גורלה בידה: העונה שהראתה מי היא ריאל מדריד

ריאל מדריד סיפקה העונה את אחת הזכיות הגדולות ביותר בתולדות ליגת האלופות. לאו דווקא בגלל ההופעה בגמר עצמו בסטאד דה פראנס – הוא לא יירשם באותיות זהב בהיסטוריה של הכדורגל העולמי, למעט הצגה עוצרת נשימה של טיבו קורטואה בין הקורות של המנצחת – אלא בעיקר בגלל הדרך. לאורך כל שלבי הפלייאוף, נתפסה החבורה של קרלו אנצ'לוטי כאנדרדוג, בכל אחד מהם היא הייתה קרובה מאוד להדחה, אך תמיד הפגינה חוסן מנטלי יוצא דופן, אמונה נדירה, וגם יכולת לתרגם את ההזדמנויות לשערים בדיוק ברגעים המכריעים. בכל הקשור לאופי ולדרמה טהורה, לא יהיה קל למצוא תקדימים נאותים.

אפשר להיזכר בדרכה המיוחדת של מנצ'סטר יונייטד להשלמת הטרבל המיתולוגי בעונת 1998/99. אז הוגרלו השדים האדומים עם באיירן מינכן וברצלונה בשלב הבתים, וסיימו במקום השני על חשבון הקטלונים – למרות שסיימו את כל המפגשים מול היריבות הגדולות בתוצאות תיקו. ברבע הגמר עברה החבורה של אלכס פרגוסון את אינטר, ואת פיגרה 2:0 בגומלין בחצי הגמר מול יובנטוס בטורינו, רק כדי לבצע מהפך ולנצח 2:3. לבסוף, היה הקאמבק המפורסם בזמן פציעות מול באיירן בקאמפ נואו, בגמר שהיה ללא ספק איכותי יותר ממה שראינו אתמול. אז יש כאן תחרות.

אפשר להיזכר בהגרלה המאתגרת שקיבלה ברצלונה בעונת 2014/15. בעונת הבכורה של לואיס אנריקה על הקווים ושל שלישיית MSN על הדשא, היא עברה את אלופת אנגליה מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר, אלופת צרפת פאריס סן ז'רמן ברבע הגמר, אלופת גרמניה באיירן מינכן בחצי הגמר, ואז הכניעה את אלופת איטליה יובנטוס בגמר. היא עשתה זאת באופן משכנע ביותר, עם 6 ניצחונות ב-7 משחקי נוקאאוט, וגם ההפסד הבודד בגומלין מול באיירן התרחש בסוג של גארבג' טיים. מבחינת דומיננטיות, לא ניתן להשוות את הזכייה שלה לזו של ריאל מדריד העונה. בארסה הייתה הרבה יותר טובה. מצד שני, בגלל זה גם לא הייתה דרמה – והיא הרי עושה לעתים את כל ההבדל.

מרסלו עם גביע האלופות (רויטרס)

את המסע הזה התחילה ריאל עם הפסד ביתי לשריף טירספול בספטמבר, אחריו נפוצו דיווחים לא מעטים על מעמדו המעורער לכאורה של אנצ'לוטי. הבחירה באיטלקי לא נתפסה כטבעית מבחינת פרשנים רבים בבירת ספרד. נכון, הוא חתום על הזכייה בדסימה ב-2014, אבל בגיל 62, אחרי שנתיים מתסכלות למדי באברטון, היו שסברו שהוא הרחק מעבר לפסגת הקריירה, וחזרתו נתפסה כצעד אחורה מבחינת המועדון.

המחשבה הזו, אגב, ריחפה שוב באוויר אחרי שריאל הימרה על טקטיקה הגנתית באופן מחפיר (או במילים אחרות בונקר) במשחק הראשון מול סן ז'רמן, והפסידה לבסוף רק 1:0 כי ליאו מסי החמיץ פנדל, אבל הייתה ראויה לתבוסה. ובעוד כולם מתרכזים בקיליאן אמבפה, שכבש בשני המשחקים לפני מעברו הצפוי (כך כולם חשבו עד לא מכבר, לא?) לסנטיאגו ברנבאו, הפציץ קארים בנזמה שלושער תוך 17 דקות במחצית השנייה, וניצח 1:3. זו הייתה הסנסציה מספר אחת. 

שחקני ריאל מדריד חוגגים עם הגביע (רויטרס)

אחר כך הגיעה גם השלישייה של בנזמה ב-1:3 בסטמפורד ברידג', אבל צ’לסי חזרה בגומלין, הובילה 0:3 והחלה להיזכר בדרך הדומיננטית בה חגגו על הלבנים בחצי הגמר בעונה שעברה בדרך לזכייה. תומאס טוכל, בניגוד לאנצ'לוטי, נחשב למאמן חובב חדשנות, אבל לאיטלקי היה שפן נחמד בשרוול. הוא שלף מהספסל את רודריגו, לוקה מודריץ' שלח לעברו את אחת המסירות היפות ביותר שידע הכדורגל מאז ומעולם, והכדור הלך לרשת. בנזמה השלים את המהפך בהארכה, והנה לכם סנסציה מספר שתיים.

מהסנסציה מספר שלוש מול הפייבוריטית הגדולה של פפ גווארדיולה כדאי לזכור במיוחד את החיוך הרחב של בנזמה בשלהי מחצית הראשונה בגומלין. ריאל הפסידה 4:3 במפגש קצבי ומטורף במנצ'סטר במשחק הראשון, וסיטי הייתה עדיפה גם ב-45 הדקות הראשונות במדריד, אבל החלוץ התבדח עם קאסמירו כאילו הכל נמצא בשליטה וייגמר כמו שצריך. השקט הנפשי המופלא הזה מאפשר לריאל לשרוד גם במצבים הקשים ביותר. אלופת אנגליה הייתה משוכנעת בניצחונה אחרי השער של ריאד מחרז, ואם פרלאן מנדי לא היה מציק מהקו את הכדור של ג'ק גריליש בדקה ה-87, ריאל בכלל לא הייתה מעפילה לגמר. אבל הוא הציל, קורטואה מנע שער נוסף של גריליש, ואת הסוף כולם יודעים. פעמיים רודריגו, פנדל של בנזמה בהארכה – והחיוך של הצרפתי היה רחב עוד יותר. 

טיבו קורטואה ומישל גרציג (רדאד ג'בארה)

כי בריאל הנוכחית יש שלד של שחקנים ותיקים שרגילים מאוד לשחק במעמדים האלה, ולכן הם שומרים על קור הרוח – וגם מעבירים את המסר הנכון לחברים הצעירים. זהו כוחה של מסורת, זו עוצמתה של מורשת. דני סבאיוס העיד אתמול: "ראיתי את בנזמה, לוקה מודריץ' ודני קרבחאל משחקים קלפים כמה שעות לפני שריקת הפתיחה ונדהמתי". זוכרים את הציטוט המפורסם מהאוטוביוגרפיה של אנדראה פירלו? "אני לא מרגיש לחץ. ב-9 ביולי 2006 ישנתי ושיחקתי בפלייסטייישן, ואז בערב הלכתי וזכיתי בגביע העולם", הוא כתב. זה בדיוק זה. שילוב של אופי טבעי עם ניסיון עושה את ההבדל. זו המהות של ווינריות.

נאצ'ו חוגג (רדאד ג'בארה)

את הזכיות הקודמות של ריאל מדריד נהוג היה לשייך לכריסטיאנו רונאלדו. הוא היה שם ב-2014, 2016, 2017 ו-2018, ואז – אחרי שבחר לעזוב לטובת יובנטוס – לא השכילו הלבנים לזכות בליגת האלופות במשך שלוש עונות. ובכן, לפורטוגלי היה, כמובן, חלק עצום בהצלחה, אבל הוא לא היה הגורם היחיד. רחוק מכך. הוא לא אחראי לאופי המדרידאי, וגם הקפטן סרחיו ראמוס שהועזב בטונים צורמים בקיץ שעבר היה בר החלפה. דווקא שובו של אנצ'לוטי עזר לשחקנים להבין שהם יכולים לעשות את זה, כנגד כל הסיכויים. כי דון קרלו הוא המומחה לליגת האלופות, וגם כאשר שגה והפסיד הוא לא איבד לרגע את שלוות הנפש ושידר את המסרים הנכונים. קורטואה ממש נדבק בהם.

ויניסיוס ג'וניור על רקע הגביע (רויטרס)

"כאשר ריאל משחקת בגמר, היא מנצחת. אני בצד הנכון של ההיסטוריה עכשיו", אמר השוער הבלגי לפני המשחק. תחשבו על זה לרגע – הוא היה שם בליסבון ב-2014, כאשר אנצ'לוטי ניסה להצעיד את ריאל לזכייה העשירית המיוחלת. הוא כמעט מנע זאת ממנו כשוער אתלטיקו, והתוצאה הייתה 0:1 לקולצ'ונרוס בדקה ה-93. אז הגיעה הנגיחה של ראמוס, וזה נגמר 1:4 בהארכה. קורטואה חזר מיד לאחר מכן לצ'לסי – זו שזכתה בגביע ב-2012 בלעדיו כאשר הוא הושאל למדריד – ולא הצליח איתה בליגת האלופות. ב-2018, בדיוק אחרי הזכייה מספר 13 של ריאל, הוא חזר למדריד למועדון "הנכון" מבחינתו, אבל המחסום באירופה היה בעינו. בינתיים, דווקא צ'לסי זכתה שוב ב-2021, ועוד על חשבונו. זה לא היה פשוט לעיכול, אז אתמול הוא דאג לתקן את כל העוול ההיסטורי הזה.

קאסמירו חוגג (רדאד ג'בארה)

לכן הוא קבע אתמול שיא עם 9 הצלות במשחק אחד. איך הוא הדף לעמוד בעיטה חדה של סאדיו מאנה במחצית הראשונה? כיצד הצליח לסגור למוחמד סלאח את הזווית לקראת הסיום, וגרם למצרי ליפול ולהכות בדשא בתסכול? רק הוא יודע. אחרי שעצר 8 כדורים של סן ז'רמן בפאריס, ועוד עצר גם את מנצ'סטר סיטי 8 פעמים במשחק אחד, הוא היה בלתי ניתן להכנעה. 

מוחמד סלאח מתוסכל (רויטרס)

הבלגי היה חייב להיות במיטבו תמיד, כי העורף של ריאל לא היה מבריק במיוחד בקמפיין הזה, ולראיה הסטטיסטיקה – נרשמו 126 איומים על השער שלה ב-7 משחקי הפלייאוף. היא הפסידה בשמינית הגמר, ברבע הגמר ובחצי הגמר, ובכל זאת הניפה את הגביע. היא עברה את הקבוצה העשירה ביותר שממומנת על ידי קטאר והחתימה בקיץ שעבר בהעברה חופשית את השחקן הטוב בעולם, ואז גברה בזו אחרי זו על 3 הראשונות בליגה העשירה והמצליחה ביותר בעולם. מבחינת איכות היריבות, זה המסלול הכי מאתגר שאפשר לדמיין. לשם השוואה, התמודדה ליברפול מול אינטר, בנפיקה ו-ויאריאל בדרך לפאריס. כבודן במקומן מונח, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. 

לוקה מודריץ' מנשק את הגביע (רדאד ג'בארה)

ריאל הייתה כל כך בטוחה בעצמה, שאפילו לא התרגשה מהפסילה השנויה במחלוקת של השער של בנזמה בשלהי המחצית הראשונה. הצרפתי, שהוכתר למלך השערים של הטורניר עם 15 כיבושים שם ברשת גם את הכדור מספר 16, אבל פרשנות גבולית של חוק הנבדל מנעה זאת ממנו. הוא חייך שוב, והמשיך כאילו לא קרה כלום. ואז שני חברים צעירים, עבורם היה זה הגמר הראשון בחולצה הלבנה, עשו את העבודה למענו. 

מרסלו ולוקה מודריץ' חוגגים עם הגביע (רויטרס)

פדריקו ואלוורדה, שהועדף בהרכב על פני רודריגו, שלח מסירת רוחב מושלמת. ויניסיוס, בעונת פריצה מסחררת בכל קנה מידה, היה במקום הנכון בזמן הנכון כדי לבעוט למסגרת את הכדור היחיד של ריאל בכל ההתמודדות (אם לא סופרים את "השער" של בנזמה). וזה הספיק. קורטואה דאג שזה יספיק. אנצ'לוטי ידע שזה יספיק. "כאשר השחקנים לובשים את החולצה הזו, הם מרגישים משהו מיוחד", אומר המאמן. הצדק איתו. קיליאן אמבפה לא יוכל להרגיש את זה, אבל הוא כבר לא רלוונטי במדריד. אחרי זכייה באליפות ובליגת האלופות, היא תתגבר גם על אכזבות בשוק ההעברות. 2022 זו השנה שלה.

ניתן להאזין לפרק גם דרך אפליקציית Spotify ואפליקציות הפודקאסטים של אפל ושל גוגל.