כל העולם לצידה: אוקראינה מתכוננת לפלייאוף

"אני רוצה שאוקראינה תעפיל למונדיאל ותזכה בו", אמר גראם סונס. כן, האוקראינים מתארחים ביום רביעי בגלאזגו בפלייאוף העליה לגביע העולם, ואחד הכוכבים הסקוטים הגדולים בכל הזמנים – האיש שהשתתף בשלושה מונדיאלים וענד את סרט הקפטן ב-1986 – מעודד דווקא אותם. המצב הזה סוראליסטי, כמעט בלתי נתפס. נבחרת סקוטלנד רוצה מאוד לעלות לטורניר, כמובן – היא הרי לא הייתה במונדיאל כלל במילניום הנוכחי, ויש כאן הזדמנות אמיתית לעשות היסטוריה, אבל בתוך תוכם יחושו שחקניה רגשות אשם אם ידיחו את האורחים.

עד פברואר 2022, נבחרת אוקראינה מעולם לא משכה תשומת לב מיוחדת. אנדריי שבצ'נקו היה כוכב ענק על הדשא, והיה מעניין לעקוב אחריו בהמשך גם כמאמן, אבל באופן כללי, מבחינת האוהד הממוצע ברחבי העולם, זו הייתה "סתם" נבחרת. לפני שנה, כאשר העפילה במפתיע לרבע גמר יורו 2020, היא לא הרשימה במיוחד ושרדה את שלב הבתים למרות ההפסדים להולנד ולאוסטריה. כאשר הובסה על ידי אנגליה 4:0 ברומא איש לא הזיל דמעה. למען התחרותיות, רבים היו מעדיפים שלא הייתה מנצחת את שבדיה בשמינית הגמר. אבל עכשיו, עכשיו זו אופרה אחרת לגמרי.

הפלישה הרוסית והמלחמה האכזרית שכפה משטרו של ולדימיר פוטין על האומה האוקראינית הפכה גם את הנבחרת לאהודה במיוחד ברחבי תבל. המפגש מול סקוטלנד היה אמור להתקיים במרץ וכאשר היה צורך לדחות אותו נשמעו קולות חזקים למדי כי הסקוטים בכלל צריכים לפרוש מרצונם, וכך גם וויילס, שהוגרלה לפגוש את המנצחת בהתמודדות. לפי הגישה הזו, שתי הנציגות הבריטיות היו פשוט אמורות לפנות את הבמה כמחווה של רצון טוב, על מנת לאפשר לאוקראינים לשחק בגביע העולם ולגרום אושר למדינה כולה.

שחקני סקוטלנד, סיטואציה מורכבת (רויטרס)

שחקני אוקראינה עצמם פסלו את הרעיון התמוה הזה על הסף. "אנחנו לא מחפשים טובות, ורוצים להוכיח את עצמנו על המגרש", אמר אז השוער הצעיר אנטולי טרובין. אז עכשיו זה הזמן. ביום רביעי מחכה להם סקוטלנד, ואם ינצחו אותה הם יפגשו את הוולשים בקרדיף ביום ראשון. כל העולם תומך בהם והאחריות על כתפיהם גדולה יותר מאי פעם. הם מרגישים מחויבים לעשות את המקסימום כדי לשפר איכשהו את מצב הרוח הלאומי, ובכך אולי לתרום משהו גם לחיילים בחזית.

בעצם, חלקם אפילו רצו להיות בחזית – ולא רק השחקנים. ב-24 בפברואר, כאשר הצבא הרוסי נכנס לשטחה של אוקראינה ונע לכיוון קייב, הלך מאמן הנבחרת, אולכסנדר פטראקוב ללשכת הגיוס. "אני לא יכול לעזוב את עיר הולדתי ורוצה להילחם עליה", הוא אמר. בצבא דחו אותו בנימוס והסבירו כי בגיל 64 עדיף לו להתרכז במשימה הלאומית בה יש לו מומחיות. כעת, לא יכול להיות לכוכבים מוטיבטור גדול יותר. "אני חש רק שנאה עזה כלפי הפולש הרוסי", אומר פטראקוב. הדלק הזה מניע אותו ואת חניכיו.

אולכסנדר פטראקוב (רויטרס)

בעת הנוכחית, פטראקוב הוא האיש המתאים ביותר למשימה. כאשר קיבל את התפקיד במקומו של שבצ'נקו בתום אליפות אירופה, ראתה בו ההתאחדות מינוי זמני בלבד וחיפשה שם בולט יותר. אחרי שהעלה אותה לפלייאוף בנובמבר, החיפושים הופסקו. הוא אולי מעולם לא אימן מועדון בסדר גודל משמעותי, אבל פטראקוב עבד במשך יותר מעשור עם הנבחרות הצעירות השונות, ואפילו הצעיד סגל מוגבל למדי לזכייה במדליות הזהב במונדיאל עד גיל 20 ב-2019. הניסיון העצום הזה פירושו כי רובם המוחלט של שחקני הנבחרת הבוגרת כבר עבדו איתו בעבר, מכירים היטב את שיטותיו ומעריכים אותו.

ההיכרות הזו חשובה, כי רוב האוקראינים לא השתתפו השנה במשחקים תחרותיים, וגם נפגשו בתחילת מאי לראשונה מזה חצי שנה. אחרי פרוץ המלחמה לא חודשה הליגה המקומית, רוב הקבוצות לא הצליחו לארגן פעילות במשך שבועות ארוכים, בעוד השחקנים שמרו על כושר לבדם. באפריל יצאו דינמו קייב ושחטאר דונייצק לסדרת משחקי ראווה ברחבי אירופה, אשר כל ההכנסות מהם הועברו לצבא האוקראיני. דינמו התארחה, בין היתר, אצל בורוסיה דורטמונד וגלאטסראיי, שחטאר ביקרה את אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה. על מנת לצאת מהמדינה, קיבלו השחקנים אישורים מיוחדים ממשרד ההגנה, כי במצב החירום בו נמצאת אוקראינה חל איסור על גברים בגילאי 18 עד 60 לחצות את הגבול.

שחקני שחטאר עולים למגרש עם דגלי אוקראינה על גבם (טוויטר)

לפני חודש התכנסו השחקנים, ללא הלגיונרים, במחנה האימונים של הנבחרת שהתקיים בכפר קטן בסלובניה. הנופים הפסטורליים והשקט המושלם היו ההפך המוחלט ממה שחווים רוב האוקראינים בימים אלה, וזה רק הוסיף מוטיבציה להצדיק את הזכות שהעניק להם המקצוע. בנוסף, פליטים אוקראינים לא מעטים שגרים כעת בסלובניה הגיעו לעודד את הכוכבים ולשאוב עידוד מהם. 

ההתאחדות קיוותה לארגן משחקי אימון רבים על מנת לחדש את התיאום בין השחקנים, אך הסתפקה בסופו של דבר בשלושה בלבד – האיכותי שבהם היה מול בורוסיה מנשנגלדבאך, שאירחה את האוקראינים ברוחב לב והפסידה 2:1. לאחר מכן נוסו מערכים שונים בניצחון 1:2 על אמפולי ובתיקו 1:1 מול רייקה ב-18 במאי. בהמשך תוכננו עוד שני מפגשים לפחות מול נבחרות מאפריקה, אך הדבר לא יצא לפועל וזה פגע משמעותית בהכנות. הליגיונרים – ובראשם אולכסנדר זינצ'נקו ממנצ'סטר סיטי, אנדריי יארמולנקו מווסטהאם, ויטאלי מיקולנקו מאברטון ורוסלן מלינובסקי מאטאלנטה – הצטרפו למחנה רק לאחרונה, וכלל לא שיתפו פעולה עם חבריהם במשחק כלשהו לפני הקרב בגלאזגו.

אולכסנדר זינצ'נקו (רויטרס)

מצד שני, גם בהיעדר ההכנה הטקטית הראויה, הלכידות והרוח הקבוצתית קרובות לשלמות. במשך שנים ארוכות מאוד סבלה אוקראינה ממחנאות בחדר ההלבשה. היריבות הספורטיבית בין שחטאר לדינמו בליגה הייתה עזה, רוב משחקי "קלאסיקו" ביניהן הניבו כרטיסים אדומים, והמתיחות גלשה באופן טבעי גם לנבחרת. כל המשקעים האלה נשכחו לגמרי מאז פברואר, וכעת רק המשימה הלאומית העצומה עומדת לנגד עיניהם. 

הגאווה הלאומית הייתה חזקה תמיד, אבל זה אפילו לא מתקרב למה שמרגישים השחקנים בתקופה איומה זו. עם מפת אוקראינה בחזית החולצות, עם שמות הערים שנמצאות תחת מתקפה מעוצבים על המספרים על גבן, הם מרגישים מחויבות עצומה. "החיילים שלנו הראו גבורה אמיתית. בהשוואה אליהם, האתגר שלנו קל הרבה יותר", אומר הקשר אולכסנדר קרבאייב, אשר משפחתו גורשה ממריופול, העיר שנהרסה כליל על ידי הרוסים. 

אז עכשיו, כאשר כל העולם לצידה, מקבלת נבחרת אוקראינה את תשומת הלב הגדולה ביותר בתולדותיה. היא הייתה מעדיפה להימנע מנסיבות כאלה, כמובן, אבל זו גם ההזדמנות להתעלות.