עד השנתיים האחרונות, זופר אבדיה נעלם מאור הזרקורים. בחירתו של בנו דני בדראפט ה-NBA החזירה אותו בחזרה לתודעה ולאחר שנים רבות ושקטות במחלקת הנוער של קבוצתו הנוכחית, בני הרצליה - "זופי", חזר לכותרות. חיקוי בארץ נהדרת, קמפיין לבורסה לניירות ערך ובעיקר סטייל ייחודי גרמו לו שוב לנצוץ.
אבל מאז תחילת העונה זופי כאן, כמנהל המקצועי של בני הרצליה בכדורסל. אז נכון, זה לא קל: הרצליה היא בעלת התקציב הנמוך בליגה והקבוצה אשר נתמכת הכי פחות מבין הקבוצות העירוניות. גם העובדה שלקבוצה אין אולם ביתי, מקשה להגדיל את התקציב ולהתקדם בכדי להשתתף במפעלים אירופיים. אבל כבר לאחר פחות מחמישה חודשים מאז פתיחת הליגה, אפשר לסמן את המינוי שלו כהצלחה. לא רבים ציפו שלאחר סיבוב וחצי בליגה, תתמקם הקבוצה במקום הראשון בטבלה, כשבנוסף, ביום ראשון הקרוב היא תחזור לאחר מספר שנים למעמד חצי גמר גביע המדינה, כשתפגוש את הפועל חולון.
אז נכון, זופי לא מחבב יותר מדי ראיונות, אבל גם הוא הרגיש שעבורו זה הזמן הנכון. וכשהוא מחליט לדבר, זה מגיע בדרך כלל בכנות אופיינית וללא מעצורים. בראיון מיוחד ל-ONE הוא מדבר על הכול: מה הוביל למינויו, כמה זמן הוא מתכנן להישאר בתפקידו, מה יגרום לו לעזוב, למה לדעתו הוא יכול בשנייה להיכנס לחיים הפוליטיים, וגם: באופן חריג, הוא מתייחס גם לעתידו ולדיבורים האחרונים על הטרייד שעשוי היה להעביר את בנו לקבוצה אחרת בליגה הטובה בעולם.
"אני נהנה. למדתי ליהנות מכל רגע. גם הראיון הזה הוא בטיימינג הכי טוב. אני במקום הראשון ובחצי הגמר. אולי אני אתפטר בשיא (צוחק). אבל אני לא אעשה את זה. אני לא חושב יותר מדי מה יהיה. גם היום אני כמו שהייתי קודם, מבלי לשנות את אורח החיים שלי. מה יהיה מחר אחרי הקורונה והבלאגן? אני לא מתכנן יותר מדי לעתיד”, פתח אבדיה.
בתחילת השנה, כשלקחת את התפקיד, האמנת בפברואר תוליכו את הליגה ותהיו בחצי הגמר?
"קודם כל חלמתי שיהיה שינוי. אני באגודה הזאת 20 שנה והייתי גם עוזר מאמן פה. אני מכיר את המערכת ולא באתי מהחלל. רציתי לעשות שינוי: שהקבוצה הזאת תהנה בכל משחק, גם כשהיא מפסידה וגם כשהיא מנצחת. דבר שני, רציתי למלא את האולם בכל משחק. גם ככה אני משחק באולם של ביה"ס, אז רציתי שאנשים יבואו לראות אותנו. הייתי שחקן, ואם יש משהו שאני שונא הוא לשחק כדורסל מול אולם ריק. הצלחתי בזה, אנחנו משחקים טוב ושמח. אנשים באים לראות אותנו. אמרתי מההתחלה שאהיה בקבוצה כל עוד אני נהנה. אם אני לא נהנה, לא משנה לי אם אנחנו במקום הראשון ובחצי הגמר, זה לא בשבילי”.
“אני יודע לדבר עם השחקנים, להעניש ולתת קנס סתם? זה לא עובד ככה”
איך אתה מסביר את ההצלחה שלכם?
"בספורט גם צריך שיהיה לך מזל. אני לא בטוח שאורן אהרוני היה פה אם לא הייתי פה. היו כמה אופציות למינוי מאמן. אני מכיר את אורן הרבה שנים, התעקשתי ואני שמח שאלדד אקוניס, שיש לו ראש קשוח, שמע לי ושיתף פעולה. דבר שני, להגיד שאני, אני ואני? מה פתאום. יש את אקוניס שיש לו ניסיון של 30 שנה ואתה יכול לקחת ממנו רק דברים טובים. לא התערבתי בעבודה של המאמן אפילו פעם אחת. שאלתי שאלות למה פה ולמה שם, אבל אף פעם ‘לא למה החלפת אותו ולמה שיחקת ככה’. היה משברון קטן עם שון (דאוסון) שלא הצלחנו לשים אותו ברוטציה כמו שצריך. אבל אחרי שנתיים שהוא לא שיחק, הוא לא היה בכושר שיא. לקח זמן, דיברנו, הוא אמר את שלו ואנחנו את שלנו. אני הייתי שחקן, אני יודע מה עובר בראשו של שחקן ויודע לדבר איתו. כשאתה בתוך הכדורסל, אתה חייב להרגיש את השחקנים”.
זופי המשיך: “לא יהיה אצלי בקבוצה עונש לשחקן שאיחר לאימון, זה קורה. מיד צריך להעניש אותו ולהעיף אותו מאימון? למה? מה קרה? גם במשחקים זה ככה. יש משחקים טובים, יש בינוניים ויש רעים. זה יקרה וזה לא אסון. גם לזרים לפעמים לא בא להתאמן. אמרתי להם, תבואו אליי ותגידו לי ‘אין לי מצב רוח, רבתי עם החברה או שלא ישנתי טוב’. אין בעיה, שב בצד, תנוח יום אחד. זה יותר טוב מלקלקל אימון. כל מה שאנחנו עושים פה מתחיל בדברים הקטנים. הרי כדורסל כולם יודעים לשחק. גם אתה אם תבוא לפה ואכניס אותך לחמישייה, אתה תסתדר. אם אני עכשיו אצעק עליך על כל דבר שתעשה לא טוב? במשבר לא צריך להרוס את כל הקבוצה. יש דרכים. אורן היה שחקן, אני הייתי שחקן, אז אנחנו יודעים איך זה עובד. צריך ללטף את השחקנים, גם אם הם עושים שטויות. לתת לשחקן קנס של 1,000 דולר ולהגיד לו לך מפה? זה לא עובד ככה".
מקצועית, אפשר להגיד שהצלחתם עם הזרים שלכם בצורה מושלמת.
"כמו שפגענו בול פגיעה, זה היה יכול להיות הפוך. קודם כל אין בקבוצה הזאת אגו. אתה רואה את הרכז הזר שלנו (כריס באב)? הוא לא יזרוק 30 זריקות או יעשה דברים שהוא לא יודע. הוא יכול לקלוע גם שתי נקודות ושננצח. לגבוה שלנו (אונואקו) יש קצת פיוז קצר אבל כשאתה היחיד בקבוצה שיש לו את זה, אתה מקבל את וייב טוב מהשאר. אתה לא יכול לקלקל את הקבוצה. אני יכול לציין את באב, שאם הוא לא היה פה, הכול לא היה בכיוון. הוא חיבר את הקבוצה ואני התחברתי אליו. בת הזוג שלו מדברת סרבית, אז עוד יותר קל לי להתחבר. יש לנו את הקפטן יאיר קרביץ, אבל הוא עוד עדיין צעיר ובגלל זה כריס יכול להשפיע ואני שולט דרכו בקבוצה. לפעמים הוא בא גם במחצית כשלא הולך ושואל אותי מה אני חושב”.
בחלומות שלך, איך אתם מסיימים את העונה?
“מההתחלה סימנו לעצמנו להיות במקומות 1-8 אחרי כל השנים שזה לא הצליח. זה היה מבחינתנו כמו לזכות בלוטו. מבחינת הגביע, זה משחק אחד. אתה יכול להעפיל לגמר, אבל גם יכולת ליפול מול נס ציונה או מול ב"ש. הייתי הכי רוצה שהכול יישאר כמו עכשיו, שיהיה גל נוסף של קורונה, יפסיקו את הכול ואסיים במקום הראשון בליגה ותוך כדי שאני בחצי הגמר בגביע. אבל זה לא יקרה. להגיד לך את האמת? על הגביע אני כן חולם. משחק אחד מול חולון, אחרי זה גמר. מי יודע איך שחקן יקום? האווירה, הכושר. לדבר על אליפות? אני לא רואה תסריט כזה. זה סדרות. אם גם בליגה היה מצב של משחק אחד, אז אולי. כמה פעמים אני יכול לנצח את מכבי או ירושלים? שלוש פעמים? לא נראה לי שזה הגיוני”.
איך אתה רואה את יחסי הכוחות מול חולון?
"אין הבדל מבחינתי אם זה לשחק מול חולון, מכבי או הפועל. שאלו אותי מה אני רוצה? אני אומר שאני רוצה גביע. מי יודע אם לא היה לי עדיף לקבל את מכבי אחרי הניצחון מול צסק"א? יכול להיות שהם יפרקו אותי אבל מצד שני שהם יתנפחו קצת אחרי הניצחון הזה ביורוליג. בגביע אין חוקים. אנחנו יכולים לנצח את חולון, בטח. בכושר של הקבוצה היום, אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה. אבל מצד שני אנחנו יכולים גם להפסיד לכל קבוצה. אם הייתי משחק מול הפועל חיפה בחצי הגמר, אני לא הייתי יכול לחתום לך שננצח".
יש לך העדפה את מי לקבל בגמר אם תעפילו?
”אני קודם כל מעדיף את הגמר. אם נעפיל? מי שיבוא יבוא ונלך למלחמה. אומרים שיותר טוב לשחק נגד הפועל כי מכבי זו מכבי. אבל מי אמר שבמצב הנוכחי לא יותר טוב לשחק נגד מכבי? אם אני אנצח בראשון, הכי כיף עבורי יהיה לצפות במשחק בשני ולחכות למי שיבוא".
“כל מנהל מקצועי פה חושב שהוא בעל הבית והוא יחליט”
אבדיה נולד בפרישטינה (אז ביוגוסלביה, היום בקוסובו) כשלזכותו גם מדליית ארד במדי הנבחרת היוגוסלבית בגביע העולם בשנת 1982. בגיל 31, החל את דרכו בכדורסל הישראלי במדי א.ס רמה"ש, כאשר כעבור שמונה שנים הוא פרש בליגות הנמוכות במדי אליצור בת ים. עד המינוי הנוכחי לתפקיד המנהל המקצועי, תפקיד אשר מעטים המקרים בהם הוא זוכה להצלחה בספורט הישראלי, הוא אימן בעיקר במחלקות הנוער ושימש כעוזר מאמן בקבוצתו הנוכחית לפני למעלה מעשור.
תפקיד של מנהל מקצועי, זה תפקיד שלא ידעו להתמודד איתו בישראל.
”אתה יודע למה? כי כל מנהל מקצועי שבא לפה חושב שהוא יודע הכול, שהוא בעל הבית ושהוא יחליט. בתפקיד הזה האגו עובד הרבה. אצלי אין דבר כזה. אין לי בעיה לשבת עם קרביץ ושהוא יראה משהו שאני מהצד לא רואה. אני אשמע אותו, למרות שהוא בגיל של הבן שלי. רוב המנהלים המקצועיים, יגידו במקרה הזה ‘מי אתה בכלל? רק התחלת לשחק כדורסל ואתה תבוא ותגיד לי איפה טעיתי?’, אם אורן רואה משהו או אלדד, אז למה לא לעשות את זה ביחד? כמובן שבסופו של דבר ההצלחה או אי ההצלחה יפלו עליי. אבל אני לא מחפש את השליטה, כמו איזה רודן. בסופו של דבר, אורן הוא זה שמאמן אותם. מי אני שאביא לו שחקן שאני חושב שהוא טוב והוא מתנגד? אני לא מאמן למטה במגרש, הוא מעביר את האימון. אז אם אני רוצה לנסוע באיזשהו אוטו שאני אוהב, למה שאקנה לו אוטו שהוא לא אוהב אותו? אפילו שהאוטו הזה גם יכול לנסוע מפה להרצליה. הכול זה ביחד ובלי אגו".
כמה זמן אתה חושב שתישאר בתפקיד הזה?
"אני לא תלוי בעבודה הזאת. זה לא ביג דיל להישאר פה כשהכול טוב. מה יהיה אם בסוף העונה הכול יתהפך? אני רוצה המשכיות. אני בטופ עכשיו אבל בטוח שבשנה הבאה יקפצו על כל השחקנים שלנו. ואין לי את היכולת להשאיר אותם. הלוואי והייתי יכול עכשיו להחתים את אורן אהרוני ואת הקבוצה הזאת ביחד לשלוש שנים עם עוד שינוי קטן. אבל איפה אנחנו והתקציבים שלנו?".
נעלבת כשאמרו בתחילת השנה שהביאו אותך כגימיק?
”תשמע, קודם כל אני באגודה הזאת 20 שנה. אני זה שבאתי לאלדד אקוניס עם הרעיון. אמרתי לו ‘אני נמצא פה 20 שנה, אני מכיר ורואה הכול. יש לי את הזמן עכשיו, אני יכול גם לא להיות פה. אני דמות מוכרת מאוד בהרצליה ויש לי דיבור עם ראש העיר פדלון ועופר לוי מחזיק תיק הספורט. אני יכול להיכנס אליהם והם מכירים אותי. אימנתי לפחות 1,500 ילדים’. בחרתי לבוא, בזמן הנכון ובמקום הנכון. אם זה גימיק או לא? גימיק זה שאתה מביא מישהו משום מקום. אני באתי מהמערכת, פשוט בחרתי זמן ספציפי מתי לבוא. ראיתי שאני פתאום בתוך כל הסיפורים של הפרסומות עכשיו, בכל ה-NBA, אבל לא באתי לא מוכר. הבאתי וייב מסוים. קודם כל מילאתי את האולם".
איך עשית את זה?
"אני אימנתי פה 1,500 ילדים. יש להם אחים ואחיות, הורים, סבים וסבתות. אני עושה שיווק: הולך לבית הספר לכדורסל, מסתובב בעיר, הולך לאכול שווארמה ומדבר עם בעל הבית שם ומזמין אותו. הוא מביא את הלקוחות שלו. כשהקבוצה מצליחה זו לא בעיה. אתה יודע מה הבעיה? שהבאתי 1,000 איש לאולם של בית ספר. זו לא בושה לשחק באולם כזה בשנות ה-2000,? בעיר כ"כ עשירה?".
אז מה עם אולם חדש?
”אם לא יהיה אולם חדש אני לא אהיה פה. מדברים איתי על זה אבל אם לא תהיה לי הבטחה מסוימת בשנה הבאה, שיגידו לי על מקום או על תכנון של אולם, לא אהיה פה. 20 שנה אימנתי ילדים באולמות של בית ספר, אז גם בליגת העל אני צריך לקחת קבוצה באולם של בית ספר? אני יכול למלא משחק מול הפועל או מכבי ת"א ב-5,000 צופים. אין לי כוח, אני מורה בתיכון שבאתי להעביר שיעור ספורט? אני יושב פה בהיכל מנורה ואני מתבייש לחזור אח"כ לשחק בליגה באולם שלי. צריך לעשות מאמצים ודברים כאלה גם בנס ציונה. הרצליה היא עיר עשירה מאוד, יש מקום לבנות אולם. דיברתי גם עם שר הספורט והוא יעזור לנו. יש כמה מקומות שבהם רוצים לבנות את האולם. אני במקום הראשון בטבלה אבל אם יבוא חבר שלי מארה"ב לבקר אותי אני אתבייש להביא אותו לראות משחק שלנו, אפילו שאני במקום הראשון. זה יכול להיות אחלה אולם אימונים, אבל לא למשחקים".
“בארץ, אם אתה לא מקושר ולא קומבינטור, אתה לא יכול להצליח”
דיברת על זה שאתה עבדת כ"כ הרבה שנים במערכת. איך זה שרק עכשיו קיבלת תפקיד רציני?
”אני לא רציתי. החלום שלי היה להיות במחלקת הנוער. ראיתי שבבוגרים אתה לא יכול לעשות את מה שאתה רוצה. פה בארץ, אם אתה לא מקושר ולא קומבינטור, אתה לא יכול להצליח. אני לא קומבינטור ולא מקושר. אני מדבר בצורה ישרה כמו שאני מדבר איתך עכשיו. לפעמים אני פוגע באנשים כי אני אומר מה שאני חושב. אני איש ישר, אני לא יכול לעשות דברים מסביב ובקומבינות. אני יודע שלהרבה אנשים אני מפריע ולהרבה אנשים קשה שאני מצליח. בארץ כשאתה מצליח, פחות אוהבים אותך. כשאתה בינוני יש לך הרבה חברים, אבל כשאתה מצליח זה מתחיל להפריע לאנשים. הלוואי שאני אצליח ואפריע לאנשים. אבל גם יכול שבסוף השנה אנחנו נדבר, אני אהיה במקום השמיני. אבל לא קרה כלום, זה ספורט. אבל אני לא אתן לאף אחד להחליט לי מה אעשה בקבוצה: לא לתקשורת, לא למשפחה ולא למקורבים. אין הדלפות, אף אחד לא יגיד בחוץ מה שיש ואין. היום בכל קבוצה אתה יודע כמה כסף מקבל כל שחקן, אם היו מכות באימון וכו'. אצלי זה לא יהיה".
“גם כשהיו דיבורים על דני, ידעתי שהוא יישאר בוושינגטון”
איך אתה עם החשיפה שלך?
”מה שאני חווה עכשיו זה משהו שהוא לא חדש לי. זה היה לי כשהייתי בסרביה, כשהייתי שחקן נבחרת יוגוסלביה. הייתי בזה. אתה יכול להגיד בכל מקום בארץ עכשיו את השם זופי. אם נתקעת עם האוטו או שהיית בתחנת דלק, או שאתה צריך כסף. לא תהיה לך בעיה. אחרי שסיימתי את הקריירה היה לי קצת שקט. אבל בהרצליה וברמת השרון, אני גם יכול לרוץ לראשות העיר. זה לא שנעלמתי שם. אני לא יכול להגיד לך שההתעוררות הזאת סביבי לא באה דרך דני. אבל לא לקחתי את זה למקום לא טוב. לפעמים זה מפריע, אבל בסה"כ אני נהנה. תשמע, ביטלתי הרבה דברים: יכולתי ללכת לאח הגדול, להישרדות, לפרסומות. בסופו של דבר, עשיתי רק פרסומת אחת, כי חבר שלי ביקש ממני ועשיתי את זה בשבילו. מעבר לכך אני לא מתראיין יותר מדי גם. גם עכשיו, עצרתי את הראיונות לשחקנים לקראת חצי הגמר, אז אני מתראיין. אני יכול להתראיין עכשיו כי אני במקום הראשון ובחצי הגמר אז איך תבקר אותי? אולי עוד חודש הכול יתהפך".
והתקשורת?
”אני צוחק, גם כשהיו דיווחים עכשיו שדני על המדף. כאילו הוא בסופר. אני ידעתי שהוא יישאר שם (בוושינגטון), אבל לא התערבתי. אני יודע מה הולך. כמו שאני יודע שהוא לא יהיה באולסטאר ולא אמרתי לאף אחד. אצלי אין הדלפות. כשדני שיחק במכבי ידעתי כל מה שהולך שם, מי נגד מי ומה קורה בחדר ההלבשה. אף פעם לא שמעו מילה ממני בחוץ. גם בכדורגל, הייתי חבר טוב של ולדימיר איביץ'. ידעתי הרכבים, מי עושה לו בעיות ומי לא ישחק. אני קורא עיתונים וצוחק, כי אני יודע מה יהיה ביום שבת. אולי פעם שאהיה בגיל 70 או 75, אכתוב ספר ואוציא את כל מה שאני יודע".
דיברת על איביץ'. מה דעתך על המאמן הסרבי של מכבי, מלאדן קרסטאיץ'? הוא יעזור לה?
"עוד לא נפגשתי איתו, הוא חבר טוב של איביץ'. לא היה לי זמן כ"כ לאחרונה כי אני עסוק. תגיד לי אתה: אם הבן אדם שיחק בבונדסליגה כ"כ הרבה שנים והיה מאמן נבחרת סרביה, שלא כל אחד יכול להיות, אז יש לו כדורגל? קצת קשה בתקשורת עם השפה. גם אני באתי לפה עם עברית לא משהו. כשהולך, אז מסתדרים ואף אחד לא מתלונן. אם הייתי משאיר אותו? מי אני. בסוף התוצאה תחליט. אצל מאמנים, יום אחד אתה למעלה ויום אחד למטה. בינתיים זה הולך טוב. אני מבין בכדורגל אבל לא רוצה להגיד".
“אם יעשו עליי פעם פסל, שיהיה צבעוני. לא כמו של בן גוריון או רבין”
בחזרה אליך. הצלחת לתפוס את העין עם הסטייל האופנתי המיוחד שלך.
”האמת, זה תפס אצל הזרים שלי. מבחינתם, אני אחד משלהם. הבאתי את כל הבגדים האלה מארה"ב. ראיתי שזה נותן משהו. יש לי סטייל, אתה צודק. אני אמשיך ככה עד הסוף, גם כשלא אהיה בבני הרצליה. שיהיה לי משהו שהוא שלי. שאם פעם יעשו לי פסל, שזה יהיה פסל צבעוני. שזה לא יהיה שחור לבן כמו של בן גוריון או של רבין. שיהיה לי פסל צבעוני כזה בכניסה לאולם. איך אני בוחר בגדים כל יום? אני בוחר בגדים מיוחדים, כובעים מיוחדים. אולי אני אעשה פעם ליין משלי ואתה תוכל לבוא לחנות שלי ולקנות דברים. נקרא לזה: Zupi new collection או Zupi new addition”.
“נהנה להישאר ער ולצפות בדני. חושב שהסיטואציה שלו מצוינת”
המשפט ששחרר זופי מפיו לגבי בנו והטרייד האפשרי שהיה מעביר אותו לקבוצה אחרת, היה רק יריית הפתיחה. לרוב, הוא נמנע מלהתייחס לבנו ומקפיד שלא לחבר את השניים באותם הראיונות מתוך רצון לתת לילדו את השקט ולמנוע כל קישור בין מקצועות השניים. אלא שהפעם, אבדיה בוחר להתייחס לדיווחים ולסיטואציה של בנו. וגם פה, יש לו הרבה מה להגיד.
איך אתה רואה את מה שקורה עם דני?
”אני חושב שהסיטואצייה מצוינת, גם בשנה שעברה וגם השנה. בגיל שלו אני לא יודע אם ידעתי לסדר את הנעליים. איפה אני ואיפה הוא? אתם בכלל לא יודעים מה הולך שם ומה הסיפור. שחקן בגיל שלו שמשחק 22-25 דקות בשתי העונות הראשונות שלו, אז המצב שלו מצוין. הוא שחקן טוב, שצריך להיות בקבוצה הנכונה, עם הכוכבים הנכונים. לא כל אחד הוא לוקה דונצ'יץ', כמה יש כאלה? מי אמר שאם הוא היה עובר בטרייד עכשיו לדאלאס זה לא היה עבורו פי 2 יותר טוב? אתה לא יכול לדעת. צריך להילחם ולמצוא את המקום שלך איפה שתהיה. אין תירוצים כמו שהקבוצה לא טובה”.
אבל אתה מרוצה ממה שהוא עושה?
”בטח. מקצועית בינתיים כן. הוא חכם והוא יודע איפה הוא נמצא. הוא יכול לעשות יותר, אבל צריך אולי שגם יהיה לו מותר לעשות יותר דברים. לא להיות מוגבל, לא להיות במקום אחד במגרש, בפינה מסוימת, או למסור לביל (בראדלי) וכו'. אני מרוצה. אולי קצת פחות מהדיווחים של האנשים שאף פעם לא היו שם ורק מתרגמים את כל הבלוגרים והכתבות מארה"ב. אני קורא פה ואני נמצא שם לפעמים ובאמת זה לא בכיוון. לא כל דבר מסתכם בנקודות. יש הרבה דברים מסביב. ה-NBA שונה מכל מה שהיה פעם: הדראפט השתנה, סיטואציית הקורונה, הבועה. בשנה הראשונה לא היה קהל. מי יכול לשחק בלי קהל? כל מה שהוא עבר בשנתיים האלה לא היה ולא יהיה אף פעם ב-NBA”.
אתה אופטימי לגבי העתיד שלו?
"אני יושב בשקט ונהנה כל פעם כאשר אני קם לראות אותו. קשה לי קצת שכל יומיים אני לא ישן, אני לא צעיר וחייב שעות שינה. אבל חוץ מזה שאני לא ישן כל יומיים, אני נהנה כל רגע וכל בוקר כשאני הולך לשבת עם החברים שלי לצפות בו. אני רואה כמה אנשים באים לראות אותו, כמה אנשים תומכים בו בכל העיר. להיות היהודי היחיד בליגה הזאת, בין 450 השחקנים הכי טובים, לתת גאווה וכבוד למדינה והדגלים שמתנופפים שם. אנשים חושבים שהם רואים רק את 48 הדקות של המשחק שלו. אבל צריך גם להיות חזק בראש לפני ואחרי המשחק. הוא רק בן 21”.
זופי המשיך: “אתה יודע שהוא שמר בשנתיים האלה רק על שחקני אולסטאר? ולא חשוב הגובה של השחקנים. אם זה ג’ואל אמביד שהוא הכי גבוה או כריס פול או דווין בוקר שהם נמוכים יותר. זה נראה לך קל? יבואו ויגידו: 6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, זה משחק פושר? אני לא אוהב הרבה דברים בתקשורת, אבל מי אני שאחליט. אני דור ישן: אני אהבתי את העיתון ואת הכתבים שהיו יושבים במשחק ומדווחים ממנו. היום יש את הטיקטוק, פודקאסט וכל הדברים האלה. כל אחד יודע, כל אחד שם אותך על המדף כאילו אתה כיכר לחם. תלך ותהיה איתו שבעה ימים באימונים ובמשחקים ותראה מה הולך שם. בוא נדבר אח"כ".
לסיום. אתה תהיה בן 63 באוקטובר, מה התוכניות הלאה?
"עוד ארבע שנים אני בפנסיה. יש לי ביטוח לאומי (צוחק)".