תפוס אותי אם תוכל: חזרתו של אדאמה לברצלונה

אדאמה טראורה טיפס במדרגות. הוא היה השלישי בתור מתוך שמונה ברי מזל באותו יום שמשי בקאמפ נואו ואת החיוך שלו אי אפשר היה לפספס. לא כשחבורת הילדים הזו עלתה על הדשא ורצה לכיוון עיגול האמצע כחלק מצילומי התוכנית "השיעורים של בארסה" בערוץ TV3 בטלוויזיה הקטלונית, בה כישרונות מלה מאסיה קיבלו שיעור בכדורגל משחקנים בקבוצה הראשונה.

חוויה לא רעה זו הייתה, בטח כשבתפקיד המאמנים בפרק ההוא היו אנדרס אינייסטה וצ'אבי, עמו אדאמה הצעיר גם הספיק להחליף כמה מסירות במשחק משותף, שמונה שנים אחרי שנולד 400 מטרים משם. כאילו, באמת. הוא הגיח לאוויר העולם בבית החולים הסמוך שמשקיף על הקאמפ נואו, התפאורה של החלום האולטימטיבי – של אדאמה ושל חבריו לאקדמיה: הקבוצה הראשונה של בארסה.

כל כך קרוב זה נראה. ממש במרחק נגיעה. אבל רק עכשיו, כשאדאמה חזר הביתה בגיל 26 והתאחד עם צ'אבי שהפעם כבר יהיה המאמן הקבוע שלו – הוא יקבל צ'אנס אמיתי בקבוצת נעוריו. הוא מגיע אליה מהדלת הראשית אחרי מסע של שלוש קבוצות, שתי ליגות ומדינה אחת, 6.5 שנים אחרי שעזב את ברצלונה ועלה על מטוס לאנגליה בתקווה למצוא עתיד טוב יותר. כמו זה שחיפשו הוריו כשהיגרו בשנות ה-80 ממאלי לאותה ברצלונה.

כדורגל בין סמים לכנופיות

אדאמה - ממש כמו ג'ורדי אלבה ואקס בארסה, ויקטור ואלדס - גדל בפרבר הברצלונאי, הוספיטאלט, וליתר דיוק בשכונת לה פלורידה, הצפופה ביותר באירופה. סוחרי סמים וקרבות כנופיות היו מראות שבשגרה בימים ההם, ומפינות הרחוב האפלות, ידעו המקומיים, היה עדיף להתרחק כמה שיותר. זו הייתה נקודה הפתיחה של הילד אדאמה ומשפחת טראורה. שם הכול התחיל, רק רבע שעה הליכה מהקאמפ נואו, אבל עולם אחרי לגמרי.

"לפעמים כשאתה ילד, אתה לא מודע לעולם שסביבך, אז אולי לא היה להם הרבה כסף, אבל הוא לא ידע שהם שונים והיה שמח להסתובב בחוץ עם החברים שלו", אמר ג'ורדי קונדום, מאמן בלה מאסיה לשעבר, בראיון ל'את'לטיק'. באחד הימים הוא עשה את הדרך הקצרה להוספיטאלט כדי לראות משחק, אבל דווקא המגרש הקטן בסמוך תפס את העין שלו. "אני רואה שוער תופס את הכדור ובועט אותו למעלה ואז ילד רץ מההגנה להתקפה ואיכשהו מגיע לכדור לפני שפגע בדשא", נזכר קונדום, "לא האמנתי למראה עיני ואמרתי לעצמי: 'מי זה?!'. הלכתי לדבר עם המנהל הספורטיבי ושאלתי 'מי זה שרץ כמו יוסיין בולט?'. זה היה אדאמה טראורה".

כמו בולט. אדאמה בצעירותו (הטוויטר של ברצלונה)

קונדום הנדהם שכנע את בארסה להחתים את אדאמה כשהיה בן שמונה והוא זוכר את זה היטב: "וואו, הוא היה כל כך מהיר. הוא אפילו לא היה צריך לעשות דריבל - הוא פשוט שלח את הכדור קדימה ועבר שחקנים בריצה, זה היה מדהים. זכינו בהרבה טורנירים עם אדאמה ומבחינתי, הוא היה מגן - היורש של דני אלבס, הוא היה צריך שיהיה לו הרבה שטח. השוער שלנו פשוט היה מוסר לאדאמה והוא היה רץ עם הכדור, אף שחקן יריב לא יכול היה לתפוס אותו. הוא רץ 100 מטר כמו ספרינטר אלוף עולם".

אבל אדאמה גנב את הפוקוס בתחילת הדרך בלה מאסיה לא רק בזכות המהירות, וכבר אז התגלו רמזים על העתיד לבוא. "לפעמים הייתי נכנס לחדר והוא היה עושה מתח כשהוא מחזיק במתקן לייבוש ידיים", מספר קונדום, "בגיל 10, זה לא משהו נורמלי, והרגליים שלו אף פעם לא נגעו ברצפה". באדאמה עצמו לא הצליחו לגעת שחקנים יריבים שראו את גבו שוב ושוב, ואם בכל זאת צריך להצביע על גורם מאתגר, זה יהיה מזג האוויר. "הוא חשש מהקור", הסביר קונדום, "היה לנו משחק אחד בצפון ספרד שהייתי צריך לספסל אותו בו, פשוט כי היה לו קר מדי".

חשש מהקור. אדאמה אחרי עוד גול בתקופת לה מאסיה (הטוויטר של ברצלונה)

חוץ מזה, שום דבר לא הרתיע את אדאמה ואף אחד לא הצליח לעמוד בקצב שלו כבר בשנים ההן בבארסה. הוא שיחק בשלוש קבוצות שונות תוך עונה אחת - פעמיים - כשהוא מדלג בין קבוצת הנוער, בה החל לשחק בגיל 15 ושאותה הוביל בהמשך לזכייה בליגת האלופות בעונת 2013/14, לבארסה ב' ואז גם לקבוצה הראשונה. עם שילוב מופרע בין כוח שהחל להתפרץ למהירות מסחררת וטכניקה גבוהה, אדאמה הפך למופע של איש אחד, אטרקציה שכולם רוצים לראות. וזה כולל גם את טאטה מרטינו, מאמן בארסה בימים ההם, שהתלהב ושלח את הילד לבכורה כשהיה בן 17, ואז העלה אותו על המטוס לאמסטרדם ביחד עם צ'אבי, לקראת משחק מול אייאקס בליגת האלופות.

בעונה הבאה אדאמה כבר היה שחקן מפתח בבארסה ב' עם 14 בישולים (בנוסף לשלושה שערים), אבל בקבוצה הראשונה לואיס אנריקה נתן לו לשחק רק בשני משחקי גביע זניחים, שבאחד מהם הוא כבש. עם ליאו מסי, לואיס סוארס וניימאר, כשפדרו היה חלק מהרוטציה ובסביבה גם סנדרו ראמירס ומוניר אל חדאדי – השותף לעונת הזכייה בליגת האלופות עם הנוער – אדאמה ראה חומה מול העיניים, כזו שגם השרירים שלו לא יכולים לפרוץ. ואם הדרך לסגל הבכיר לא הייתה מסובכת מספיק, אז בסוף העונה ההיא הוחתם ארדה טוראן ולקטלוני הצעיר היה ברור יותר מתמיד שאין לו עתיד בקבוצת נעוריו.

אדאמה עולה לבכורה בבארסה בגיל 17 (הטוויטר של ברצלונה)

חתול מפוחד

בניסיון לפתוח דף חדש, אדאמה עבר לאנגליה וחתם באסטון וילה, ששילמה עליו 10 מיליון אירו, אבל חוסר הבנה עם סוכנו הובילה לעונה שהוא ממש לא פנטז עליה. הוא מיעט לשחק בפרמייר ליג, המאמן טים שרווד איבד בו אמון די מהר, פציעות לא הוסיפו ולבסוף וילה ירדה לצ'מפיונשיפ. "התקשרתי אליו ואמרתי לו 'אדאמה, בו לפה לעזור לי, בבקשה'", נזכר קונדום שגילה אותו ואימן אז באופן הבלגית, "אמרתי לעצמי 'הוא בן 19-20, הוא יצליח מאוד בבלגיה ואז קבוצה כמו אנדרלכט תראה אותו'. הוא הודה לי, אבל אמר 'לא'. הוא רצה לעשות קריירה באנגליה ובסופו של דבר קיבל את ההחלטה הנכונה".

מידלסברו החליטה להמר על אדאמה, הוציאה עליו קצת יותר משמונה מיליון אירו כדי להשאירו בפרמייר ליג וכשהופיע לאימון הראשון, המאמן אייטור קראנקה חשב שהוא הוזה. "הילד הזה הוא אופנוע", הוא אמר על מי שרץ במהירות של 34.8 קמ"ש במשחק מול ארסנל באוקטובר. אדאמה אמנם שיחק יותר, אבל אי אפשר היה להתעלם מהליקויים במשחק שלו, בעיקר בקבלת ההחלטות, שנבעו מכך שבבארסה ב' אימן אותו אוסביו סקריסטאן - קשר עבר בדרים טים של יוהאן קרויף, אבל מאמן בינוני שתיעדף תוצאות על קידום שחקנים בקבוצה שזו מטרתה המוצהרת. מקצועית, אדאמה לא התקדם תחתיו כלל והסיפור נמשך גם עם שרווד בווילה.

כיכב בבארסה, אבל לא התקדם מקצועית אחרי הנוער (הטוויטר של ברצלונה)

קראנקה דווקא ניסה לעבוד עם אדאמה והשניים בילו שעות עם הלוח הטקטי בחדר ההלבשה. הוא אף החל להשתמש בו כמו בדמות במשחק וידאו: בעוד בבארסה אדאמה היה משחק בצד ימין של ההתקפה, פתאום הוא החליף אגפים במחציות כדי שישחק בצד שצמוד לספסל בשביל שמאמנו יוכל לתדרך אותו בכל רגע – מתי לעשות דריבל, מתי למסור, לאן לרוץ וכו'. זה עזר, אבל עד מידה מסוימת כי בסופו של דבר קראנקה סיים את דרכו וגם בורו ירדה, מה שהוביל לעוד יותר סימני שאלה.

אבל דווקא בעונה שאחרי הכל עמד להשתנות. במהלכה הגיע לבורו טוני פוליס שהבין כי אדאמה הוא השחקן הכי מוכשר שיש לו, אבל גם כזה שצריך הרבה הכוונה. התרגיל של החלפות האגפים במחציות נמשך ולאורך השבוע הקיצוני היה אורח קבוע במשרד של פוליס, שהיה עובר איתו על הטעויות במטרה ללמוד מהן.

"הייתה חסרה לו קצת אמונה – בעצמו ובמאמנים שלו, הוא היה מבצע טעות והיה מסתכל לראות אם אתה צועק עליו", נזכר מאמן בורו, "הוא היה כמו חתול מפוחד שהכו אותו יותר מדי פעמים. הייתי חייב להוציא את זה ממנו. הייתי צועק לעברו – והיו שומעים אותי וכולם היו צוחקים – 'אדאמה, אדאמה'. יום אחד לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו: 'אדאמה, התעוררתי אתמול בלילה תוך כדי צעקות 'אדאמה, אדאמה!', אבל זה טוב שמדובר בשם של גבר ולא של אישה, אחרת אשתי הייתה הורגת אותי".

ככל שחלף הזמן, אדאמה השתחרר ממה שהוא היה בעבר – גם חברתית – ואת התוצאה ראו על הדשא וגם במספרים: הוא הוסיף למשחק שלו דברים נוספים ואלה כבר לא היו רק אינספור דריבלים, אלא גם חמישה שערים, 12 בישולים ובחירה למצטיין העונה של בורו בדרך לפלייאוף הצ'מפיונשיפ. היא אמנם הודחה, אבל אדאמה עצמו דווקא כן חזר לפרמייר ליג אחרי שוולבס שברה שיא מועדון כדי להחתים אותו ב-20 מיליון אירו, ולמזלו המאמן נונו אספיריטו סנטו לקח אותו תחת חסותו.

האלק פוגש את פלאש

אדאמה אולי לא שיחק כל כך הרבה בעונת החזרה לפרמייר ליג – משהו שייחסו באנגליה להתרגלות שלו לסגנון של נונו – אבל מאמן וולבס השקיע רבות בשדרוג הבנת המשחק של הקיצוני. "לא היו לי הרבה דקות, אבל כל רגע והזדמנות זו סיטואציה חדשה בשבילך להראות מה אתה יכול לעשות ומי אתה יכול להיות", אמר אז אדאמה שהיה מרבה לשבת עם נונו על האייפד, "הוא הראה לי קטעי וידאו, שאל למה אני עושה דברים מסוימים והסביר מה צריך לעשות ברגעים מסוימים. אם אתה צריך עזרה כדי להשתפר, הוא יהיה שם בשבילך ואני סומך עליו".

שעות על האייפד. אדאמה עם נונו (רויטרס)

העונה השנייה בוולבס, 2019/20, כבר הייתה סיפור אחר ונונו התחיל לשחרר קצת את החבל. הוא כל כך האמין באדאמה שבהתחלה הוא אפילו תיפקד אותו בעמדה אחורית יותר כשחקן אגף אחרי שמאט דוהרטי סחב פציעה – עמדה שבה הוא פתח גם במשחק חוץ מול מנצ'סטר סיטי והרשים דווקא בעבודה הגנתית מול ראחים סטרלינג. "הוא השתמש בכוח ובמהירות שלו באופן מושלם, רק הפעם למטרות הגנתיות, זה דורש אינטליגנציה ומשמעת", החמיא אז אנדי תומפסון, מגן העבר של וולבס.

אבל זה לא הכל: במחצית השנייה, אחרי שדוהרטי נכנס, אדאמה נשלח קדימה והדהים עם צמד שסידר ניצחון 0:2 אחרי שני בישולים של ראול חימנס – משהו שלא קרה הרבה בעונה ההיא, פשוט כי בדרך כלל קרה ההיפך: שישה שערים ו-12 בישולים היו לאדאמה, שתשעה מהם הגיעו רק בפרמייר ליג ומתוכם שבעה לחימנס. שיתוף הפעולה ביניהם היה מושלם וחזר על עצמו גם בניצחון 2:3 על סיטי בסיבוב השני עם שער ובישול של אדאמה – איך לא, לחימנס – ועוד אסיסט למקסיקני גם מול ליברפול. "הוא פשוט בלתי ניתן לעצירה", אמר אז יורגן קלופ על מי שהיה בשיאו ונראה כמו הכלאה מופרעת בין האלק (גיבור העל, כן?) לפלאש.

שיתוף פעולה מהסרטים. אדאמה עם ראול חימנס (רויטרס)

והדרך לשם, אגב, עברה דרך טיפ די מפתיע שקיבל אדאמה מהספרינטר והמדליסט האולימפי, דארן קמפבל, שהלך נגד קרמבו מ"מבצע סבתא": במקום לרוץ הכי מהר שאפשר, קמפבל ייעץ לקיצוני דווקא להאט. "הוא היה אומר לי שאני לא צריך לרוץ ב-100%, שגם ב-70% אני אעבור את השחקן שממול ואז תהיה לי יותר אנרגיה ויותר שליטה בכדור", סיפר אדאמה, "זה אולי נראה שאני רץ בשיא המהירות, אבל אני יודע שאני יכול לרוץ מהר יותר. זה נותן לי עוד זמן לקבל החלטות עם הכדור". ודוגמה טובה לכך נראתה בניצחון הראשון על סיטי, כשאדאמה הגיע לרחבה שלה מהחצי של וולבס תוך שש שניות, וזה ממש לא היה ספרינט.

היה גדול על סיטי, פעמיים. אדאמה (רויטרס)

אז איך עוצרים דבר כזה? מנסים לתפוס אותו. חזק. מאוד. שחקנים יריבים החלו לאחוז בידיו העצומות של אדאמה וזה גרם לו לפרוק את הכתף ארבע פעמים בחצי השני של העונה. באחד המקרים, מול טוטנהאם, הוא אפילו המשיך לשחק עוד כמה דקות לפני שיצא החוצה כשאוהדי וולבס שרים: "הוא צריך רק זרוע אחת". פריקת הכתף – משהו שעלול להצריך ניתוח במקרים חמורים – זה משהו שאדאמה עבר גם בבורו, רגע לפני המעבר לוולבס, כך שהיה דרוש פתרון. אז מה עשו הזאבים? שאבו השראה ממתאבקים ביוון העתיקה והחלו למרוח על זרועותיו של הקיצוני שמן תינוקות, ולא רק – גם וזלין במה שכבר הפך להרגל.

וזה לא היה הצעד היחיד שנקט בו אדאמה כדי להימנע מפציעות: הוא החל להקדיש שעה ביום לעבודה על חיזוק הכתפיים, מה שמוכיח את עצמו. והזרועות המסיביות? "אנשים מופתעים כשאני אומר להם שאני לא מרים משקולות, אבל זה נכון", טוען אדאמה שכמובן מבצע אימוני כוח אחרים, "אם הייתי מרים, הייתי הרבה יותר גדול. אני מנסה לעבוד פחות על פלג הגוף העליון בגלל שאני לא צריך לעשות הרבה כדי להיות גדול".

הוא אפילו סיפר שקיבל פניות מה-NFL, אם כי אחרי עונת השיא צצו שמועות על הצעות אחרות. אדאמה נראה בדרך הבטוחה לקבוצה גדולה, אבל נשאר לבסוף בוולבס ודברים פחות הסתדרו עבורו בעונה שעברה: דוהרטי ההתקפי שהיה נוהג להיכנס למרכז ומפנה את האגף הימני לאדאמה, הוחלף בנלסון סמדו שנצמד לאגף, לאחר מכן עזב גם דיוגו ז'וטה ואז נפצע חימנס בצורה קשה. המגמה הזו נמשכה ואף הקצינה בקיץ האחרון כשנונו עזב בעצמו ותחת מחליפו – ברונו לאז'י – חל פיחות במעמדו של אדאמה, הוא ראה יותר את הספסל וכששיחק, לעתים תופקד באגף השמאלי.

אדאמה 2.0

נדמה היה שהוא כבר פספס את הרכבת ובארסה כבר לא תחזיר אותו, אבל בקיץ האחרון אדאמה עבר לז'ורז'ה מנדש שהחל לייצג אותו, אנסו פאטי – עוד לקוח של סוכן העל – נפצע ובעקבות זאת מנדש הגיע למשרדי הקטלונים בשבוע שעבר. בשיחה, כך לפי הדיווחים, עלה שמו של אדאמה ומשם הכול התפתח מהר מאוד והוא שב למקום שהיה ביתו במשך 11 שנים בעסקה שלבארסה יש רק מה להרוויח ממנה. וולבס השאילה את הקיצוני עד הקיץ עם סעיף (ולא חובת) רכישה ב-30 מיליון אירו, הוא קיצץ משמעותית בשכר ובשל כך יתאפשר לרשום אותו בסגל ללא תלות באוסמן דמבלה, מה שהופך את הצרפתי דה פקטו להיסטוריה בקאמפ נואו.

על הדרך בארסה קיבלה שחקן שהיה מוכן לעשות הכל והכל מחיר רק כדי ללבוש את מדיה – בניגוד לדמבלה – וכזה שיוכל לעזור לה להשיג את הכרטיס לליגת האלופות, משהו שבלעדיו כל מגדל הקלפים של צ'אבי וז'ואן לאפורטה יקרוס לגמרי. הצרפתי אמנם כישרון גדול יותר, אבל אחרי 129 משחקים בלבד ב-4.5 שנים ו-102 שהחמיץ בגלל פציעות (!) שהשביתו אותו במצטבר ל-695 ימים (שבועיים בלבד פחות מסך ההיעדרויות בכל הקריירה של קרלס פויול), בארסה תקבל מאדאמה הרבה יותר ביחס של עלות מול תועלת. זה אפילו לא קרוב. לא כשדמבלה עדיין נושא תג מחיר של 140 מיליון אירו.

צ'אבי שהיה נחוש לקבל חיזוק נוסף אחרי דני אלבס ופראן טורס, קיבל שחקן שמסמן V על הרבה דברים שחסרים בסגל של בארסה, במיוחד אחרי שדמבלה סירב להאריך חוזה: כוח, מהירות, יכולת אישית, ריווח לצדדים וגם הבנה ב-DNA של בארסה - או לפחות זה שצ'אבי רוצה לראות על הדשא, מה שהיה שיקול גם בהחזרתו של דני אלבס וגם מעלה את אפשרות החזרת אלחנדרו גרימאלדו. למרות שאדאמה לא הרכש המושלם – ולא כל אחד חייב להיות כזה, הוא פשוט צריך להפוך את הקבוצה לטובה יותר – הוא סוגר לבארסה לא מעט פינות והוא אפילו שדרג את קבלת ההחלטות שלו אחרי כל השנים אצל קראנקה, פוליס ובעיקר נונו.

מצד שני, המספרים של אדאמה בוולבס – 11 שערים ו-18 בישולים בלבד ב-154 משחקים לאורך 3.5 שנים – מובילים לביקורות ותהיות האם זה החיזוק ההתקפי שבארסה צריכה. כמובן שצ'אבי לא היה מתנגד לקבל עכשיו את דושאן ולאחוביץ', אבל כשבארסה הולכת אול אין על ארלינג הולאנד בקיץ, היא נאלצת למצוא פיתרונות יצירתיים לעתיד הקרוב. ובכל זאת, אדאמה לוקה בכיבוש שערים, אבל אי אפשר להתווכח עם זה שהוא כבר הוכיח שיש לו מה למכור בליגה של הגדולים. בעונת השיא שלו, כאמור, הוא רשם 12 בישולים, בעוד דמבלה לא עבר מעולם את ה-8 בעונה אחת מאז נחת בקאמפ נואו – שלא לדבר על ההבדל המשמעותי בין לשחק בוולבס לבין לשחק בברצלונה.

לא בישל יותר משמונה שערים באף אחת מעונותיו בבארסה. דמבלה (רויטרס)

צ'אבי, מקווים בקטלוניה, יהיה זה שיצליח לקחת את אדאמה עוד צעד קדימה - בדיוק כפי שעשה נונו – ויעזור לו לממש את הפוטנציאל. ויש לו חתיכת פוטנציאל: אם ב-2017 אדאמה הוביל את אירופה באחוזי הצלחה בדריבלים עם 70% ב-194 ניסיונות (לפני אדן הזאר, ניימאר ומסי), העונה – גם אם הוא לא בשיאו – הוא עומד על 81% (83 מתוך 102) שמשמעותם דריבל כל 12 דקות בממוצע. בכמות הדריבלים הוא שני רק לאלן סנט מקסימן (91) שעושה את זה בהרבה יותר ניסיונות (145, 62%), ומקדים את קיליאן אמבפה (72 ב-63%) ו-ויניסיוס (65 ב-49%). דמבלה, אגב, עומד העונה על 14 דריבלים ב-58% הצלחה ואחד כל 28 דקות בממוצע.

למעשה, מאז חזר לפרמייר ליג בעונת 2018/19, אדאמה ביצע 484 דריבלים (מתוך 697 ניסיונות, 69%) ובחמש הליגות הגדולות רק למסי היו יותר (500). בפרמייר ליג אדאמה פשוט היה בליגה משלו בכל הנוגע לדריבלים והשאלה תמיד הייתה: מה קורה אחרי זה? איפה התכלס? ובכן, וזה מה שיכול להעיד על הפוטנציאל: בפרק הזמן הזה, אדאמה יצר 40 מצבי הבקעה אחרי דריבל, 15 לפחות יותר מכל שחקן אחר. במילים אחרות: לא סתם האיש הפך לאגדת FIFA – משחק הווידאו הפופולרי - והמשימה של צ'אבי תהיה כמובן לעזור לאדאמה לשחזר ואפילו לשכלל את קבלת ההחלטות שלו אחרי הדריבל.

כך או כך, מדובר בדריבליסט טוב מדמבלה, כזה שאף הוא יכול ליצור דברים בעצמו, ובניגוד לצרפתי – גם להוות אופציה גם ב-433 וגם ב-343 לאור העבודה ההגנתית שלו והעובדה שאפילו שיחק בוולבס לפרקים כחצי מגן במערך של שלישייה אחורית. התקפית, וזה כבר הוכח, אדאמה הוא נשק שיכול להיות מאוד קטלני, שגם טובי הבלמים והמגנים לא מסוגלים להתמודד איתו.

אין ספק שמדובר באחד משחקני הרכש המסקרנים שנחתו בבארסה ונשאלת השאלה האם צ'אבי יידע להפעיל אותו כאילו היה שחקן FIFA בעצמו.