"מה תזמין?" שאל הסקאוט של לבאנטה את חוסה לואיס מוראלס אי שם לפני עשור, ב-2012, כאשר הם התיישבו לשיחה בבית קפה בפרברי מדריד. "עט כדי לחתום", השיב לו הבחור בן ה-24, שהתקשה להאמין למשמע אוזניו. מועדון רציני מעוניין בו? על החלום הזה הוא ויתר מזמן – ולמעשה מעולם לא העז לחשוב בכיוון. אפילו העובדה כי השתלב בקבוצה קטנה בליגה השלישית הרגישה קצת מוזרה. אבל זה קרה במציאות, ומוראלס ידע שהוא צריך להראות חוצפה חיובית. "זו הייתה הרכבת היחידה של חיי, ותפסתי אותה", הוא אמר לימים.
והנה לכם – הוא שיאן השערים של לבאנטה בליגה הבכירה, שיאן הבישולים שלה, שיאן הופעותיה. בעצם, הוא המועמד הטבעי לתואר השחקן הגדול של הצפרדעים בכל הזמנים. זאת ועוד – הוא פופולרי מאוד גם בכל רחבי ספרד, ואף מחוץ לגבולותיה. אם תשאלו היפסטר כדורגל טיפוסי איזה שחקן אלמוני הוא מעריץ, שמו של מוראלס יוזכר בתדירות גבוהה למדי. יש לו כל המרכיבים הבסיסיים הנדרשים – הנסיקה המאוחרת כנגד כל הסיכויים, הסגנון היצירתי והכיפי, השערים הראוותניים, הצניעות, הנאמנות, הנטייה להתעלות מול הקבוצות הגדולות, החיוך השובב, וגם שם חיבה מיוחד. קוראים לו "המפקד", הוא המציא את הכינוי בעצמו, וחוגג את שעריו בהצדעה לאוהדים.
פעם היה לו כינוי אחר לגמרי. חבריו לחדר ההלבשה בפואנלבראדה הזעירה קראו לו "האילם", כי הוא לא הוציא מילה מפיו. מוראלס היה ביישן ולא תיקשר כלל עם אף אחד, אלא רק באמצעות המסירות על המגרש. המסירות האלה היו טובות, כפי שגילה הסקאוט חוסה מורה. הוא בכלל הגיע למדריד בבוקר קריר אחד כדי לעקוב אחרי שחקן אחר, אבל התנועה החכמה של מוראלס ריתקה אותו. "הוא הרשים אותי כי היה לו כדרור יוצא דופן, אבל הוא בכלל לא היה אנוכי, בניגוד לשחקנים מוכשרים רבים בליגות מסוג זה", אמר מורה. בדיקה העלתה כי מדובר בשחקן מבוגר למדי, אבל הייתה לסקאוט תחושה פנימית שחייבים ללכת עליו. הוא גאה מאוד בעצמו על כך, כי מעטים הם הסקאוטים שמאתרים כך שחקנים בעלי השפעה היסטורית.
מבחינת מוראלס, הייתה רק בעיה מרכזית אחת במעבר ללבאנטה: הוא נאלץ להפסיק ללכת בקביעות למשחקי ריאל מדריד. כאוהד שרוף של הלבנים מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא ביקר בקביעות כנער בסנטיאגו ברנבאו, וכלל לא שמר למועדון טינה על כך שפסל אותו במבדקים לאקדמיה בגיל 10. אחרי הכל, מעטים הילדים ששרדו את המיונים. מוראלס בכלל פנה אז לקטרגל, ושם למד לכדרר על שטחים קטנים, לפני שעבר למגרש הגדול. כאשר העתיק את המגורים לוולנסיה, הוא כבר לא ביקר במדריד בסופי שבוע, אבל עדיין משתדל לעודד את ריאל בליגת האלופות אם זה מתאפשר.
תארו לעצמכם את התרגשותו כאשר הגיע למבצרה של קבוצתו האהובה כשחקן אורח. הדרך לשם הייתה ארוכה, כי גם אחרי שחתם בלבאנטה, בילה מוראלס שנתיים בקבוצת המילואים בליגה השלישית, ואז הושאל לאייבר בליגה השנייה. רק בגיל 27 הוא ערך סוף כל סוף הופעת בכורה בליגה הראשונה, ובאחד המשחקים הראשונים בבית כבש שער בדרבי. ולא סתם שער – מוראלס נכנס כמחליף מול ולנסיה בדקה ה-72, וכבר בדקה ה-74 שלח כדור מופלא לחיבורים ברגלו השמאלית החלשה, לכאורה, כדי להביא ניצחון דרמטי. האושר ביציעים לא ידע גבול, והשחקן האלמוני שהגיע ממעמקים הפך באותו ערב לכוכב במקנה מידה מקומי. עם הזמן, הוא השתדרג גם לסלבריטי ברמה הלאומית.
המסע כלל גם ירידת ליגה. "זה הרגע הספורטיבי הכואב ביותר בחיי", טוען מוראלס על עונת 2015/16, בה סיימה לבאנטה במקום האחרון. הוא לא עזב אותה אז, אלא נשאר כדי להחזירה למקום הטבעי תוך שנה אחת. הוא גם לא שקל נטישה בהמשך, כאשר האוהדים החלו לשיר על זימונו האפשרי לנבחרת, וקבוצות גדולות יותר גיששו בכיוונו. "המועדון הזה הימר עליי, העניק לי את הכל, ואני מתכוון להחזיר לו במשך שנים ארוכות כדי לשמור אותו בליגה הראשונה. אני מרגיש אהוב כאן, וזה הדדי. הכדורגל אמנם הפך לביזנס, אבל אצלי תחושת השייכות הייתה ותמיד תהיה במקום הראשון בסדר העדיפויות", הוא הצהיר.
האם הוא החמיץ חוויות מרתקות בקריירה? אולי, אבל איש לא הבטיח לו שהיה ממשיך להתפתח במקום אחר כמו במדי הצפרדעים. 10 שערי ליגה בעונת 2018/19, 11 שערים בעונת 2019/20, שיא אישי של 13 שערים בעונה שעברה – את כל אלה השיג מוראלס אחרי שהחליף קידומת וחצה את גיל 30.
על הדרך, הוא הפך לאיום מתמשך ובלתי נסבל דווקא מבחינת ריאל. באוקטובר 2018 ניצחה לבאנטה בברנבאו, ומוראלס הבקיע. בפברואר 2020 היא גברה על הלבנים בבית 0:1, ומוראלס היה חתום על השער היחיד בדקות הסיום. בינואר 2021 שוב ניצחה לבאנטה במדריד 1:2, הפעם באצטדיון אלפרדו די סטפנו, ומוראלס שוב הפציץ שער ניצחון מאוחר. אוהד או לא – הוא הכבשה השחורה של הבלאנקוס, וגם באוגוסט האחרון בקושי ניצלה ריאל מהפסד במגרשה של לבאנטה וסיימה בתיקו 3:3 עם שער שוויון דרמטי של ויניסיוס.
היה זה במחזור השני, בעוד במשחק הראשון של העונה כבש מוראלס כאשר לבאנטה איבדה ניצחון בקאדיס בזמן פציעות. הקבוצה הציגה כדורגל טוב, ושום דבר לא בישר על המשבר העמוק שפקד את הצפרדעים בהמשך. איכשהו, הם לא ניצחו כלל עד ינואר, שקעו במקום האחרון, והיו שהספידו אותם כבר באמצע העונה. "זה טוב שאנשים כבר קוברים אותנו. יש יותר מוטיבציה לקום לתחייה", אמר אז “המפקד”, ובשנה הקלנדרית החדשה זה אכן קורה בהדרגה. מוראלס כבש ב-0:2 על מיורק וב-0:3 על אלצ'ה, היה שותף ל-0:1 מוצדק במדריד על אתלטיקו, וההישארות עדיין מרגישה אפשרית.
התקוות האלה ספגו מהלומה כאשר הקפטן נפצע בברכו בבילבאו לפני חודש, והחשש הראשוני היה כי גמר את העונה. בפועל, הוא שב תוך שבועיים, ואוהדי לבאנטה יודעים היטב ש”המפקד” שלהם מעולם לא נפגע באופן רציני. אז אתמול, אחרי שנח והתאושש בפגרת הנבחרות, הוא חגג עם צמד ב-0:2 בדרבי האיזורי הקטן על ויאריאל. השער הראשון היה נאה אחרי מסירת העקב של רוג'ר מארטי, השני היה יפה עוד יותר עם הטעיה שהותירה את חרונימו רולי חסר אונים, ולראשונה מאז ספטמבר נטשו הצפרדעים את המקום האחרון.
המרחק מחוף המבטחים עדיין עומד על חמש נקודות, וזה ממש לא יהיה פשוט, אבל כל הקהל הנייטרלי בספרד מחזיק אצבעות לכוכב ההיפסטרים הזה. יש לו כבר תשעה שערים העונה, הוא עשוי לעבור גם את הרף האישי של 13, וממש לא מגיע לו לחוות שוב ירידת ליגה כשהוא מתקרב לגיל 35. הוא חתם בשנה שעברה על הארכת חוזה עד 2023, והמטרה הייתה להמשיך להפציץ בטופ. אם ייגזר עליו להעלות את הצפרדעים בעונה הבאה, הוא יעשה את זה, אבל אם שופטים לפי היכולת מול ויאריאל, הקבוצה צפויה לתת פייט משמעותי.
לוח המשחקים לא קל, אבל זה דווקא טוב למוראלס. במאי מצפה לו ביקור בברנבאו, ולפי המסורת הוא אמור לכבוש שם את שער הניצחון. בינתיים, במחזור הבא תתארח ברצלונה אצל הצפרדעים, ו”המפקד” ימתין גם לה בקוצר רוח. יש לו שני ניצחונות על הבלאוגרנה בקריירה, הוא כבש נגדה ב-3:3 בעונה שעברה, ומבחינתו זה סוג של קלאסיקו פרטי. אל תחמיצו את זה. מי יודע – אולי יהיה זה קלאסיקו אחרון בקריירה המיוחדת של מוראלס. אף אחד לא רוצה שזה יקרה, וצריך ליהנות ממנו כל עוד אפשר.