ב-19 באפריל 2015, כבש פיליפה קוטיניו את שערו היחיד בקריירה נגד אסטון וילה. היה זה בעיתוי חשוב מאוד, בחצי גמר הגביע האנגלי בוומבלי, וליברפול הגיעה כפייבוריטית ברורה מול היריבה שהייתה שקועה בקרבות הישרדות, מתחת לקו האדום.
הווירטואוז הברזילאי היה אז הכוכב הראשי של האדומים ממרסיסייד, אחרי עזיבתו של לואיס סוארס לברצלונה. הוא בדיוק חתם על חוזה חדש וארוך טווח שהיה אמור להשאיר אותו באנפילד עד 2020, והאוהדים היו מוכנים לנשק את האדמה עליה דרך. אחרי שהאליפות חמקה ממנו בנסיבות הדרמטיות ב-2014, הוא חלם להביא לה תואר ראשון בקדנציה שלו בדמות הגביע. אז קוטיניו הבקיע את השער היחיד ב-0:1 על בלקבורן ברבע הגמר, וגם בוומבלי הוא פתח ברגל ימין, תרתי משמע. טוב, הוא תמיד היה ימני, וגם כאשר פרץ לרחבה משמאל וקיבל כדור עומק מדוד מראחים סטרלינג הוא העדיף להכניע את השוער בימין. ליברפול עלתה ליתרון, ועשרות אוהדיה ביציעים היו משוכנעים שהיא בדרך הבטוחה לגמר.
לג'ק גריליש היו תוכניות אחרות. באנגליה לא ממש הכירו אז את הקשר הצנום בן ה-19 שצמח באקדמיה של אסטון וילה, והחל לעשות את הצעדים הראשונים שלו בסגל הבכיר בעונת 2014/15. חצי גמר הגביע היה המשחק הגדול הראשון בחייו, וההחלטה של המנג'ר טים שרווד להמר עליו בהרכב גרמה לאנשים להרים גבה. האם הוא באמת בשל לאתגר? התשובה הייתה חיובית, ועוד איך חיובית! דקות ספורות אחרי השער של קוטיניו, פרץ גריליש והנדס את המהלך שהוביל לשער השוויון של כריסטיאן בנטקה. בתחילת המחצית השנייה, הוא כבר היה חתום על הבישול בעצמו, עם מסירה מושלמת לעברו של פביאן דלף. המהפך הושלם, והאנדרדוג שמר על התוצאה 1:2 עד לשריקת הסיום.
זה קרה, בין היתר, כי כדור הנגיחה של סטיבן ג'רארד הורחק ממש מקו השער בדקות הסיום. היה זה משחקו האחרון של קפטן ליברפול האגדי מול וילה, וחשוב מכך – הייתה זו הזדמנות אחרונה בהחלט עבורו להיפרד מהקבוצה עם תואר. כבר בינואר באותה שנה הודיע הקשר המיתולוגי כי יסיים את דרכו בפרמייר ליג, ויעבור להרפתקה מעבר לאוקיאנוס במדי לוס אנג'לס גלאקסי. את חלום האליפות הוא איבד בגלל ההחלקה ההיא מול צ'לסי ב-2014, אבל השאיפה הייתה לפחות לעזוב עם גביע מונף מעל הראש. קוטיניו עשה את המקסימום כדי שזה יקרה, אבל גריליש הרס להם. הוא היה זה שקיבל את כל אור הזרקורים בגמר, גם אם אסטון וילה הובסה 4:0 בידי ארסנל.
לו היה מגיע אז נביא ומספר כי בחלוף פחות מ-7 שנים יחתים ג'רארד כמנג'ר אסטון וילה את קוטיניו כדי למלא את החלל שהותיר גריליש אחרי מכירתו למנצ'סטר סיטי תמורת 100 מיליון ליש"ט, האם מישהו היה מאמין לו? התסריט הזה הזוי בכל קנה מידה, אבל כדורגל מספק לנו תסריטים מיוחדים כאלה, ועכשיו שני החברים הטובים מאנפילד אמורים לעזור זה לזה בחודשים שנותרו עד סיום העונה. מבחינת ג'רארד, זו התנסות ראשונה לעבוד כמאמן עם שחקן בסדר גודל מסוג זה. מבחינת קוטיניו, זה הצ'אנס האולטימטיבי להחיות את הקריירה.
ארבע שנים חלפו מאז עזב את אנגליה, על תקן אחד השחקנים היצירתיים והאיכותיים בעולם. ארבע השנים האלה מרגישות כמו נצח עבורו. ברצלונה החתימה אותו בינואר 2018 על תקן יורשו המיועד של אנדרס אינייסטה, והציפיות היו אסטרונומיות. היו פרשנים באנגליה שטענו כי מכירתו תמורת 120 מיליון יורו תהווה מכה רצינית מאוד לשאיפותיה של ליברפול לקטוע את הבצורת ללא אליפות, אבל התחזיות הקודרות התבררו כשגויות באופן קיצוני. החבורה של יורגן קלופ סיגלה לעצמה סגנון יעיל וטוב יותר ללא קוטיניו, שלא בדיוק מתאים למערך 4:3:3. מנגד, בארסה דווקא לא שיחקה ב-4:3:3 המסורתי עם ארנסטו ואלוורדה על הקווים, אבל זה לא מנע התרסקות מהירה.
מי זוכר עכשיו את העובדה כי הברזילאי כבש שמונה שערי ליגה בחצי העונה הראשונה שלו בקאמפ נואו, ונראה לפרקים מצוין באגף השמאלי בקישור? למרבה האירוניה, הוא לא אהב את התפקיד הזה, ובאופן כללי זקוק לחופש פעולה כדי לנוע לרוחב המגרש, לחפש את השטחים הפנויים ולמצות את הפוטנציאל. אחרי שהתרגל להיות הדמות המרכזית בליברפול, החיים בצילו של ליאו מסי לא היו פשוטים על המגרש, וכך הגיעה הדעיכה. ובקטלוניה לא סולחים דעיכות. תווית הפלופ מוצמדת ללא היסוס, ולך תסיר אותה. שמחת החיים של קוטיניו אבדה, ומיורשו של אינייסטה הוא הפך בעיני האוהדים והתקשורת לבזבוז כסף בקנה מידה היסטורי.
קוטיניו זכה אמנם בשתי אליפויות ספרד, אבל אף אחד לא משייך אותו לתארים האלה, ואת השערים המפורסמים שלו בהיותו שחקן ברצלונה הבקיע קוטיניו דווקא נגדה. בעונת 2019/20, בניסיון נואש לנסות להחזירו למסלול הנכון, הושאל הברזילאי לבאיירן מינכן, היה שחקן רוטציה יעיל עבור האנסי פליק, והפציץ צמד מול קבוצתו ברבע גמר ליגת האלופות. התוצאה הייתה 2:5 כאשר קוטיניו החליף את סרג' גנאברי בדקה ה-75, והוא היה זה שהשלים את ההשפלה. הברזילאי בישל את השישי לרוברט לבנדובסקי, ואז הבקיע את השביעי ואת השמיני בעצמו. עם חמישייה אולי היו מצליחים בקטלוניה להסתדר. 2:8 זו השפלה שלא תישכח גם בעוד עשורים רבים.
אז קוטיניו הגשים את חלום הזכייה בליגת האלופות דווקא במדי באיירן, והוא הרגיש טוב בבונדסליגה באופן כללי, אבל אלופת גרמניה לא התכוונה לשלם הון תמורתו, ובברצלונה עדיין לא ממש ידעו מה לעשות איתו. סביר להניח שהביקורות השליליות היו ממשיכות גם בלי הפציעה הקשה בברכו שהשביתה אותו במשך רוב העונה שעברה, אבל זה כבר היה מוגזם. גם השחקן עצמו הבין שאין לו מזל ואין כל סיכוי להשתקם בבארסה. בעונה הנוכחית, צ'אבי העדיף לתת הזדמנויות לכל נערי קבוצת המילואים, אבל לא לשחקן הכי יקר בתולדות המועדון. הוא היה צריך לברוח, וגם השכר הגבוה שלו הפריע מאוד להתנהל במסגרת המשבר הכלכלי במועדון ובמסגרת התקנות המחמירות של הליגה הספרדית.
אז ג'רארד העניק לו את מסלול הבריחה. ברצלונה הציעה את קוטיניו לטוטנהאם, שם סירב אנטוניו קונטה לקבלו, אבל סטיבי-ג'י לא היסס. הוא זוכר את הימים הנפלאים שלהם ביחד, הוא יודע עד כמה קוטיניו יכול להיות מצוין כאשר סומכים עליו, ומדובר בשחקן שעוד לא חגג את יום הולדתו ה-30. אם הכל ילך כמו שצריך, חלק נכבד מהקריירה עוד לפניו, ומוקדם להספיד אותו רק בגלל שבמועדון הספציפי הכל התרסק לרסיסים קטנים. היה צורך חיוני להשיב את החיוך לפניו.
והחיוך הזה כבר חזר. אשתו של קוטיניו פרסמה באינסטגרם את התמונה המשותפת של הזוג לובש את מדי אסטון וילה במיטה. "התעוררנו כך", היא כתבה – וניכר שהחלומות היו טובים. ואולי אפשר להמשיך לפנטז על תקומה מחודשת. קוטיניו אהב מאוד לשחק בפרמייר ליג, גם אם לא מצא את הרשת מול אסטון וילה, והחיבוק עם החבר הטוב ג'רארד מרגיש כמו החזרת הגלגל לאחור. יש למה לצפות, אבל הפעם הציפיות לא יהיו מוגזמות, וגם זה חשוב. התגעגענו לקוטיניו האמיתי, ובחודשים הקרובים אנחנו עשויים לצפות בו שוב. ואם זה לא יקרה, זה יהיה סימן שאיבדנו אותו לתמיד.