אתמול בבוקר התפרסם בבלגיה הדיווח לפיו מוסא דמבלה פרש מכדורגל. השמועה התפשטה במהרה, וכולם – כולל חבריו הרבים, וגם טוטנהאם בה בילה הקשר 6.5 שנים מחייו – מיהרו לברך אותו ולאחל לו הצלחה בדרכו החדשה. החגיגה ברשתות החברתיות הפסיקה כאשר דמבלה עצמו פרסם הכחשה: "תודה על ההודעות המרגשות, אבל עדיין לא סיימתי. נותרה לי עוד שנה בחוזה, אבל אני יכול לגלות כבר עכשיו שאפרוש בתום השנה".
החוזה המדובר הוא בגוואנגז'ו הסינית, אליה הצטרף דמבלה בינואר 2019 ושיחק בעונתו הראשונה לצד ערן זהבי ודיא סבע. לפי הגורמים הבלגים, בימים אלה מנסה הכוכב לבטל אותו על מנת לתלות את הנעליים באופן מיידי, אך נתקל בקשיים. "פיזית ומנטלית, מוסא גמר עם הכדורגל. גופו סבל מספיק. הוא בקושי היה על המגרש בשנתיים האחרונות, ולא שיחק כלל מאז אוגוסט בגלל פציעה. מעשית הוא כבר לא כדורגלן", כתב העיתונאי הבכיר כריסטוף טרויר. העיתוי המדויק לא ממש משנה, אם כך, וזה הזמן להיפרד מהשחקן המיוחד הזה, אשר הגעגועים אליו עזים כבר שלוש שנים.
כאשר מכרה אותו טוטנהאם לסין, התקשו מאוד חבריו להשלים עם עזיבתו, ויש הטוענים שזה עלה להם בזכייה בליגת האלופות. קיראן טריפייר שחרר הצהרה מסוג זה בביטחון רב. "אתה לא רוצה לאבד שחקן כזה, בוודאי לא בינואר. הוא היה הערך המוסף שיכול היה להביא לנו את ליגת האלופות. הוא היה עד כדי כך טוב. לא הבנתי למה זה קרה. חוזהו אמנם היה אמור לפוג בקיץ, אבל נלחמנו על תארים, ואתה רוצה את השחקן הכי טוב אצלך", אמר מגן טוטנהאם לשעבר. התרנגולים, כזכור, עלו בעונה ההיא לגמר סצ'מפיונס, שם נכנעו 2:0 לליברפול.
"אתה לא רוצה לאבד שחקן כזה בינואר". מוסא דמבלה (רויטרס)טריפייר לא לבד. שחקנים רבים של תרנגולים העידו כי דמבלה היה הכי טוב והכי מוכשר, וגם המאמן מאוריסיו פוצ'טינו קבע: "פגשתי חמישה גאונים בכל הקריירה שלי – דייגו מראדונה, רונאלדיניו, ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, איבן דה לה פניה ומוסא דמבלה". אריק דאייר הגדיר אותו כ"מפלצת עם רגליים של בלרינה". הארי קיין וכריסטיאן אריקסן ראו בו עילוי נדיר. ג'רמיין ג'ינאס, שהספיק לשחק לצידו בווייט הארט ליין אחרי שדמבלה נרכש מפולהאם ב-2012, הכריז: "אף אחד לא מסוגל לעשות את מה שהוא עושה בקלילות".
מה שדמבלה עשה בקלילות גרם לו להיות שחקן מהנה במיוחד לצפייה. אי אפשר היה לקחת לו את הכדור, והסטטיסטיקה בנושא עוצרת נשימה. במהלך הקדנציה שלו בטוטנהאם, ניסה הבלגי לעבור שחקנים בכדרור 505 פעמים והשלים את הדריבל ב-394 מקרים. אחוז ההצלחה עמד על 78 אחוזים, ואיש בפרמייר ליג אפילו לא התקרב לכך. דני רוז אמר בנושא: "אפשר היה למסור למוסא כשהוא מוקף בשלושה יריבים ולדעת שהוא לא יאבד את הכדור. זה כמו לשים אותו בכספת". והוא השלים לעתים את המהלכים כמעט בהליכה – תנועות הגוף האלגנטיות איכשהו לא אפשרו לאף אחד להתקרב אליו. היה בזה סוג של קסם ששמור לגאונים נדירים. "לא ראיתי מעולם שחקן שמטפל בכדור טוב יותר ממוסא", אמר מאמן פולהאם לשעבר מרטין יול.
דני רוז (רויטרס)אז הוא היה בלרינה, אבל גם מפלצת – או טנק, כפי שכינו אותו לא פעם. עם 185 סנטימטרים של גוף אתלטי וחסון, הוא חילץ כדורים והעיף את היריבים עם הכתפיים. רוברט מסקאנט, מאמנו בווילם טוויי אליה הצטרף דמבלה בגיל 18 כי רצה ללמוד את יסודות הכדורגל בהולנד דווקא, נזכר: "שחקנים הרגישו כאילו הם מתנגשים בעץ ונופלים". ראיית המשחק הפנומנלית שלו אפשרה לו לזהות שטחים פנויים ולשלוח מסירות בדיוק של מילימטרים. לטוטנהאם הוא הגיע כדי למלא את החלל שהותירו לוקה מודריץ' ורפאל ואן דר וארט, ועשה את העבודה של שניהם, תוך שהוא מוסיף גם ניצוצות של יאיא טורה.
הייתה לו גם בעיטה אדירה מכל הטווחים, ולואי ואן חאל בכלל ראה בו חלוץ. המאמן המיתולוגי נהנה מאוד מביצועיו באלקמאר בעונת 2008/09 כאשר הקבוצה דהרה לאליפות סנסציונית כנגד כל הסיכויים – התואר היחיד בקריירה של דמבלה. מוסא הבקיע אז 10 שערים, רובם וירטואוזיים – והסלאלום נגד ווילם טוויי, אז התעלל במספר שחקנים פעמיים בדרך לכיבוש, היה היפה ביותר בעונה כולה.
עם זאת, כאשר הוסט בחזרה למרכז המגרש, הוא כבר לא התלהב להשתמש בסיומת המשובחת שלו, והעדיף לא לסכן את השער. פוצ'טינו ניסה לשנות את דעתו, אבל דמבלה הסביר שהוא מעדיף ללכת על בטוח, כי כך התחנך כאשר שיחק כילד ברחובות אנטוורפן. "לו הייתי מתחיל לעבוד איתך בגיל 18 או 19, הייתי הופך אותך לשחקן הטוב בעולם", אמר לו הארגנטיני בצער ובשחצנות מסוימת, ואולי היה בזה משהו. דמבלה הגיע אליו בגיל בו לא היה לו חשק לשנות את סגנונו, ויש יסוד סביר להניח שזה היווה מכשול עבורו.
פוצ'טינו ודמבלה (רויטרס)הוא היה ייחודי מדי ולא צפוי – תכונות מדהימות בפני עצמן, אך מאמנים מסוימים חוששים מהן ורואים בהן איום. קל יותר לסמוך על שחקנים סטנדרטיים אשר תפוקתם ידועה, וזה היה המצב בנבחרת בלגיה, שם קיבלו אקסל ויטסל ומרואן פלאיני עדיפות ברורה על פניו במרכז המגרש. דמבלה היה שחקן ספסל במונדיאל 2014, יורו 2016 ומונדיאל 2018, והמחדל הזה זועק לשמיים. לו ידעו השדים האדומים לנצל טוב יותר את הכישורים שלו ושל ראג'ה נאינגולן, הם היו עשויים להרוויח הרבה יותר מדור הזהב. קווין דה בריינה ידע להעריך את דמבלה וטען: "במשחק על שטחים קטנים, הוא הטוב ביותר בעולם", וזו מחמאה אדירה מגאון שיודע להסתדר בעצמו בשטחים קטנים. עבור המאמנים, מארק וילמוטס ורוברטו מרטינס שהחליף אותו, זה לא הספיק.
והייתה גם בעיית פציעות בלתי פוסקת. הכישרון הפנומנלי של דמבלה גרם לכך שניתן היה לעצור אותו רק בעבירות, והוא ספג אלפי תיקולים כואבים מגיל צעיר. הפגיעות האלה הרסו בהדרגה את קרסוליו ואת ברכיו, והוא השלים עם כך בצער. "תמיד שיחקתי עם כאבים, וזה לא הולך להשתנות", הוא אמר בעיצומה של הקריירה בטוטנהאם, ולעתים קרובות מדי הוא לא היה כשיר לחלוטין. הפציעות לא היו חמורות לכאורה – הוא מעולם לא קרע רצועות ולא שבר את רגליו – אבל הן היו מטרידות וכרוניות, והן הגבילו אותו לא פעם. כתוצאה מכך, דמבלה לא היה יציב מספיק, ולפעמים אף סופסל מול יריבות אלימות מדי מחשש לבריאותו.
הפציעות לא עזבו אותו. דמבלה אחרי מאנה (רויטרס)וכך, בשורה התחתונה, הוא לא מיצה את הפוטנציאל האלוהי. כאשר המוזה נחה עליו, הוא היה השחקן הכיפי ביותר בתבל, ואם בא לכם לראות תצוגת תכלית של קשר ששולט ללא עוררין במרכז המגרש – מחלץ, מכדרר ומנווט – אתם מוזמנים לראות את המשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות מול יובנטוס בפברואר 2018. זה היה דמבלה ועוד 21 שחקנים על הדשא, והוא טיאטא את הגברת הזקנה מהמגרש. יובה, שהובילה 0:2 בדקה ה-9, הסתפקה ב-2:2 והייתה אמורה להפסיד. ואולם, בגומלין היה לדמבלה משחק איכותי פחות, והאיטלקים ניצחו 1:2 בלונדון בדרך לרבע הגמר.
איש מעולם לא אמר מילה רעה על אופיו – דמבלה ידוע כבחור ידידותי ושקט, שניהל אורח חיים ספורטיבי למופת ובילה את שעות הפנאי בביתו. הוא אדם רחב אופקים, שנחשף לתרבויות מגוונות בשל מוצאו – אימו בלגית ואביו היגר ממאלי. מוזיקה, קריאה ופילוסופיה הם חלק בלתי נפרד מחייו, ולעתים התקבלה התחושה כי כדורגל הוא רק תחביב אהוב. לא היה בו דחף עצום להצליח ולנצח בכל מחיר, והוא התנהל במגרש באדישות מסוימת – או אולי כך תפסו זאת אחרים. ייתכן וגם זה תרם לכך שהוא לא הוערך כראוי, ולא ייזכר כאחד השחקנים הטובים בדורו, כפי שהיה צריך לקרות.
הפספוס הזה עצום, וכעת מגיעה הקריירה הזו לסיומה – עכשיו או בעוד כמה העברות בנקאיות בסין. באירופה, ובמיוחד בטוטנהאם, מתגעגעים אליו כבר שלוש שנים, ועדיין לא נמצא לו תחליף אמיתי. כי אין תחליף לשחקן חד פעמי כזה.
ידעתם את זה? ואן דייק חושף את הטריק שלו