עמדת השוער בהפועל תל אביב ידעה זעזוע לא פשוט ברגעים המכריעים של העונה. השוער הליטאי, ארנסטס שטקוס, נפצע רגע לפני הכניסה לפלייאוף העליון, ב-2:2 מול מכבי נתניה, ונאלץ להיעדר לחודשיים מהמגרשים. הפציעה שלו, שהתבררה כפריקת מרפק לא שכיחה בכדורגל, הבהילה את אנשי הפועל תל אביב ושם מיד החתימו שוער אוקראיני אלמוני.
הדאגה מהפציעה של שטקוס, שפונה מיד לאחר שנפל לא טוב על היד בסמי עופר, גרמה להנהלת האדומים לנסות אופציות אחרות, בעיקר מאחר והאבחנה הראשונית הגדילה את הסיכוי ששטקוס גמר את העונה. בדיעבד אולי היה שווה לתת לשוער הצעיר יגאל בקר הזדמנות, אבל ההימור הלך על בוגדן סרנבסקי מהליגה האוקראינית, והדבר רק הגביר את הגעגוע לשטקוס.
שוער נבחרת ליטא בן ה-37 הצליח בזכות הרבה עבודה קשה לחזור מהר ממה שציפו וכבר עמד לרשות קובי רפואה בתחילת הסיבוב השני של הפלייאוף העליון. רפואה לא הלך עם האגו וברגע ששטקוס היה מוכן, נתן לו מחדש את המפתחות. שטקוס חזר להציג את היכולת השקטה והיציבות בין הקורות ובכלל הוא נחשב לאחד הזרים הטובים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות, מקצוען אמיתי ונכס לכל קבוצה בחדר ההלבשה.
שטקוס סוגר עוד עונה טובה בישראל כשהוא מסיים חוזה בהפועל תל אביב, אך הוצע לו להמשיך. הליטאי מרגיש מאוד מחובר למדינת ישראל ורואה בה בית שני עבורו, ואם זה תלוי בו - גם הוא מעוניין להישאר כאן בארץ. בראיון בלעדי ל-ONE, בזמן שהותו עם נבחרת ליטא לקראת משחקי ליגת האומות, שטקוס מספר על התקופה בהפועל תל אביב. כמו כן, מדבר על הרצון להישאר בישראל עם המשפחה ועל המטרה שלא צלחה: לנצח את מכבי תל אביב בדרבי.
"מבחינה אישית העונה שלי הייתה טובה, חוץ מדבר אחד - שנפצעתי נגד מכבי נתניה ותמיד יכול היה להיות יותר טוב", סיכם ארנסטס שטקוס את העונה שלו מבחינה אישית. "בגדול, אני שמח על ההופעות שלי ותפקיד השוער הוא בדרך כלל תפקיד אכזרי כי כל טעות זה טעות של שוער, אבל אני נהניתי לשחק עבור הפועל תל אביב. אני חושב שהיו לי שנתיים טובות. לצערי הפסדנו את גמר הגביע והיינו צריכים לזכות בזה, עד עכשיו זה כואב לי. בעונה הזאת רציתי מאוד לנצח את מכבי תל אביב אחרי 8 שנים בדרבי והיה לי חשוב עבור הקהל של הפועל תל אביב, אבל לצערי מכבי תל אביב הייתה טובה יותר".
ומבחינה קבוצתית, איך אתה מסכם את העונה שלכם בהפועל תל אביב?
"הייתה עונה טובה כי נלחמנו על אירופה, היו לנו כמה תוצאות טובות עם קובי ונכנסנו לשישייה הראשונה. היה לנו את המשחק נגד מכבי נתניה וסיימנו ב-0:0 וזה הקשה עלינו לסיים במקום הרביעי. הפועל ת”א זה מועדון גדול עם היסטוריה ויש הרבה לחץ, אבל נהניתי מאוד בזמן שלי עם המועדון הזה ויש לי רק זיכרונות".
מה קורה איתך כעת מבחינה מקצועית?
"החוזה שלי הסתיים, אבל אני רוצה להמשיך. עכשיו אני שוער חופשי ואני לוקח את הזמן שלי. יש לי הרבה כוח לשחק למרות שאני בן 37 אני מרגיש כמו בן 33, אני עובד קשה ושומר על עצמי. בשביל שוער הניסיון והכושר הוא הכי חשוב ואני חושב שיש לי מקום ברמות הגבוהות עוד שנתיים שלוש".
עוד לפני שנראה היה שימשיך, שטקוס התייחס לשאלה האם הוא פגוע מכך שהפועל ת”א לא רוצה להמשיך את ההתקשרות עמו: “אני לא פגוע, אבל אני רוצה להישאר. נתתי את הכול מעצמי בשתי עונות בהפועל, הרגשתי מוערך וכמו בבית. אם אקבל הצעה, אני כנראה אסכים, אבל עד כמה שאני יודע הפועל תל אביב מחפשת שוער ישראלי. זה הכדורגל וזה החיים, הזמן יגיד אם זה היה נכון עבורם. הם קיבלו החלטה ואני מקבל את זה".
היית רוצה להישאר בליגת העל?
"ההעדפה שלי היא להישאר בישראל בגלל שהבת שלי מדברת עברית וצריכה ללכת לבית הספר וללמוד. אני משחק פה חמש שנים וזה כמו הבית השני שלי. ההעדפה שלי היא ישראל אבל אם יגיעו הצעות טובות מחו”ל אני אלך על זה".
האירוע הכי משמעותי עבורך העונה הוא הרגע הזה שנפצעת נגד מכבי נתניה. שבר במרפק, פציעה לא שכיחה אצל שוערים. איך הרגשת?
"זה היה חסר מזל אחד גדול. הדשא לא היה שם טוב, החלקתי ונפלתי לא טוב על המרפק. זאת הייתה פציעה קשה ואולי בין ה-3 פציעות הכי קשות בקריירה שלי. המטרה שלי הייתה לחזור לסיבוב השני בפלייאוף. אחרי הדרבי שיחקתי נגד מכבי חיפה, הידיים שלי החלימו וזה הכי טוב עבורי. פחדתי אחרי הפציעה, כי פציעה ביד זה משהו אחר עבור שוער ודאגתי המון. הפיזיותרפיסט של הפועל תל אביב עזר לי והצלחתי להחלים".
לא התאכזבת שהפועל ת”א החתימה שוער כל כך מהר במקומך?
"אני מקצוען וקיבלתי הכול. חייבים לקבל דברים כאלה. אני משחק 37 שנה כדורגל וחייבים למצוא את הדרך לזה. מצדי היו מחתימים עוד שוערים, אבל הכי חשוב לעשות את הכול כדי להילחם על המקום שלך. אם הייתי נעלב זה לא היה נכון, אפילו הייתי שמח, כי בוגדן אדם טוב והוא בא מאוקראינה עם כל הבעיות שהמדינה הזאת עוברת. מה שכן, לדעתי ליגאל בקר היה מגיע לקבל את ההזדמנות והייתי עצוב בשבילו כי הוא לא קיבל את ההזדמנות לשחק. יש שחקנים צעירים בהפועל תל אביב שקיבלו הזדמנות כי הם צעירים וגם לבקר הגיע, אבל ההנהלה והצוות החליטו את זה".
איך קיבלתם כקבוצה את החלפת המאמנים?
"אני חושב שקלינגר הוא אחד המאמנים הטובים בישראל, אבל הפועל תל אביב זה מקום לא קל כי קשה ללכת נגד הרצון של הקהל. הקהל רצה להחליף את המאמן, לדעתי זה לא היה כל כך נכון כי קלינגר מאמן טוב שנקלע לתקופה לא טובה. אני לא אומר שקובי מאמן פחות טוב, זה היה מעניין לעבוד איתו והודות לו הגענו לפלייאוף העליון וזאת העמדה הטובה ביותר שהפועל סיימה בשנים האחרונות".
אז איך זה קרה שקלינגר פוטר?
"הבעיה מתחילה ברגע שהקהל מתחיל להיות נגד, כשאתה לא מנצח הרבה משחקים ברצף אז במועדון כמו הפועל תל אביב עושים שינוי במאמנים וזה פתח דף חדש. כשאתה מחליף מאמנים יש התחלה חדשה ושחקנים מתחילים לרוץ יותר, אחרי שקובי הגיע ניצחנו 1:4 את אשדוד. יצאנו לדרך חדשה כי זה נתן לנו דחיפה ולא הפסדנו הרבה משחקים ברצף".
הופתעתם?
"זאת הייתה הפתעה שקלינגר פוטר ואני חשבתי שזה לא מגיע לו. הוא עשה דברים טובים בהפועל תל אביב, אבל במועדון הזה כשאין תוצאות טובות אז הבעלים משנים וזה מה שהם עשו. ההבדל בין קובי לניר הוא שקובי נתן קרדיט לשחקנים צעירים והם לקחו את ההזדמנות והם העתיד של הפועל תל אביב".
מה אתה אומר על כל הטענות של הקהל נגד התנהלות הבעלים האחים ניסנוב?
"התחלתי להרגיש את הטענות נגד הבעלים מהרגע הראשון שחתמתי כי אז באו אוהדים לטעון נגד ההנהלה. אני לא בעד לבוא נגד הבעלים כי הם משקיעים זמן וכסף. יחד עם זאת, לאוהדים כמו הפועל תל אביב מגיע קבוצה גדולה שהולכת על כל התארים ומתנהלת אחרת. הלוואי ובשנים הבאות זה ישתנה והתקציב יהיה גדול יותר והאוהדים יזכו לאושר שהם מקבלים".
מה אתה אומר על הסחרור שעבר על המועדון אחרי התבוסה בדרבי?
"הייתי באותה תקופה בהחלמה וראיתי את הכול. דבר אחד אני אומר הוא שלא כל אוהדי הפועל תל אביב כאלה. רוב האוהדים מבינים כי הכדורגל זה לא מתמטיקה. יש הרבה משתנים, הדרבי הזה היה טוב במחצית הראשונה ויכולנו לסיים בתיקו או לנצח, אבל המחצית השנייה הייתה נוראית והאוהדים הגיבו בצורה שמובנת להפסד כזה בדרבי. חלק התחילו לבוא לאימונים ולקלל, זה לא עוזר למצב של השחקנים ושל הקבוצה, בטח שאי אפשר להתאמן בצורה. אנחנו כשחקנים מנסים לתת מאה אחוז לא משנה אם זה בדרבי או לא".
מה דעתך על המגמה לשתף שחקנים צעירים?
"יש הרבה שחקנים טובים כמו עומר סניור, שגיא גניס, דורון ליידנר ועוד כמה מאוד מוכשרים, אבל חלק מהם חייבים לעבוד קשה. יש כאלה שהם מוכשרים אבל אני לא רואה אותם עובדים קשה. שילוב צעירים זה דבר חשוב, אבל מה שאני פחות אהבתי הוא שהיו שחקנים ששיחקו כי הם צעירים ולא כי היו טובים יותר. היו מצבים גם שזה פגע בחדר ההלבשה שלנו כי שחקנים עבדו קשה במהלך השבוע ואז הגיעו כמה שחקנים צעירים ששיחקו רק כי הם היו צעירים ולא כי הם היו יותר טובים. שיתוף שחקנים צעירים זה חשוב, אבל הפועל תל אביב זה מועדון גדול שחייב להיאבק על המקומות הגבוהים בליגה ולנצח כל משחק. ככה שזה לא יכול ששחקנים משחקים כי הם צעירים. השחקנים שהמאמן חושב שהם הכי טובים צריכים להיות בסגל. אני חושב שזה היה פחות טוב עבור המועדון".
אתה כאמור בן 37, בנבחרת ליטא ועדיין שוער ראשון. אתה לא מתכוון לפרוש מהמדים הלאומיים בקרוב?
"אני לא יודע. החלטתי שכל עוד הם צריכים אותי אני אשאר בנבחרת ואנסה לעזור להם. אני שוער ראשון ועד שהמאמן רוצה אותי אני אעזור. אני חושב שיש לי שנתיים שלוש להישאר ברמות הגבוהות ואשמח להישאר בנבחרת הלאומית".
סגרת בישראל חמש שנים, מה אתה יכול לספר על התקופה הזו?
"אתה תופתע אבל בשנה ראשונה אני לא כל כך אהבתי את המדינה כי התרבות ממש שונה ממה שהכרתי, הכל היה שונה עבורי. אחרי השנה הראשונה התאהבתי בישראל, אני ואשתי שקלנו אולי להישאר כל החיים, אבל אחרי הלחימה שהייתה בארץ הבנתי שזה יהיה קשה. הלחץ היה קשה והבנו שיהיה קשה להישאר כשיש תקופות כאלה. אנחנו מאוד אוהבים את האנשים והמדינה, זה הבית השני שלי. תל אביב זו אחת הערים הנדירות שיש בעולם".
איך התקופות המתוחות יותר מבחינה ביטחונית השפיעו עליך?
"אני והמשפחה שלי תמיד באנו מוכנים אם משהו יקרה. נכון שהצבא הישראלי הוא חזק והאיום הוא מינימלי, אבל אנחנו עדיין דואגים כשהמצב הופך להיות מתוח. כל סירנה שאשתי שומעת היא נכנסת למתח וזה השפיע עלינו פסיכולוגית, כשאין לך את זה בבית בליטא אז אתה אומר למה אנחנו צריכים את זה. זאת סיטואציה מאוד מורכבת, אבל ישראל זה הבית השני שלנו ללא ספק".
מה נאחל לך לקראת העונה הבאה?
"הדבר הכי חשוב להיות בריא ואחרי זה הכול יגיע. הדבר הכי חשוב בקריירת הכדורגל הוא העבודה קשה. מי שעובד קשה מצליח. אני מקווה להישאר בישראל, אני לא רוצה לעזוב בגלל שיש לי הרבה חברים ואני מקווה שזאת לא הייתה השנה האחרונה שלי פה".