בחזרה ל-99? מילאן מחפשת אליפות סנסציונית

יכול להיות מרוץ אליפות כמו באנגליה, שם קרובות לכאורה מנצ'סטר סיטי וליברפול לשלמות, ולכן הן דורסות את היריבות בזו אחר זו, ויודעות כי כל מעידה עלולה להיות קריטית. ויכול להיות מירוץ אליפות כמו באיטליה, בין קבוצות שנראות פגיעות וחסרות יציבות, עבורן כל נצחון הוא הישג בפני עצמו. הגרסה השנייה אמנם פחות איכותית, אך היא גם פחות צפויה, ולכן מרתקת יותר וכייפית יותר למעקב מבחינת הצופים הניטרליים. למעשה, גם אוהדי הקבוצות המעורבות יכולים למצוא בה הנאה מרורה – קל וחומר אלה שמעודדים את האנדרדוג המוחלט.

התפקיד הזה שייך בעונה הנוכחית למילאן, והיא מצליחה איכשהו להתחזק ולהשתלט על הפסגה, על אף שמבחינה התקפית חווים האדומים-שחורים משבר לא פשוט. ב-8 המחזורים האחרונים הם כבשו 8 שערים בלבד, והניסיונות לשים את הכדור ברשת מרגישים מגושמים למדי. במחציות הראשונות במשחקים המדוברים יש לחבורה של המאמן סטפנו פיולי שני כיבושים בלבד. ואולם, היא גם ספגה שער אחד בלבד ב-8 מחזורים אלה, והגנת הברזל שצצה לפתע בעונה בה היא כלל לא הייתה כזו קודם לכן עוד עשויה להביא לרוסונרי סקודטו. 

איך שלא תסתכלו על זה, הם למדו ללקט 3 נקודות במשחקים צמודים וקשים, כאשר הסיכוי לכך לא גבוה. בשבוע שעבר, היה זה סנדרו טונאלי, אוהד שרוף והנשמה של הקבוצה במרכז המגרש, שניצח עבור מילאן את הקרב הקשה מול לאציו באולימפקו. אתמול היה זה תורו של רפאל ליאאו, הפורטוגלי שתיסכל בחוסר יציבות בשנתיים הקודמות, אבל הפך העונה לסקורר אמיתי והכניע את פיורנטינה בדקה ה-82 אחרי טעות אומללה בעורף הסגול. 

פיורנטינה, האקסית המיתולוגית של פיולי, הייתה זו שהנחילה למילאן את הפסד הבכורה בסיבוב הראשון. בכיכובו של דושאן ולאחוביץ', שעדיין שיחק אז בפירנצה, זה נגמר 3:4 בנובמבר – וכך נעצרה פתיחת העונה הפנטסטית באדום-שחור. באופן מרשים, זה עדיין הפסד החוץ הבודד של המובילה בליגה, וזה כולל גם דרבי שמוגדר טכנית כמשחק חוץ. אינטר הובילה אז עד לדקות הסיום, ואוליבייה ז'ירו דאג לבצע מהפך עם צמד בזק מופלא. הצרפתי היה גם הגיבור הגדול בניצחון 0:1 בנאפולי, שהייתה אז פייבוריטית לסיים בפסגה, לפחות מטעם עצמה, אבל בינתיים יצאה מהמאבק אחרי סדרת כישלונות והותירה את העסק לשתי המילאנזיות.

הבאתו של ז'ירו בן ה-35 מסתמנת כאחת ההברקות הגדולות ביותר בשוק ההעברות באירופה. לא כולם האמינו בחלוץ הוותיק שהפסיד לחלוטין במאבק על המקום בהרכב בסטמפורד ברידג', אבל הוא מוכיח את עצמו כווינר – ויש לו ניסיון מצוין וחיוני בזכייה בתואר סנסציוני. ז'ירו לא היה בתמונת האליפות בלונדון, כאשר לבש את מדי ארסנל וצ'לסי, אבל היה הכוכב הגדול בסיפור המטורף של מונפלייה, שסיימה ב-2011/12 לפני פריז סן ז'רמן, אשר נרכשה זה עתה בידי הקטארים ושפכה הון עתק על כוכבי רכש. בחלוף עשור, יש לו סיכוי לשחזר את החוויה החלומית הזו.

לאוהדי מילאן, מזכיר ז'ירו בעיקר את אוליבר בירהוף, והעונה הזו כולה דומה למדי לאליפות ב-1998/99. אז הגיע חלוץ הרחבה הגרמני לסן סירו מאודינזה, והמומנטום שלו אמנם היה שונה – הוא היה מלך השערים באיטליה – אבל הציפיות לא היו גבוהות. למעשה, הקבוצה הייתה אמורה להיעלם בבינוניות, אחרי שסיימה ב-1998 במקום העשירי בלבד, והמאמן האלמוני אלברטו זאקרוני הוגדר כהימור מסוכן. עד המחזורים האחרונים התקשו אז האוהדים להאמין שהקבוצה באמת מסוגלת לעשות זאת מול יריבות עדיפות על הנייר, אבל מילאן סיימה את העונה עם 7 ניצחונות רצופים, ועקפה ממש בישורת האחרונה את לאציו.

אחד המשחקים הדרמטיים שנצברו בתודעה הציבורית, היה הניצחון המיוחד על סמפדוריה של לוצ'אנו ספאלטי, 4 מחזורים לסיום העונה. כל האצטדיון היה על הרגליים כאשר לאונרדו העלה את מילאן ל-1:2 בכדור חופשי מושלם לחיבורים בדקה ה-79, אבל האורחת השוותה בדקה ה-86, והקרב הוכרע עמוק בזמן הפציעות, כאשר בעיטה לא ממש טובה של מאוריציו גאנץ פגעה במרסלו קסטליני, שינתה כיוון ונכנסה פנימה. 

אולי אז, כאשר חגגו 2:3 עוצר נשימה, הבינו השחקנים שהם באמת מסוגלים להגשים את החלום. לניצחונות קשים יש תרומה גדולה יותר לחיזוק הביטחון העצמי ולפיתוח המומנטום החיובי, והשערים של טונאלי וליאאו בשני המחזורים האחרונים יש השפעה מכוננת. אירועים מסוג זה גורמים לאנשים לחשוב שהמזל הולך איתם, והתחושה הזו עשויה להביא מנות נוספות של מזל. הם גם עלולים לפגוע פסיכולוגית ביריבה, שמרגישה שהכל הולך דווקא נגדה. 

במחנה של אינטר, ההפסד הכואב בבולוניה בשבוע שעבר הוציא את האוויר מהמפרשים, והוא היה מתסכל אפילו יותר כי את שער הנציחון כבש דווקא מרקו ארנאוטוביץ', שהגיע פעם לנראזורי על תקן ילד פלא, לא התאקלם בשל בעיות אופי והתנהגות, ונזרק לכל הרוחות. כעת, בחלוף יותר מעשור, הוא חזר לליגה האיטלקית כדי לפגוע קשות בסיכויי הנראזורי לשמור על כתר האליפות. אלה אירועים שמערערים קבוצות מבחינה מנטלית, ויש לא מעט סימנים כאלה. העובדה כי פיולי, מאמן היריבה, הוא אינטריסטה שרוף שעבד בעבר באינטר, לא בדיוק מבשרת טובות מבחינת סמליות. הוא ייהנה במיוחד לחגוג תואר אישי יוקרתי דווקא על חשבון המועדון האהוב שלא האמין בו פעם.

אוליבר בירהוף. תמונת ארכיון שאומרת הרבה לאוהדי מילאן (GettyImages)

זה לא אומר שאינטר תניף דגל לבן. בדיוק להפך – היא גברה אתמול 1:2 על אודינזה במשחק מורט עצבים, ונותרה בפיגור שתי נקודות אחרי היריבה העירונית. מילאן נהנית מיתרון במפגשים הישירים במקרה של שוויון נקודות, ולכן מותר לה לסיים פעם אחת בתיקו ב-3 המחזורים האחרונים בלי לאבד את המקום בפסגה. אם תמעד יותר מכך, תזכה אינטר באליפות שניה ברציפות בתנאי שתנצח ב-3 המשחקים שלה.

אז מה נותר להן? מילאן תתארח במחזור הבא אצל ורונה, ואז תתמודד מול אטאלנטה שנקלעה למשבר עמוק, ותסיים את העונה באצטדיונה של ססואולו בקרב פיקנטי במיוחד. ג'ורג'ו סקווינצי, הבעלים המנוח של ססואולו, היה מילאניסטה מוצהר, והיה מתקשה לראות את מועדונו מונע ממילאן אליפות בנסיבות כאלה – אבל הוא כבר לא איתנו, בעוד דומניקו ברארדי, הכוכב הגדול בחוד, הוא דווקא אינטריסטה.

הסיומת של אינטר נראית קצת יותר פשוטה על הנייר, כי היא מארחת שתי קבוצות לא מבריקות שכבר סיימו את העונה. מצד שני, אמפולי שתגיע לסן סירו בשבוע הבא בדיוק חיסלה את התקוות של נאפולי, וגם סמפדוריה עלולה להיות מסוכנת במחזור האחרון. בין לבין, תטוס אינטר לסרדיניה כדי לפגוש את קליארי שנלחמת על חייה בתחתית ועוד בדרך מחכה לה גמר הגביע מול יובנטוס, שמן הסתם יוסיף על המעמסה של סימונה אינזאגי וחניכיו. 

טונאלי וזלאטן חוגגים. שערים ששווים אח"כ אליפות (רויטרס)

באנגליה, היינו מצפים ממנצ'סטר סיטי ומליברפול לנצח בקלות יחסית יריבות מסוג זה, אבל באיטליה זה לא המצב, והשבועות המכריעים צפויים להניב המון דרמה, מהפכים ואקשן. זה יהיה מרתק, ויש סיכוי טוב כי המאבק יוכרע בדקות האחרונות של מחזור הסיום. אתם לא רוצים לפספס את זה.