כדורגל הנשים הישראלי נמצא בעלייה. נכון, לא מדובר בהתקדמות משמעותית ופסגת ההר עדיין רחוקה שנות אור, אבל ניתן להגיד שסוף סוף מדברים על כדורגל הנשים, ואולי הדיבור יגרום לכך שדברים ישתנו הן ברמת הליגה והן ברמת הנבחרת הלאומית.
לרגל יום האישה שחל היום, דיברנו עם חמש ליגיונריות, קורל חזן, קשרית ספליט, אירנה קוזנצוב בלמית פוסטדאם הגרמנית, עדן אביטל הקשרית ההתקפית של סוויו (העיר אנגולם, שעה וחצי נסיעה מבורדו) מהליגה הצרפתית הראשונה ונבחרת ישראל, שי פרל, שהצטרפה לא מזמן מרמת השרון לזאנד הגרמנית ונועה סלימהוגיץ’, שהצטרפה לקבוצת הפאר מילאן.
הן אלו שעתידות לקחת את הנבחרת קדימה, ויכניסו סטנדרטים חדשים ואולי יגדלו להיות כוכבות כדורגל, כאלו שדור העתיד יסתכל עליהן ולא יפחד להגיע לענף שעדיין נתפס היום כענף גברי.
נסבר רגע את האוזן, מה סדר היום שלכן?
קורל חזן: "אנחנו מגיעות למתחם אימונים בשעה 13:00 בצהריים ומתחילות עם המאמן כושר ב-13:30 עם פילאטיס ומתיחות, ממשיכות לשעה בחדר הכושר ומשם עולות למגרש לאימון כדורגל של בין שעתיים לשעתיים וחצי. מסיימות את היום סביבות השעה 17:30-18:00. האימונים מאוד אינטנסיביים אז בין האימונים אנחנו מנסות להתאושש פיזית ולנצל את המנוחה. אנחנו מתאמנות בכל יום וחוות את אותה השגרה, רק יום אחרי המשחק מקבלות יום חופש שלם שבו בדרך כלל ננוח, ניפגש עם חברות ונטפל בדברים שלא הספקנו במהלך השבוע כמו קניות לבית, ניקיונות וכו׳".
קורל חזן (אוקסנה דניסוב)עדן אביטל: ״יש בין 7-8 יחידות אימון בשבוע, משך האימון נע בין שעה וחצי לשעתיים וכמובן הכל תלוי בעומסים ובימי המשחק. כאשר יש שני אימונים ביום אז בין האימונים אוכלת צהריים ומשתדלת לישון שנ״צ ולנוח. בימים חופשיים יותר אנחנו אוהבות להיפגש כמה חברות לטייל בעיר, לשתות קפה, להכין ארוחות ביחד ובעיקר ליצור תקשורת שבעיניי היא חשובה בייחוד כשאני כאן לבדי”.
נועה סלימהוגיץ’: סדר היום שלי מתחיל 8:30, אני מתעוררת אוכלת ארוחת בוקר, מתארגנת ויוצאת למתחם אימונים שהוא מרחק של חמש דקות הליכה מהדירה שלי. פעמיים בשבוע יש לנו אימון כושר בנוסף לאימון הרגיל. אימון רגיל מתמשך שעה ארבעים וחמש, ואימון חדר כושר 40 דקות. יש כל יום אימון חוץ מיום אחרי משחק שהוא יום מנוחה, ובמידה ורוצים לעשות פיזיותרפיה יש אופציה להגיע למתחם אימונים. בימי החופש שלי אני משתדלת לנוח כמה שיותר, ללכת לעיר, ולעשות דברים שבדרך כלל אין לי זמן אליהם״.
אירינה קוזנצוב: "כל יום אני מתחיל אצלי ב-7:30 אני נכנסת למקלחת קפואה של חמש דקות ולאחר מכן עושה מדיטציה ויוגה של 15 דקות. אני מתאמנת כל יום, שלוש פעמים בשבוע, יש לי אימון בוקר בנוסף, שני אימונים בשבוע של כוח בחדר כושר עם הקבוצה וכל יום שלישי יש אימון אישי במגרש עם המאמן שעובד איתי על מה שאני רוצה וצריכה להשתפר בו.
אירנה קוזנצוב (שחר גרוס)אחרי אימון הבוקר אני חוזרת הביתה מכינה ארוחת צהריים נחה קצת ויוצאת לאימון השני. האימון מתחיל ב-14:30 ונגמר ב-16:00. במתקן האימונים שלנו יש ג׳קוזי וסאונה ברמה הכי גבוהה שיש, ככה שאחרי אימונים קשים או משחקים אנחנו מתאוששות כמו שצריך. בימים שאין לי אימון בוקר יש לי שיעור גרמנית עם מורה אישי וגם קורס באינטרנט. בזמן חופשי שלי אני בדרך כלל מתקשרת בשיחות וידאו למשפחה ולחברות שלי, רואה נטפליקס, יוצאת לטייל ולאכול בעיר".
שי פרל: ״הלו״ז בגרמניה עמוס באימונים הסדר יום השבועי שלי הוא בדרך כלל ימי ראשון משחק, יום שני הוא יום התאוששות שכולל שעה אימון ובתוכו אופניים, מתיחות, חיזוקים ועיסויים. מי שרוצה יש לה אופציה ללכת גם באותו יום לבריכה בשביל ג’קוזי/סאונה. ביום שלישי יש שתי יחידות אימון - אחד ב-9:30 בבוקר שכולל חדר כושר, תרגילי מניעת פציעות ועוד כשעה אימון בדשא והאימון השני ב-15:30 בדשא. יום רביעי זה היום החופשי שלנו ובו אני משתדלת לצאת מהשגרה, לטייל וליהנות מהחוויה של לגור בגרמניה. ביום חמישי יש שתי יחידות אימון, אחד ב-9:30 בדשא והשני ב-15:30 גם בדשא, לרוב לפני האימון אחה״צ יש אסיפת וידאו. בימי שישי ושבת יש אימון בוקר אחד ב-9:30 בדשא. בזמן הפנוי בין האימונים אני משתדלת לנוח, לומדת וגם מעבירה את הזמן עם הבנות מהקבוצה”.
שי פרל (אוקסנה דניסוב)מה את חושבת על מצב כדורגל הנשים בארץ?
חזן: “אני חושבת שכדורגל הנשים בארץ כן עשה התקדמות כלשהי ואנחנו נמצאים בעלייה, אבל יש עוד דרך לעבור. כל עוד השחקניות לא טוטאליות לכדורגל וצריכות לעבוד בעבודה נוספת, הכדורגל יישאר במקום או שילך אחורה. לבוא לאימון קבוצה אחרי יום עבודה קשה שהתחיל מוקדם בבוקר זה שובר, ויש לזה יותר סיכון מתועלת. אני חושבת שיש המון שחקניות מוכשרות בארץ, הן רק צריכות מעטפת מקצוענית שתעזור להן לצמוח ולגדול”.
סלימהוגיץ’: “לדעתי מצב כדורגל הנשים בארץ כרגע די תקוע. מצד אחד יש יותר מודעות אליו, אך מצד שני עדיין לא מרגיש שיש את כל האמצעים הנכונים כדי לגרום לכדורגל להתפתח ולקפוץ כמה רמות. להשתפר קצת לא יספיק, צריך שינוי משמעותי כדי להתקרב לרמה של אירופה”.
נועה סלימהוגיץ' (נעם מורנו)פרל: “לכדורגל הנשים בארץ יש עוד לאן לשאוף ולהתפתח, והפוטנציאל לגמרי טמון בו. אין ספק שצריך להשקיע יותר בדור העתיד, בקידום הליגה ובנבחרות ישראל. ההבדל העיקרי בין הארץ לגרמניה הוא התרבות. באירופה וארצות הברית לדוגמה, הכדורגל נשים משודר בטלוויזיה, השחקניות הן מודל לחיקוי והערצה, ולשלוח את הילדה לחוג כדורגל זה חלק מהשגרה. כדורגל נשים נעשה פופולארי בעולם, ואחד החלומות שלי הוא שגם כדורגל הנשים בישראל יתקדם לכיוון הזה”.
קוזנצוב: “אני חושבת שהמצב של הכדורגל בארץ רע, אבל בדברים מסוימים כן נמצא בעלייה. למשל, שיש יותר לגיונריות ככה הכדורגל הישראלי נחשף לעולם יותר, וגם השחקניות מתפתחות ומשתפרות. בנוסף עוד שחקניות צעירות שרואות שזה אפשרי הולכות אחריהן, ויצאו בעתיד גם לשחק מעבר לים".
אביטל: “כרגע אני לא חווה מספיק כדי לפרט לפרטי פרטים, אך מהזווית שלי אני חושבת שיש דברים שחל שיפור מבורך, כמו העובדה שהליגה משודרת. יחד עם זאת זה עוד רחוק שנות אור מהמקום שהיא יכולה וצריכה להיות”.
עדן אביטל (מערכת ONE)מה צריך לעשות כדי לשפר את הענף ולגרום לעוד בנות להגיע לכדורגל?
סלימהוגיץ’: “אני חושבת שכדי לשפר אותו ולאפשר לו להתפתח צריך להתחיל מלמטה. מגיל צעיר להשקיע בילדות צעירות כמו בבנים אם לא יותר. אולי אפילו לשלב בגיל צעיר בין בנים לבנות, כשההבדל הפיזי עוד לא בולט כל כך. מעבר לזה ברור שצריך תנאים יותר טובים: מגרש, אימונים, מתקנים, פיזיותרפיה ועוד המון דברים למעטפת המקצועית”.
אביטל: “לא חסרות דרכים: פיתוח כדורגל נשים במועדונים, חשיפה לספורט בבתי ספר, טלוויזיה, תוכנית סיכום שבועית, גיוס ספונסרים, גביע המדינה בסמוך לגברים עם נשיא המדינה”.
פרל: “היופי בכדורגל נשים הוא שהבנות לא באות לשחק בשביל הכסף, אלא נטו בגלל התשוקה למשחק. ברגע שתהיה יותר חשיפה ויכירו את השחקניות מזוויות שונות, יבינו שיש כאן ספורטאיות מדהימות שלא נותנות לאף אחד לשבור אותן. הכדורגל הוא הכל בשבילן”.
שי פרל (נעם מורנו)חזן: “אם אנחנו רוצות שעוד בנות יגיעו לענף הכדורגל אנחנו קודם כל צריכות להראות שכדאי להן להיות פה, שהן מרוויחות מזה משהו, שזה לא זמני ושזה יכול לתרום להן לטווח הארוך. לדעתי צריך קודם כל להפוך את הליגה למקצוענית, ששחקניות יתפרנסו מהכדורגל, שיהיו טוטאליות למשחק ושיתאפשר להן לבצע יותר מארבע יחידות אימון בשבוע. להוסיף חשיפה וסיקור דרך הרשתות, ולגרום לכל אדם לראות מה זה כדורגל נשים. להיות כדורגלנית מקצוענית זאת העבודה הכי טובה בעולם ואני לא רואה מישהי חובבת כדורגל שתסרב לזה, היא רק צריכה לראות שיש בזה עתיד, שזה קורה בישראל ושהיא לא חייבת לעזוב את הארץ”.
קוזנצוב: “בשביל לשפר את המצב בליגה חייבים להשקיע יותר מבחינת מגרשים, חדרי הלבשה עם תנאים ראויים ומתקנים, עוד מאמנים ישראלים ואפילו גם זרים, יותר תקשורת. לפתוח אקדמיות במועדונים גדולים כמו מכבי חיפה/מכבי תל אביב, להגדיל את כמות השחקניות הצעירות ולהתחיל לעבוד איתן מגיל צעיר יותר. כמו כן חשוב לתת להן את המעטפת הכי טובה שאפשר, בדיוק כמו הבנים”.
איך משפרים את הסטיגמה על הכדורגלנית בישראל?
חזן: “אני חושבת שזה כמעט לא אפשרי לשנות סטיגמות במיוחד בישראל. הישראלים הם אנשים שבדרך כלל יהיו סגורים בדעה של עצמם ולא יפתחו את הראש לשינוי, ככה שאין הרבה מה לעשות בנושא הזה. נצטרך להמשיך בשלנו, לשים את הדיבורים בצד ולהתעסק בעצמנו. מתישהו הם יבינו שהם טועים, לכל אחד זה ייקח זמן אחר אבל בסוף הם יבינו. הכי חשוב זה לא להביא לזה במה”.
קורל חזן (מערכת ONE)קוזנצוב: “לדעתי זה יהיה נהדר אם חברות ספורט וספונסרים ישתפו פעולה עם שחקניות, למשל במקום לפרסם רק כדורגלן עם מדי כדורגל או נעליים של נייק או כל חברה אחרת, אז שתעמוד לידו גם שחקנית וככה זה ימשוך את תשומת הלב של אנשים שאוהבים כדורגל, והם יבואו לצפות במשחקים. צריך לפרסם פוסטרים ופליירים במקומות ציבוריים”.
אביטל: “מי שמכיר אותי יודע שאם יש דבר שאני לא אוהבת זו הסטגימה הזו. בעבר הייתי יכולה להיפגע, היום אני מבינה שאין ביכולתי לחנך אנשים, ואם כך חונכו וכך הם בוחרים להסתכל על העולם זה שלהם. אין בי כעס על כך, יותר אכזבה שזו הדרך של חלק מהאנשים. תמיד נוצר איזשהו שיח בינם לביני, והם רואים את התגובה וצורת ההתבטאות שלי. בחלק מן המקרים אני פוקחת את עיניהם, ויש את אלה שתמיד העיניים שלהם סגורות וזה גם בסדר”.
פרל: “כיצד לשפר? בעיניי זה פשוט לחשוף את הענף עוד ועוד וכמה שיותר. הכי קל להגיד ‘זה לא מעניין אף אחד’, אבל זה לא טיעון שמשכנע אותי. נהפוך הוא, לא רק שזה מעניין הרבה אנשים, אלא אנשים שמעולם לא שמעו על כך הולכים להתאהב”.
שי פרל (אוקסנה דניסוב)סלימהוגיץ’: “אני חושבת שכל הסטיגמות על כדורגל נשים כבר ידועות, וכל פעם ששואלים אותי את זה אני באמת עונה שזה פשוט לא מעניין. יש את העניין שכדורגל זה לבנים, שטויות. שבנות לא יודעות לשחק כדורגל, שטויות. שכל הבנות שמשחקות כדורגל נראות כמו בנים, שטויות. אז פשוט לא מעניין ולא צריך להתייחס לזה. אם את טובה במה שאת עושה אין סיבה להפסיק, אלה רק לרצות להיות הטובה ביותר”.
כשכדורגלן יוצא לאירופה הוא מקבל סיקור נרחב, לרוב הוא גם משודר. אתכן כמעט ולא משדרים, איך אתן מרגישות בנוגע לזה?
סלימהוגיץ’: “אני בטוחה שאם כדורגלן ישראלי היה מגיע למילאן הכותרות היו הרבה יותר גדולות, אבל אני מעריכה את מה שקיבלתי. התגובות היו מדהימות, גם אם זה לא כמו שגבר היה מקבל, זה לא מה שאני מסתכלת עליו. התרגשתי מכל האהבה שקיבלתי אז לא ישבתי וספרתי כמה כתבות היו, לגמרי הערכתי את התגובות שהיו”.
חזן: “זה מעציב אותי מאוד שהלגיונר מקבל יותר חשיפה ודיווח מאשר הלגיונרית. שנינו עזבנו את הבית בגיל צעיר, שנינו עוסקים בכדורגל, שנינו מתנהלים במדינה זרה, אז איפה השוני? זה גם עוד חלק בפאזל של למה מצב כדורגל הנשים בישראל נשאר במקום. הסיקור והחשיפה הם מאוד משמעותיים כדי להראות כלפי חוץ שיש כדורגל נשים בארץ, וזה כדורגל טוב עם שחקניות שמשחקות מחוץ לגבולות ישראל. בנוסף זה ידרבן את הדור הצעיר ויגרום לילדות להתחיל לעסוק בענף”.
קוזנצוב: “הייתי שמחה כמובן שהיו עוקבים אחרי הלגיונריות יותר ומשדרים משחקים שלהן בארץ. זה טיפה מעצבן אותי שזה לא קורה, אבל בתכלס אני מרוכזת בקריירה שלי כרגע, וקודם כל רוצה להוכיח ששחקנית ישראלית יכולה להיות משמעותית בקבוצה גדולה באירופה”.
אירנה קוזנצוב (מערכת ONE)אביטל: “אני מאושרת בשבילם שהם זוכים לשידורים ולסיקור, זה לא פשוט להיות לבד במדינה זרה וזו אופציה נהדרת לקרב אלייך עוד אנשים, ולתת להם להיות חלק מהמסע שלך. ברוך השם זכיתי למשפחה קסומה מאין כמותה, ולחברות וחברים שלא נותנים למרחק להשפיע: עוקבים, מתעניינים ומרגשים אותי כל פעם מחדש. זו הזדמנות נהדרת עבורי להודות להם על כך”.
פרל: “אני לא רואה הבדל בין כדורגלן ישראלי לכדורגלנית ישראלית, ולכן התחושה לא פשוטה ובעיקר מתסכלת. יש כיום מעל לעשר לגיונריות ישראליות ברחבי העולם, שעושות חיל ומייצגות אותנו בכבוד. אני רוצה לקוות שאנחנו חלק מהשינוי, ושיום אחד נקבל חשיפה גדולה יותר בשביל שלילדות צעירות יהיה לאן לשאוף”.
נסיים באופטימיות, בכל זאת יום האישה, מה החלום הגדול שלכן?
אביטל: “קודם כל ברמה האישית, אני מחוייבת לשדרג את עצמי בכל פרמטר, לעבוד על הדברים הפחות טובים ולהעצים את הדברים הטובים יותר. להיות שחקנית משמעותית באירופה, ואני הכי הכי מקווה שאצליח להוביל את הנבחרת לטורניר גדול ביום מן הימים”.
עדן אביטל (אחמד מוררה)חזן: “החלום הכי גדול שלי הוא לשחק במנצ’סטר סיטי ולהיות אחת החלוצות הטובות בעולם”.
סלימהוגיץ’: “החלום העיקרי שלי כרגע הוא להיות השחקנית הכי טובה שאני יכולה להיות, אני רוצה להשתפר ולהגיע לטופ העולמי. החלום הבא הוא להגיע לליגת האלופות. כמובן שיש עוד המון חלומות קטנים וגדולים בדרך, אבל זאת נקודה שהייתי רוצה לעבור בקריירה שלי”.
קוזנצוב: “החלום הכי גדול שלי זה להגיע לגמר הצ׳מפיונס ליג, שהמועדונים הכי גדולים באירופה ירצו שאשחק אצלם ולהיות ברשימה של שחקניות הגנה הכי טובות בעולם. כמו כן כמובן לעבור שלבים עם הנבחרת ולנצח נבחרות גדולות”.