כאשר פורסמו בשבוע שעבר הדיווחים כי ג'ורג'ו קייליני יעזוב את יובנטוס, היה ברור לחלוטין מה תהיה המשימה הקריטית של הגברת הזקנה בגמר הגביע. הבלם והקפטן בן ה-37 לא התייחס בקולו לסוגיה, אבל תזמון ההדלפות נבחר בקפידה – הוא היה אמור להוסיף מוטיבציה נוספת לקראת גמר הגביע נגד אינטר. הייתכן כי קייליני יסיים את דרכו בקבוצה ללא תואר? המחשבה על כך לא התקבלה על הדעת, בוודאי לא בקרב האוהדים, שייפרדו ממנו בהתרגשות ובדמעות במשחקו הביתי האחרון בהחלט, ביום שני נגד לאציו.
אפילו היריבה התאימה לו במיוחד למעמד, כי הקרב מול אינטר היה עבורו תמיד לא רק הדרבי של איטליה, אלא גם דרבי מילאנזי. קייליני, בן לאוהדת מילאן שרופה, היה משוגע בילדותו בנעוריו על הרוסונרי בעצמו, ולא היה רחוק מחתימה במועדונו האהוב. סילביו ברלוסקוני ואדריאנו גליאני החליטו אז שתג המחיר של ארבעה מיליון יורו היה גבוה מדי, וקייליני עשה את דרכו ליובה. כעת הוא רצה לנצח את אינטר – למען יובנטוס, למען מילאן ולמען עצמו.
והרי קייליני היה פנטסטי אתמול. הוא הנהיג את העורף, חגג כהרגלו עם המון תשוקה כל הרחקה וכל תיקול מוצלח, ובמשך דקות ארוכות נדמה היה כי הגביע הנכסף אכן יגיע לידיו כדי שיניף אותו אל על ויחייך בפעם האחרונה בחולצת פסי שחור-לבן. אחרי השער של ניקולו בארלה בבעיטה אדירה ממרחק בפתיחה, התקשו הנראזורי להתקרב לשערו של מתיאה פרין – גם לא אחרי אחרי שיובה כבשה פעמיים בתחילת המחצית השנייה בבליץ מטריף ועלתה ל-1:2. הלחץ הלך וגבר, קרן רדפה קרן, אבל קייליני היה הסלע האיתן בהגנה שסירבה בתוקף להיכנע – עד שתיקול מגושם של מתייס דה ליכט על לאוטרו מרטינס גרם לשופט לשרוק לפנדל בדקה ה-80.
התיקול המגושם שלו הרס לקבוצה. דה ליכט (רויטרס)זמן קצר לאחר מכן הוחלף קינג קונג המותש, כי כבר לא נותר לו כוח להארכה, ובלעדיו העסק התפרק. עבירה מיותרת נוספת של דה ליכט על עמיתו ההולנדי סטפן דה פריי. מהמכה הפסיכולוגית יובה כבר לא התאוששה, איבן פרישיץ' קבע 2:4 בשער סטייל בארלה, וקייליני אכן נותר ללא תואר לראשונה מאז 2012. זה לא מדע בדיוני – הוא יסיים את קדנציה בת 17 שנה בלי הגביע ביד, למרות שהוא כל כך הגיע לו.
למרות האכזבה, נותר קייליני ג'נטלמן למופת אחרי שריקת הסיום. הוא אישר רשמית כי יעזוב את מועדון חייו בתום העונה, ובאותה נשימה הודה כי אינטר פשוט הייתה טובה יותר לאורך כל העונה, וגם במשחק עצמו, ולכן התואר שלה מוצדק. הוא לא התלונן על השיפוט, לא חיפש תירוצים, וכיבד את היריבה – בדיוק כפי שעשה בינואר, כאשר היה שחקן יובנטוס היחיד שעמד ומחא כפיים לשחקני הנראזורי שהניפו סופר קופה בתום נצחון דרמטי בדקה ה-120. זהו טבעו של קייליני. הוא היה תמיד דוגמה ומופת להתנהלות ספורטיבית מושלמת.
דוגמה ומופת. קייליני (רויטרס)הגישה הזו לא באה, כמובן, על חשבון הלחימה. בדיוק להיפך – מעטים מאוד השחקנים בתולדות הכדורגל שהפגינו רוח קרב כזו. כמה פעמים שיחק קייליני עם אף שבור? כמה פעמים הוא דימם בראשו מתחת לתחבושת וסירב לעזוב את המגרש? כמה פעמים הוא שלח מרפקים בעצמו תוך כדי ניתור? כולם כבר איבדו מזמן את הספירה. והוא גם שועל ערמומי מאוד בכל הקשור למלחמות הפסיכולוגיות. די להיזכר בשני המקרים המופלאים בדרך לזכייה ביורו 2020.
בחצי הגמר מול ספרד, עשה הקפטן האיטלקי צחוק מהקפטן שמנגד, ג'ורדי אלבה, בזמן הטלת המטבע לפני דו קרב הפנדלים. הוא חיבק את היריב כאילו היה דוד אוהב שמפל בתינוק חמוד, וניתן היה לראות עד כמה הסיטואציה הזו הוציאה לחלוטין את אלבה משיווי משחק. בגמר, ממש לפני שריקת הסיום ל-90 דקות, ביצע קייליני עבירה בוטה במיוחד (אם כי לא גסה) על בוקאיו סאקה כאשר משך בחולצתו. גם הפעם המסר היה ברור כשמש – אתם אולי צעירים, אבל לא תברחו מאיתנו. ובשני המשחקים ניצחו הכחולים בפנדלים. מקרי? אולי, אבל לפעולות של קייליני הייתה השפעה לא מבוטלת על כך.
פעולות קלאץ' ביורו. ג'ורג'יו קייליני וג'ורדי אלבה לפני דו קרב הפנדלים (רויטרס)ומי בכלל האמין כי קייליני יגיע ליורו, שלא לדבר על זכייה במדליית הזהב כקפטן? הרי הוא קרע רצועות בברכו באוגוסט 2019, ושחקנים רבים היו בוחרים לסיים את הקריירה בגיל 35 בעקבות פציעה כה קשה. קייליני עשה בדיוק את ההיפך – הוא הכריז כי ידחה את הפרישה. "תכננתי לתלות את הנעליים ב-2021, אבל עכשיו אני נאלץ לשבת בחוץ תקופה ארוכה, אז אשחק לפחות עד 2022", הוא הצהיר. מגיפת הקורונה עזרה לו מאוד להגיע לאליפות אירופה, שנדחתה בשנה, בכושר טוב הרבה יותר, והשאר היסטוריה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה בה הרוויח קייליני מנסיבות עגומות. כאשר הורדה יובנטוס לליגה השנייה ב-2006 במסגרת פרשת קלצ'ופולי, הדבר אפשר לו לקבל בעיני האוהדים מעמד של גיבור שנשאר במועדון, לזכות במקום בטוח בהרכב, וגם לשחק בהדרכתו של דידייה דשאן אשר הציע את השינוי הכי חשוב בקריירה שלו – הסטה מעמדת המגן השמאלי לבלם. שם התחילה האגדה שהלכה והתעצמה עם השנים, ושם גם הפנים קייליני את הרוח היובנטינית והחל להתעניין בהיסטוריה שלה.
האוהדים ראו בו כגיבור כשנשאר. קייליני (רויטרס)כי קייליני הוא לא כדורגלן ממוצע. כבן לרופא ומנהלת בכירה שהצטיין בלימודים בבית ספר, הוא ניחן באינטליגנציה גבוהה מאוד ובתחביבים שלא מאפיינים שחקנים רגילים. לא לחינם הוא השלים תוך כדי הקריירה לא רק תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, אלא גם תואר שני, במהלכו כתב את עבודת הגמר על התקציב של יובנטוס. איך שלא תסתכלו על זה, משרה בהנהלה תפורה עליו, והיא כבר מחכה לו. סגן הנשיא פאבל נדבד הצהיר: "קייליני יחליט מה הוא רוצה לעשות. כל עוד הוא מרוצה, אנחנו מוכנים לתת לו הכל. הוא אייקון בקנה מידה עולמי, ויוכל להמשיך לתרום למועדון".
את אחת התרומות החשובות ביותר מחוץ למגרש כבר עשה קייליני לפני מספר שנים כאשר פרסם ספר ביוגרפי על גאטאנו שיראה, הבלם והקפטן המיתולוגי של יובה בשנות ה-70' וה-80'. קינג קונג בחר בו למודל לחיקוי, והעניק לעבודתו את השם: "המלאך של יובנטוס. למורה שלי קוראים שיראה". וכה כתב הכוכב: "לצערי, לא זכיתי לראות את שיראה משחק, אבל הוא הותיר מורשת מפוארת והשפיע רבות על האנשים, ולכן רציתי ללמוד עליו כמה שיותר. לעולם לא אוכל להתקרב אליו כאדם וכשחקן, כי הוא אגדה. הוא כתב את ההיסטוריה של המועדון. אני בסך הכול מנסה ללכת בדרכו וליישם את ערכיו".
אז כן, אולי גם עכשיו קייליני עדיין לא השתווה לשיראה, אבל הוא בהחלט מתקרב אליו, ועם סיום דרכו במועדון אפשר לקבוע חד משמעית – הוא הבלם השני בטיבו ובחשיבותו בהיסטוריה של יובנטוס. גם קייליני הוא אגדה, וגם הוא כתב את ההיסטוריה, עם תשע אליפויות, חמישה גביעי איטליה, שתי הופעות בגמר ליגת האלופות, אבל בעיקר המון נשמה, הקרבה ומנהיגות. כמו שיראה, הוא יהיה המודל לחיקוי עבור הדורות הבאים, ויעניק השראה לשאוף ולהתקרב למורשת העצומה שהוא הותיר אחריו.
"קייליני היה העוגן שלי, הביטחון שלי, הסלע האיתן שלי. הוא היה הרבה יותר מחבר לקבוצה. הוא חבר לחיים. הבנו זה את זה בצורה מושלמת. הוא דורש כל כך הרבה מעצמו ומאחרים, והוא מראה לאן חוכמה, מוסר עבודה, נחישות ותשוקה יכולים לקחת אותך. אני פשוט לא יכול דמיין בלם טוב יותר", אמר השוער ג'אנלואיג'י בופון לקראת העזיבה ואיחל לו הצלחה בגמר. זה לא קרה, אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה. יש לו מספיק הישגים בחייו, ואולי זה דווקא סמלי שהאחרון יהיה תואר אלוף אירופה.
"הסלע האיתן שלי". ג'ורג'ו קייליני וג'אנלואיג'י בופון (רויטרס)יובנטוס תהיה שונה בלעדיו, הכדורגל האיטלקי יהיה שונה בלעדיו, וגם השונאים הגדולים ביותר של הגברת הזקנה יתגעגעו מאוד לדמותו, כי קייליני הוא מסוג האנשים שאי אפשר לא לסמפט. הוא יחיד סגולה, ולכן גם בלתי ניתן להחלפה. בבוא העת, תשתקם יובנטוס ותמצא בלמים גדולים חדשים, אבל אף אחד לא יוכל להיות דומה לו.
ההצלה המטורפת מקו השער תעלה אותם ליגה?