"אני אוקראיני! שלום לאוקראינה! תעצרו את המלחמה!", כתב אתמול (חמישי) יארוסלאב רקיצקי באינסטגרם. היה זה הפוסט הראשון בחייו באוקראינית, כי את כל התמונות הקודמות ליווה הבלם תמיד בכיתובים ברוסית. בערב, הוא ישב על ספסל זניט שהתארחה אצל בטיס במשחק הגומלין בליגה האירופית, והעיתונאים התקשו להבין אם החלטת המאמן, סרגיי סמאק, הייתה מקצועית לאור חולשתו במשחק הראשון, פוליטית בהוראה מגבוה, או אולי פסיכולוגית כי הכוכב פשוט לא הצליח להתרכז בכדורגל לאור המצב המורכב אליו נקלע. אי אפשר לקנא בו – הבוס שלו הכריז מלחמה על המולדת שלו. לפי דיווחים לא רשמיים, רקיצקי התיר את חוזהו בשעות האחרונות.
סיפורו האישי של רקיצקי מדגיש את המורכבות הגדולה של הסכסוך שהפך אתמול לטרגדיה אחרי שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שלח את צבאו לתקוף את אוקראינה. התסריט הזה הזוי ואבסורדי מבחינת שני העמים, כי עבור רבים מהאנשים משני עברי הגבול אין הבדל מהותי בין המדינות. הן היו חלק ברית המועצות במשך עשורים, ובתקופה זו לא היה גבול מעשי בין הרפובליקות. התפרקות האימפריה הסובייטית הותירה רוסים רבים מאוד על אדמת אוקראינה ואוקראינים רבים מאוד על אדמת רוסיה. הם לא העלו בדעתם שיצטרכו אי פעם לבחור צד בקרבות עקובים מדם.
כשרון ענק באקדמיה של שחטאר
רקיצקי נולד ב-1989, זמן קצר לפני נפילת ברית המועצות, במזרח אוקראינה. משפחתו דוברת רוסית ואחרי שהוריו התגרשו בשנות ה-90', עבר אביו להתגורר בסנט פטרסבורג והקים שם משפחה חדשה. יארוסלב נהג לבקר אצלו בתדירות גבוהה ורוסיה הייתה בית שני עבורו. הבית הראשון היה דונייצק, שם התקבל לאקדמיה של שחטאר כשהיה בן 13 והפך בהדרגה לאחד השחקנים הבולטים ביותר בדורו.
אוהדי שחטאר אהבו מאוד את השחקן המקומי שלהם שהפגין שלל כישורים מגוונים – בלם פיזי, אלגנטי, חכם, בעל רגל שמאל פנטסטית עם מסירות מדויקות לכל טווח ובעיטות אדירות ממרחק, אשף הכדורים החופשיים. רקיצקי מעולם לא היה מהיר במיוחד, אבל פיצה על כך במיקום נכון וקריאת משחק מצוינת. החל מ-2009 הפך לבאנקר בהרכב אצל המאמן, מירצ'ה לוצ'סקו. הרומני בנה את הסגל על עקרון פשוט – ברזילאים בקישור ובהתקפה, אוקראינים שומרים על ההגנה. רקיצקי הפך לעוגן בקבוצה שלקחה אליפות אחרי אליפות, והדרך לנבחרת הייתה סלולה. ביורו 2012 הביתי, היה לו משחק מצוין נגד אנגליה, והיו דיווחים על עניין שגילו בו קבוצות פאר מהליגות הבכירות.
הבלם נותר נאמן לשחטאר כי הרגיש נוח בקבוצתו האהובה ובעירו, אבל ב-2014 חל שינוי קיצוני כאשר האזור נכנס למצב מלחמה. בדלנים בתמיכת רוסיה הכריזו על עצמאות בחלק מחבל דונייצק, הקרבות החלו ושחטאר נאלצה לעזוב את העיר ואת האצטדיון החדיש שלה, ולברוח למקום מבטחים בקייב. כל החיים התהפכו, רוסיה הפכה לאויב והגאווה הלאומית באוקראינה התעצמה.
ברקים בדונבאס ארנה בדונייצק (יוסי ציפקיס)
סירב לשיר את ההמנון
סירובו של רקיצקי להתבטא כלל בסוגיות פוליטיות החלה לעצבן אוהדים מסוימים, וסירובו לשיר את ההמנון לפני משחקי הנבחרת קומם נגדו חלקים מהעם. "אישתי שרה במקומי", הוא הגיב כאשר נדרש בפעם המי יודע כמה לסוגיה, והיא באמת זמרת ידועה, אבל רבים לא אהבו את הבדיחה. כבחור מופנם ועקשן, הוא התבצר בעמדתו מבלי להסביר אותה, והגישה כלפיו הפכה לשלילית. "70 אחוזים מהשחקנים לא שרו את ההמנון, אבל עד 2014 לאף אחד לא היה אכפת", אמר על כך שוער שחטאר, אנדריי פיאטוב, שניסה להגן על חברו.
מאחד השחקנים הנערצים במדינה, הוא הפך ל"סוכן רוסי שתומך בבדלנים", על אף שמעולם לא הביעה תמיכה כזו. שריקות הבוז נגדו היו דבר שבשגרה, ובמקביל נחלשה הליגה האוקראינית בעקבות פשיטת רגל של מספר מועדוני צמרת ועזיבת זרים רבים. כשנוא קהל שנאלץ לגור הרחק מהבית, רקיצקי כבר לא ממש רצה להישאר בשחטאר וחיפש אלטרנטיבה ראויה. זניט סנט פטרסבורג הגישה לו אותה בינואר 2019.
אנדריי פיאטוב, יצא להגנו (רויטרס)
חתם בזניט – ומיד נזרק מהנבחרת
אז רקיצקי לקח את הצ'אנס הזה וקיבל חוזה מצוין מבחינה כלכלית ל-3.5 שנים בקבוצה גדולה יותר, בליגה איכותית יותר. המעבר לסנט פטרסבורג אף אפשר לו לגור ליד אביו, והשיקול הזה נלקח בחשבון. הייתה רק בעיה "קטנה" אחת – המועדון נמצא בבעלות הקונצרן הממשלתי גזפרום, כלומר משמש למעשה כלי בידיים של פוטין. מבחינת האוקראינים, מדובר בישות עוינת ובחירתו של ראקיצקי להצטרף אליה התפרשה על ידי רבים כבגידה של ממש. זה לא התבטא רק בקללות בוטות מאוד ברשתות החברתיות ובהתעצמות השנאה כלפיו, אלא גם בפעולות נחרצות מצד הדרג הפוליטי – רקיצקי נופה מיידית מסגל הנבחרת ושמו אף הוסר מאתר ההתאחדות.
"אני ספורטאי ולא מתעסק בפוליטיקה, אבל ידעתי לקראת מה אני הולך. הבנתי שזה עלול להוביל לענישה באוקראינה, אבל אני חושב שעשיתי את הצעד הנכון. אני בכל זאת מקווה שבחירת הסגל נעשית על ידי המאמן, אנדריי שבצ'נקו, ולא על ידי פקידים כלשהם. נחיה ונראה. אולי הם יזמנו אותי בכל זאת", הוא אמר בראיון לתקשורת הרוסית זמן קצר אחרי החתימה. הזימון לא הגיע, כמובן. באוקראינה העדיפו למחוק אותו מהתודעה ובשלהי 2019 בחר רקיצקי עצמו להכריז על פרישה מהנבחרת על מנת להסיר את הסוגיה האומללה הזו מסדר היום.
אנדריי שבצ'נקו (רויטרס)אנשים לא מסוגלים לבחור צד אחד
כדי להבין את עוצמת השינוי, כדאי להזכיר כי הבלם הצטרף בזניט ל"בוגד" נוסף, עוזר המאמן, אנטולי טימושצ'וק. פעם, כאשר היחסים בין המדינות היו תקינים וקרובים, חגגו האוקראינים בשמחה את מעברו של כוכב שחטאר לזניט ב-2007 ואת זכייתו בגביע אופ"א עם הקבוצה ב-2008. בהמשך הוא התקדם לבאיירן מינכן, ענד את סרט הקפטן הלאומי ביורו 2012 ואז חזר לזניט. הכל היה בסדר עד 2014, אבל בחירתו להמשיך את הקריירה בסנט פטרסבורג כעוזר אחרי שתלה את הנעליים, כבר לא התקבלה בעין יפה באוקראינה.
יארוסלב ראקיצקי חוגג עם שחקני זניט (רויטרס)זאת ועוד – המאמן שביקש מרקיצקי להגיע לזניט הוא סרגיי סמאק. מי שלא מכיר את הדקויות, יודע שהוא היה כוכב צסק"א מוסקבה, רובין קאזאן וזניט, והצעיד את נבחרת רוסיה לחצי גמר יורו 2008 כקפטן. מבחינת העולם, הוא רוסי לכל דבר, וגם ברוסיה לא מתעמקים בשורשיו, אבל סמאק הוא יליד אוקראינה והוריו עדיין גרים במדינה. הדוגמא הזו מדגישה את העובדה שלא ניתן לסווג אנשים – רבים מאוד, כמו סמאק, הם רוסים ואוקראינים במקביל. הם לא רוצים ולא יכולים לבחור זהות יחידה.
סרגיי סמאק (רויטרס)גם רקיצקי לא רצה לבחור זהות יחידה. "הרוסים והאוקראינים אחים", הוא כתב באינסטגרם, וקיבל בתגובה אינספור קללות. "אני בז לו", אמר איש התקשורת האוקראיני דמיטרי גורדון. אז הבלם הפסיק להתייחס למהומה, התרכז בזניט, זכה איתה ב-3 אליפויות רצופות וקיבע את מעמדו כאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה הרוסית. רק אחרי אליפות אירופה בקיץ האחרון, הוא נפתח קצת בראיון חריג.
יארוסלאב רקיצקי מול קארים בנזמה (רויטרס)אוהב את אוקראינה, מקבל משכורת מגזפרום
"בתוך תוכי, ציפיתי שיקראו לי, אבל ההתאחדות והמאמן החליטו אחרת. זה כואב. אני רואה את החברים משחקים ומשתוקק להצטרף אליהם. אז נכון, לא שרתי את ההמנון, אבל היו לכך סיבות אובייקטיביות, וזה לא אומר שאני לא פטריוט. אני אוהב את אוקראינה, ותמיד נתתי את כולי כאשר ייצגתי אותה. יש אנשים שהמציאו עלי סיפורים, אבל אני מצפצף עליהם", אמר הבלם.
מצד שני, במצב הפוליטי שנוצר ברור לגמרי מדוע לא יכול היה שבצ'נקו להרשות לעצמו שחקן שבחר מרצונו לשחק במועדון של פוטין. מצד שלישי, אירונית במיוחד העובדה כי לפי גרסה מסוימת חוזהו של שבצ'נקו עצמו לא הוארך אחרי שהעפיל לרבע גמר יורו 2020 כי הוא מדבר עם חניכיו ברוסית בלבד.
ולדימיר פוטין (רויטרס)כן, זה עסק מורכב וטעון רגשית. הסכסוך הזה לא קל להגדרה והוא מלווה את הרוסים והאוקראינים כבר כמעט 8 שנים. ואולם, מעטים העלו בדעתם כי זה עלול להתפרץ למלחמה כוללת שינהל הדיקטטור בניגוד לרצונם של רוב תושבי רוסיה. רקיצקי בוודאי לא תיאר לעצמו שזה עלול לקרות ובימים אלה בכלל ניהל משא ומתן על הארכות חוזהו בזניט – המועדון הציע לו שנתיים נוספות, והוא עצמו העדיף יותר.
אחרי הפלישה, הכדורגל זז לפתע הצידה, ורקיצקי מצא את עצמו מזוהה עם האויב באופן אבסולוטי. ואולי הוא חתם בזניט בידיעה שזה צעד בעייתי, אך הוא לא שיער עד כמה. ועכשיו, הוא מפרסם לראשונה בחייו מסרים באוקראינית, ובמקביל ממשיך לשחק בקבוצה של גזפרום. גם טימושצ'וק צייץ: "אנחנו צריכים שלום, למען ילדינו, הורינו, והחיים בכלל".
איך זה ייגמר? כיצד הם יתמודדו עם המצב החדש כאשר בני משפחה וחברים רבים נמצאים באזורים שמופצצים על ידי האיש שמשלם להם משכורת? הסיפור הזה עשוי לקבל תפניות בימים הקרובים, והוא מתמצת היטב את הטרגדיה. בשורה התחתונה, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא סוג של מלחמת אחים.
מאיפה זה בא? התרגיל שהפתיע את מוריניו