במסגרת עונת מאניה דפרסיה המיוחדת של כריסטיאנו רונאלדו, אתמול היה לו יום פנומנלי. הפורטוגלי, שמחליף בתדירות גבוהה את תפקידי גיבור העל והנבל האולטימטיבי, הוכתר הפעם לגיבור על. שבוע אחרי הפסד קטסטרופלי לאברטון, בו הפגין בעיקר תנועות ייאוש ושפת גוף בעייתית, הוא הפציץ שלושער בפעם השניה תוך חודש, והביא שוב – כמו נגד טוטנהאם במרץ – נצחון 2:3 ביתי למנצ'סטר יונייטד.
הפעם הוא עשה זאת נגד נוריץ', הקבוצה החלשה ביותר בליגה, והציל השדים האדומים ממבוכה אמיתית. וכאשר הכדור החופשי האימתני שלו טס לרשת הקנריות, הושלם יום קסום במיוחד עבור קבוצתו. טוטנהאם וארסנל הפסידו, ושלוש הנקודות קירבו לפיכך את יונייטד למאבק על המקום הרביעי המוביל לליגת האלופות. ואולם, בעוד כריסטיאנו סיפק את המופע, מעטים צפו בו, כי רוב העיניים היו נשואות לוומבלי. איכשהו, גם המשחק המצוין שלו היה זניח למדי בהשוואה לחגיגה של ליברפול.
פעם, בימים כתיקונם, דאגה ההתאחדות לתת כבוד גדול לגביע האנגלי, והמשחקים המרכזיים בו, קל וחומר קרבות האיתנים בחצי הגמר, נערכו בשעה מיוחדת. בשנים האחרונות, זה לא המצב, וגם אתמול התקיים המפגש הענק בין ליברפול למנצ'סטר סיטי במקביל למשחקי הליגה. באופן אירוני למדי, זה פגע דווקא בליגה, וגם רונאלדו היה סוג של קורבן ללוח הזמנים הביזארי. דבר אחד בטוח – יורגן קלופ והאדומים שלו היו המנצחים הגדולים באמת של השבת, בעוד פפ גווארדיולה ספג מהלומה לא פשוטה. ליברפול, שכבר ליקטה את גביע הליגה, עדיין יכולה לחלום על כל ארבעת התארים העונה. למנצ'סטר סיטי נותרו "רק" שאיפות לדאבל בפרמייר ליג ובליגת האלופות. מיותר לציין כי זה יהיה הישג כביר אם יושלם, אבל המומנטום השתנה אתמול באופן ברור.
קלופ עשה הכול על מנת לבסס את המומנטום הזה. "ניצחנו את הקבוצה הטובה בעולם", הוא הצהיר אחרי שריקת הסיום, למרות שהיה ברור כשמש שזו הגזמה פראית. מנצ'סטר סיטי הגיעה לוומבלי אחרי הרפתקה מתישה במיוחד באצטדיונה של אתלטיקו מדריד ביום רביעי, והמאמץ שהושקע גבה מחיר גבוה. קייל ווקר הפצוע לא שותף, קווין דה בראונה הפגוע התיישב על הספסל ולא קם ממנו, ובאופן כללי החליט גווארדיולה לתת מנוחה לרוב הלוחמים ששמרו על 0:0 מול החיילים של דייגו סימאונה ועלו לחצי גמר ליגת האלופות.
אי אפשר לקרוא לזה לגמרי הרכב של מחליפים, אך הוא היה קרוב לכך. המנג'ר אפילו דבק בהחלטתו מתחילת העונה לאפשר לשוער המשנה זאק סטפן לעמוד בין הקורות בכל משחקי הגביע, גם אם העורף נראה פגיע מאוד ללא ווקר, רובן דיאס ואמריק לאפורט.
בדיעבד, קל לקבוע שזו הייתה טעות, אבל כדאי לזכור כי בחירה דומה של קלופ בגמר גביע הליגה, בו הצטיין שוער המשנה האירי קיווין קלהר, דווקא זכתה לשבחים. הסוגיה כאן עמוקה יותר, כי גם אדרסון, הכוכב הבלתי מעורער של סיטי בשער, נוטה להסתכן קצת יותר מדי במשחק הרגל. רק לפני שבוע, במשחק העונה בליגה, כמעט אפשר הברזילאי לכדור שגרתי לחלוטין להתגלגל מעבר לקו השער, ואז הרחיק אותו בשבריר השנייה האחרון אל מול גלישה של דיוגו ז'וטה. אז אתמול היה זה האמריקאי שעשה שטויות, וסאדיו מאנה הצליח להעניש אותו בגלישה מתוזמנת עוד יותר.
הקפיצה של קלופ הדגישה שהיה זה תרגיל מתכונן, ושחקני ליברפול ציפו למחדלים מסוג זה. זה ממש לא מפתיע בהתחשב באובססיביות של גווארדיולה למשחק הרגל של שועריו. זו הייתה הסיבה המרכזית להדחתו של ג'ו הארט ב-2016, זה היה השיקול מאחורי הבאתו של קלאודיו בראבו שספג ביקורת נוקבת מהאוהדים ומהתקשורת, וזו גם הדרישה הבלתי מתפשרת מחניכיו כעת. לאדרסון יש יד חופשית לכדרר כמו בלם ברחבה שלו, ולכן גם סטפן מרגיש מחויב לעשות כמוהו. אפשר לומר כי השגיאה אתמול נבעה ישירות מהרצון למצוא חן בעיני המאמן, וגווארדיולה נושא חלקית באחריות.
המאמן אחראי גם על השילוב של פרננדיניו במשחק בו לשליטה במרכז המגרש השפעה קריטית במיוחד על התוצאה. הברזילאי הוותיק עשה כותרות כאשר הודיע במסיבת העיתונאים לפני המפגש מול אתלטיקו כי לא יאריך את החוזה במועדון ויעזוב בתום תשע שנים. פפ הגיב על כך בפליאה והתפייט: "אני לא יודע מה נעשה בלעדיו, הוא שחקן כל כך חשוב".
ובכן, גם זה היה שקר, וכולם יודעים זאת. פרננדיניו, שיחגוג בעוד שבועיים את יום הולדתו ה-37, היה שחקן חיוני ביותר למערך של גווארדיולה, ועליו נבנתה ההצלחה – הוא מילא בנאמנות את התפקיד של בוסקטס. ואולם, רודרי לא הובא סתם כמחליפו ב-2019. בעונה שעברה קיבל הספרדי את רוב הדקות על חשבון קודמו, והעונה הברזילאי כבר כמעט לא רלוונטי, כי כושרו הפיזי לא מאפשר לו לשחק ברמה הנדרשת.
אתמול, היה פרננדיניו חלש במיוחד במחצית הראשונה, ורק הכישרון המיוחד שלו להימנע איכשהו מספיגת כרטיסים צהובים בגין עבירות בוטות היה לטובתו. הוא ניצל מהרחקה עוד לפני השריקה למחצית, והיה צריך לראות אדום ישיר אחרי שכיסח את סאדיו מאנה במחצית השנייה. מעבר לכך, הוא הפסיד שוק על ירך לטיאגו ששלט ביד רמה במתרחש, וסביר להניח כי היה זה המשחק החשוב האחרון שלו במדי התכלת. אם יתמזל לסיטי להבטיח את תואר האליפות לפני המחזור האחרון, הוא עשוי לקבל הופעת פרישה מכובדת, כפי שראוי שיקרה, אבל פרננדיניו הפך לסוג של שחקן עבר – ומנצ'סטר סיטי זקוקה מאוד לגיבוי לרודרי לקראת העונה הבאה.
בהיעדרו של דה בראונה, המעמסה לנווט את המהלכים נפלה על כתפיהם של פיל פודן וברנרדו סילבה, אבל הם – מהבודדים שפתחו במדריד ביום רביעי ונותרו בהרכב – היו עייפים מאוד ולא עמדו במשימה. ובעוד ג'ק גריליש היה כהרגלו חלש להחריד בתפקיד תשע מדומה, לא היה לסיטי מה להציע מול המכונה האדומה המשומנת.
פאביניו, נאבי קייטה ובמיוחד טיאגו לא הותירו ליריבה סיכוי. לואיס דיאס ליהטט באגף השמאלי וגרם לז'ואאו קאנסלו המון כאב ראש, מוחמד סלאח עשה עבודה נהדרת מימין למרות שהחמיץ מצבים שהוא רגיל לתרגם לשערים, ומאנה פשוט אוהב לשחק מול מנצ'סטר סיטי יותר מכל. הסנגלי סופר כבר 10 שערים ב-19 משחקים מול התכולים, כולל שלושער לזכות סאותהמפטון ב-2016, עוד לפני הגעתו של גווארדיולה. העונה הוא הבקיע בשני משחקי הליגה, ואתמול כבר תרם צמד.
כאשר הכדור השלישי, ממסירה אמנותית של טיאגו, נשק לרשת של סטפן בשלהי המחצית הראשונה, נדמה היה שהמשחק גמור. היכולת של מנצ'סטר סיטי להחזיק אותו בחיים עד לשריקה האחרונה, למרות שגם אחרי ההפסקה נהנתה ליברפול מעדיפות ברורה על המגרש, היתה סוג של נס – והעובדה כי דגל לבן לא הונף בסופו של דבר עשויה לפעול לטובת האלופה, אבל ליברפול בהחלט מרגישה שהכול הולך לה.
היא העפילה לגמר הגביע לראשונה אחרי עשור, בליגה היא ספרה 10 ניצחונות רצופים לפני התיקו במשחק העונה, ובליגת האלופות בדיוק העיפה ויאריאל מדרכה את באיירן מינכן. הדברים מסתדרים, ואחרי המכה שהונחתה על מנצ'סטר סיטי אתמול יש ציפייה למעידה של המובילה גם בליגה. אם זה יקרה, חלום הזכייה בכל ארבעת התארים יהיה תלוי רק בחבורה של קלופ.
לשם כך, היא תצטרך כמובן לנצח בעצמה בכל המשחקים, וכבר ביום שלישי תארח את מנצ'סטר יונייטד. הפעם, יהיה כריסטיאנו רונאלדו באור הזרקורים, וכולם יצפו במשחק שלו. אבל האם יצליח להיות שוב גיבור העל, או אולי יתכבד שוב בתפקיד הנבל כמו בתבוסה 5:0 באולד טראפורד באוקטובר?