הכתובת הייתה על הקיר: מאחורי הדחת איטליה

ז'ואאו פדרו הוא חלוץ ברזילאי שחגג יום הולדת 30 לפני שבועיים, משחק בקבוצת תחתית שנלחמת על חייה בליגה האיטלקית, וכבש שער אחד בשנת 2022. אם מאמן נבחרת איטליה רוברטו מנצ'יני חושב שהוא צריך לערוך הופעת בכורה במשחק פלייאוף קריטי על ההעפלה למונדיאל, משהו לא ממש בסדר במחנה הכחול. 

איך שלא תסתכלו על זה, החילוף הביזארי הזה בדקה ה-89, שניות ספורות לפני שצפון מקדוניה כבשה את שער הניצחון המדהים שלה והעיפה את איטליה כבר בשלב פלייאוף העלייה למונדיאל, הוא בעל סמליות עצומה עבור הקמפיין הכושל של אלופת אירופה הגאה. יש לה הגנה איתנה, חוליית קישור משובחת וסגנון התקפי מובהק, אבל למרות גישה חיובית לכאורה היא לא מסוגלת לייצר מצבי הבקעה איכותיים רבים, ומחמיצה את אלה שהיא מייצרת. 

הבעיה הזו כרונית, והיא באה לידי ביטוי לפרקים גם ביורו 2020 בו הניפו האיטלקים את הגביע. למשל, במשחק הפתיחה מול טורקיה, השליטה האיטלקית במחצית הראשונה הייתה עקרה, והסכר נפרץ רק אחרי ההפסקה כאשר מריח דמיראל הבקיע שער עצמי מיותר. בשמינית הגמר מול אוסטריה, הסתיימו 90 הדקות ב-0:0, ודווקא האנדרדוגית לא הייתה רחוקה מניצחון בסופו של דבר, לפני שנכנעה בהארכה. 

התרסקות תוך פחות משנה. נבחרת איטליה (רויטרס)

בכדורגל, ההבדל בין הצלחה לכישלון עלול לעתים להיות דק מאוד. יהיה מגוחך לטעון שמנצ'יני היה גאון מזהיר בקיץ, אבל הפך לאידיוט גמור בסתיו ובאביב. האמת פשוטה יותר – איטליה היא נבחרת מוגבלת עם נקודות חוזק ונקודות חולשה מובהקות מאוד, והמאמן, שרכב היטב על היתרונות, לא הצליח מעולם להתמודד כמו שצריך עם החסרונות. מכאן והלאה, למזל יש תפקיד מכריע ביותר.

ביורו, המזל הזה היה באופן מובהק לצידה של איטליה, כולל ניצחונות בדו קרב פנדלים הן בחצי הגמר מול ספרד, והן בגמר מול אנגליה. במוקדמות המונדיאל, החליט המזל שהוא מיצה את עצמו ופעל נגדה, כי הוא נוטה להתאזן בטווח הארוך. בלעדיו, הייתה צריכה איטליה לפתור את הבעיות לבד, והיא לא הצליחה לעשות זאת.

שחקני איטליה בהלם (רויטרס)

מנצ'יני ידע שיש לו מצוקה חמורה בחוד. עם כל הכבוד למאזנים הסטטיסטיים הנהדרים של צ'ירו אימובילה בלאציו, הוא אף פעם לא הוכיח את עצמו במדים הלאומיים. 15 שערים ב-55 משחקים מהווים תפוקה עלובה עבור חלוץ מרכזי שכל תפקידו על המגרש הוא לשים את הכדורים ברשת – ורובם אף הובקעו מול יריבות נחותות. הנבחרות היחידות מולן יש לאימובילה יותר משער בקריירה הן ישראל, אלבניה, ובאופן אירוני גם מקדוניה, נגדה הבקיע צמד ב-2016 כאשר עוד הופיעה בשמה הקודם, ללא תוספת המילה "צפון".

אז אימובילה לחלוטין לא סיפק את הסחורה במוקדמות המונדיאל הקודם. בצמד המשחקים מול שבדיה בפלייאוף הגורלי שהותיר אותה בחוץ, הוא היה על הדשא במשך כל 180 הדקות – ולא עשה כלום. איטליה נהנתה מאחוזי החזקת כדור גבוהים בשטוקהולם כאשר הפסידה 1:0, ושלטה ללא עוררין בגומלין במילאנו, אבל סיימה בתיקו מאופס ונותרה בהלם מוחלט.

צ'ירו אימובילה (רויטרס)

חלפו יותר מארבע שנים מאז, אבל התמונה לא השתנתה. שוב שליטה מלאה של איטליה במגרש בפלייאוף, שוב היא לא מצליחה לכבוש, ושוב שער בודד ומקרי למדי משאיר אותה מחוץ לגביע העולם. כמעט דז'ה וו.

המאמן ג'אמפיירו ונטורה הפך לשעיר לעזאזל בנובמבר 2017. כולם נהנו להשפיל אותו וללעוג לו על גישתו השמרנית, והתמונה המפורסמת ביותר שנחרתה בתודעה הקולקטיבית הייתה של לורנצו אינסינייה מתייבש על הספסל בגומלין מול הסקנדינבים.

כאשר ביקש ונטורה מדניאלה דה רוסי להתחמם ולהתכונן להיכנס, הצביע כוכב רומא הוותיק על הקיצוני של נאפולי ואמר למאמן: "תכניס אותו". זה מה שהגדיר את ההדחה ההיא, אבל הנה לכם – אינסינייה קיבל אשראי בלתי מוגבל ממנצ'יני, זכה באליפות אירופה, ובכל זאת לא עזר כלל במוקדמות גביע העולם, כולל מול הצפון מקדונים.

לורנצו אינסינייה (רויטרס)

בקיץ היו לאיטליה שני שחקנים שהפכו אותה להרבה פחות צפויה והוסיפו המון אנרגיות חיוביות באגפים – לאונרדו ספינאצולה ופדריקו קייזה. מגן רומא קרע רצועות בברכו עוד ברבע גמר היורו עצמו, והותיר לקיצוני של יובנטוס את המלאכה. כאשר גם קייזה קרע רצועות וגמר את העונה, נותרה איטליה ללא השחקן הכי פעלתן שלה בחלק הקדמי, ומנצ'יני נדרש למצוא לו תחליף.

אך הוא לא השכיל לעשות זאת, וחסרונו זעק לשמיים, במיוחד מול צפון מקדוניה. אולי ניקולו זאניולו, שהחמיץ את היורו בגלל הפציעה שלו בברך היה עוזר, אבל המאמן הותיר אותו שלשום ביציע.

באופן כללי, ניסיונותיו של המאמן למצוא פתרונות יצירתיים נראו נואשים למדי, וככל שחלף הזמן נדמה היה כי הוא מאבד את העשתונות. הוא זימן למחנה האימונים את מריו באלוטלי, שמשחק כיום באדנה דמירספור בטורקיה, אך אז בחר לא לזמן אותו לסגל לקראת האתגר האמיתי. אנדראה בלוטי אכזב בדרך כלל בנבחרת, אבל במשחק המכריע נותר כליל מחוץ לסגל, ביחד עם זאניולו, וכך גם מתיה זקאני, הקיצוני הנמרץ של לאציו, שאמנם אינו ברמה העולמית הגבוהה ביותר, אך מסוגל למלא את מקומו של קייזה בכל הקשור למחויבות, מהירות ונכונות להביך את היריב. הפציעה של ג'אנלוקה סקמאקה, הסקורר הצעיר של ססואולו, לא הייתה באשמתו, אבל הדגישה את עומק הבעיות. ואיכשהו, בתוך כל הבלגן הזה, הימר מנצ'יני דווקא על ז'ואאו פדרו.

הימור שלא צלח. מנצ'יני (רויטרס)

כמי שהתנגד בתוקף לזימון מתאזרחים לפני שמונה למאמן איטליה בעצמו, מנצ'יני כבר שינה את דעתו ב-180 מעלות בתפקידו. הוא הפך את ז'ורז'יניו לנווט החשוב ביותר במרכז המגרש, אימץ את אמרסון כמגן שמאלי לגיטימי לרוטציה, ולקח גם את הבלם-מגן רפאל טולוי מאטאלנטה. כל זה היה בגבולות הסביר, אבל זימון חלוץ מזדקן של קליארי שלא ממש פוגע בתקופה האחרונה – זה היה בפירוש יותר מדי. העדפתו על פני חלוצים איטלקים צעירים יותר העידה על פאניקה. הברזילאי הוא שחקן לא רע, ובשום אופן לא אשם במחדל בעצמו, אבל החילוף הקטסטרופלי הזה בדקה ה-89 ייזכר עוד זמן רב. בהופעת הבכורה, הוא היה אמור להוביל את החוד האיטלקי בהארכה. ואז התברר שכלל לא תהיה הארכה, והדמעות שוב זלגו מעצמן.

כל זה לא היה רלוונטי, כמובן, לו היה ז'ורז'יניו מדייק בפנדל אחד לפחות מול שווייץ. האיש שתמיד כובש מ-11 מטרים בצ'לסי, כבר החטיא בדו קרב מול אנגליה בגמר בוומבלי, אבל אז זה לא היה גורלי. בספטמבר, עצר יאן זומר את הפנדל שלו בבאזל, וקרב הצמרת הסתיים בשל כך בתיקו 1:1. בנובמבר, התעקש ז'ורז'יניו לגשת בכל זאת שוב לנקודה הלבנה כאשר איטליה קיבלה את השריקה בדקה ה-90, והפעם הטיס את הכדור מעל המשקוף. "זה ירדוף אותי עד סוף החיים", אמר הקשר אחרי ההדחה, כי בדיעבד ההחמצות התבררו כקריטיות הרבה יותר.

ז'ורז'יניו בימים יפים יותר (רויטרס)

והיו גם החמצות ב-1:1 אומלל בפירנצה מול בולגריה, שחווה את אחת התקופות הגרועות בתולדותיה ורשאית להיחשב לנמושה לכל דבר. הכחולים לא השכילו לנצח אותה למרות שליטה אבסולוטית – בדיוק מול נגד צפון מקדוניה ביום חמישי. בכל המקרים, הייתה אותה הבעיה המוכרת – יש שחקנים מוכשרים בקישור, יש שחקנים מוכשרים באגפים, כולם מניעים את הכדור נפלא, כולם רוצים לייצר הזדמנויות, המשחק נאה לעין, אבל אין תוצר סופי. 32 נסיונות בעיטה היו לאיטלקים מול מקדוניה. זה נחמד, אבל רובם לא סיכנו את היריבה כלל, והשוער סטולה דימיטרייבסקי אפילו לא נדרש לעבוד קשה מדי על מנת לשמור על רשת נקייה. 

מנגד, ג'אנלאיג'י דונארומה היה צריך להציל את איטליה רק פעם אחת, והוא לא עשה את זה. האגו שלו שודרג משמעותית אחרי מעשי הגבורה בפנדלים ביורו, אבל צריך לומר ביושר כי בחירתו לשחקן המצטיין של הטורניר כולו הייתה מוגזמת. המעבר לפריז סן ז'רמן לא עשה לו טוב מכל הבחינות, הטראומה מהטעות שהובילה להדחה בשמינית גמר ליגת האלופות בידי ריאל מדריד עדיין טרייה, ואפשר היה לראות חוסר בטחון בתנועותיו כאשר אלכסנדר טרייקובסקי בעט בזמן פציעות מחוץ לרחבה. היה זה כדור טוב, אבל שגרתי למדי, ושוער ברמה של דונארומה חייב לעצור אותו. הוא לא עצר אותו – וכל מגדל הקלפים התרסק בשבריר שנייה.

בחירתו כמצטיין היורו הייתה מוגזמת. דונארומה (רויטרס)

"אנחנו נעפיל למונדיאל, ואולי גם נזכה בו", הכריז מנצ'יני בנובמבר כאשר התברר שנבחרתו תלך לפלייאוף. ההגרלה מול פורטוגל היוותה אתגר קשה, אבל היה בצידה אתגר חשוב נוסף – לא לזלזל ביריבה המקדונית הקטנה לפני קרב האיתנים מול כריסטיאנו רונאלדו. מבחינה פסיכולוגית, זו משימה קשה ביותר, וגם בה כשל מנצ'יני. במשך כל הערב בפאלרמו, היו השחקנים בטוחים שהשער שלהם יגיע מתישהו. הוא היה חייב להגיע. אבל – כמו מול שבדיה ב-2017 – הוא לא הגיע.

אז עכשיו אפשר להאשים את המזל, ויש בכך לא מעט צדק. אבל אם זה המצב, אז גם הזכייה באליפות אירופה הושגה בזכות המזל. איטליה היא פשוט נבחרת סבירה, שנעה מקיצוניות אחת לשנייה, מאופוריה לפיאסקו מהדהד, במקום לשקוע בבינוניות היציבה. מה עדיף? שכל אחד יענה על כך לפי טעמו האישי.