פאקו חנטו הלך לעולמו ביום רביעי בגיל 88. הוא היה ונותר השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה שש פעמים בגביע האלופות והקדנציה המופלאה שלו במדי ריאל מדריד הפכה אותו לאחד השחקנים הטובים בתולדות המועדון, וגם לאחד הקיצונים השמאליים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. לבירת ספרד הגיע חנטו ב-1953 כנער בן 19 מסנטאנדר, והיה שותף בכיר מאוד לנסיקה של הלבנים בעידן אלפרדו די סטפאנו. בכך, הוא נכנס כמובן לספרי הזהב של המשחק בחבל קנטבריה, וייזכר לנצח כגדול הכדורגלנים של סנטאנדר בכל הזמנים.
כל שחקן שצומח בקנטבריה מכיר את אגדת חנטו וחולם להיות כמוהו. כך היה עם סנטיינה, חלוץ שגדל בסנטאנדר ועבר לריאל מדריד בגיל 19, בדיוק כאשר חנטו תלה את הנעליים – והפך לסקורר שהגדיר תקופה במועדון. וכך היה עם סרחיו קנאלס, הקשר הצנום בהיר השיער שהחל לפתע ללהטט במדי סנטאנדר בעונת 2009/10 והוגדר תוך זמן קצר מאוד כהבטחה עצומה. ראסינג עוד שיחקה אז בליגה הבכירה, והביצועים של הנער הקסימו את כולם. קבוצות רבות לטשו לעברו את העיניים, וריאל זכתה. זה לא יכול היה להיות אחרת. החוזה נחתם כבר בפברואר, וכולם המתינו להגעתו בקיץ.
מחר (שישי) ב-22:00 בערוץ ONE קנאלס ובטיס מגיעים למשחק מול אספניול.
חנטו ראה בו ממשיך דרכו
ההמולה הייתה גדולה מאוד, ובמסגרת הסיקור התקשורתי הנרחב אף הפגישו את קנאלס עם חנטו זמן קצר אחרי המעבר. מבחינת הילד, היה זה אחד האירועים המרגשים ביותר, אולי אפילו קצת יותר מההצטרפות לריאל. הוא זכה לשוחח עם האיש הנערץ ביותר מהחבל שלו, עם אחד השחקנים המיתולוגיים ביותר שיצרה ספרד, ושמע ממנו רק שבחים. "אהבתי את סרחיו בסנטאנדר, ואני מקווה שימשיך להתקדם במדריד”, אמר חנטו, אז בן 77, “אנחנו יודעים שריאל מצליחה בוודאות כאשר יש לה שחקן מקנטבריה, ואני מאחל לו הרבה זכיות בליגת האלופות".
"אולי תוכל לשחק בריאל 18 שנה כמו פאקו?", שאל העיתונאי את קנאלס. הנער היה קצת נבוך, חייך והשיב: "זה יהיה קשה. קשה מאוד. אוכל לומר שאני בר מזל אם אשאר מחצית מהתקופה שלו ואשיג מחצית מהתארים שלו".
מחצית? הקדנציה של קנאלס בסנטיאגו ברנבאו נמשכה שנה אחת בלבד, במהלכה שיחק 10 פעמים בלבד בליגה, והשלים 10 דקות במצטבר בליגת האלופות. ז'וזה מוריניו לא התמקד בטיפוח צעירים, בוודאי לא שחקנים שנרכשו לפני שהגיע למועדון, ולכן לא יוחסו אליו. הוא התמקד בגיבוש קבוצה מנוסה שתוכל להיאבק מול ברצלונה על תואר האליפות. קנאלס לא השתלב בתוכניות האלה, והפך בהדרגה מרכש מתוקשר ומלהיב לשחקן נשכח. בקיץ 2011 הוא כבר הושאל לוולנסיה, ושם החלו צרות גדולות עוד יותר.
הברכיים כמעט הרסו אותו
שבועות ספורים אחרי הגעתו, קרע קנאלס רצועות בברכו הימנית. הוא חזר באביב, שותף בשלושה משחקים – וקרע אותן שוב. הפעם הוא הושבת עד נובמבר, וכאשר חזר היו ספקות גדולים מאוד לגבי יכולתו לחזור ליכולת סבירה אחרי פציעות כה קשות. ולנסיה הימרה עליו בכל זאת, רכשה את כרטיסו מריאל עוד במהלך ההחלמה, אבל מעולם לא נתנה לו צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו על הדשא, והעדיפה למכור אותו בהפסד לריאל סוסיאדד בקיץ 2013.
גם בחבל הבאסקים הוא ישב בהתחלה על הספסל, ונראה כמו צל חיוור של הכוכב שזהר בסנטאנדר. אחרי התאקלמות לא פשוטה, החל קנאלס לשחק באופן קבוע וזכה בין היתר לאמונו של המאמן דייויד מויס, אבל אז, דווקא כאשר העניינים החלו להסתדר – בום! – עוד קרע ברצועות, הפעם בברכו השמאלית בשלהי 2015. זה כבר היה הרבה יותר מדי, שנה שלמה הלכה לעזאזל וסוסיאדד כבר לא ראתה בו ערך ממשי גם כאשר השתדל לחזור. קנאלס שוחרר ב-2018, והיה עליו לבחור את הצעד הבא בקפידה, כל כל הקריירה הייתה על סף קריסה מוחלטת.
האיש שהחזיר את החיוך: קיקה סטיין
ואז האיר לו המזל פנים, לשם שינוי. קנאלס אפילו לא היה צריך להתאמץ – הקבוצה המושלמת עבורו מצאה אותו. קיקה סטיין, גם הוא יליד סנטאנדר ונציג גאה מאוד של חבל קנטבריה, ידע היטב את הפוטנציאל של הקשר, שהתאים כמו כפפה ליד להשקפת עולמו ולסגנונו ההתקפי. סטיין מעריך ומעריץ כוכבים טכניים ויצירתיים כמוהו, והתקשר אליו כמעט כל יום בבקשה להגיע לבטיס שלו. כך התאחדו שני אנשי קנטבריה בבירת אנדלוסיה, והחיבור ביניהם באמת היה מושלם. שם מצא קנאלס את ביתו האמיתי, וחייו השתנו ב-180 מעלות כאשר לבש את חולצת הפסים בירוק-לבן.
"למדתי מסטיין כיצד להתמקם נכון”, סיפר קנאלס, “פעם הייתי שחקן שרץ עם הכדור ועכשיו אני רץ בעיקר בלעדיו ומחפש שטחים פנויים כדי לפתח התקפות. הוא העניק לי ביטחון עצמי, הרגשתי לראשונה שאני שחקן חשוב וגם נהניתי מאוד". המומנטום שנוצר אז לא נעצר עד היום, וכך גם החיבור עם הקהל. ביציעי איצטדיון בניטו וייאמרין התאהבו בקנאלס ממבט ראשון. קל לסמפט את הכריזמה השקטה שלו, ויש משהו תמים בעיניו. הוא אף פעם לא מתנשא, שומר את רגליו על הקרקע גם אחרי משחקים גדולים, ובאופן כללי פשוט שמח שהוא עדיין מסוגל לשחק כדורגל אחרי כל הבעיות הרפואיות. "למדתי לחיות את הרגע ולהודות על כך", הוא אומר.
אז גם אחרי עזיבתו של סטיין ב-2019, וגם כאשר בטיס הסתבכה בתחתית בעונה הקשה עם המאמן הקטלוני רובי, קנאלס היה מצוין. וכאשר הגיע לפני שנה וחצי מנואל פלגריני הצ'יליאני, נפתחה עבורו תקופה פנומנלית באמת. יש לו עם מי לשחק בסגל שחושב קודם כל על התקפה, ובדמותו של נביל פקיר הצרפתי הוא קיבל פליימייקר ושותף נהדר. סביבם בנה פלגריני קבוצה אטרקטיבית וכיפית לצפייה שחושבת גבוה, ועוד לא דיברנו על הקפטן חואקין – הלב הפועם של הקבוצה.
היה ראוי לנסוע ליורו
אז העונה שעברה הייתה הטובה ביותר בחייו, ולא רק בגלל שיא אישי של 10 שערים בכל המסגרות. המעורבות של קנאלס במהלכים, הקלילות, היכולת לתכנן קדימה עוד לפני שהוא מקבל את הכדור – כל אלה הזכירו את הילד מסנטאנדר ששכנע את ריאל להחתימו, גם אם הוא התבגר מאוד. "אני רואה את הכדורגל ואת החיים אחרת עכשיו", אומר קנאלס, ופרשנים רבים רצו לראות ביורו, גם בזכות ביצועיו, וגם כפרס על מפעל חיים. הקשר עצמו לא הסתיר כי זו שאיפתו הגדולה, והאכזבה הייתה עצומה כאשר נופה מהסגל המורחב, קל וחומר לאור העובדה כי המאמן לואיס אנריקה לקח לטורניר 24 שחקנים בלבד, במקום 26 שהותרו.
למה אי אפשר היה לצרף גם את היהלום של בטיס? הוא בטוח לא היה עושה בעיות על הספסל – מדובר בשחקן מופתי מבחינת גיליון ההתנהגות. הוא הוכיח זאת גם בתגובה למכה המורלית הזו, כי יש שיגידו כי קנאלס אפילו שדרג את יכולתו. יש לו מניות רבות בכך שבטיס נושמת אוויר פסגות, מדורגת במקום השלישי ומתחילה לחלום בזהירות אפילו על העפלה לליגת האלופות. זו כבר לא מילה גסה. בעונה המוזרה בה אתלטיקו מדריד נקלעה למשבר מתמשך, וברצלונה ירדה מגדולתה בשל מצוקה פיננסית, הכל אפשרי. כרגע, החבורה של פלגריני, פקיר וקנאלס מקדימה אותן.
חוזה חדש עד 2026
אין לו ספק שזה המקום היחיד בו הוא צריך להיות, גם כשהוא מתקרב לגיל 31. לפני חודש צהלו כל האוהדים משמחה כאשר חתם קנאלס על חוזה חדש עד 2026, והצהיר מעשית כי הוא מתכוון לשחק בבטיס עד סיום הקריירה. גם פלגריני האריך לאחרונה את החוזה, והיציבות חיונית עבור כולם. כעת, הראש פנוי לכדורגל נטו, ואולי בזכות כך פתח הקשר את השנה החדשה גם עם רצף כיבושים. הוא הביא נקודת ליגה ב-1:1 מול ראיו וייקאנו, הכניע את סביליה בדרבי בשמינית גמר הגביע הספרדי במשחק המוזר ששוחק על פני יומיים בגלל זריקת מוט מהיציע, וביום שלישי עוד היה לו כוח לבשל לבורחה איגלסיאס ולכבוש בעצמו בדרך לתואר איש המשחק ב-0:4 על אלאבס.
אלה הימים הגדולים של קנאלס, ורק דבר אחד מצער אותו מאוד. מותו של פאקו חנטו הכניס לאבל את כל ספרד, אבל בעיקר את אנשי קנטבריה. הקיצוני הדגול היווה השראה עבור הקשר לאורך חייו, וכעת נותרו רק הזיכרונות מהמפגש ההוא ב-2010. עכשיו הוא צריך לשחק בשביל שניהם. ביום שישי, מתארחת בטיס אצל אספניול, ואם יכבוש צפוי קנאלס להקדיש את השער לזכרה של האגדה. ואולי הוא לא זכה אפילו לאלפית מהקריירה של חנטו בריאל, אך בסופו של דבר הוא מצא את הדרך להיות שחקן נהדר בזכות עצמו. וזה הזמן שלנו ליהנות ממנו.