עונה פנטסטית עברה על קבוצת נערים ב' (שנתון 2006) של מכבי נתניה, תחת הדרכתו של אדם לם, בנו של בני לם, מאמן הקבוצה הבוגרת של היהלומים. הקבוצה סיימה במקום השלישי בטבלה, מעל מכבי חיפה, הפועל תל אביב ואחרות, כשרק הפרש השערים העדיף של מכבי תל אביב, הוא זה שהפריד בינה לבין המקום השני.
שתי הקבוצות סיימו עם 71 נקודות, 21 ניצחונות, שמונה תוצאות תיקו וחמישה הפסדים בלבד. התל אביבים סיימו עם הפרש שערים של 64+ ואילו נתניה עם 25+. נערים ב' היא אחת משמונת הקבוצות במועדון, כולל הבוגרת, שסיימו בחמישייה הפותחת בליגה שלהן. נערים ג' וילדים א' לקחו אליפות, נערים א' סיימו במקום החמישי, ילדים ב', ילדים ג' וטרום ילדים א' סיימו בין שלושת המקומות הראשונים בליגה שלהן.
אין ספק שמחלקת הנוער בנתניה מתפתחת בשנים האחרונות ומראה סימנים של התחזקות לצד מועדונים כמו מכבי פתח תקווה, מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב ועוד. אדם לם (33), שקיבל לידיו את קבוצת מכבי נתניה – נערים ב' (על) העונה, יצא מהעונה הזו עם הרגשה טובה על הלב. התפתחותם של הילדים, הייתה מעל הכול.
המועדון דוגל בקידום שחקנים צעירים, פיתוחם והכוונתם לעתיד טוב יותר, לצד ההישגיות והתוצאות, שיש להן חלק חשוב, אבל לא עיקרי בתהליך ארוך טווח. מי שאחראיים על המסע הזה בקבוצת היהלומים הם דרור חסון, אחראי מחלקת הנוער; אלכסנדר (סשה) פלדמן, המנהל המקצועי של המחלקה הצעירה; ירדן רבינוביץ', ששימש כעוזר מאמן לצד לם; אלמוג כהן, הספורט־דרקטור ואורי אביגזר, מנהל הקבוצה שתצפת על הכל מלמעלה.
"הישג מצוין מבחינת מכבי נתניה. בתחילת העונה לקחתי קבוצה שעצרה בעונה שעברה באמצע בגלל הקורונה, שבדרך כלל הייתה משחקת בליגה מחוזית בנערים ג'. הבנו טוב מאוד מה מצפה לנו בליגת נערים ב' – על, הליגה הבכירה של השנתון. אני מאוד שמח שהצלחנו לקחת את מה שהיה לנו בידיים ולעשות מזה מטעמים, בליגה לא פשוט בכלל, עם קבוצה כמו מכבי פתח תקווה. אגב, בעונה בלי מכבי פתח תקווה, אם מסתכלים אחורה בשנים, מספר הנקודות שהשגנו מתאים לאליפות. פשוט פתח תקווה תפסה עונה מהסרטים, אבל אם לא הם, לא קצב צבירת הנקודות המרשים שלהם העונה, 71 נקודות, כמעט בכל השנים אחורה, הספיקו לאליפות. אני כן מתגאה בכך שמכבי פתח תקווה לא הצליחה לנצח אותנו העונה, הן בבית והן בחוץ", אמר לם.
מה ההישג הכי גדול העונה מבחינתך?
"ש-11 משחקני הסגל שלו עלו לקבוצת נערים א' – על ועזרו להם בליגה קשה הרבה יותר. ארבעה מהם היו שחקנים מן המניין באופן די קבוע. אני מאוד שמח שמועדון הכדורגל מכבי נתניה, והעומדים בראשו, אם זה אייל סגל וניב גולשטיין המנכ"ל, שמאמינים בי ובצוות שלי, שאפשר למצוא בו את ירדן רבינוסיץ' הנהדר, משה דוד, מאמן הכושר שעבד עם הילדים חזק כל העונה והאנליסט, שי לבוביץ', שעשה עבודה יוצאת מן הכלל מאחורי הקלעים. זה לא מובן מאליו במועדון גדול כמו נתניה. אמרתי לשחקנים שלי בסיום העונה שהמטרה, בעונה הבאה, הרבה יותר קשה".
מה מצפה לנו בעונה הבאה?
"ברור שרוצים להגיע עם קבוצת נערים א' – על, להישג גדול יותר מזה של העונה. ללא ספק. אבל יש מטרות אחרות שעל הפרק. לקחת מקום ראשון זו לא המטרה העיקרית שעומדת לנגד עיניי. יש במועדון רצון לקדם תחילה את מחלקת הנוער, את השחקנים עצמם שיגדלו ויהפכו לשחקני כדורגל מקצוענים במדי הבוגרת או במקום אחר. תחילה, להקפיץ אותם לקבוצת הנוער שלנו, אחר כך, ככל שיעבור הזמן ויפתחו עוד יותר, השמיים הם הגבול".
מה ההישג הכי גדול שלך כמאמן נוער?
"שהגעתי עם מועדון ספורט קדימה צורן לחצי גמר גביע ילדים א' מול מכבי חיפה בעונת המשחקים 2015/16, והם ניצחו אותנו רק 1:2 בהארכה. בדקה ה-65 למשחק הובלנו 0:1 משער של שחר אליאס, שחבל שהפסיק לשחק כדורגל, כי היה משהו מיוחד, וחיפה הצליחה לשוות שתי דקות מאוחר יותר בפנדל. היינו עדיפים, והראנו להם שגם קבוצה קטנה יכולה להוות יריבה ראויה. העונה הזו, שהייתה לעונה הראשונה שלי על הקווים, שאבה אותי לעולם הזה על הקווים. התאהבתי. עד אותו רגע, שיחקתי כדורגל, קרעתי את הצולבת והבנתי שאני והכדור לא הולכים להיות חברים יותר. לפחות לא על המגרש עצמו. היום אני חוטא במשחקי ליגה ג'. מי שעזר לי להגיע לעמדת המאמן באותה תקופה הוא חבר טוב של אבא שלי, נתי עזריה, שמאמן היום את גדנע תל אביב יהודה ומחר (חמישי) יפגוש את בית"ר ירושלים למשחק מכריע על מקום בליגת העל לנוער. מאחל לו בהצלחה".
אדם, הצעיר והשאפתן, בעל תעודת מאמן עילית, מצפה לקבל את תעודת הפרו שלו בעוד כשנתיים עד שלוש שנים, כשחלומו הוא להגיע לקבוצת בוגרים ולהשפיע מבפנים: "אני רוצה ללכת בדרך הנכונה ולא לקפוץ מעל הפופיק, כמו שאומרים. תחילה, הייתי מאוד רוצה להגיע לקבוצת הנוער של מכבי נתניה או בקבוצת נוער אחרת, ומשם לטפס לסולם גבוה יותר, לאתגר מסקרן יותר, לקבוצה בליגת העל. אני כן יכול לגעת בקבוצות מליגה א', אבל נכון לכרגע טוב לי במכבי נתניה, במחלקת הנוער שלהם. מרגיש לי נכון, מרגיש לי הבית שלי".
בוא נדבר על אבא שלך. ארבעה באוקטובר, נחת במכבי נתניה, הקבוצה הבוגרת, המשחקת בליגת העל. יש שהרימו גבה, אבל הוא הרים את כל נתניה מרוב שמחה.
"לגבי זה שהרימו גבה. זה משהו שיש אצלנו כאן בארץ. למי שאין קשרים, ועצוב שאני אומר את זה, בטח על שחקן עבר כל כך גדול בדמותו של אבא, קשה לו להצליח. אבא מאמין בעבודה קשה על המגרש. אחרי 24 שנים בקבוצות נוער שונות, מאז שנת 1997 ועד הגעתו למכבי נתניה, אנשים לא הבינו מה הם פספסו כאן. יש עוד הרבה כמותו בחוץ, אני בטוח בזה. מה שמייחד אותו, זה שהוא בא למכבי נתניה בלי פחד. לא עברו לו בראש המחשבות של אולי הוא יפוטר מחר או כל מיני מחשבות סרק שבארץ הפכו לאטרקציה של ממש. כל המאמנים מפחדים לטעות, על מנת לא להיות מפוטרים, ואנחנו הקהל סובלים מזה".
עוד מוסיף על אביו: "הוא בא ממקום אחר. הוא אמר מההתחלה. 'חבר'ה, אני בא כזמני, אבל שנשאר קבוע'. מדהים לחשוב כמה ילדים עברו תחתיו ב-24 שנות אימון במחלקות נוער מפוארות כמו של נתניה, חיפה וטוברוק, כשהיום תראה אותם בליגת העל ובליגה הלאומית. איפה שלא נגע, נכון אני לא אובייקטיבי כי הוא אבא שלי, אבל הצליח לו. הליגה הלאומית וליגה א' לא קרצו לו במיוחד. היו הצעות, עד שהגיע מכבי נתניה, הקבוצה שנחרטה לו עמוק בלב, ואמרה לו בוא. תחילה, הוא התלבט. למה הוא צריך את זה, אמר לנו, המשפחה. באחת מהשיחות שלנו, אני זוכר שאמרתי לו 'אבא, מה אכפת לך? זה סוג של הגשמת חלום. לך, יתנו לך חוזה, במידה וחס וחלילה לא תצליח בבוגרים, אז יהיה לך את הנוער. הוא לקח את זה והשאר היסטוריה".
נשארו אנשים פעורי פה מההישגים שלו?
"לאנשים קשה לעכל, בוודאי כשמדובר במאמן שטרם נראה בכדורגל הישראלי, בטח בליגת העל. כשמסתכלים על טוקבקים, אנשים בהתחלה כתבו עליו שהוא אמביציוזי. אחר כך, נכתב עליו שמדובר באדם עם מזל. אף פעם לא הבנתי את זה. שחקן עבר, שעשה דבר או שניים בכדורגל הישראלי, שנים רבות עם מכבי נתניה, אימן לא מעט שנים במחלקות הנוער, שגם שם ראה דבר או שניים, והוא עדיין מוצא את עצמו שהוא צריך להצדיק את מקומו. הייתה עליו הרבה ביקורת בכל הקשור למחשבים, שהוא לא מבין בהם. אנחנו מדברים על אנליזה. נכון, אבל את הכדורגל לא משחקים במחשב. אנחנו לא בבית. מחשב יכול להיות כלי עזר מצוין, אבל הכדורגל הוא במגרש והוא נולד בשכונה".
אתה רואה עצמך הולך בדרכו של אבא?
"אני מאוד רוצה. גם כשאתה הבן של, זה מאוד קשה בארץ הזאת, אין מה לעשות. אני רוצה להאמין שמה שקרה עם בני, יגרום לבעלי בית של מועדונים לא לפחד לתת לאנשים שהם לא בגלגל. שהם לא נכשלו כבר שמונה פעמים ועוד פעם יתנו להם את הבמה וייכשלו. קשרים, כמו שאמרתי, לצערי, הם אלו שבונים את הכדורגל הישראלי שאותו אנחנו רואים במגרשים. בני לא מאמין בעבודה קלה. כשאני הייתי בקדימה צורן, אבא שלי היה מנהל מקצועי במכבי נתניה. מה הכי קל? לתת לו קבוצה ושירקוד איתה. באתי מבין של עבודה קשה וכך נמשיך לפעול ולעבוד".