סכנת שחצנות ופחד: האתגר המוזר של רונאלדו

המשימה של נבחרת פורטוגל תהיה בעיקר פסיכולוגית ביום שלישי בערב (21:45) והאתגר ממש לא שגרתי. במשך שבועות ידעו כריסטיאנו רונאלדו וחבריו כי נגזר גורלם להתמודד מול איטליה בגמר פלייאוף ההעפלה למונדיאל, אם יעברו את הטורקים קודם לכן. זה היה העונש החמור על השער שספגה הנבחרת בדקה ה-90 מראשו של אלכסנדר מיטרוביץ' במחזור האחרון בשלב הבתים. תיקו בלבד הספיק לה כדי להעפיל לגביע העולם, אבל הסקורר האימתני של פולהאם קבע 1:2 – והכל השתנה. 

הקרב מול הסקואדרה אזורה לא ניבא טובות, גם אם החוד האיטלקי העקר לא הצליח לכבוש בשלושת המפגשים האחרונים מול פורטוגל. כולם במדינה זכרו היטב את המפגשים הקודמים מול איטליה במוקדמות המונדיאל שהסתיימו במפלה. רוברטו באג'יו ודינו באג'יו כבשו ב-1:3 בפורטו בפברואר 1993, דינו באג'יו לבדו הרשית ב-0:1 בסן סירו בנובמבר – ודור הזהב של פורטוגל נותר מחוץ לטורניר. למעשה, רוי קוסטה ופאולו סוזה נאלצו להמתין עד 2002 כדי לשחק לראשונה בחייהם במונדיאל. מאז, במילניום החדש, הם לא החמיצו אף טורניר גדול, אבל הנה שוב באו האיטלקים כדי להרוס להם את החוויה.

ואז בא אלכסנדר נוסף, ושוב שינה את התמונה ב-180 מעלות. בדיוק כאשר סגר מתיאוס נונייס את הסיפור עם הטורקים כאשר קבע 1:3 בזמן פציעות, הבקיע אלכסנדר טרייקובסקי שער גורלי פי מיליון בסיציליה. חלוץ פאלרמו לשעבר הכניע בזמן פציעות את ג'יאנלואיג'י דונארומה באצטדיונו הביתי לשעבר, הדיח את אלופת אירופה, ושלח את צפון מקדוניה לחגיגות מטורפות. האיטלקים, כך נראה, לא הצליחו להתגבר עד הסוף על התחושה כי הם מתכוננים לקרב הגדול מול פורטוגל, ובמשך כל המשחק מול המקדונים היו בטוחים שהניצחון יגיע בסופו של דבר. זה לא קרה, וכעת ניצבת בפני הפורטוגלים בעיה מיוחדת.

שינה את התמונה. מיטרוביץ' (רויטרס)

מצד אחד, מובן מאליו שהם קיבלו מתנה יקרת ערך. עדיף בהרבה להתמודד מול צפון מקדוניה מאשר מול איטליה, וזה ברור כשמש. מצד שני, האיטלקים חששו מאוד ממפלה מול הפורטוגלים. עם מצוקה חמורה בחוד, שבאה לידי ביטוי במשך כל קמפיין המוקדמות, הם היו צפויים להגיע לפורטו עם ברכיים רועדות. מנגד, לצפון מקדוניה ממש אין מה להפסיד, והיא דוהרת למפגש המרתק עם ביטחון עצמי בשמיים ואמונה עמוקה שהמזל לצידה.

וזה הרי המצב. מאז שונה שמה של המדינה ממקדוניה לצפון מקדוניה ב-2019, בניגוד לרצונה ולדרישת יוון, היא נהנית מחיבה מצד פורטונה. זה התחיל מהעפלה ליורו 2020 בזכות החלטה אבסורדית של אופ"א לסלול לשם את דרכה של נבחרת אחת מהדרג הנמוך ביותר. לו היו המקדונים מצליחים יותר בקמפיינים הקודמים, לא היה להם סיכוי, אבל בזכות שיבוץ עם נבחרות חלשות נוספות בליגת האומות האמירו לפתע סיכוייה. להופעותיה בשלב הבתים עצמו לא היו משמעות – היא רק נזקקה לניצחונות על קוסובו וגאורגיה על מנת להבטיח את הכרטיס ההיסטורי לטורניר הראשון בתולדותיה. לא כדאי לזלזל בהן, כמובן, אבל מבחינה ספורטיבית אין בכך הגיון מינימלי.

ההעפלה הזו שמה באור הזרקורים את גוראן פאנדב. הכוכב המיתולוגי היה זה שהבקיע את השער הגורלי מול גאורגיה. הוא גם הרשית את השער הראשון של המקדונים באליפות אירופה, ונפרד ממנה כשהוא מקבל סטנדינג אוביישן, למרות שהנבחרת הפסידה בכל משחקיה. בין לבין, הוא גם מצא זמן להבקיע במרץ 2021, בדיוק לפני שנה, מול גרמניה במוקדמות המונדיאל. הגרמנים החליטו לקיים אז את ההתמודדות בדואיסבורג, באטדציונה של קבוצה ששקעה בליגה השלישית, וזו הייתה טעות. הם הפסידו לראשונה במילניום הנוכחי במוקדמות גביע העולם, ואליף אלמאס הצעיר הבקיע את שער הנצחון הדרמטי של מקדוניה בדרך ל-1:2. היה בכך משהו סמלי – הכוכב העולה קיבל את השרביט מהגיבור הוותיק פאנדב.

אין להם מה להפסיד. שחקני צפון מקדוניה (רויטרס)

והנה לכם תפנית אירונית במיוחד: גם ההתאחדות האיטלקית החליטה לערוך את המשחק מול המקדונים באצטדיונה של קבוצה מהליגה השלישית. גם להם זה לא עבד, אבל הפעם ההשלכות היו קשות הרבה יותר בהשוואה לגרמניה שהעפילה לגביע העולם בקלילות. 32 ניסיונות בעיטה היו לכחולים, לעומת שניים בלבד של האורחת, אבל מקדוניה היא שעלתה, למרות ששני הכוכבים הגדולים שלה לא היו שם. פאנדב היה יכול להיות נחוץ מאוד דווקא מול איטליה, כי הוא מבלה כבר יותר משני עשורים בקבוצות מארץ המגף, אבל הוא פרש מהנבחרת אחרי אליפות אירופה. גם אלמאס, איש נאפולי, נעדר בשל צבירת כרטיסים צהובים. ובכל זאת, הם העיפו את הפייבוריטית הברורה. 

אסור לזלזל בכוח הפנימי שנוצר כאשר מתפתח מומנטום מופלא שכזה. צפון מקדוניה היא נבחרת לא מבריקה כלל, ובהרכבה מככב בין היתר בובאן ניקולוב, שחקן ספסל משריף טירספול. גם העובדה כי הקדנציה היחידה של המאמן בובי מילבסקי מחוץ לארצו הייתה באשדוד והוכתרה כפיאסקו, מוסיפה חן לא מבוטל לתנופה שלה. יש כאן חבורה מגובשת שמתחילה להאמין כי כוחות על שומרים עליה, והשחקנים לא מהססים להצהיר שפורטוגל תהיה הבאה בתור. 

מרחק ניצחון מהמונדיאל. מילבסקי ושחקניו (רויטרס)

אין טעם לנתח את פערי האיכות, כי הנבחרות האלה כלל אינן ברות השוואה. ז'ואאו קאנסלו, שחוזר מהשעיה, שווה לבדו יותר מכל הסגל המקדוני גם יחד, שלא לדבר על ברונו פרננדש, ז'ואאו פליקס או ברנרדו סילבה. בתשעה משחקים מתוך עשרה, פורטוגל אמורה למחוץ את היריבה הצנועה ללא רחמים, עם רביעייה או חמישייה. בכל הקשור למחץ בחוד, אין לה בעיה, בניגוד לאיטלקים. כריסטיאנו רונאלדו, למשל, יכול לרשום עוד שלושער לאוסף המפואר שלו. ואולם, במומנטום הנוכחי יש למקדונים סיבה לסמוך כי המקרה יוצא הדופן יתרחש דווקא ביום שלישי, והאמונה הזו עלולה לחלחל גם לתוך המחנה הפורטוגלי.

אם זה יקרה, יהיה כאן שילוב מוזר ומסוכן של שחצנות ופחד, של תחושת עליונות ברורה עם פחד בלתי נשלט להתבזות. על הפסד לסרביה, הקהל הפורטוגלי כבר סלח לכוכביו. על הפסד לאיטליה הוא היה יכול לסלוח. על קריסה מול צפון מקדוניה לא תהיה מחילה, ובאופן פרדוקסלי זה עלול לגרום לקריסה.

על הדחה מול צפון מקדוניה כבר לא יסלחו. רונאלדו (רויטרס)

המטרה של רונאלדו וברונו פרננדש צריכה להיות ברור, אם כך. יש למחוץ את המקדונים מוקדם ככל הניתן, רצוי במחצית הראשונה, כדי לא להותיר להם סיכוי מינימלי לקאמבק ולהוציא לגמרי את הרוח מהמפרשים. ללא המומנטום החיובי, אין לאורחת ערך ממשי, אבל אם התוצאה תישאר צמודה עד לדקות האחרונות, זו כבר תהיה אופרה אחרת לגמרי.