"המבול שהפסיק את המבול". זו הייתה הכותרת בעיתון למחרת. ידיעה חדשותית קטנה על משחק קטן בין הפועל רמת גן למכבי עכו בליגה הארצית, שהייתה אז הליגה השנייה בטיבה. הידיעה דיווחה על מה שקרה באצטדיון המכתש המיתולוגי, עם משחק שהופסק על ידי השופט דני קורן בדקה ה-79 בגלל גשם כבד, אבל הידיעה הזו לא באמת סיפרה על הדרמה שהתחוללה מסביב.
זה היה בחורף של 1991/92. המשחק יצא לדרכו בדיוק כשהשמש יצאה מבין העננים, כך על פי הדיווח, אבל ההמשך היה שונה לחלוטין. עכו הגיעה למכתש אחרי שפתחה טוב את העונה, אבל הפועל רמת גן הייתה ביום מושלם של כדורגל וקיוותה להידבק לצמרת, בליגה בה שיחקו גם בית"ר ירושלים, הפועל חיפה ושמשון תל אביב. להפועל רמת גן היו שחקנים צעירים ואיכותיים כמו השוער איציק קורנפיין, הבלם ישראל כהן והחלוץ רונן חרזי.
דווקא בני דמתי הבקיע את השער הראשון במשחק והעלה את עכו ליתרון 0:1 בדקה ה-17, אבל מורדי ועקנין השווה בצד השני בחלוף דקה. חלפו עוד שלוש דקות, והוא גם הפציץ לחיבורים וקבע 1:2. בדקה ה-34 זה היה כבר 1:3, בפתיחת המחצית השנייה האורדונים עלו ל-1:4, אבל ככל שחלפו הדקות הגיעו עוד ועוד עננים מאיימים. הטפטוף התגבר והפך לגשם, רמת גן עלתה ל-1:5 משער של רונן חרזי בדקה ה-73, ואז כבר החל המבול. רונן חרזי חמק בין הטיפות ועשה 1:6 בדקה ה-78. "ואז השמיים החלו לבכות על עכו, ודני קורן ריחם עליהם ושלח את כולם הביתה", כך נכתב בעיתון.
רונן חרזי (נעם מורנו)דני קורן היה שופט צעיר יחסית באותם ימים. עוד לא בן 35. הפסקת משחק שלו בדקות הסיום הובילה באותם ימים למשחק חוזר. בהפועל רמת גן זעמו על ההחלטה שלקח, כמה דקות לפני הדקה ה-90, כי במשחק החוזר התוצאה הייתה 0:0 מאכזב שהרס את כל העונה של האדומים. הם לא הצליחו לשחזר את אותה היכולת מאותו היום הקודר במכתש. עברו 30 שנה מאז ומאחורי המשחק הזה עדיין עומד לו אחד מהסכסוכים העתיקים בכדורגל הישראלי. וסולחה עדיין לא נעשתה.
המאמן של הפועל רמת גן באותם ימים היה משה מאירי. "זה כואב לי עד היום", אמר מאירי. "ברגע שדני קורן החליט לשרוק ולהפסיק את המשחק, הלכתי אליו ושאלתי אותו 'מה אתה עושה? יש רק עוד עשר דקות לסיום, תן לשחק'. הוא אמר לי 'אני כבר ממשיך את המשחק'. נכנסתי לחדר ההלבשה ואמרתי לשחקנים שלי לא ללכת הביתה כי תכף ממשיכים, אבל הוא בכלל לא יצא החוצה. שרק והלך".
משה מאירי (מערכת ONE)מאירי התאכזב מדני קורן ועד היום השניים לא מדברים. אומנם שניהם גרים בפתח תקווה, שניהם מכירים את אותם האנשים ושניהם נפגשים אפילו באירועים, אבל מאז אותו המשחק המאמן בדימוס והשופט בדימוס לא החליפו מילה. "אין לי מה לדבר איתו", מאירי מכריז בנחרצות.
בחלוף השנים, כך מתברר, הכעס שלו הוא לא על ההחלטה לשרוק על הפסקת המשחק ולא לחדשו, אלא על ההתנהלות של השופט לאחר מכן. "אחרי המשחק שמעתי אותו מתראיין על זה ברדיו ואומר 'מאירי אמר שאני צודק'. מעולם לא אמרתי דבר כזה. ההחלטה שלו גמרה אותנו, הוציאה אותנו מריכוז. היינו יכולים להיות גבוה בצמרת, זה היה משחק שבו השחקנים שלי נתנו הצגה על הדשא בזמן שעכו גם היו בצמרת. היינו בתקופה טובה מאוד והכול נהרס. הפועל רמת גן כבר לא הייתה אותה הקבוצה לאחר מכן", ציין המאמן.
דני קורן (רדאד ג'בארה)דני קורן החליט שלא להגיב או להסביר את הצד שלו. זכותו. "הוא התנצל על זה כמה פעמים. אני גם לא מאמין שהוא באמת רצה להפסיק את המשחק הזה", אמר החלוץ רונן חרזי. "לזכותו ייאמר שהיה גשם חזק. התחיל מבול שחבל על הזמן, אבל בסדר, היינו מתפלשים בבוץ עוד כמה דקות וזהו. במילא כבר לא היה ערך ספורטיבי כי הובלנו 1:6 ובמילא הוא היה שורק אחרי כמה דקות לסיום, אז בשביל מה היה צריך להפסיק את המשחק עשר דקות לסיום? ממתי מפסיקים משחק בדקה כזאת? אם היינו ממשיכים, מישהו בעכו היה אומר משהו? איך שהוא שרק להפסקת המשחק, כל שחקני עכו ברחו מהמגרש ועלו לאוטובוס. כשהבנתי שהם הלכו, ידעתי שיהיה משחק חוזר ונתתי בעיטה באיזה כיסא מרוב עצבים בזמן שהייתי יחף. במשך שבוע ימים הרגל שלי כאבה. במשחק החוזר היה 0:0, לא הצלחתי לבעוט לרשת".
"לא ברחנו", טען בני דמתי, אחיו של גידי, ששיחק בעכו. "התחיל גשם זלעפות ובתוך חמש דקות כל המגרש הפך לבריכת שחייה. נשארו כמה דקות לסיום, השופט הוריד אותנו מהמגרש, היינו במקלחות במשך כמה דקות וחיכינו לשופט. הוא ראה שאין טעם לחדש את המשחק כי לא ראו את הדשא מרוב מים. אמרו לו ברמת גן 'תשרוק לסיום, מה אתה מפוצץ משחק ב-1:6', אבל הוא אמר 'אני לא יכול לשרוק לסיום כי יש עוד כמה דקות לשחק'. ברגע הזה, הבנו שהמשחק פוצץ. ושוב, לא ברחנו. חיכינו להנחיות מהשופט, הבנו שלא מחדשים את המשחק והלכנו. אי אפשר ללכת סתם ככה".
רונן חרזי (אורן בן חקון)בני דמתי חזר למכתש כמה ימים לאחר מכן כדי להופעה חוזרת, ושם הוא לא הצליח להבקיע שוב. "לקחו לי גול שנפסל בגלל שהמשחק פוצץ, זה לא פחות מכעיס", הוא אמר בצחוק. "במשחק החוזר סיימנו ב-0:0 כי המאמן שלנו הסיק מסקנות ועשה שינויים בהרכב כדי שלא נחטוף עוד פעם שישה שערים. כמי שראה את הכול מהצד, זה דבר שלא יכול לקרות. לדעתי המשחק הופסק שלוש או ארבע דקות לסיום וזה היה הזוי, אבל גם השופט צדק כי באמת שאי אפשר היה לשחק. מה הם ציפו, שנשחה במים ארבע דקות? אי אפשר היה לשחק".
השוער של עכו, אריק שמואלי, נזכר במה שאירע: "המגרש היה גרוע וירד עלינו גשם לאורך כל המשחק, כך שלדעתי השופט היה יכול לעצור גם במצב של 1:4 ולשרוק לסיום. למזלי, במחצית השנייה עמדתי בשער שמאחוריו הייתה במרחק כמה מטרים דלת יציאה החוצה ומעליה היה גגון, כך שבכל פעם שהקבוצה שלי עלתה להתקפה הלכתי לעמוד מתחת לגגון הזה כדי לא להירטב. זה היה גשם נורא. איך שהוא שרק, לקחנו את התיקים מחדר ההלבשה והלכנו הביתה. לדעתי היה אפשר להפסיק את המשחק עוד הרבה לפני וגם לא היה קורה שום דבר אם דני קורן היה שורק לסיום, לאף אחד לא היה אכפת במזג האוויר הזה".
השוער איציק קורנפיין, שעמד בשערה של הפועל רמת גן באותם ימים, ידע מבול או שניים בחייו. באותו המשחק הוא היה השחקן היחיד שעמד על המגרש ללא תזוזה וללא מחסה. "היה מבול והיו שלוליות, אבל לא הייתה סכנת חיים", סיפר קורנפיין. "לדעתי זה היה באזור הדקה ה-85 כשהשופט שרק להפסקת המשחק. לא הייתה שום הצדקה לעצור, היה אפשר למשוך עוד כמה דקות ולשרוק לסיום, כי המשחק כבר היה גמור. אם זה היה בדקה ה-40 או ה-60, הייתי מבין למה נעצר המשחק, אבל כשנשארו רק עוד כמה דקות? לא פלא שזוכרים את זה עד היום, הרי איפה עוד היה מקרה כזה בעולם ששופט שהפסיק משחק כזה בדקות האחרונות ובתוצאה כזאת? אומנם אני חשבתי שלא נעלה ליגה בכל מקרה, אבל עונה אחת לאחר מכן הפועל רמת גן ירדה לליגה השלישית וזו הייתה צלקת למועדון הזה".
איציק קורנפיין (אורן בן חקון)לדברי רונן חרזי, שנלקחו ממנו השערים שהבקיע במשחק, מדובר בטראומה. "המשחק הזה הוא נכס צאן ברזל לכל אורדון באשר הוא", הוסיף החלוץ. "במשחק הזה נגד עכו הכול התחבר לנו, חוץ מההחלטה לעצור לנו את המשחק. ניצחון גדול כזה במשחק הצמרת הזה היה נותן לנו דחיפה אדירה קדימה לעבר עליית ליגה, מה שלא קרה בסופו של דבר. האוהדים נשארו בליגה השנייה בגלל המשחק הזה, כי מאז הכל נהרס והתחלנו להתדרדר בטבלה. זה הכעיס אותנו כי הייתה לנו קבוצה טובה. עונה קודם לכן לא עלינו ליגה בגלל מלחמת המפרץ וכל הבלגן שהיא עשתה ברמת גן. אחרי העונה הזאת, בקיץ החלטתי לעזוב. מהטראומה עברתי לבית"ר ירושלים שעלתה ליגה".
דמתי, ששיחק בזמנו בעכו כאמור, יכול להבין מדוע מדברים על המשחק הזה עד עצם היום הזה. משחק זניח כביכול, אבל משחק שנלקחה בו החלטת שיפוט שגרמה להרבה הדים ולסכסוך אישי שעד היום לא הגיע לסיומו. "אני יכול להבין למה בהפועל רמת גן זוכרים את המשחק הזה", סיכם דמתי. "לא משנה מה היה, בסוף הכול שטויות. היו משחקים גדולים בליגה השנייה עם שחקנים גדולים ולא היה אכפת לי לשחק נגדם שוב. לדעתי השחקנים של פעם היו הרבה יותר טובים מהשחקנים שיש כיום. אין כישרונות כאלה. בליגה השנייה שיחקו כוכבים ושחקנים איכותיים שאין כיום אפילו בליגת העל. כל משחק היה חוויה".
יש עתיד: הדור הבא של הפועל באר שבע