הפועל ת"א ביקשה לדחות את עונש הרדיוס וסורבה

הפועל תל אביב הגישה היום (ראשון) להתאחדות לכדורגל בקשה לעיכוב ביצוע על עונש הרדיוס עם קהל, שהוטל על הקבוצה לקראת מחזור הסיום של העונה הסדירה, אך היא סורבה לכך ובהנהלת הקבוצה יבדקו אפשרות לערער.

למעשה, בהפועל ת”א שברו את הראש במהלך השבוע האחרון כדי למצוא פתרונות אפשריים ואף פנו למנהלת הליגות שפרסמה היום את שעות משחקי המחזור האחרון ובכך הראתה את הבעייתיות הגדולה במציאת אצטדיון מתאים שיוכל לשמש כחלופי. לאחר שהבינו האדומים כי אין באפשרותם פתרון יעיל, החליטו במועדון להגיש עיכוב ביצוע על העונש, אך כאמור נדחו.

במועדון נענו בשלילה לארח בטרנר בגלל עבודות בגג, כאשר אצטדיון המושבה שלמה ביטוח צפוי לארח באותה השעה את מכבי פתח תקווה נגד בני סכנין, בעוד אצטדיון הי"א לא עומד בקריטריונים ואצטדיון נתניה לא על הפרק גם בגלל משחקה של הפועל חדרה ובלי קשר זה אצטדיונה הביתי של מכבי נתניה. כמו כן, אצטדיון טדי ואצטדיון סמי עופר נותרו האופציות הריאליות וגם שעת המשחקים בשעה 19:00 תקשה על אוהדי הקבוצה שומרי השבת להגיע בזמן לירושלים או לחיפה.

שחקני הפועל ת"א (רדאד ג'בארה)

לשון ההחלטה

בהחלטת בית הדין, עליה חתום הדיין ישראל שמעוני, נכתב: “ביום 27.2.22 הורשעה הנאשמת בעבירות של פגיעה ע"י אוהדים, התפרעות אוהדים והתנהגות בלתי הולמת של אוהדים במשחק הדרבי מיום 12.2.22 ונוסף לעונש קנס בפועל ואיסור משחקים בפני קהל למשחק אחד ע"ת לשנה, הושת על הקבוצה עונש של איסור עריכת משחקים במגרשה הביתי רדיוס של 30 ק"מ למשחק אחד. הקבוצה לא ערערה על ההרשעה או על העונשים, אך היום הגישה לביה"ד המשמעתי בקשה כי עונש הרדיוס ירוצה לא במשחק הליגה הקרוב נגד מכבי נתניה, הקבוע ל-12.3 אלא במשחק הבית שלאחריו. בפתח דבריי אציין כי לא ברורה האכסניה בה מוגשת הבקשה דנן, שהרי בי"ד זה קם מכיסאו בעניינה של הנאשמת וממילא אין הוא בגדר ערכאת ערעור על עצמו. די בכך, בהעדר סמכות, לדחות הבקשה”.

“למעלה מהצורך אוסיף כי גם לגופם של דברים אין אני מוצא בסיס לקבל את הבקשה הנדונה: תקנה 24(א) לתקנון המשמעת קובע: ‘....במידה ויוטל על קבוצה עונש של איסור עריכת משחקים במגרש ביתי ו/או איסור עריכת משחקים בפני קהל, יחול העונש במשחק הביתי הראשון שיתקיים לאחר המשחק הרשמי הקרוב שלאחר יום מתן החלטת ביה"ד המשמעתי או בחלוף 6 ימים ממועד מתן החלטת בית הדין המשמעתי - המוקדם מביניהם’. משמע, המועד בו נדרשת הנאשמת לרצות כאן את עונשה הוא המועד התקנוני, ועליה להציג טעמים מיוחדים לחרוג מכך”.

“באשר קושי במציאת מגרש חלופי הינו נימוק מרכזי בבקשה ראוי לציין כי תקנון המשמעת קובע בתקנה 22(ו)(2)(א) לעניין ריצוי עונשי רדיוס כי: ‘לא מצאה הקבוצה הביתית מגרש כאמור לעיל, תהיה ועדת הליגה והגביע מוסמכת לקבוע לפי שיקול דעתה הבלעדי, מגרש חלופי ללא ההגבלות הקבועות בס"ק (1א)(ב) דלעיל’. הנאשמת בבקשתה אינה מלמדת כי מיצתה כלל דרך זו של פנייה לוועדת הליגה והגביע, ואם לא מיצתה זכויותיה ‘בדרך המלך’ להתגבר על קושי זה של מציאת מגרש, אין מקום כי ביה"ד ישמש נתיב עוקף לוועדת הליגה והגביע”.

הדיין ישראל שמעוני (איציק בלניצקי)

“זאת ועוד, תוכן בקשתה של הנאשמת מלמד כי אפילו היא לשם דוגמה מצאה באצטדיון סמי עופר בחיפה חלופה לאירוח המשחק, אולם החלופה יקרה לה. לאמור, קיימת לפחות אפשרות אחת לקיום העונש במועדו אלא שאין הוא עומד בציפיות התקציב של הנאשמת. לעניין זה אומר כי אם נמצא אצטדיון אחד ספק ניכר בעיני אם בכל רחבי הארץ אין מגרשים נוספים היכולים לשמש לריצוי העונש (האצטדיונים "טדי" ו"טרנר" אינם החלופות היחידות). נקודה זו ממחישה בדיוק מדוע פנייה לו ועדת ליגה וגביע הייתה הדרך הראויה להתמודד עם הבעיה לה טוענת הנאשמת. יתר על כן, אין ביה"ד מקבל את העמדה הא-פריורית העומדת מאחרי הנימוק של יוקר החלופה כנימוק ראוי, שכן מאחורי טענתה זו של הנאשמת מסתתרת העמדה הבלתי סבירה בדבר זכותה לכאורה לרצות את העונש אך ורק כאשר ריצוי העונש עומד במסגרות הנוחות שלה. לא זאת הגדרת ענישה”.

“כפי שקנסות, סגירת יציעים או משחקים ללא קהל כרוכים בחסרון כיס מבלי שיהיה בכך למנוע שימוש בהם כך גם עונש הרדיוס, ואם סברה הנאשמת כי המשמעות הכספית כאן חמורה מידי המקום להלין היה על כך ביה"ד העליון במסגרת ערעור. דברים אלה טובים ויפים גם באשר לטענות הנאשמת כי ריצוי העונש יגרור עשרות אלפי אוהדים לכתת רגליהם למגרש מרוחק. לכל עונש נלווית לפחות אי נוחות אחת ולעיתים אף יותר מאחת ובמהותו עונש הרדיוס כרוך ומופנה בראש ובראשונה לאי נוחות לקהל הקבוצה כחלק מהרציונל של ענישה בעבירות של התנהגות אוהדים. מכאן כי גם טעם זה אינו ראוי לקבל את הבקשה דנן. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה”.