איזה משחק פתיחה קיבלנו בסדרת הגמר של ה-NBA. האמת, אף אחד לא ידע למה לצפות מהמפגש הזה בין השושלת של גולדן סטייט לרעב של בוסטון, אבל המשחק הראשון הכניס אנרגיות מטורפות והביא איתו ציפיות לסדרה איכותית שתפצה אולי על פלייאוף בינוני באופן יחסי. על פניו הווריורס נראו פייבוריטים, עם יותר כוכבים והרבה יותר ניסיון, כולל סגל עמוק שאמור לעשות את ההבדל. הסלטיקס מן העבר השני, היא קבוצה שלא נלחצת ויודעת לצאת ממצבים לא פשוטים.
"זה גמר מיוחד בין שתי קבוצות שנבנו בצורה דומה, דרך הדראפט", אמר סטיב קר לפני הפתיחה, כשהוא רומז לימים בהם התרגלנו לראות בכל שנה סופר-טים אחת לפחות שמגיעה לשלבים האלה (מישהו אמר לברון ג'יימס?). ובכל זאת, גולדן סטייט היא סוג של קבוצת על. בסגל שלה יש שחקנים עם מעל 100 משחקי גמר, לעומת 0 כאלה אצל הירוקים. בעבר קיבלנו שתי סדרות עם הבדלים עצומים כאלה בכל מה שקשור לנסיון (לייקרס-בולס ב-91 ובולס-ג'אז ב-97). וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הקבוצה הבוסרית יותר, מנצחת את משחק הפתיחה. אז עכשיו, כשהציפיות עלו, הגיע הזמן לסכם ערב פתיחה אדיר.
1. הפתיחה של סטף
סטף קרי היה חם בפתיחה עם 6 שלשות ו-21 נקודות ברבע הראשון. לפני המשחק סוכנויות ההימורים ניבאו שהפעם תואר ה-MVP של הגמר יילך סופסוף אליו, ועל ההתחלה הוא הזכיר מדוע הוא הפייבוריט לעשות את זה בפעם הראשונה - בסדרת הגמר השישית שלו ב-8 שנים. "הוא שחקן כל כך מיוחד. לראות אותו בווידאו זה משהו אחד, אבל לשמור עליו זה משהו אחר וזה היה ממש קשה, הסביר כוכב הערב של בוסטון, אל הורפורד, שפתאום הפך להיות מועמד לגיטימי לתואר בפני עצמו.
מרקוס סמארט מול סטף קרי (רויטרס)מרכוס סמארט היה זה שאמור היה לעצור את סטף בפתיחה, אבל אולי סחב איתו את מאורעות המשחק הקודם בין שתי הקבוצות בסן פרנסיסקו, אז הוא נפל על קרי ופצע אותו. חוסר ההצלחה של סמארט אולי פגעה לו גם בחלק ההתקפי - בעיקר ברבע השלישי. את המשחק קרי סיים עם 34 נקודות, אבל רק 4 מתוכן הגיעו ברבע הרביעי, אותו דווקא פתח שחקן ההגנה של השנה על הספסל, בעוד המאמן אימה אודוקה זורק עליו כמעט את כל התחמושת שהייתה לו, כולל דרק ווייט, ג'ייסון טייטום, פייטון פריצ'רד ואפילו הורפורד. ולפעמים את כולם ביחד.
אין ספק שאם בוסטון לא הייתה מצליחה לקרר את סטף, הווריורס היו יוצאים עם W קליל מהמשחק הראשון. אבל אחרי הכל, מדובר בקבוצה שכבר עברה כל סופרסטאר אפשרי עד עכשיו בפלייאוף. "זה קשה, אבל ככל שהשעון התקדם, נרגענו והרגשנו שהצלחנו לעשות עליו עבודה יותר טובה", סיכם הורפורד. כשסמארט חזר לקראת הסיום, לצד ווייט, בוסטון כבר שייטה וההגנה שלו על קרי השתפרה פלאים, כולל מהלך 'סמארטי' טיפוסי בו הוא סחט מהכוכב היריב עבירת תוקף. בכלל, אודוקה עשה לסטיב קר בית ספר ברבע הרביעי בכל מה שקשור להגנה.
אל הורפורד וג'ייסון טייטום חוגגים (רויטרס)קרי ראה בעצם את כל הירוקים מסייעים אחד לשני בשמירה צמודה עליו, ומסתבר שבבוסטון הבינו מהר מאוד מיהו המנוע האמיתי של הקבוצה. האם גולדן סטייט צריכה להתחיל לדאוג בגלל אותו רבע אחרון? ממש לא. "צריך לתת להם קרדיט. הם קבוצה טובה, אבל גם אנחנו. נגיע מוכנים למשחק הבא", סיכם קרי עצמו.
2. אז למי יש סגל יותר עמוק?
לפני המשחק הראשון, אחת הסיבות שגולדן סטייט נחשבה לפייבוריטית ברורה בעיני רבים, הייתה הספסל העמוק כביכול שלה - בעיקר עם שובו של אנדרה איגודלה. גם בכל מה שקשור לשחקני המשנה לווריורס אמור היה להיות יתרון ברור, עם דריימונד גרין, ג'ורדן פול ואנדרו וויגינס שנתן עד עכשיו פלייאוף מצוין. אבל בסופו של דבר, היו אלה שחקני המשנה והספסל של הסלטיקס שעשו את ההבדל במשחק הראשון. הורפורד נראה רגע ביחס למי שהגיע לגמר בפעם הראשונה אחרי 141 משחקי פלייאוף, וראו שהוא נהנה מכל רגע. השועל הוותיק סיים עם 26, ווייט הוסיף 21 ב-32 דקות ואפילו פריצ'רד נתן דקות חשובות.
אל הורפורד (רויטרס)גרין קלע רק 2 מ-12 ופול, שאמור להיות שובר שיוויון בסדרה הזו ואולי עוד יהיה כזה בהמשך, לקח רק 7 זריקות. משהו שהדאבס יצטרכו לעבוד עליו. נקודת האור היחידה מהספסל, היה אוטו פורטר, שעם 4 שלשות חשובות, בנה כמעט במו ידיו את הבריחה הגדולה ברבע המועדף על הווריורס (מובילה את הליגה במספר נקודות ברבע השלישי). אז אחרי מחצית צמודה, גולדן סטייט נכנסה לישורת האחרונה ביתרון 14 נקודות, אבל הפסידה את הרבע הרביעי ב-24. במהלך העונה הרגילה ואפילו בפלייאוף, הבריחה הזו ברבע השלישי, הייתה מספיקה לניצחון. אבל בוסטון כמו שראינו, היא חיה מסוג אחר.
סטף קרי מתחמם (רויטרס)3. אופי מיוחד
"אנחנו מתגאים להיות קבוצה שהיא יחידה אחת. אנחנו פשוט משחקים יותר טוב ככה. ראינו את הקבוצות שמסתמכות על שחקן אחד כששיחקנו מול ברוקלין עם קווין דוראנט, מילווקי עם יאניס אנטטקומפו ומיאמי של ג'ימי באטלר. אצלנו זה אחרת ועבדנו קשה בשביל להגיע למצב הזה", הסביר אודוקה בסיום. וזה בדיוק הסוד של בוסטון, שנגמלה בקיץ מהמחשבה ששני הכוכבים שלה זקוקים לסופרסטאר ענק לצידם כמו קיירי אירווינג או קמבה ווקר. ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום כבר הספיקו לחוות לא מעט ובזכות אותם ניסיונות כושלים, יודעים בדיוק איך להנהיג קבוצה.
"אנחנו אמנם חסרי ניסיון בגמר, אבל עברנו הרבה הפסדים, אז יש אצלנו שחקנים עם רעב שלא פוחדים מעבודה קשה ויודעים מה צריך לעשות כדי לנצח", הסביר בראון. אז מה בדיוק התרחש על הספסל לפני היציאה לרבע האחרון? "הורפורד אמר לנו ליהנות מהרגע, מרכוס אמר את הדברים שלו בדרך שלו וקואץ' אודוקה הרגיע אותנו ודיבר על מה שאנחנו צריכים לעשות על המגרש", גילה ווייט בסיום. השלישייה הזו של שני מוטיבטורים - אחד שקט ואחד רועש - ומאמן שמגיע עם מסרים ברורים, היא נוסחה מנצחת כנראה.
בוסטון ניצחה כבר 8 משחקים בחוץ בפלייאוף הזה (לעומת 2 הפסדים בלבד), כשהפעם היא עשתה את זה מול קבוצה שלא הפסידה בבית עד עכשיו. ככה זה כשמדובר בקבוצה היחידה שמחזיקה במאזן חיובי מול גולדן סטייט הנוכחית של קר, קרי וקליי תומפסון. "כששאתה מאפשר ליריבה שלך לקלוע 40 ברבע האחרון ובסך הכל גם לקלוע 21 שלשות, אתה לא יכול לנצח", טען קר. "אבל צריך לתת להם קרדיט. יש להם גודל, הם יודעים לעשות לחץ. הם פשוט שיחקו טוב ברבע הרביעי".
4. האם היכולת של טייטום צריכה להדאיג?
התשובה היא מן הסתם לא. בוסטון לא צריכה להתחיל לדאוג, למרות שעל פניו, גולדן סטייט מצאה את הדרך לעצור את הכוכב שלה. גם ביום קליעה לא טוב, וכשהווריורס שולחים אליו דאבל-טים פעם אחר פעם, טייטום מצא דרכים לתרום והוכיח שתהליך ההתבגרות שלו הוא לא פחות ממדהים. הוא סיים עם 13 אסיסטים. מספר מדהים עבור שחקן שאמור לקחת את רוב הזריקות של הקבוצה שלו. כשנזכרים בימים החשוכים שעברו על בוסטון בינואר, אז סמארט תקף את חבריו כשאמר ש"יש כאלה שלוקחים יותר מדי זריקות", מבינים את ההתקדמות עליה דיבר אודוקה.
"ההגנה שלנו הייתה מצוינת ברבע השלישי", הסביר קר. "לא עשינו משהו מיוחד מולו. אנחנו יודעים מה הוא מסוגל לעשות ופשוט הפעלנו עליו לחץ. זה הכל". אבל יכול להיות שדווקא אותה שמירה כפולה על טייטום, עשתה את ההבדל בסיום - דווקא לטובת בוסטון. "טייטום איבד מהביטחון שלו במשחק הזה ולא הבנתי למה המשיכו לעשות עליו שמירה כפולה", טען הפרשן שאקיל אוניל, אליו עוד נחזור בהמשך. "הם נשארו איתו גם כשהוא החטיא זריקות פנויות לגמרי ועמד על 3 מ-17 מהשדה. זה איפשר לאחרים להישאר פתוחים".
אחד מאלה שנשארו חופשיים כל הזמן, היה כמובן הורפורד, שהפך לשחקן משמעותי במיוחד בסדרה הזו, גם בהגנה וגם בהתקפה. על הדרך הוא גם הפך אולי לשחקן האהוב בליגה בחודש האחרון, בעיקר אחרי הבכי וההתרגשות אחרי שהצליח להגיע סופסוף לסדרת הגמר. אז הורפורד, שחוגג היום 36, לא יכול היה לקבל מתנת יום הולדת יפה יותר. "אני מחובר לקבוצה הזו ונהנה מכל רגע כאן", הוא דואג לומר בכל הזדמנות. והקבוצה כמו שראינו, מחוברת אליו.
סטיב קר (רויטרס)5. האם גולדן סטייט יכולה לחזור?
אם יש משהו שהספקנו לדעת, זה שאסור להספיד את השושלת מסן פרנסיסקו. הדאבס ניצחו משחק חוץ אחד לפחות בכל אחת מסדרות הפלייאוף השנה, וגם בעבר ידעו לעשות את זה, כולל בסדרות שהסתיימו בהפסדים בסופו של דבר, מול קליבלנד וטורונטו. "הם קבוצה טובה, אבל גם אנחנו. נענה כבר במשחק הבא", סיכם קרי, כשהוא נראה רגוע במיוחד.
גם גרין דיבר על הביטחון שלו ושל חבריו, שתמיד ידעו לעשות התאמות ומעניין לראות כיצד יגיעו למשחק מספר 2. "זה בסך הכל משחק אחד. המטרה היא לנצח ארבעה. בשלב הזה אין מרחב לטעויות ואולי זה משהו שהסגל הנוכחי של הקבוצה הזו צריך להבין. אנחנו תמיד מכוונים בכל מקרה לנצח לפחות משחק אחד בחוץ, ותמיד עשינו את זה. היינו במצב הזה בעבר וגם ניצחנו סדרות בהן הפסדנו במשחק הראשון".
אגב, מי שסיפק קצת פרופורציות הוא דווקא שאקיל אוניל, שנזכר באחד ממשחקי הפתיחה הזכורים ביותר של סדרת גמר, במהלכו השתיק אלן אייברסון את הסטייפלס סנטר בשנת 2001. אותה סדרה הסתיימה ב-1:4 מהדהד של שאק, קובי בראיינט והלייקרס, על AI ופילדלפיה.