אחרי שהשלימו קאמבק מפואר נוסף והעפילו לגמר ליגת האלופות, לבשו שחקני ריאל מדריד העליזים את החולצות עם הכיתוב A POR LA 14, כלומר "נלך על מספר 14". זה גם היה האשטאג פופולרי מאוד ברשתות החברתיות, לפני המשחק ואחריו. וזה כלל לא מפתיע, כי לפני ארבע שנים הם כתבו A POR LA 13 אחרי הניצחון הקשה על באיירן מינכן בחצי הגמר, ואז אכן הלכו וניצחו את ליברפול בגמר בקייב כדי להשיג את התואר האירופי מספר 13. הפעם הגמר מול ליברפול היה אמור להיערך בסנט פטרסבורג, אבל המיקום שונה בגלל שהדיקטטור הרוסי בחר לפתוח במלחמה נגד קייב. הוא הועתק לפאריס, וזה בדיוק המקום בו הפסידה ריאל בפעם האחרונה בגמר אירופי, דווקא לאותה ליברפול.
איך שלא תסתכלו על זה, הגורל מחייך כאן מכל הכיוונים, אבל בעוד אנו צופים באושר העצום של השחקנים והאוהדים בלבן בבירת ספרד, קצת קשה לתפוס כי נשיא המועדון הזה עשה כל מאמץ אפשרי כדי להרוס את המפעל שמביא לקבוצה הזו כל כך הרבה. ריאל היא השליט הבלתי מעורער של ליגת האלופות, וכך אף נכתב בכרזת ענק שנתלתה אתמול בסנטיאגו ברנבאו לפני שריקת הפתיחה: "עוד ערב קסום של מלכי אירופה". ביציעים חזו עוד נס מופלא – והם קיבלו אותו, הפעם בגרסה המשוגעת והמשגעת מכולן. איזה מזל שפלורנטינו פרס לא הצליח להקים מפעל מתחרה פרטי אומלל כלשהו, אה? הוא כמעט חיסל במו ידיו את המרכזי של הכוח והגאווה מבחינת ריאל מדריד.
כי ריאל אוהבת את ליגת האלופות. היא מאוהבת בתדמית של עצמה במפעל, שרק הולכת ומתחזקת מאז הצעיד אותה קרלו אנצ'לוטי לזכייה בדסימה הנכסף ב-2014. אחרי התואר העשירי לו המתינו במדריד במשך 12 שנה, השתחרר הפקק – וכך הגיעו גם ההנפות ה-11, ה-12 וה-13 במספר. עכשיו הם הולכים על 14, והיותם אנדרדוג מובהק מול האדומים של יורגן קלופ ממש לא מדאיג אותם. בדיוק להיפך. הרי הם היו האנדרדוג מול קטאר סן ז'רמן בשמינית הגמר, וביצעו מהפך מהסרטים. הם היו האנדרדוג מול צ'לסי, ראו את היריבה מבצעת מהפך מהסרטים, אז ביצעו אחד בעצמם. הם היו אנדרדוג מול מנצ'סטר סיטי, וביצעו את המהפך שאפילו בסרטים לא היו מעזים להמציא.
אנדרדוג? למי אכפת. שחקני ריאל מדריד (רויטרס)ריאל הנוכחית מציגה שילוב מיוחד מאוד של עליונות פסיכולוגית עם רגשי נחיתות. היא צריכה להיות עם הגב אל הקיר כדי להפעיל את הנשקים שלה, ולכן כמעט מתעקשת שהיריבה תעמיד אותה עם הגב אל הקיר. במובן מסוים, השער של ריאד מחרז, שהעלה את מנצ'סטר סיטי ליתרון 0:1 – ו-3:5 בסיכום שני המשחקים – בדקה ה-73 פעל איכשהו לרעתה של האורחת. הוא גרם לרפיון מנטלי ברור בשורות אלופת אנגליה, וגם אצל המאמן שלה שהחל לנהל את המשחק בצורה קצת מוזרה.
למעשה, קווין דה בראונה הוחלף עוד לפני שהכדור המזהיר של מחרז נשק לרשת, והבחירה הזו תמוהה במיוחד, אלא אם מדובר בפציעה כלשהי. הוויתור על המוח והמנוע היצירתי של הקבוצה התברר כבעייתי ביותר מבחינת מנצ'סטר סיטי, כאשר היא הייתה זקוקה לביצועים של הבלגי יותר מכל. במקום זאת, היא קיבלה את הלהטוטים של ג'ק גריליש, וכאן כל אחד רשאי להעריך בעצמו את תרומתו. האם הרכש היקר בתולדות המועדון יצר שני מצבי הבקעה נהדרים משמאל והיה חסר מזל כאשר אחת הבעיטות נעצרה על הקו על ידי פרלאן מנדי, והשנייה הוסטה לקרן בהצלה אדירה של טיבו קורטואה? או אולי הוא פשוט החמיץ את הצ'אנסים להרוג את המפגש הזה ולהעלות את סיטי לגמר שני ברציפות?
גריליש מחמיץ מול ריאל (רויטרס)כך או כך, החילוף של אנצ'לוטי עבדו הרבה יותר טוב, גם אם זה לא היה טריוויאלי כי האיטלקי הוריד לספסל את כל שלישיית הקישור המיתולגית שלו – טוני קרוס, לוקה מודריץ' וקאסמירו. הוא שלח במקומם למערכה שני שחקני התקפה מובהקים – רודריגו ומרקו אסנסיו, וגם את אדוארדו קמאבינגה הצעיר שהיה אמור לנווט את מרכז המגרש בהיעדרם של הכוכבים הוותיקים.
אז הנה לכם – היה זה כדור עומק נהדר של קמאבינגה שמצא את קארים בנזמה בדקה ה-90, והצרפתי העביר כדור מופתי לעברו של רודריגו. הברזילאי השווה ל-1:1 עם הבעיטה הראשונה של ריאל שהלכה למסגרת בערב המוזר הזה. עד אז, שלח בנזמה שני כדורים לשמיים במחצית הראשונה, בעוד ויניסיוס החטיא בשלומיאליות מול שער ריק ממש אחרי ההפסקה. נדרש קילר אינסטינקט של רודריגו כדי לשנות זאת, ומנצ'סטר סיטי נכנסה לפתע לפאניקה שגרמה לכאוס. לכן, דקה בלבד מאוחר יותר, היכתה ריאל בברזל בעודו חם, ורודריגו השלים צמד שיזכור עד סוף חייו. והוא עשה את זה בנגיחה – לא דבר של מה בכך עבור שחקן שגובהו רק 174 סנטימטרים. אמריק לאפורט לא היה מרוכז, שמר על אוויר, וכך הפכה המשימה של ברזילאי לפשוטה הרבה יותר.
הדהים את סיטי. רודריגו (רויטרס)כאן אנחנו מגיעים לחלקו של לאפורט בהתמודדות הכפולה, והצרפתי שבחר לייצג את נבחרת ספרד לא יוצא ממנה טוב במיוחד. במשחק הראשון, נגיעת היד המיותרת שלו ברחבה אפשרה לבנזמה להבקיע בפאננקה את הפנדל הגורלי שהפך את ההפסד לנסבל הרבה יותר וגרם לאופטימיות רבה לקראת הגומלין. בתחילת המשחק אתמול, עשה לאפורט הצגה עלובה, וניסה לרמות את השופט ולגרום לו לחשוב כי מודריץ' סטר לו, כאשר בפועל המצב היה הפוך. בעידן ה-VAR, לשטויות מסוג זה אין סיכוי לעבוד – ולכן גם אין שום הצדקה. ההתנהלות הביזארית הזו לא רק הייתה לא ספורטיבית, אלא גם שידרה חוסר בטחון. היה צדק פואטי בכך שמיקום גרוע של לאפורט העניק לריאל את השער ששלח את הקרב להארכה.
בהארכה הזו, היה ברור לכולם שיכול להיות רק מנצח אחד. מנצ'סטר סיטי, ללא דה בראונה, לא הצליחה לייצר הזדמנויות, וגריליש היה חסר תועלת. אפילו רובן דיאש, המנהיג האולטימטיבי וסלע של יציבות בדרך כלל, הלך על תיקול מסוכן ברחבה מול בנזמה, וגרם לפנדל. הפעם כבש הצרפתי בלי פאננקה, וכדאי להזכיר כי את מסירת הרוחב בדרך להכשלה הוא קיבל מרודריגו, לו אפשר להעניק סוג של בישול.
עוד משחק גדול, עוד שער. בנזמה (רויטרס)היה זה משחקו הגדול ביותר בחייו של הברזילאי, אבל תרומתו לקמפיין האגדי של ריאל גדול עוד יותר. רודריגו היה זה שהבקיע ושלח להארכה את המפגש הביתי מול צ'לסי ברבע הגמר, אחרי שהכחולים עלו ל-0:3. מודריץ' קיבל אז את השבחים על הבישול הגאוני, אבל גם הביצוע של הקיצוני היה מושלם. רודריגו היה גם זה שנכנס כמחליף במחזור הראשון בשלב הבתים וכבש את שער הניצחון במשחק החוץ הדרמטי מול אינטר. בדיעבד, לתוצאה הזו הייתה חשיבות מיוחדת, כי במחזור השני הפסידו הלבנים בסנטיאגו ברנבאו לשריף טירספול. מי היה מאמין אז, כאשר הקבוצה הקטנה מטרנסניסטריה חגגה את ניצחונה הגדול בהיסטוריה, שריאל תגיע לגמר? ריאל האמינה. היא תמיד מאמינה בעצמה, וזו העוצמה המרכזית ביותר שלה.
זה לא אומר שהיא תמיד מצליחה, כמובן. עובדה היא כי צ'לסי הכניעה אותה ללא תנאי בחצי הגמר בעונה שעברה, ואתמול היו הרבה מאוד תסריטים בהם ריאל הדחתה של ריאל הייתה מודחת הרבה לפני הדקה ה-90. אבל באופן כללי, הקבוצה הזו יודעת תמיד שיש לה סיכוי, ויריבותיה חוששות ממנה מאוד בשל כך. זה נכון במיוחד לגבי מנצ'סטר סיטי, שסוחבת על גבה את רצף הכישלונות התמידי בליגת האלופות, ולכן מגיעה לשלבי ההכרעה עם ברכיים רועדות. אתמול היה מקרה מוזר למדי בו ציפו מהפייבוריטית להיות לוזרית ומהאנדרדוג להיות ווינר. וזה בדיוק מה שקרה בסופו של דבר. לכן ריאל ממשיכה במסע לעבר הגביע האירופי מספר 14, ואם פרס לא יעשה בעיות, היא תתמודד בקרוב גם על הגביע ה-15 וה-16. זו המורשת, וזו המחויבות הבסיסית שלה.
מלכי הקאמבקים והמורשת. שחקני ריאל מדריד (רויטרס)בראשון: מי תנצח בדרבי המדרידאי הגדול?