"האחיות וויליאמס" של ישראל בדרך לטופ העולמי

הדבר הבא בטניס. מיקה בוחניק וקארין אלטורי, שגדלו בתל אביב וברהט, מרשימות כבר בגיל 15. אנדי רם מרים ציפיות: "שתיהן מהרמות הגבוהות בעולם"

אסי ממן | 26/03/2022 10:00

בשנים האחרונות הטניס הישראלי אמנם לא הצליח לייצר שחקנים לטופ העולמי, אך בתקופה האחרונה מתגלים כמה כישרונות שאפשר לבנות עליהם ונראה שבטניס הנשים העתיד ורוד במיוחד. שתי הטניסאיות הצעירות שמדברים עליהן הכי הרבה בענף כיום הן מיקה בוחניק וקארין אלטורי, שמציגות יכולות גבוהות ומרשימות כבר בגיל 15. לכן, בשנתיים האחרונות הן מתאמנות בתנאים הטובים ביותר כדי שבעתיד אולי הן יהיו אלו שיחזירו את הדגל הישראלי לקדמת הבמה בטורנירים הגדולים בעולם.

מיקה בוחניק, שגדלה בתל אביב, וקארין אלטורי שגדלה ברהט, נמצאות כל היום האחת עם השנייה – מתאמנות במרכז הטניס ברמת השרון ביחד, טסות לחו"ל ביחד וסומנו מגיל צעיר בתור הדבר הבא. למרות גילן הצעיר, הן כבר עכשיו מככבות בטורנירי טניס לנערות ברחבי העולם, ואפילו בישראל בטורנירי בוגרות, כשעוד לפני שמלאו להן 15 השתיים כבר שיחקו בחצי גמר אליפות ישראל.

הבנות שיהיו הדבר הבא בטניס

"מדובר בשתי ילדות שנמצאות ברמות הכי גבוהות בעולם", אמר אנדי רם, שחקן העבר שתומך בשתיים. "הרבה זמן לא ראיתי שחקניות שמוכנות להקריב הכול כדי להצליח. אני אוהב לכנות אותן ‘האחיות וויליאמס’. אחת גדולה מהשנייה בשנה וכל אחת באה מרקע שונה, אבל הן גדלות ביחד בצורה מאוד בריאה, הן כל היום חיות ונושמות טניס. אני רואה בעיניים שלהן את החלום להצליח ונעשה הכול כדי להגשים להן אותו".

סגנית אלופת העולם שחולמת להגיע רחוק

מיקה בוחניק כבר רשמה שורה של הישגים והיא מגלה יכולות מרשימות על המגרש. רגע השיא שלה היה בצרפת, שם היא סיימה במקום השני באליפות העולם לנערות. בנוסף, הייתה אחת מהטניסאיות הצעירות ביותר אי פעם שהעפילו לחצי גמר אליפות ישראל לבוגרות.

"הייתי בת 13.5 כשהגעתי לחצי הגמר באליפות ישראל", סיפרה מיקה בוחניק. "זה היה לפני כמעט שנתיים וזה היה קצת מוזר. פתאום שיחקתי באצטדיון, כל המשחק היה מצולם ובאותה התקופה זה היה המשחק הכי יוקרתי שהייתי בו. בעיניי, הדרך שעברתי עד לחצי הגמר הייתה יותר משמעותית מההופעה במעמד הזה. היה לי כיף להרגיש שהשגתי משהו שלא ציפיתי להשיג, אחרי שהגעתי מהמוקדמות עד לחצי הגמר. שיחקתי ונהניתי מהרבה משחקים. בחצי הגמר עצמו פגשתי את לינה גלושקו והיה לי קשה עם העוצמות כי הייתי הרבה יותר קטנה. היום זה כבר שונה, זה אחרת".

מיקה, איך הגעת לטניס?
"אני משחקת טניס מגיל ארבע והגעתי ממש במקרה. ההורים רצו שאלך לחוג שקשור בספורט, הגעתי לטניס בעקבות חברה ומשם התגלגלתי עד לכאן. אהבתי את זה ועכשיו זה מרכז החיים שלי. הכל סובב סביב זה".

ואיך זה היה להגיע לגמר אליפות העולם?
"זו הייתה חוויה שונה לגמרי מכל מה שהיה לי עד היום. כבר מהרגע הראשון זו הייתה אווירה שונה. כשמגיעים לתחרות כזאת, יש אווירה שונה לגמרי ויש רצון להישאר שם כמה שיותר, ללכת עד הסוף. זה התחיל בסיבוב ראשון טוב, משם בכל משחק הרמה הלכה והשתפרה. היה הרבה קהל, הרבה אנשים, זו הייתה החוויה הכי גדולה שלי עד היום. הגעתי לשם בלי מטרה, רק כדי לראות איפה אני עומדת ביחס לאחרות בעולם, רציתי רק לשחק הכי טוב שאפשר ולראות מה אני שווה. אני מרוצה ממה שהשגתי שם".

זה דורש הרבה השקעה?
"כן. גם מחוץ למגרש, זה אומר שצריך לוותר על הרבה דברים. צריך לאכול יותר מסודר, יש לי פחות זמן עם החברים ואני מפסידה מידי פעם לימודים. ההורים שלי נמצאים סביבי כל היום, זה לדאוג לנסיעות או לטיסות ושהכול מתקתק. מבחינתי, זה לא ברור מאליו. גם האחיות שלי מפרגנות לי בטירוף ועוזרות לי, אני מרגישה כמה הן רוצות שאצליח. אני לא יכולה להסתדר בלעדיהן".

כדי להצליח בענף נדרשת השקעה גדולה. משפחתה של מיקה תמיד נמצאת סביבה ומשקיעה שעות רבות בטיפוח הכישרון שלה. "זה מאוד תובעני וכולנו מגויסים לזה", סיפרה אימה לילך בוחניק. "זה לקום בחמש בבוקר, להעיר את הילדה, לעזור לה להכין את הבוקר שלה, להסיע לאימון, לחזור, להשלים שעת שינה, להעיר את שאר הבנות לבית ספר וכל הזמן להיות במרחק נגיעה ממנה. גם השהות שלה בבית ספר מאוד מדודה. ההשקעה שלה בטניס מנהלת את כל הזמן שלנו. אנחנו משחקים עם לוחות הזמנים שלנו בעבודה".

קארין אלטורי, אייל אומיד ומיקה בוחניק (רדאד ג

אביה של מיקה, גולן, סיפר: "זה כבר חמש שנים שלא יצאנו לחופשה משפחתית ביחד. הרבה פעמים טסתי רק עם מיקה לחו"ל. הרגע הכי גדול שהיה לי איתה היה באיטליה. היא הגיעה לגמר של התחרות ואחרי שניצחה בחצי הגמר הצוות הלך לקנות דגל. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה. התרגשתי מאוד כשהשמיעו את ההמנון. עבורי, כהורה, זה היה רגע מדהים. היו לי צמרמורות. שם הבנתי שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, היא לא תעצור. היא מייצגת את עצמה קודם כל, אבל גם מייצגת את המדינה וזה מאוד מרגש אותנו לראות את הדגל מונף בעולם".

מיקה בוחניק זוכה במקום השני בעולם (צילום פרטי)

הילדה הבדואית שעברה מרהט לרמת השרון

קארין אלטורי עברה דרך ארוכה ובלתי שגרתית. היא גדלה ברהט, בת למשפחה בדואית שהחלה לשחק טניס בעקבות האחים הגדולים שלה, הפכה לשחקנית בולטת ובהמשך העתיקה את מקום מגוריה לרמת השרון ביחד עם כל המשפחה, על מנת שתוכל להמשיך להתפתח ולהגשים את החלום שלה. קארין היא בת צעירה לנימר וקריסטינלה אלטורי, שתומכים בה לאורך כל הדרך.

"אני משחקת מגיל חמש", מספרת קארין אלטורי. "הגעתי לזה בעקבות האחים שלי. ראיתי אותם משחקים כל הזמן. היינו גרים ברהט ותמיד הייתי רואה את האימונים שלהם בבאר שבע. הייתי מכה על הקיר בבית לבד, עד שהוחלט שאני אשחק. אני נהנית להיות על המגרש ויש לי מטרה מסוימת להגיע אליה. אני אעשה הכל כדי להשיג את זה".

"זה התחיל בבית כשדיברתי עם אשתי שאולי נשלח את הילדים לספורט אחר, לא כדורגל ולא כדורסל. מאוד אהבנו טניס, אמרתי 'בואו ננסה'", שיתף אביה של קארין, עו"ד נימר אלטורי. "אחרי שצברתי קצת ניסיון עם הבנים הגדולים שלי, הבנתי שיש לה משהו מיוחד. גם הילדים שלי אמרו לי 'תראה איך היא חובטת בלי שהיא למדה בכלל טניס'. היא הייתה חובטת נכון על הקיר והכל היה טבעי. כשהתחילה בחוג בבאר שבע, ראו שהיא מוכשרת וההתקדמות שלה הייתה מהירה מאוד בגלל שהיא גדלה בתוך בית של טניס".

עו"ד נימר אלטורי, החברה הבדואית היא חברה יחסית סגורה. עד כמה זו הייתה החלטה קשה לעזוב את הבית?
"זה היה משהו חריג. לקחתי החלטה מאוד קשה שהפתיעה את כולם, אבל כבר שנתיים שאנחנו גרים בשכירות ברמת השרון. החלטתי לתת לילדים שלי אפשרות להתקדם בחיים. אני חושב שזה בסוף יתרום לה ולחברה הערבית. אנחנו עדיין שומרים על הערכים שלנו כבדואים, גם אם אני גר ברמת השרון. נאלצנו לעזוב ולגור בשכירות כבר שנתיים במת השרון, אחרי שנה שהייתי מסיע אותה יום-יום מרהט למרכז הארץ כי היה לה קשה לצאת בחמש בבוקר מרהט לאימונים. הילדה הייתה ישנה ברכב וראיתי כמה היא נחושה. ברהט אין טניס וזה היה מוזר אפילו להגיד את זה לאנשים, אבל עשינו את זה ואני שמח על כך. הילדים שלנו קיבלו הרבה ערכים שהם מעבר לטניס. אני מקווה שזה ייתן דחיפה גם לבנות אחרות, כי זו ההוכחה שהן יכולות להצליח ולהגשים חלום. לא בושה גם להיות ערבייה, גם בדואית וגם שחקנית טניס. מסתבר שזה אפשרי".

קארין אלטורי, אייל אומיד ומיקה בוחניק עם הוריהן (רדאד ג

עד כמה לדעתך הסיפור שלה יוכל לתרום לחברה הישראלית ולחברה הבדואית?
"במגזר יש פוטנציאל אדיר. לא ממצים את זה כי לא נותנים את האופציה. חסרים מתקנים ברהט. אם היה מגרש ברהט, זה היה נותן אופציה לכישרונות נוספים להתבטא בספורט ויכול להיות שהמדינה הייתה מרוויחה עוד כמה כישרונות. הרווח היה לספורט הישראלי ולמדינה כולה. בכדורגל שליש מהנבחרת הם שחקנים ערבים שמייצגים את המדינה בגאווה, אז גם קארין היא שחקנית נבחרת ישראל ואני מקווה שתהיה שחקנית נבחרת גם בבוגרות".

קארין אלטורי. השחקנית הבדואית שתעשה היסטוריה? (רדאד ג

אולי אם בחברה הערבית בכלל וברהט בפרט היו יותר ילדים שמתעסקים בספורט, אז יהיו פחות כותרות על מקרי אלימות?
"ספורט יכול להעניק אפשרות לילדים להתפתח. אני בטוח שזה יעזור להוריד את היקף האלימות, אין ספק בזה. ככל שילדים יתמסרו לספורט, זה יוביל לירידה באלימות בחברה שלנו".

עבור קארין, המעבר למרכז הארץ היה שינוי שדרש ממנה להסתגל לחיים חדשים. "הייתה לי שנה ממש מאתגרת, אבל זה גרם לי לרצות יותר להמשיך בטניס", סיפרה הטניסאית. "עברתי לבית ספר שבו אני מדברת בשפה אחרת, כי קודם לכן למדתי בערבית, כך שזה היה לא קל, אבל האמת שחשבתי שיהיה לי יותר קשה. המעבר לרמת השרון היה שווה את זה. יש ברהט כמה פרויקטים של טניס, אבל אין שם מגרשים וקשה להתפתח".

קארין, עד כמה התמיכה של המשפחה עוזרת לך להתקדם?
"עוזרת מאוד. גם כשאני מגיעה למצבים שלא הכל הולך לי, עדיין יש את התמיכה וההרגשה שיש מישהו מאחוריי ושיש מישהו שסומך עליי".

היית רוצה להיות זו שתעשה שינוי ותגרום לכך שיבנו עוד מגרשים ברהט ושיהיו עוד ילדים מהמגזר שילכו לשחק טניס?
"ברור. אם יש את האופציות הזאת, זה מאוד חשוב כי זה מקדם את המגזר והחברה כולה. הטניס והספורט תרמו לי המון. זה נתן לי הרבה ערכים ויכולות, כמו התמדה, השקעה ומסירות. הטניס הוא כבר מי שאני".

"העתיד? הן מסוגלות להגיע לטופ 10 בעולם"

מיקה וקארין זוכות לתמיכה רחבה במרכז הטניס ברמת השרון. אייל אומיד מאמן אותן מידי יום, ביחד עם צוות רחב שכולל את מאמן הכושר רונן בגה, הפיזיותרפיסט אייל ארליך, התזונאית יעל דרור, המאמנים המנטליים מרינה רוזנבלט ונועם אייל ובתמיכתם של אלירן דוייב, זיו ראובני, אנדי רם, אייל תעוז ומרכזי הטניס והחינוך שלא מחסירים מהן דבר.

אנדי רם סיפר: "המרכז לטניס עושה דבר מדהים לטובת הטניס הישראלי. במרכזי הטניס בישראל צמחו כל השחקנים הגדולים. אני במרכז הטניס בירושלים, שלמה גילקשטיין באשקלון, עמוס מנסדורף ברמת השרון, יוני ארליך בחיפה, דודי סלע בקריית שמונה - כולם גדלו במרכזי הטניס בישראל. זה גוף שתורם ונותן המון. אני חלק מהדבר הזה, במטרה לעזור להם להמשיך לגדל דור שחקנים חדש ואיכותי".

אנדי, איך הגעת לתמוך בהן ולהיות חלק מהפרויקט הזה?
"כשפרשתי אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להתעסק יותר בטניס, אבל אחרי הרבה שנים חזרתי לזה כי חשוב לי לראות את הטניס הישראלי מגיע להצלחה כפי שהייתה בשנים של שחר פאר, יוליה גלושקו ואנה סמשנובה. חזרתי לטניס, אבל אני לא הסיפור. אני כבר עברתי את הדרך הזאת ועכשיו אני פה כדי לעזור להן ולכוון טיפה את הסירה ששטה קדימה".

עד כמה הן טניסאיות מיוחדות בעיניך?
"יום אחד הגעתי להתאמן איתן. מיד ראיתי שיש בהן משהו מיוחד שלא רואים בכל יום. מאותו הרגע, אמרתי לעצמי שאעשה הכל כדי שיצליחו. אם הן יצליחו לממש את הפוטנציאל שלהן, מיקה וקארין זה סיפור שידובר עליו בכל העולם. אני לא מכיר סיפורים כאלה. זה יפרוץ גבולות ואני מאמין שעוד שחקניות בדואיות ייכנסו לטניס בעקבות קארין. אולי אני מגזים, אבל כשאני מסתכל עליהן אני מבין שככה מתחילים תהליכי שלום. שתיהן כל הזמן ביחד וכולם על המגרש שווים. לא משנה מאיזה רקע או מאיזה בית אתה מגיע, בסוף כולם על המגרש שווים".

עזבו את רהט לטובת הקריירה. קארין אלטורי ואביה (רדאד ג

המאמן של השתיים, אייל אומיד, ציין: "הן ספורטאיות בנשמה. אני איתן רק בשנתיים וחצי האחרונות, אבל בתקופה הזאת למדתי להכיר ספורטאיות מאוד מחויבות עם חלומות גדולים שמוכנות לעשות הרבה בשביל להגשים את החלומות שלהן. התחלנו במסגרת רחבה של כמה טניסאיות, אבל מהר מאוד שתיהן בלטו. הן מבלות הרבה שעות ביחד".

קארין אלטורי סיפרה: "אומנם אנחנו משחקות בנפרד, אבל זה שאנחנו כל היום ביחד זה הפך למשהו רגיל. בין אם זה באימונים, בתחרויות או בנסיעות, אנחנו כל היום ביחד". מיקה בוחניק הוסיפה: "גם כשמישהי עושה הישג, זה דוחף את השנייה למעלה. העבודה המשותפת שלנו דוחפת את שתינו למעלה".

לדבריו של אנדי רם, "מיקה וקארין הן חוד החנית בעתיד של הטניס הישראלי. הן מצליחות ברמה העולמית כבר עכשיו, ולדעתי יכולות להגיע לרמות הכי גבוהות בעולם. אני לא מתבייש להגיד את זה, הן שוות כניסה לטופ 10. אני חושב שהן יכולות להגיע לרמה של שחר פאר, יש להן את מה שצריך כדי להצליח וכרגע הן בכיוון הנכון. מבחינתי, בכל מה שאפשר לעזור להן, אני אהיה שם בשבילן".

ואיך הן מתמודדות עם הציפיות? מיקה בוחניק ענתה: "אני לא מרגישה שזה מלחיץ אותי. הציפיות שלי מעצמי הן הרבה יותר חשובות. זה לא משהו שמלחיץ אותי, זה יותר מדרבן אותי. הציפיות באות כי זה משהו שאפשר לעשות אותו. זה רק גורם לי להבין שאפשר להגיע למקומות הכי גבוהים שיש". קארין הוסיפה: "הציפיות זה משהו שדי מלחיץ אותי, אבל זה רק גורם לי להבין יותר שיש אנשים שמאמינים בי ונותן לי את האמונה שאני מסוגלת להגיע רחוק".

אומיד ציין כי "זה פרויקט שיכול להגיע לרמות גבוהות. המטרה שלנו שהן יגיעו לרמה הכי גבוהה. כמובן שננסה לקחת את זה בפרופורציות ועדיין לחפש איפה אפשר להשתפר, אבל המטרה היא שהן יגיעו רחוק. עצם זה ששתיהן הגיעו לחצי גמר אליפות ישראל, זה הישג מאוד מרשים. מאז שחר פאר, לא הייתה מישהי בגיל שלהן שעשתה משהו כזה. גם בזירה הבינלאומית הן שייכות לרמות הגבוהות, הן מתחרות בסבב העולמי עד גיל 18 ועשו קפיצה גדולה בדירוג".

גם ההורים מאמינים בשתיהן. גולן בוחניק מקווה שהן אכן יגיעו לרמות הגבוהות בעוד כמה שנים: "אף אחד לא מבין כמה הן עובדות קשה ועל מה הן מוותרות כדי להצליח. אני מאמין שהן יכולות להצליח, שתיהן ביחד. הן עושות הכל למען המטרה ואני מקווה שהן עוד יניפו את דגל ישראל ברחבי העולם".

נימר אלטורי, אביה של קארין, הסכים: "יעשה לי טוב אם היא תגשים את החלום שלה, כך שתהיה שחקנית טובה ותתפתח בעולם. אני מקווה שתהיה אחת מהטובות בעולם ותהיה שחקנית נבחרת ישראל. זה חשוב מאוד לייצג את המדינה בכבוד, לייצג את המגזר ולהראות שיש דו קיום. השילוב שלה עם מיקה, שהן שתי בנות מאזורים שונים, זה משהו שעוזר לשתיהן מאוד. הן העתיד של הטניס בישראל".

זה כבר הרבה שנים שאין טניסאים ישראלים בטופ העולמי. אנדי רם התייחס לכך וסיכם: "כשאני גדלתי בטניס, זו הייתה התקופה הכי קשה של הטניס הישראלי כי עמוס מנסדורף פרש מטניס ואמרו 'יואו, לא יהיה טניס יותר בארץ', אבל באותה תקופה עבדנו כמה טניסאים עם רונן מורלי בווינגייט ובסוף הפכנו לאחת מהנבחרות הכי טובות שהיו פה מזה המון שנים. כשאני פורש מטניס ואני שומע הרבה דיבורים ששמעתי לפני הרבה שנים כי אומרים לי כל הזמן 'אין יותר טניס בארץ', אבל אני אומר 'יש. יש הרבה טניסאים טובים וחיוביים'. מיקה וקארין אומנם בתחילת הדרך, אבל הן דוגמה טובה לזה. יש דור מדהים שיכול להצעיד את הטניס הישראלי קדימה. אני מאד מאמין בו".

הוספת תגובה