היה זה אחד המשחקים האלימים ביותר בגביע העולם אשר נכנס לספרי ההיסטוריה כ"קרב על סנטיאגו". בצילומים ששרדו מהמפגש בין צ'ילה לאיטליה בשלב הבתים ב-1962 אפשר לחזות במראות הזויים למדי של שחקנים מנסים לפגוע פיזית זה בזה, ולליאונל סאנצ'ס היה שמור תפקיד מרכזי ביותר. האיטלקים סימנו את הקיצוני השמאלי של המארחת כיעד מועדף לעבירות, וזה לא היה חכם מבחינתם. הם לא ידעו שאסור להתעסק איתו.
באמצע המחצית הראשונה, הכשיל מגן מילאן מריו דויד את סאנצ'ס ליד דגל הקרן, והמשיך לבעוט בו כאשר החלוץ שכב על הדשא. התגובה הייתה מיידית – הצ'יליאני קם ושלח סנוקרת שמאלית הישר ללסתו של האיטלקי שצנח על הדשא. השופט האנגלי קן אסטון, שכבר הרחיק בתחילת המשחק את הקשר האיטלקי ג'ורג'ו פריני, לא התערב הפעם. בדיעבד, כאשר התראיין על חלקו בקרב, הוא העיד כי היה עם גבו לאירוע – טענה אבסורדית למדי בהתחשב בעובדה שזה היה מרכז ההתרחשויות. "הקוון היה אמור לדווח לי, אבל הוא לא אמר כלום", אמר אסטון. הקוון המדובר היה ליאו גולדשטיין, ניצול שואה ישראלי-אמריקאי שהיה השופט הראשון בגביע העולם מתוצרת כחול-לבן. גרסתו מעולם לא נשמעה.
זמן קצר לאחר מכן, החליט דויד לנקום בסאנצ'ס, קפץ עליו בסגנון קראטה – והוא דווקא הורחק. לעומת זאת, סאנצ'ס עוד הספיק לשבור את אפו של המתאזרח הארגנטיני הומברטו מאסקי, שוב ללא תגובת אסטון. מול תשעה איטלקים, המארחת כבשה שני שערים מאוחרים, ניצחה 0:2 והבטיחה את הכרטיס לרבע הגמר. מבחינת האוהדים המקומיים, היה זה מופע מרהיב מכל הבחינות, וסאנצ'ס חיזק מאוד את מעמדו כעילוי הגדול של המדינה.
ליאונל סאנצ'ס (טוויטר)כי אגרוף היה ספורט פופולרי במיוחד בצ'ילה באותם ימים, אולי כמעט כמו כדורגל. אביו של ליאונל, לואיס אלאמוס המכונה זורו, היה אלוף המדינה באגרוף במשקל קל, שאף העביר לבנו אימונים מפרכים למדי בחדר כושר. בילדותו אף שקל סאנצ'ס ללכת בעקבותיו, אבל הכדור משך אותו יותר – והוא הפך כבר בגיל 12 לכשרון הכי מדובר באקדמיה של אוניברסידד דה צ'ילה. יש הטוענים שאת הזריזות ואת היכולת להתחמק מתיקולים הוא ירש מאבא, וכך גם את רוח הקרב המפורסמת שלו. הוא היה שילוב מיוחד של אמן ופרחח.
אז נגד האיטלקים בא לידי ביטוי הצד הלוחמני שלו, אבל במשחק הראשון בשלב הבתים הוא קירקס את שווייץ עם צמד בדרך לניצחון 1:3. בנוסף, כל צ'ילה ידעה על העוצמה האדירה ברגלו השמאלית. לא היה שני לו בביצוע הכדורים הנייחים, ואת זה למד על בשרו גם לב יאשין ברבע הגמר. בפתיחת המשחק מול ברית המועצות, נשרק כדור חופשי מהאגף השמאלי, שהתאים יותר לבועט בימין. חורחה טורו ניגש אליו, אך סאנצ'ס ביקש ממנו לזוז הצידה. "אני מרגיש שהולך להיות משהו מיוחד", הוא אמר – והכניע את השוער הטוב בעולם בטיל בלתי ניתן לעצירה מזווית קשה. צ'ילה ניצחה 1:2 ועלתה לחצי הגמר – הישג שלא שוחזר עד היום.
סאנצ'ס מצא את הרשת בפנדל גם בהפסד 4:2 לברזיל, ועם 4 כיבושים סיים כמלך השערים של הטורניר, בצוותא עם 5 כוכבים נוספים – ואווה וגארינצ'ה הברזילאים, ולנטין איבנוב הסובייטי, פלוריאן אלברט ההונגרי ודרז'אן ירקוביץ' היוגוסלבי. המאבק מול ברזיל התנהל באותן שנים גם בזירת המועדונים, כי אוניברסידד דה צ'ילה נתפסה כיריבה הישירה של סנטוס על הבכורה בדרום אמריקה. במובן מסוים, היה זה פלה נגד ליאונל סאנצ'ס.
פלה וליאונל סאנצ'ס (טוויטר)כי בתקופתו של סאנצ'ס הייתה זו אימפריה של ממש. הוא השתלב בהרכב הראשון בגיל 17, עוד ב-1953, והגדיר את אוניברסידד דה צ'ילה. ביחד עם החלוץ המרכזי האגדי קרלוס קמפוס, שקיבל את הכינוי "הטנק", הם יצרו שיתוף פעולה פנומנלי ורמסו הגנות. הכדורגל המרהיב הזה זכה לשם קוד "הבלט הכחול", והשאיפה להדיח את קולו קולו הגדולה מפסגה הושגה ב-1959 בנסיבות דרמטיות. סאנצ'ס הפציץ 22 שערים בעונה אחת, כבש בכל 10 הניצחונות הרצופים במחזורי הסיום שאיפשרו לאוניברסידד דה צ'ילה להשתוות לקולו קולו במקום הראשון, כפה משחק פלייאוף על האליפות – והבקיע בו את שער הניצחון בבעיטה אדירה שהכניסה גם את השוער לרשת.
כך נולדה היריבות הגדולה בין המועדונים, שחיה ונושמת עד היום, ובשנות ה-60' הייתה ידה של אוניבסידד דה צ'ילה על העליונה. סאנצ'ס הצעיד אותה לשש אליפויות, והוכתר לגדול שחקניה בכל הזמנים. זה יכול היה להיות אחרת, כי אחרי המונדיאל האדיר ב-1962 קבוצות פאר אירופיות ניסו להחתימו. ריאל מדריד, בנפיקה ויובנטוס ניסו לחזר אחריו, ומילאן הייתה הקרובה מכולן. למעשה, תנאי המעבר כבר סוכמו, והצ'יליאני הגיע לאיטליה כדי לחתום בקיץ 1963. הוא הספיק להשתתף בשלושה משחקי רעים, ובאופן אירוני מאוד התיידד במיוחד דווקא עם מריו דויד, איתו הלך מכות בקרב על סנטיאגו.
ואולם, האדומים-שחורים ניסו לחסוך ולנהל משא ומתן מחודש. אוניברסידד דה צ'ילה הייתה אמורה לקבל 200 אלף דולר תמורת סאנצ'ס, והשחקן עצמו 50 אלף. מילאן ביקשה ממנו לקצץ את חלקו ל-35 אלף, והצ'יליאני חתך וחזר הביתה. "זה לא היה לכבודי. מילה צריכה להיות מילה", הוא הצהיר – והאושר של אוהדי אוניברסידד דה צ'ילה לא ידע גבול. כמו פלה, הוא מעולם לא שיחק באירופה, אבל זה רק העצים את הילתו במולדת, ואת אוניברסידד דה צ'ילה הוא עזב ב-1969 עם מאזן של 167 שערים ב-412 משחקים במשך 16 שנה.
פלה (רויטרס)אקורד הסיום היה צורם, כי הכוכב רצה להישאר, אבל הנשיא הקטור פילאסי הודיע לו כי זמנו תם וחוזהו לא יחודש. גם הפעם התגובה הייתה מקורית – סאנצ'ס החליט לטרוק את הדלת הכי חזק שאפשר, וחתם מיד במדי קולו קולו. בעונתו היחידה במדי היריבה המושבעת ביותר, הוא זכה באליפות, והנקמה הייתה מושלמת. כאשר יוהאן קרויף חתם בשורות פיינורד ב-1983, מיד אחרי שהועזב בניגוד לרצונו מאיאקס, הוא עשה בדיוק את אותו הדבר בדיוק – זו ההקבלה הטובה ביותר שאפשר לדמיין.
למרות הכעס הזמני, האהבה של סאנצ'ס לאוניברסידד דה צ'ילה לא פחתה. הוא חזר למועדון בתפקידים שונים, אימן אותו בשתי קדנציות בשנות ה-80', לבש תמיד בגאווה את החולצה עם האות הגדולה U, והיה אורח רצוי ביציע הכבוד עד יומו האחרון. היום הזה הגיע לפני שבוע, וסאנצ'ס הלך לעולמו בגיל 85 – האחרון מבין מלכי השערים במונדיאל 1962. מחוץ למדינתו לא מפנימים עד הסוף את גדולתו, אבל אלה שחזו בו מספרים שהוא היה אחד הטובים בתבל בשנות ה-50' וה-60', וגם היום – אחרי הופעתם של איבן סמוראנו, מרסלו סאלאס ואלכסיס סאנצ'ס – הוא גדול החלוצים של צ'ילה אי פעם.
שהשופט יבעט פנדל? הביקורת הקשה של אספאס