לו מישהו היה אומר לדייגו לופס בנעוריו שהוא עתיד לשבור את השיא של אלפרדו די סטפאנו, הוא לא היה מאמין. הוא הרי היה בסך הכול ילד מכפר קטן בגאליסיה, אזור מיוער ומרהיב בצפון מערב ספרד, ולא ממש האמין ביכולתו להפוך את הכדורגל לקריירה רצינית. וחוץ מזה, הוא היה שוער. איך בדיוק הוא אמור להתחרות עם הסקורר המיתולוגי של ריאל מדריד אהובתו?
ובכן, לופס עקף באוגוסט האחרון את די סטפאנו. החץ הבלונדיני, שעזב בזמנו את ריאל בטריקת דלת אחרי שהסתכסך עם המאמן מיגל מוניוס, בחר לסיים את הקריירה באספניול, ואת משחקו האחרון במדיה קיים ב-1966 כאשר היה בן 39 ו-273 ימים. עד העונה, הוא היה השחקן המבוגר ביותר בתולדות המועדון, אבל לופס ניפץ את השיא. בנובמבר חגג השוער הוותיק את יום הולדתו ה-40, והוא ממש לא מתכוון לעצור. חוזהו אולי מסתיים השנה, אך הוא כבר הכריז כי ישמח מאוד להאריכו אם ההנהלה תסכים, ובהתחשב בביצועיו יהיה מגוחך לוותר עליו. בינתיים, הוא יפגוש מחר (ראשון) ב-22:00 את ברצלונה לדרבי הגדול של העיר. המשחק, כמו כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.
החליף את ראול בבכורה בליגה
אם לופס אכן ימשיך בקבוצה הקטנה של הבירת קטלוניה, הרי שיש עוד שיאים בסכנה. בדרבי של ברצלונה יערוך לופס את משחקו ה-200 במדי אספניול בכל המסגרות, והוא מדורג חמישי במספר ההופעות של השוערים בקבוצה אי פעם. השיא שייך לתומאס אנקונו שחולל נסים בשנות ה-80 וצבר 333 משחקים. לפיכך, אם יתמיד לופס במשך שלוש שנים נוספות, הוא יעבור את הקמרוני האגדי, וזו בהחלט המטרה. הוא רואה בכך סוג של פיצוי על העובדה שקיבל את ההזדמנות בליגה הבכירה קצת מאוחר מדי, והחל לשחק בקביעות רק בגיל 25.
מדוע? כי עד אז הוא המתין לצ'אנס שלו בריאל מדריד, אבל הוא לא מצטער על כך לרגע. מבחינתו, ההגעה למדריד בגיל 18 היוותה תפנית הזויה ובלתי נתפסת בחיים. דייגו גדל במשפחה של אוהדי ריאל שרופים, העריץ בעצמו את פרנסיסקו בויו שעמד בין הקורות בסנטיאגו ברנבאו במשך שנים ארוכות, ולא העז אפילו לחלום שהוא יכול להצטרף למועדון המלכותי. כאשר זה קרה, הוא היה מאושר בקבוצה השלישית של ריאל, ואז בקבוצת המילואים. את הופעת הבכורה בליגה הראשונה הוא ערך רק ב-2006, בנסיבות דרמטיות כאשר איקר קסיאס ספג כרטיס אדום. לופס נכנס אז למגרש במקומו של ראול, וגם שמר על שער נקי ועל הניצחון דקות הבודדות שקיבל.
ניצח את רונאלדיניו ואטו
לבסוף, השאיפות המקצועיות עלו על האהבה לריאל, ובקיץ 2007 יצא לופס לדרכו החדשה במדי ויאריאל. שם, עם הצוללת הצהובה, הוא גם התכבד לפגוש לראשונה את ברצלונה, במה שתמיד היה עבורו, מדרידיסטה מושבע שכמוהו, סוג של קלאסיקו פרטי. וזה הלך לא רע בכלל. לשם התחלה, הוא שמר על רשת נקיה במפגש הראשון מול בארסה ברבע גמר הגביע. בגומלין אמנם הפסידה ויאריאל 1:0, אבל לופס הפך לשוער הראשון בהיסטוריה שעצר פנדל של ליאו מסי, אז רק בן 20. המפגש השלישי, במסגרת הליגה, הניב נצחון 1:2 בקאמפ נואו עם הצגה פנומנלית של השוער מול רונאלדיניו, תיירי הנרי וסמואל אטו.
מרגיש כמו שמות מהעבר הרחוק? זה באמת היה מזמן, אבל לופס כבר היה בן 26, והחל להוכיח את עצמו כאחד השוערים הטובים בספרד. עם ויאריאל הוא שיחק בקביעות גם בליגת האלופות ובליגה האירופית, זומן לנבחרת ואפילו נסע לגביע קונפדרציות בדרום אפריקה, אבל הקדנציה בת חמש השנים בצוללת הצהובה הסתיימה בירידה סנסציונית, דרמטית וטראומטית לליגה השנייה. לופס לקח את זה קשה, אבל בדיעבד התברר כי עבורו אישית הייתה זו ברכה, כי אחרי המעבר לסביליה היו האנדלוסים פתוחים לרעיון מכירתו לריאל מדריד, שם שבר קסיאס את ידו.
נקלע למאבק פוליטי עם קסיאס
למעשה, ז'וזה מוריניו היה מעוניין בלופס גם שנתיים קודם לכן, אבל המגעים עם ויאריאל לא צלחו. הפעם, בינואר 2013, הוא הוחזר "הביתה" הישר להרכב – ולבכורה מול ברצלונה בקלאסיקו האמיתי בחצי גמר הגביע. הוא הצטיין ב-1:1, היה שותף בכיר לניצחון 1:3 בגומלין בקאמפ נואו, גבר על בארסה 1:2 גם בליגה, ובאופן כללי הקדנציה הזו הייתה אדירה מכל הבחינות – פרט לפוליטיקה הפנימית. כאשר מוריניו, שהיה מסוכסך עם קסיאס, כי לופס הוא "השוער הטוב בריאל וגם בספרד כולה", היו פרשנים ואוהדים שלא אהבו את ההתבטאות ולא האמינו לו.
גם כאשר קרלו אנצ'לוטי, שהחליף את הפורטוגלי בקיץ 2013, המשיך להעדיף את לופס על פני איקר הקדוש, ההתנגדות היתה גדולה – ובתקשורת זה צויר כעימות חזיתי בין שני השוערים. עבור לופס, שסולד מאור זרקורים חזק מדי, החוויה לא היתה פשוטה פסיכולוגית, והחתמתו של קיילור נבאס ב-2014 הפכה את מצבו לעדין עוד יותר. "היו שלושה שוערים טובים, איקר לא הצליח למצוא קבוצה שתתאים לו ונשאר, ולכן אני זה שעזבתי", הוא הסביר בדיעבד, והצעד היה עצוב עבורו. הוא נפרד מסנטיאגו ברנבאו במכתב מרגש לאוהדים, והיו שהרגישו כי המועדון לא היה הוגן כלפיו בשורה התחתונה.
דונארומה שלח אותו לאספניול
אז לופס הלך להרפתקה באיטליה, והיה השוער הראשון של מילאן עד שג'אנלואג'י דונארומה בן ה-16 פרץ בסערה לבמה. הספרדי, שאיבד את מקומו לנער, עבר ב-2016 בהשאלה לאספניול, ההעברה הפכה לקבועה בחלוף שנה, ומאז הוא שם. על אף שהצטרף בגיל 34, זו הקדנציה הארוכה ביותר בקריירה שלו, ואפילו ירידת ליגה ב-2020 לא גרמה לו לנטוש. הוא הספיק לשבור שיא של קרלוס קאמני ולרשום רצף של 585 דקות ליגה רצופות ללא ספיגה, ובנה בית נוח בקטלוניה. לופס התאהב במועדון השני של העיר, והחיבור שלו לקהל מושלם. זה לא אומר שהוא זנח את האהדה לריאל מדריד, כמובן, אבל הוא מגדיר את עצמו כתוכי גאה, והיריבות המסורתית עם בלאוגרנה קיבלה זווית נוספת.
במסגרת היריבות הזו, משחקי הדרבי מיוחדים מאוד עבור לופס, ואחד הרגעים המרגשים בקריירה היה בינואר 2018 כאשר ניצח את בארסה 0:1 ברבע גמר הגביע, תוך שהוא עוצר עוד פנדל של מסי. בעצם, הוא השוער היחיד בעולם שגרם לפרעוש להחטיא פעמיים מהנקודה הלבנה, וזה לא דבר של מה בכך. הוא התלהב לפגוש את הארגנטינאי בכל פעם מחדש, ואף ספג ממנו לא מעט, כולל שלושער ב-3:4 של ברצלונה בקלאסיקו בברנבאו ב-2014. כאשר התברר, אחרי חזרתה של אספניול למקומה הטבעי בליגה הבכירה, כי מסי עבר לפאריס סן ז'רמן, הייתה בכך אכזבה מסוימת. מי היה מאמין שדווקא הוא ישחק עם דונארומה? "טוב, הוא הבעיה של הצרפתים עכשיו", הגיב אז לופס.
המשבר הכלכלי והמקצועי של בארסה גם שידרג את הסיכויים של אספניול להשיג תוצאות טובות בדרבי. נצחון הליגה האחרון של לופס על בלאוגרנה עדיין היה ב-2013, במדי אספניול הוא סופר שתי תוצאות תיקו לצד שישה הפסדים. בסיבוב הראשון העונה, המאבק בקאמפ נואו היה צמוד למדי, והוא הוכרע בפנדל מדויק של ממפיס דפאיי שקבע 0:1. ביום ראשון, באצטדיון הביתי, זה יכול להיות סיפור אחר, וגם כל אוהדי ריאל מחזיקים לו אצבעות.