החליפות כבר מוכנות, המתחרים מרחבי העולם נחתו בישראל וגראנד סלאם תל אביב חוזר. גם הקהל ישוב ליציעים ויוכל לצפות החל ממחר (חמישי) ולאורך כל סוף השבוע בג'ודאים הישראלים נאבקים על מדליות, כאשר הפעם ניתן יהיה להתרשם גם מהיכולות של נבחרת הנשים החדשה, שאמורה להגיע לשיאה בקמפיין האולימפי בדרך לאולימפיאדת פאריס 2024.
אצל מאמן נבחרת הנשים בג'ודו, שני הרשקו, הכל מתוכנן לפרטי פרטים והוא בנה את הדור החדש להצלחה. זה לאו דווקא אומר שכולן יביאו מדליות באופן קבוע, אבל המטרה שלו היא להגדיל את כמות הנציגות בתחרויות, כדי שבכל טורניר ממנו הוא יחזור, תהיה איתו לפחות מדליה אחת על המטוס. הפעם הגראנד סלאם יהיה בבית, בישראל, ולכבוד האירוע, המאמן הלאומי דיבר בראיון מיוחד ל-ONE על השמות החדשים, התייחס להחלטות שנעשו מאחורי הקלעים, סגר את קמפיין טוקיו אחת ולתמיד, וסימן מטרות לפאריס.
"הגראנד סלאם בתל אביב הפך לאחת מהתחרויות האיכותיות בסבב העולמי", אמר שני הרשקו רגע לפני פתיחת התחרות בארץ. "זה מקום שמדינות רוצות לבוא אליו, מקום שג'ודאים רוצים להתחרות בו - וזה כבר הישג מבחינתנו. התחרות הזאת היא חלק מהגאווה שלנו. הקהל הישראלי גם מספק לנו ביטחון ודוחף קדימה, שזה בונוס. התחרות הזאת עבורי היא מצפן שיסמן לנו לאן הג'ודו שלנו הולך. כל ספורטאית ישראלית שתזכה במדליה זה יהיה נהדר".
אתה מגיע עם דור חדש של ג'ודאיות. זהו "דור ה-20", דור שרובו צמח בשנת 2020 כאשר רובן היו בנות 20, אבל מה נקבל ממנו בשנים הקרובות?
"זה דור צעיר, איכותי, מגוון וכזה שיוכל לעבוד שנים קדימה. מדובר בספורטאיות שיכולות לעשות שלושה קמפיינים, זאת אומרת להתחרות בפאריס 2024, בלוס אנג'לס 2028 וגם בבריסביין 2032 אם ירצו. בדור החדש הכי מבוגרת זוהי רז הרשקו והיא בת 23. גפן פרימו, גילי שריר וענבר לניר הן בנות 21 או 22 וכבר צברו ניסיון בינלאומי, אבל יש עוד ספורטאיות צעירות בדרך שייקח להן קצת זמן להיכנס לעניינים".
ענבר לניר, שני הרשקו ורז הרשקו (באדיבות איגוד הג'ודו)בקמפיין לריו 2016 היה לך דג זהב שקראו לו ירדן ג'רבי, אבל היא פרשה לאחר מכן והיית צריך למלא את החלל. אתה מאמין שהדור החדש יצליח לייצר מדליות בתחרויות הגדולות כפי שהיא עשתה?
"קודם כל, ירדן הייתה כריש זהב, לא דג זהב, אבל אני מאמין בדור הנוכחי. כמאמן, בכל פעם אתה צריך לראות מה החומר שיש לך ולבנות את השיטה סביב החומר, וזה קורה בהמון ארגונים. בדרך כלל בספורט הקבוצתי הכל בנוי על כוכב או שניים והם מי שמרימים את כל הקבוצה, אבל יש קבוצות שהן ברמת מקצועיות די שווה וזה הכוח שלהן. היה לי עצוב כשירדן פרשה כי היא הייתה יכולה לתת עוד הרבה, גם בטוקיו, ורצינו שהיא תישאר, אבל זה לא הלך”.
אז איך הגבתם?
“אחרי שזה קרה, הייתה לנו מחשבה לבנות נבחרת רחבה יותר, כך שמערכת הלחצים והעומסים לא תהיה על הגב של אחת או שתיים, אלא תתחלק, כך שביום נתון כל אחת מהן תהיה יכולה להצליח בתחרות. ראינו את העוצמה של זה בטוקיו. שיניתי תפיסת עולם, הן גדלו לתוך שיטת העבודה שלי ובנינו קבוצה של ספורטאיות שיכולה לעשות כל תוצאה אפשרית. ראינו כבר את הניצנים של זה אבל זו רק תחילת הדרך".
הפרישה המוקדמת של ירדן גרמה לך לחשוב על שינוי תפיסת העולם שלך?
"כמובן שיש לזה קשר. לירדן היו הרהורי פרישה אחרי המדליה וההחלטה שלה לפרוש הייתה דווקא במחנה אימון מעולה ביפן, שם היא תפסה ספורטאיות ועשתה להן בית ספר. ברגע שפרשה, הייתי צריך להבין לאן אני הולך. ראיתי את הקלפים שיש לי והייתי צריך לבנות עוצמה מחדש. אמרתי 'אוקיי, אעשה משהו חדשני יחסית בישראל ואבנה משהו יותר עמוק”.
ירדן ג'רבי ושני הרשקו (עמית שיסל)איך ירדן השפיעה על המשך הדרך?
”המורשת של ירדן נמצאת בספורטאיות האלה, שיהיה ברור. ירדן הייתה המודל לחיקוי שמשך אותן קדימה. ההצלחה שלה עזרה לי גם לקבל תקציבים גדולים יותר, איתם יכולתי לעבוד כדי לפתח את הדור החדש. חלק גדול מהדור החדש כבר הוכיח שהוא איכותי. ענבר לניר, לדוגמה, הייתה בתכנון רק לאולימפיאדה הבאה, אבל בסוף היא הייתה בטוקיו. והיא הספורטאית שהגיעה לאולימפיאדת טוקיו עם הכי מעט תחרויות מכל העולם".
אפשר כבר לסמן מטרות לאולמפיאדת פאריס?
"יש לי סגל גדול של ספורטאיות ולידן כמה צעירות מאוד שעוד צריך לבנות כדי שיישרו קו עם האחרות. מטרת העל שלנו היא להגיע לאולימפיאדת פאריס עם שבע ספורטאיות, משהו ששמור רק למדינות בודדות. זה נשמע שחצני בכלל שאני אומר את זה, אבל אני כל הזמן רוצה לעשות משהו שעדיין לא עשיתי. אם זה יקרה, זה יהיה מפגן כוח אדיר. השנה הקרובה תהיה מעניינת, יש לנו עוד את אליפות אירופה באפריל ואת אליפות העולם באוקטובר ושם נדע באמת מה מצבנו, אבל כרגע אנחנו מסתכלים על מה שיש וזו המטרה שאני מציב. לשמחתי, כבר זכינו בכמה מדליות לאחרונה וזה מעודד".
שני הרשקו (איציק בלניצקי)באיזה כושר הן יגיעו לגראנד סלאם תל אביב, לאור סדרת ההידבקויות בווירוס הקורונה שהייתה בנבחרת?
"אף אחת לא בשיא היכולת שלה אבל גם המתחרות לא יהיו בשיאן. הווירוס נמצא בכל העולם ופוגע בספורטאיות מכל העולם, לא רק בישראל. חוץ מענבר לניר, כל הספורטאיות עברו קורונה. על חלק זה משפיע לא טוב. אני לא יודע איך זה יהיה בתחרות עצמה. זה מרגיש כאילו היו בעולם יותר חולי קורונה מאשר כאלה שלא. אנחנו מקפידים על הכללים ומנסים לשמור על כולן בריאות, אבל זה לא קל. באופן מפתיע, אגב, דווקא בתקופה של מגפת הקורונה עשינו את הקפיצה אולי הכי גדולה שלנו".
אחת מהג'ודאיות שמדברים עליהן הכי הרבה היא כרם פרימו, שרשמה הישגים מדהימים בגיל 16 והיא גם תתחרה בגראנד סלאם תל אביב. איך היא תיראה?
"כרם היא חידה. לפעמים באימונים אני יכול לראות איך במשך כמה ימים לא הולך לה טוב, אבל כשהיא באה לתחרות אחר כך אז פתאום רואים משהו אחר. היא יודעת להתחרות ובתוך הקרב היא ספורטאית מטורפת. כרם לא תנצח בג'ודו טקטי או בגלל יתרון פיזי, אלא בזכות תחושות ג'ודו. זה משהו שקשה להסביר, אבל היא מבינה את הקרב יותר טוב מהרבה ספורטאיות אחרות. רוב הניצחונות שלה באים מזה שהיא מצליחה לזרוק את היריבות שלה בדיוק בזמן. מצד שני, היא תצטרך הפעם קצת מזל כדי לקבל קרב או שניים שהיא תוכל לנצח בהם בלי הברקה יוצאת דופן ואז נוכל לראות איך היא מתקדמת באמת. היא עדיין צעירה מאוד ולא יהיה לה קל מול הוותיקות".
מעבר לזה שהיא צעירה, כרם פרימו גם תתחרה בקטגוריית משקל חדשה, אחרי שהקפצתם אותה מ-57 ק"ג ל-63 ק"ג. מה הוביל לזה פתאום?
"רוב ההישגים שלה היו בגיל 15 או 16. אצל נשים זה גיל מאוד קריטי. עשינו ניסיונות והבנו שיש עוד דרך ארוכה לפניה ולכן אי אפשר לתת לה לסבול במשקל הנוכחי. העדפתי לקחת החלטה ולהעלות אותה קטגוריה עכשיו כדי להקל עליה בעתיד. זה ייקח זמן, אבל היא תבסס את עצמה גם בקטגוריה החדשה. במשקל של עד 57 ק"ג היא כבר הייתה על הקצה. נכון שהיא לא במבנה הגוף הכי גבוה ב-63 ק"ג, אבל היא לא רחוקה מירדן ג'רבי בגובה שלה. כשהיא תתחזק ותתרגל לקטגוריה, היא תשתלב בטופ העולמי, אבל זה יכול לקחת זמן".
כרם פרימו (חגי מיכאלי)באותו המשקל יש לך גם את גילי שריר. זה אומר שיהיה מאבק מעניין ביניהן על הכרטיס למשחקים האולימפיים.
"גם בקטגוריה הקודמת היה לנו את תמנע נלסון לוי מול כרם פרימו. בגלל כמות הספורטאיות בסגל, זה בלתי נמנע שיהיו מאבקים כאלה. הייתי מעדיף שיהיו שמונה קטגוריות משקל ולא שבע, אבל מה נעשה? מי שתהיה יותר טובה תנצח".
דיברנו על הדור הצעיר, אבל יש גם את הג'ודאיות המנוסות יותר, כמו תמנע נלסון לוי. איך ייראה הקמפיין הבא שלהן?
"תמנע הגיעה לשיא מסוים בטוקיו, אבל אני חושב שהיא מסוגלת ליותר. תוך כמה חודשים יש מצב שנראה ממנה יכולות יותר גבוהות. תמנע עדיין לא הגיעה לשיא שלה".
מה מצבה של גפן פרימו?
"אחרי סדרת הצלחות, עכשיו היא קצת פחות בכושר, אבל גפן עדיין מסוגלת ביום נתון לעשות דברים יפים".
תמנע נלסון לוי חוגגת (רויטרס)“יש כאלה שרוצים להקטין את גודל ההישג בטוקיו”
אומנם שני הרשקו עם המבט קדימה לפאריס, אבל את מה שהיה בטוקיו קשה לשכוח. התסריט האופטימי של נבחרת הג'ודו הישראלית באולימפיאדת טוקיו היה לזכות בשתי מדליות, אחת לנבחרת הגברים ואחת נוספת לנבחרת הנשים, אבל התסריט האופטימי באמת היה שמור אצל הרשקו. הוא ידע שמדליה בתחרות הקבוצתית היא ברת השגה, הוא עשה הכל כדי להגיע עם נבחרת מלאה ליפן - והמטרה אכן הושגה.
בדיעבד, הרשקו לא תיאר לעצמו עד כמה המדליה הקבוצתית תהיה משמעותית. כל אחד מהג'ודאים והג'ודאיות שיצאו ליפן חלם לחזור עם מדליה אולימפית על הצוואר, אבל אחרי שרוב הנבחרת עשתה זאת - האווירה בענף הייתה מדהימה. אומנם הייתה ג'ודאית אחת שלא זכתה לענוד את המדליה על צווארה, מה שגרם למאמן להרגשה רעה, אבל מבחינתו זה היה אחד מההישגים הגדולים בספורט הישראלי.
"אחד הטריגרים למוטיבציה שלי בדרך לטוקיו הייתה התחרות הקבוצתית. עשיתי מלחמות על הקריטריון וידעתי כמה חשוב לעשות הכל כדי שיהיו מספיק ספורטאים שיוכלו להשתתף בה. זו תחרות מדהימה שעושה שדרוג לספורטאים מסוימים. חודשיים לפני אולימפיאדת טוקיו הכל היה נראה אבוד כי לא היינו בטוחים שיהיו לנו מספיק נציגים, ועמדנו בזה. הייתה לנו נבחרת גברים חזקה וידעתי שיש לי בקנה ספורטאיות שאם נגיע איתן לתחרות הקבוצתית אז נוכל לזכות במדליה. חוץ מיפן וצרפת לא הייתה נבחרת מאוזנת כמו שלנו".
נבחרת ישראל בג'ודו (רויטרס)אחרי שלא זכיתם במדליות האישיות, כמה המדליה הזאת הייתה חשובה לכם?
"אני חושב שהיא הוכיחה לנו שאנחנו הרבה יותר טובים ממה שכולם חשבו. בעיניי, מדובר באחד מההישגים הכי גדולים שלנו. זו מדליה שאומרת שאנחנו בטופ 4 בעולם לקבוצות. זאת אומרת, שהנבחרת שלנו היא אחת מהנבחרות הכי חזקות בעולם. באיזה עוד ענף ספורט קבוצתי ישראל מדורגת במקום הרביעי בעולם? זו מדליה היסטורית".
יש הרבה שלא חושבים כמוך.
"אם אתה שואל אותי, המדליה הקבוצתית בג'ודו הייתה המדליה הכי איכותית אי פעם בספורט הישראלי. נקודת התורפה של הספורט הישראלי היא שאין עומק, אין מספיק גברים ונשים שעושים ספורט, וכאן הוכחנו שיש לנו עומק איכותי כי כל הסגל התאמץ בשביל המדליה הזאת. בפרספקטיבה עולמית, עמדנו על הפודיום ביחד עם צרפת, יפן וגרמניה, במדינות שהן בטופ 11 של המדליות במשחקים האולימפיים בכל הזמנים. לצידן, עמדה ישראל על הפודיום. אז מבחינת ספורט קבוצתי, זה המקום הכי גבוה שהיינו בו. יש כאלה שרוצים להקטין את גודל ההישג, אבל אני לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שענף ספורט קבוצתי מישראל, שמעורב בנשים ובגברים, יעמוד על הפודיום עם מדליה. חוץ מהג'ודו, מי מסוגל לעשות דבר כזה? זה הישג מטורף".
איך הרגשת ברגע הזכייה במדליה הקבוצתית?
"כשזכינו במדליה, זה היה רגע מדהים. פרץ של רגשות. היינו גאים מאוד בהישג הזה. וזה לא הישג ששייך רק לי, אלא לכל הצוות המקצועי שלנו שעבד קשה כדי שזה יקרה".
ואיך הרגשת עם זה שגילי כהן לא קיבלה מדליה?
"הרגשתי רע מאוד. רציתי שכולן יקבלו מדליות. לפחות הפרס הכספי של הוועד האולימפי, שהיה מיועד ל-11 אנשים, חילקנו בין 12 הנציגים שלנו, כולל גילי. לשמחתי, כולם היו בעד כולל נבחרת הגברים. זה אקט חברי, אבל אני מניח שזה לא באמת היה מנחם עבורה. רציתי שהיא תקבל את המדליה, אבל בגלל חוקי התחרות זה היה בלתי אפשרי. לא משנה במי בחרתי ולמה, אחת מהספורטאיות שלנו הייתה צריכה להיות בחוץ ולא לקבל מדליה. הדבר האחרון שרציתי זה ששירה תתחרה ב-57 ק"ג, אבל הייתי חייב לשמור על האופציה הזאת כי גילי הייתה פצועה. בגלל זה האיגוד העולמי החליט לשנות את החוקה בתחרות הקבוצתית".
גילי כהן (רדאד ג'בארה)זאת אומרת שבתחרות הקבוצתית הבאה יחלקו מדליות לכולם?
"כן. כל מי שהוא חלק מהנבחרת בטופס או מעפיל למשחקים האולימפיים כנציג של המדינה, אמור לקבל מדליה אם הנבחרת שלו זוכה בתחרות הקבוצתית. האירוע הזה לא היה משהו ייחודי רק לנו, זה קרה בכל הנבחרות האחרות וכולן התלוננו. בגרמניה המתחרה של ה-60 ק"ג לא היה ברשימה לתחרות הקבוצתית, אז מי שזכתה במדליה ב-78 ק"ג (אנה מריה ווגנר, א.מ) נתנה לו מדליה אחת, כי היו לה בעצם שתי מדליות ארד מהתחרות האישית ומהתחרות הקבוצתית. לדעתי היו צריכים לחלק מדליות לכל נציגי הנבחרות שזכו בטוקיו. הרי גם בכדורגל יש סגל שחקנים ולא כולם משחקים, אבל כולם מקבלים מדליה בסוף".
“מקבל את ההכרה וההערכה שאני ראוי להן”
שני הרשקו בתחילתו של קמפיין אולימפי חדש ובו הוא ינסה להגיע לשיאים חדשים עם נבחרת הנשים בג'ודו. חוץ מהמדליה האולימפית, כזכור, הוא גידל את אלופת העולם והמדליסטית האולימפית ירדן ג'רבי, שזכתה בעברה אפילו בתואר ג'ודאית השנה בעולם. הוא ליווה את אריק זאבי בדרך לזכייה באליפות אירופה בגיל 35, תוך שהפך אותו מג'ודאי "מבוגר מידי" למועמד למדליה בלונדון 2012, על אף ששם זה נגמר די מהר כידוע. הוא אימן גם ספורטאים נוספים שהגיעו רחוק בחיים כמו יואל רזבוזוב. ולמרות הכל, הוא הכי גאה בהתקדמות של הג'ודאיות הישראליות.
"יש כל מיני דברים שעשינו פעם ראשונה, כמו זה שבאולימפיאדת ריו היינו עם יותר מספורטאית אחת במשלחת. לקראת פאריס יש לי מוטיבציה מסוג אחר, כי אני חושב שיש לי יותר קלפים לשחק איתם ואפשר לדבר על פריצה של עוד תקרות זכוכית. הדור הזה חווה הכל, הלך לו קשה אבל רובו היה באולימפיאדה, רובו זכה במדליות חשובות ורובו מורכב מווינריות שמחכות להתפוצץ בידיעה שהכל אפשרי עבורן. הדור החדש שתראו בפאריס זה הדור הכי טוב שאי פעם גדל פה. אני גאה בעבודה שעשינו ויש לי מחויבות לקחת אותו למקומות שאחרים לא הגיעו אליהן ג'ודאיות אחרות".
שני הרשקו (עמית שיסל)שני, אתה מאמן שמשתמש בטכנולוגיה ובמומחים, אבל בסוף אתה עדיין מסתמך בעיקר על האינטואיציה שלך, שבנויה על הניסיון שצברת וההיכרות עם הג'ודאיות שלך. לפי האינטואיציה שלך, לאן הן באמת מסוגלות להגיע?
"אני רוצה לגעת במדליה בכל תחרות עד לאולימפיאדת פאריס ולהגיע לשם עם שבע ספורטאיות. מבין הנבחרות החזקות, רק צרפת ויפן עושות דבר כזה בנשים. הגיע הזמן שגם אנחנו נעשה זאת. אם זה יקרה, אני ארצה זכייה במדליה אולימפית אחת ואולי אפילו שתיים, אם כי זה עוד מוקדם לתכנן תוכניות כאלה. אני לא יודע אם זה יקרה, אבל זו השאיפה שלי".
אחרי כל השנים וההישגים, אתה חושב שאתה מקבל את ההכרה שמגיעה לך?
"מה זה הכרה? זה שכותבים עליך ומדברים עליך, או הערכה מקצועית בקרב אנשי מקצוע בתוך הענף בעולם? אני חושב שאני מקבל את ההכרה וההערכה שאני ראוי לה. בנקודת המבט שלי, הייתי שמח שידעו יותר על העבודה שלנו בנבחרת. זה שאתה יכול לעשות דברים עם עבודה קשה, תכנון ומחשבה, וגם להגיע למטרה שקבעת בעוד שלמישהו אחר זה נראה בלתי אפשרי, זה הסיפוק שלי. התוצאות של הספורטאיות בנבחרת הנשים הן לא במקרה, אנחנו עובדים קשה כדי להצליח. גם אם יש תקלה, יודעים לתקן ולהמשיך קדימה, או לשנות את הדרך. יש מערכות וארגונים שמנסים לחקות אותנו ואני שמח על כך".
בסוף, זה תפקיד שוחק. מה מניע אותך לעבוד כל השנים?
"אני אוהב ג'ודו ואוהב את נבחרת הנשים בג'ודו. זה משהו שיש לי חלק גדול ביצירה שלו ויש לי מחויבות גדולה לקחת ספורטאיות צעירות ליעדים חדשים שהן יכולות להשיג. זה מה שמניע אותי בכל יום. אני כל הזמן שואף לנסות לעשות הישגים חדשים. הדור הצעיר שהתחיל את דרכו המקצועית איתי הולך להתחרות עכשיו ברמות הגבוהות ביותר, וזה מה שדוחף אותי קדימה. אני רוצה להוכיח שבנינו בספורט הישראלי משהו חדש, מההתחלה ועד הסוף ביסודיות, ושהוא מסוגל להגיע למקומות גבוהים יותר ממה שהיה בעבר".
Zone: מגזין הספורט לצעירים - פרק 7