קארל אנתוני טאונס הוא לא השחקן הגבוה הסטנדרטי שאנחנו מכירים. נכון, ה-NBA השתנתה וכיום דורשים מסנטרים לעשות הרבה יותר מאשר רק לקלוע מתחת לסל ולהוריד ריבאונדים, אבל כוכב מינסוטה הוא באמת משהו מיוחד. עבור שחקן בגובה 2.11 מטרים, 'קאט' (כינוי שמקורו בראשי התיבות של שמו) נחשב לשחקן אתלטי מאוד, אבל כזה שגם ניחן ביכולת קליעה ברמה הגבוהה ביותר.
אביו, קארל סניור, מאמן כדורסל תיכונים, עבד עם בנו מגיל צעיר על טכניקה בסיסית, כשהוא משלב אותו בקבוצות עם שחקנים גדולים ממנו מבחינת גיל. טאונס, יליד ניו ג'רזי, התחיל לבנות לעצמו שם של אחד משחקני התיכונים הטובים בארה"ב ועוד לפני שבחר באיזה אוניברסיטה לשחק, הוא כבר זכה לזימון לנבחרת בוגרת.
נכון, זו לא הייתה נבחרת ארה"ב, אבל העובדה שאימו, ג'קלין קרוז, נולדה ברפובליקה הדומיניקנית, זיכתה אותו בהזדמנות לחוות כדורסל אחר - שוב מול שחקנים מבוגרים ממנו. את הנבחרת הדומיניקנית הדריך אז ג'ון קאליפרי האגדי, מאמן קנטאקי, שגם לקח אותו לאוניברסיטה שלו מאוחר יותר. קאליפרי גידל אולי יותר שחקני NBA מכל מאמן אחר בשני העשורים האחרונים וטאונס, ששיחק לצד דווין בוקר, נבחר שלא במפתיע, במקום הראשון בדראפט של 2015. רגע לפני הדראפט אגב, הוא עשה קפיצה של הרגע האחרון בזכות השיפור במשחק ההגנה, שגרמה לסקאוטים לשים אותו לפני ג'אליל אוקאפור. מינסוטה לא הצטערה לרגע על הבחירה.
טאונס היה דומיננטי באופן כמעט מיידי ונבחר לרוקי השנה ב-2016. באותה עונה גם הפך לזוכה הגבוה והצעיר ביותר ב'סקילס צ'אלנג'' באולסטאר, כשהוא גבר על גארדים ופורוורדים שעל פניו היו מנוסים ומגוונים יותר ממנו. כבר אז, התחלנו להבין שלא מדובר בגבוה רגיל. מי שעבד איתו בשנותיו הראשונות בהן פרץ, היה סם מיצ'ל, שעבד בהתחלה תחת פליפ סונדרס האגדי וידע לזהות את האישיות המיוחדת של הגבוה. מינסוטה בנתה על עתיד מבטיח כשלצדו שני כישרונות צעירים ענקיים כמו זאק לאבין ואנדרו וויגינס. הבעיה הייתה שאחרי תקופה לא קצרה, הסגל הלא מאוזן של הטימברוולבס, הן מבחינת גיל השחקנים המובילים והן מבחינות אחרות, פשוט קרס תחת הלחץ.
"פאק איט, לך תקלע 60"
מאז עברו במינסוטה הרבה מאמנים, הנהלות ושאר ניסויים שונים ומשונים במטרה לבנות סביב טאונס קבוצה מנצחת. מדי פעם נזכרנו בפוטנציאל שטמון בו בזכות מהלכים מעוררי התפעלות ומשחקים גדולים, אבל הזאבים תמיד כשלו ברגעים המכריעים. במערב תחרותי כל כך, כל ניסוי נדון לכישלון. טום תיבודו הגיע, ראיין סונדרס ניסה וכוכבי משנה קפצו מדי פעם כדי לעזור (ריקי רוביו, דרק רוז ואפילו קווין גארנט לפני הפרישה), ולפעמים לקלקל (ג'ימי באטלר). דיבורים על חדר הלבשה לא בריא וחוסר בגרות, תמיד רדפו אחרי טאונס בעקבות כל אחד מהכישלונות הללו.
אבל משהו בו השתנה בשנה האחרונה. הוא פתאום הפך מכוון מטרה יותר מתמיד. "כשאתה מכוון לגדולה, אתה לא מופתע כשדברים גדולים קורים לך", הוא אמר מיד אחרי שנבחר בפעם השלישית ברציפות לאולסטאר. בסוף השבוע של האולסטאר האחרון בקליבלנד, טאונס הרגיש שהוא שייך לעילית של הליגה. למרות שנתנו לו סיכויים נמוכים, הוא זכה בתחרות השלשות והוכיח שוב עד כמה הוא מסוכן ברגע שנותנים לו להתחמם. מאז האולסטאר אגב, מינסוטה לא הפסיקה לנצח ורשמה את המאזן הטוב בליגה לתקופה הנוכחית.
ביום שני האחרון קאט גם שבר את שיא המועדון עם 60 נקודות מול סן אנטוניו, כשברבע השלישי לבד היו לו 32. הוא חדר, הטביע וזרק מרחוק, ובאותן דקות נראה היה שהוא פשוט לא מסוגל להחטיא. בשלב שבו המשחק היה גמור, לטאונס היו 54 נקודות ומאמנים אחרים היו מחליפים אותו. "פאק איט, לך תקלע 60", נשמע המאמן כריס פינץ' אומר לכוכב שלו על הספסל בפסק הזמן האחרון.
פינץ' הוא מאמן מנוסה. אחד שעבר הרבה תפקידים בהרבה קבוצות, ובוודאי ידע שבאותו רגע הוא הרוויח את טאונס. "ידעתי כמה המשחק הזה חשוב ואמרתי למאמן, 'היי, אשחק כמה שצריך. 44 דקות, 48 דקות. לא משנה. העיקר שננצח'. זה היה הלך הרוח איתו הגעתי למשחק הזה". פינץ', שמנהיג תרבות של עבודה קשה ולקיחת אחריות, לא מוותר לטאונס ומן הסתם יש לו חלק בקפיצת המדרגה של הכוכב שלו, שסופסוף גם מנהיג את הקבוצה על המגרש ומחוצה לו.
להתבססות של שחקן צעיר נוסף לצידו, בדמות אנתוני אדוארדס, גם יש חלק בשיפור. אין ספק. "אני מנסה ללמד את אנתוני את כל הסודות ואת כל הדברים הקטנים שאני עברתי ולמדתי מהם. החל מאיך לאכול נכון, איך להתכונן למשחקים, ועד לדיבורים על עניינים מנטליים", גילה. "כיף לחלוק את אור הזרקורים עם מישהו שמוכן להקשיב. בכלל, אם תעבור אחד אחד בקבוצה הזו, תראה שחקנים שמחפשים את טובת הקבוצה ולא את השורה הסטטיסטית של עצמם". אז לחיבור עם אדוארדס יש מן הסתם חלק בקפיצה של טאונס ומינסוטה, אבל היה זה אירוע אחר ששינה את עולמו.
"העולם הפך אותי לאדם קר יותר"
ב-17 לאפריל 2020, עמוק בתוך גל הדלתא, חלתה אמו של קארל בקורונה. "זה הלך והחמיר והפך גרוע מיום ליום, ואף אחד לא ממש ידע מה לעשות", סיפר טאונס. "בתור הבן שלה, ניסיתי לעשות כל מה שיכולתי כדי לתת לה להרגיש בנוח. התחלנו לעבוד כדי למצוא עבורה מקום יותר טוב, וביום שבו היא הייתה אמורה לעבור לבית חולים אחר ולצאת ממכונת ההנשמה, התגלה אצלה קריש בדם. ידענו שמכאן המצב רק הולך להחמיר". ואכן, כמו כל כך הרבה מקרים דומים, המצב הסתבך ברגע הגילוי של קריש הדם.
"כשסיפרו לי מה קורה, טסתי לבית החולים מיד בידיעה שזו הולכת להיות הפעם האחרונה שאני רואה אותה. שמתי עלי את חליפת הבידוד, עם כיסוי מלא. ידעתי שאם מישהו הולך להיפרד ממנה, זה יהיה אני, והתכוננתי לזה עד כמה שיכולתי". טאונס איבד לא פחות משמונה בני משפחה לנגיף הקורונה, כשאמו הייתה הקרובה אליו ביותר. "זה יום ששינה אותי כאדם. לעולם לא אוכל להחזיר לעצמי את אותה תמימות שמאפיינת בחורים צעירים. העולם הפך אותי לאדם קר יותר ברגע שהדבר הכי חשוב לי נלקח ממני". לקאט לקח זמן להתאושש מהמכה וברגע שהעונה הסתיימה, הוא ניסה להתגבר על האובדן דרך עבודה קשה והתרכזות בכדורסל.
אחרי קיץ לא פשוט, כשהוא כבר בן 26 ומנוסה יותר, טאונס חזר לפתיחת העונה הנוכחית במינסוטה עם מטרות חדשות. לקבוצה לקח זמן להתגבש, אבל כעת הזאבים נמצאים במומנטום מצוין, כשהפעם יש להם גם מנהיג על הפרקט ומחוצה לו. "אנחנו נלחמים על הפלייאוף ולא משנה באיזה מקום נסיים, שישי או שביעי, נצטרך להיות במיטבנו", הוא אמר השבוע. "ברגע שאתה בפנים, הכל פתוח ואנחנו יודעים את זה. אנחנו רוצים לעשות רעש בפלייאוף".
כשפרשן NBATV, סם מיצ'ל, אמר לו שהוא נראה שמח יותר מתמיד לאחרונה, טאונס לא שכח לפרגן למי שאימן אותו בתחילת דרכו. "האמת, לא נהניתי מכדורסל הרבה זמן. מאז שאתה אימנת אותי. אני זוכר את השיחות שהיו לנו. עזרת לי להפוך מנער לגבר ותמיד אמרת שאהיה מיוחד, רק אם אצליח להשאיר את הראש על הכתפיים ולעבוד קשה. וצדקת".
מבחינת מינסוטה, עושה רושם שהסבלנות מתחילה להשתלם סופסוף, משום שלא מעט קבוצות היו בוודאי מוותרות על הפרויקט שנקרא קאט ומתחילות מחדש אחרי עוד כישלון בסיבוב הראשון - במידה והקבוצה בכלל הגיעה אליו. "מיד אפשר לראות עד כמה טאונס כשרוני ותצוגות כאלה של 60 נקודות אלה בדיוק הדברים שהוא מסוגל לעשות", סיכם פינץ'. "אבל ברור שיהיו לו גם לילות שבהם הוא ייקח רק שמונה או 10 זריקות. הוא תמיד יעשה את מה שצריך כדי שהקבוצה תנצח. ריבאונדים, נוכחות הגנתית. הוא מגיב מצוין לחברים שלו והם מגיבים אליו".
במשחק שלאחר שיא המועדון, טאונס הסתפק בחצי מנה (30), אבל קלע 16 ברבע האחרון כדי לסגור עניין מול הלייקרס. הספסל של מינסוטה לא הפסיק להטריל את ראסל ווסטברוק, אבל יש מצב שדווקא הגארד המאכזב של הלייקרס, היה זה שסיפק דלק עבור טאונס וחבריו לקראת השלבים המכריעים של העונה. "אף אחד שם לא עשה שום דבר בליגה", אמר ראס. מעניין איך טאונס יגיב לזה בפלייאוף.
בית חולים גולדן סטייט
הקורבן האחרון של הווריירס הוא סטף קרי, שנפצע בקרסול ויחמיץ מספר שבועות. המאמן, סטיב קר, מקווה לקבל את קרי חזרה לפלייאוף, אבל לא חסך ביקורת ממי שפצע אותו וגם ככה סוחב איתו תדמית של שחקן לא הכי נקי - מרקוס סמארט. "לדעתי זה היה מהלך מסוכן", אמר קר וזכה לתגובה מסמארט: "לא מעניין אותי מה אומרים עלי כי אני יודע מי אני ואני לא שחקן מלוכלך". בשורה התחתונה, שלישיית קרי-דריימונד גרין-קליי תומפסון, תצטרך לחכות שוב לאיחוד המחודש שלה. מי שיסבלו מכך יותר מכל, עשויים להיות דווקא השחקנים הצעירים, שעדיין לא חוו ולא התחברו לשלישייה שהיא בעצם הבסיס של הקבוצה. וזו כבר מכה שעלולה לפגוע בסיכויי הווריירס ללכת רחוק בפלייאוף.
דני חוזר לעצמו?
אחרי שלושה משחקים בהם לא קלע אפילו נקודה והחטיא 13 זריקות רצופות מהשדה, הגיע זמן לתיקונים. אבדיה עלה מהספסל בשני המשחקים האחרונים, בהם וושינגטון שוב הפסידה, וקלע 14 מול גולדן סטייט ולא פחות מ-19 מול דנבר. יכול להיות שהדברים ברוח 'הוא יצטרך לעזור לעצמו כדי לצאת מהתקופה הרעה' שאמר מאמנו, ווס אנסלד ג'וניור, עשו את שלהם. אבדיה הפנים ונשאר לעבוד קשה באימונים השבוע, גם אחרי שכולם עזבו את האולם. "הפסיכולוג הכי טוב שלי הוא האולם", הוא אמר ומאוחר יותר הודה שגם הוא בנאדם. שהוא לוקח דברים יותר מדי קשה לפעמים, וכי הוא המבקר הכי גדול של עצמו מחוץ למגרש. על הפרקט הבין אבדיה שהוא חושב יותר מדי והלך לדברים הפשוטים - אלה שהביאו אותו לליגה הטובה בעולם. רק שימשיך ככה.
המאמן הגדול אי פעם?
גרג פופוביץ' ניצח הכי הרבה משחקים בהיסטוריה והעלה שוב את הדיון על המאמן הגדול בכל הזמנים לסדר היום. קואץ' פופ הפך קבוצה משוק קטן, לאלופה גדולה ולמועדון חשוב בליגה. שמו ייחקק לעד לצד גדולים כמו רד אאורבך, פט ריילי ופיל ג'קסון. אבל ריצ'רד ג'פרסון היה זה שהגדיר את מי שהדריך אותו בעבר, בצורה הכי טובה: "פופ הופך את השחקנים שלו לבני אדם יותר מהכל. דרך ארץ חשובה עבורו לא פחות מאשר כדורסל. היינו מגיעים לאימונים והוא היה אומר לנו, 'תראו מה קורה במדינה הזו ובמדינה אחרת'. הוא תמיד היה מקפיד ללמד אותנו דברים שמעבר למה שאנחנו היינו חווים בבועה הזו של הליגה. מבחינתי, זו המורשת שלו. עבור השחקנים שלו, הוא היה ועדיין, הרבה יותר מרק מאמן".
דירוג העוצמה
10. טורונטו (כניסה מחודשת)
הראפטורס חזרו לעשירייה והתקרבו עוד קצת לקליבלנד והמקום השישי במזרח, בזכות חמישה ניצחונות חוץ רצופים - כולל על פיניקס, דנבר ושתי הקבוצות מלוס אנג'לס. סקוטי בארנס העלה את סיכוייו להיבחר לרוקי העונה בזכות עוד שבוע מצוין שלו.
9. מינסוטה (10)
הזאבים במאזן 1:9 מאז האולסטאר והשבוע ניצחו את מיאמי בחוץ, כשטאונס מנצח על המקהלה.
8. פילדלפיה (5)
בשבועיים האחרונים הסיקרס הפסידו למיאמי, דנבר וברוקלין - במה שהיה הופעה מאכזבת במיוחד. המאזן הזה מול "הקבוצות הגדולות", לא מוסיף יותר מדי כבוד לג'ואל אמביד וג'יימס הארדן.
7. דנבר (6)
זה אולי סממן שנמשיך לראות בתקופה הקרובה, אבל מספר הדקות של ניקולה יוקיץ' פחת במשחקים האחרונים, על מנת שלא יגיע שחוק לפלייאוף. זה לא מפריע לג'וקר לשלוט במשחקים, להעמיד ממוצעים מצוינים ולקבוצה שלו להמשיך לנצח, עם קצת יותר מ-30 דקות למשחק מאז האולסטאר וההגעה של דמרקוס קאזינס. מול וושינגטון הספיקו לו אפילו 26 דקות בשביל 29 נקודות ו-13 ריבאונדים.
6. מילווקי (7)
לא מעט שחקנים שהיו פצועים למשך תקופות ארוכות מתחילים לחזור לסגלים לקראת הישורת האחרונה. ברוק לופז הוא אחד מהם, ועכשיו יש לו גם סיוע מצד סרג' איבקה, מה שאומר שהבאקס יוכלו להחזיר אותו לעניינים בצורה איטית כמו שצריך. לופז מאוד חשוב לצורה שבה מילווקי משחקת. הוא מרווח את המגרש עבור יאניס אנטטקומפו, יוצר מצבי קליעה לכולם בזכות הנעת כדור חכמה, וגם מסוגל לשחק עם הגב לסל. וזה עוד לפני שדיברנו על ההגנה שהוא יכול לספק. יאניס אגב, העניק חולצה חתומה לאגדה אחרת של וויסקונסין - ברט פארב. מעניין מי קיבל השראה ממי?
5. דאלאס (8)
'לוקה דה דון' מקבל עזרה גדולה מהחבר החדש, ספנסר דינווידי. פתאום, כשיש עליו שמירה כפולה ולכולם ברור שהכדור האחרון יהיה אצלו, יש לו גם למי למסור. דינווידי קלע שלשת ניצחון מול שתיים מהקבוצות הטובות במזרח (בוסטון וברוקלין), בק טו בק, כשהוא מעלה את המאזן של המאבס ל-2:10 מאז שהצטרף. אה, ומכירים את הקטע הזה מהכדורגל שבו לא חוגגים מול האקסית? תספרו את זה לדינווידי, שחגג את הבאזר ביטר בבארקליס סנטר עם פרצוף של 'קבלו את זה'.
4. מיאמי (2)
ההיט הפסידו גם הם כמה משחקים מול יריבות מהצמרת, אבל אחרי שקיבלו בחזרה את ויקטור אולדיפו והחזירו לעצמם גם את מרקיף מוריס, כן, אותו אחד שלא דרך על הפרקט במשך ארבעה חודשים אחרי קרב המהלומות מול ניקולה יוקיץ', יש למה לצפות.
3. ממפיס (4)
הנה עוד שחקן ששב מפציעה ממושכת. דילן ברוקס חזר והביא איתו הרבה נסיון, ערמומיות ותזזיתיות שתעזור לממפיס בפלייאוף. הוא שמר על סטף בשלבים המכריעים של העונה שעברה, והוכיח שהוא יכול לעשות הרבה צרות ליריבות מבחינה הגנתית. אבל לברוקס יש גם הרבה מה לתרום מבחינה התקפית, במיוחד כשנזכרים בפתיחת העונה הטובה, בה הגריז הסתדרו ללא ג'ה מוראנט.
2. בוסטון (4)
קווין גארנט הזיל דמעה בטקס שבו העלו את הגופיה שלו לתקרת האולם בבוסטון. החברים קיבלו השראה ולמרות שהפסידו באותו משחק מותח לדאלאס, ניצחו מיד לאחר מכן את גולדן סטייט בסן פרנסיסקו, אחרי עוד משחק מצויין של ג'ייסון טייטום.
1. פיניקס (2)
דווין בוקר קיבל הרבה ניסיון כמוביל כדור בתקופה האחרונה, שזה משהו שעוד עשוי לעזור לסאנס בהמשך הדרך, בכל פעם שכריס פול יחסיר דקות (אם בשל פציעה או בשל התאמות). פיניקס בינתיים, ניצחה את כל שלושת משחקיה השבוע - גם אם היריבות לא היו משהו מיוחד.