הקורה בכדורגל הישראלי, זו יכולה להיות שיחה מאוד ארוכה. בגדול, אני מאוד אוהב כדורגל ישראלי. אני עוקב, אני צופה, אני שייך אליו. ברור שיש את הדברים הרגילים, כמתייחסים למתקנים, לכסף, לאימונים, לתשתיות, למאמנים, קורסים ועוד. בסוף? אני אעדיף כדורגל ישראלי. אעדיף לראות קריית שמונה נגד חדרה על פני כל משחק אחר. כמעט כל משחק אחר בעולם".
"אני תמיד מפרגן לכדורגלן הישראלי. אני יודע כמה זה קשה כאן בארץ שלנו וכמה חוסר פירגון הוא מקבל במהלך הקריירה שלו ועד שהוא מגיע לטופ, הוא עובר שבעה מדורי גיהינום. הבודדים שמגיעים הם יחידי סגולה. אני מכיר את זה היטב מהצד שלי, ככה שממני לא ישמעו שאני מלכלך על שחקן כזה או אחר. בכל מקום שאלך אדבר רק טוב על הכדורגל הישראלי. עם כל הכבוד לכדורגל העולמי, זה שלנו. זה הכדורגל הישראלי. נכון, לא נהיה אנגליה ולא ספרד, וזה בסדר. אנחנו גם לא צריכים להשוות את עצמנו למדינות הללו".
מה דעתך על מונס דאבור ונבחרת ישראל?
"דיברנו על דברים שהם פחות נעימים לשמוע על הכדורגל הישראלי, אז הנה אחד מהם. אני מסכים שזה ביזיוני עם כל שקורה סביבו. חבל שככה מתייחסים לשחקן של הנבחרת. הלוואי וכל אחד מאיתנו יכול היה לקחת נשימה עמוקה ושיבין שמונס הוא שחקן כמו כל שחקן אחר בנבחרת ישראל. ברור שהעניינים בארץ רחוקים מלהיות פשוטים, אבל לפחות בכדורגל, צריך לשמור את ה'בועה' הזו ולתת לה חיבוק ואהבה".
מונס דאבור (רדאד ג'בארה)