אנחנו פוגשים את אביב ג'אן, כדורגלן בליגה ג’ (21), במשרדי חברת ההייטק ‘קורנית’. חברה מרשימה עם 600 עובדים בישראל, שלמרות גילו הצעיר הוא מהווה חלק לא קטן ממנה. ג’אן, במקביל גם סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת ת"א (מצטיין נשיא שנה א' עם ממוצע של 98) הגיע לקורנית לפני חצי שנה, לאחר חודשים ארוכים שכללו מעל 50 ראיונות עבודה.
היו לו גם ימים של שלושה ראיונות עבודה ביום בחברות כמו ‘SAP’, ‘microsoft’ ועוד חברות מוכרות, וביניהן גם חברות סטארפ מרשימות, אבל אז התחיל תהליך מיון ארוך בקורנית שכלל שבעה ראיונות וכיום הוא על תקן מהנדס תוכנה בחברה. ולמה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי על פניו עושה רושם שג’אן הסתדר והחיים האירו לו פנים, אבל מהר מאוד מבינים שלא כך הם פני הדברים. מול המצלמות שלנו, אביב מחליט לראשונה, בצעד גדול ועם הרבה אומץ, להיפתח – לצאת מהארון, דבר שלא שומעים עליו כל יום בכדורגל הישראלי. בחשיפה בלעדית מגולל ג’אן בפנינו את סיפור חייו המטלטל ויוצא הדופן, שהתחיל בתחתית ונגמר במשרה בחברת הייטק מצליחה.
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
אז כמו שכבר הוזכר, חוץ מהיותו הייטקיסט, ג'אן הוא גם כדורגלן שמשחק בזמנו הפנוי בכנף ימין בקבוצת בית"ר גדרה מליגה ג'. "הסיפור עם הכדורגל התחיל בגיל ממש צעיר. זה פחות מקצועי ופחות כפעילות גופנית, אלא כתחביב ואהבה לענף שכללה צפייה במשחקים עם חברים, אבל עם הזמן זה התקדם וחבר ואני החלטנו ללכת לשחק באופן מקצועי”, מספר ג’אן.
“התחלתי בקבוצה קטנה ודיי בלטתי שם בגילאי ילדים א' וילדים ב'”, נזכר ההייטקיסט/כדורגלן בתחילת דרכו. “משם התקדמתי והגעתי להפועל ת"א אחרי מבחנים ארוכים ואז לטוברוק שיכון המזרח גם עם מבחנים ומסע אימונים עם שלמה שרף ומוטי איווניר וכיום אני משחק בבית"ר גדרה. אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 13 נוסע למשחקים ואימונים בנתניה, הגעתי מבאר יעקב, זו נסיעה של 45 דקות ברכבת והייתי עולה עם אופניים. ממש התאבדתי על זה, זה דירבן אותי זו הייתה המטרה שלי. זה היה החלומות, היום, הלילה, הכל. שאר הדברים קצת פחות, לא הגעתי כל יום לבית הספר, לא הייתי בקשר טוב עם המשפחה והיה הרבה בלאגן".
"היה בלאגן". אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)בלאגן שקשור לכדורגל?
"לא. בדיעבד אני מבין שהיה בלאגן בתקופה הזו בגלל משהו שעברתי עם עצמי. לא קשור ללימודים ולא לכדורגל. היה לי קשה, אני לא קיבלתי את עצמי כאחד שנמשך לגברים. ידעתי את זה מגיל מוקדם שכבר הרגשתי משהו לאחד הבנים בבית הספר והייתי מחכה לו בשער, לא ייחסתי לזה כ"כ חשיבות אז אבל זה התבטא בכל מיני תחומים כמו הברזות מהלימודים, עברתי מעל לעשרה בתי ספר, הגעתי ליום אחד והשעו אותי לשבועיים בגלל אלימות ומכות. אני מגיע מבית שמאוד מחנכים אותנו להשכלה וללימודים גבוהים, ולא הבינו למה אני עושה את זה וזה השפיע על הקשרים עם האחיות שלי וההורים. רק ריבים ואפילו אלימות בבית, ועם הזמן הדברים הלכו והתדרדרו".
אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)באיזה מובן הייתה ההתדרדרות?
"ילד שרק משחק כדורגל ולא נמצא במסגרת מתחבר בסוף עם ילדים פחות איכותיים וממשפחות עם רקע קשה וזה הביא אותי למצב שבגיל 18 אני משתמש בסמים. רק קנאביס אמנם אבל מבחינתי זה סם לכל דבר, זה רק נקרא 'סמים קלים' וכדאי מאוד להיזהר מזה יש לזה השלכות חמורות, וזה אחד המסרים הכי גדולים שאני רוצה להעביר. זה התחיל בתור כיף אבל בסוף לא הצלחתי להעביר יום בלי זה וזה גם פגע לי בכדורגל. הגעתי למצב של חוסר תפקוד מוחלט והתמוטטות. באותו רגע הרגשתי טוב, כי פתאום הייתי כמו כולם. כי כשכולם צורכים את אותו חומר ומרגישים ביחד אז דברים כמו מיניות וזוגיות מתגמדים. אבל שם התחילו להיווצר אצלי חרדות".
"ל'סמים הקלים' יש השפעות חמורות". אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)חרדות ממה?
"תמיד פחדתי שיידעו עלי, מה יגידו, שלא יאהבו אותי, שינתקו איתי קשרים. הרגשתי שיש חלק חסר, הסתרה ברמה שאני לא נותן שיגעו לי בפלאפון אף פעם. כל הזמן עבדתי בלהסתיר וזה יצר פחדים. לא עיכלתי ולא הבנתי למה הכל מתפרק סביבי, בדיעבד אני מבין, אבל מאז הסמים זה רק החריף והתעצם. הצלחתי לצאת מעצמי לרגע והפסקתי לשבועיים, אבל בערב שוב עישנתי עם חברים וזה יצר אצלי שני אנשים, אחד בבוקר שרוצה לנהל אורח חיים נורמטיבי ואחד בלילה שנגרר אחרי החברים".
מי עזר לך והיה שם בשבילך באותה תקופה?
"הייתה לי מורה בחטיבה, ענבר, שזיהתה בזמנו ילד במצוקה וידעה איך לגשת אלי ופיתחנו קשר עמוק, היא הייתה הראשונה שיצאתי בפניה מהארון. כילד בן 13 שממש מפחד שידעו, זה היה מאוד קשה לספר, והיא הייתה הבנאדם שלמרות כל החרדות והפחדים הצליחה להוציא את זה ממני. במשך שלושה ימים השבתנו את עצמינו, שנינו, וכל היום הייתי יושב ומספר לה. זה סוד שכבר אז ישב עלי כ"כ הרבה שנים אז פתאום להוציא את זה גרר לשיחה ארוכה של כמה ימים. יום ולילה היא מקשיבה לי ותומכת בי, עד היום".
אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)היא עזרה לך גם בתקופת הסמים בגיל 18?
"כל פעם שהייתה לי נפילה התנתקתי ממנה כי לא רציתי לאכזב אותה. ופתאום אחרי כמה זמן שלא דיברנו פניתי אליה והיא כמובן שמה לי מראה מול הפנים ואמרה שהמצב לא טוב. באחת הפעמים שעישנתי עם החברים בלילה חזרתי הביתה וחוויתי התקף חרדה בדרך, באמצע נסיעה ממש כל הגוף שלי רעד, שיתפתי אותה והיא שלחה אותי לגמילה. זה היה תהליך קשה אבל לגמרי במקום. מאז לא נגעתי בזה יותר אבל אז התחיל קושי חדש. כי עכשיו יותר פחדתי שיידעו ולהישאר לבד, לא רציתי לחשוב קדימה. הסתכלתי על חברים סטרייטים עם זוגיות ואהבה וקינאתי בהם. אני בן אדם זוגי ולא רק שאין לי, גם לא הצלחתי לחשוב עתידית כי איך זה יעבוד עם ההסתרה? חשבתי שאחיה עד גיל 21 וזהו, אח"כ אתאבד. חשבתי את זה כבר מגיל 13, כי ידעתי שחשובה לי האהבה גם בזוגיות וגם עם המשפחה ועל הכל היה בלוק ענקי. זה היה נורא".
אז איך טיפלת בזה?
"הפסקתי את הגמילה אחרי ארבעה חודשים כי הרגשתי מוכן, הם חשבו שם שאני בנפילה ושאני רוצה לחזור להשתמש אבל ענבר ואני ידענו שהמטרה אחרת. הייתי בטוח בעצמי שיש דברים אחרים שצריך לטפל בהם. הייתי כבר מספיק בוגר להבין שאי אפשר לחיות עם סוד כזה. עברתי לטיפול פסיכולוגי והוא היה השני בעצם שיצאתי בפניו מהארון. הטיפול היה איטי, מתסכל, הרגשתי שאני מתקלף לאט אבל בסוף זה עזר. הצלחתי לישון, לאכול יותר טוב והצלחתי לחשוב קדימה ושיש לי עוד יכולות. פתאום הבנתי שככה הייתי אמור לחיות כל הזמן הזה. לא הייתה לי בגרות אבל בדקתי ולמדתי באוניברסיטה הפתוחה מדעי המחשב, כי שם אפשר ללא תנאי קבלה. זה הביא לי המון ביטחון, הרגשתי שאני שווה משהו. כי מהתחתית ומהסמים, פתאום אני קם והולך ללמוד במקביל לתקופה בהפועל ת"א והחיים שלי התמלאו".
"עברתי טיפול פסיכולוגי". אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)אז בשלב הזה כבר הרגשת בשל לצאת מהארון בפני עוד אנשים?
"עוד היה לי קשה, כי לפעמים גם בזמן הטיפול היו לילות שבכל זאת הייתי קם מזיע, רועד ועובר לילות קשים למרות שדברים כביכול הסתדרו לי מסביב. אז בהתייעצות עם ענבר עברנו לטיפול פסיכיאטרי ולקבל כדורים נגד חרדה. פה הרגשתי שכבר ממש הפחדים עברו לגמרי. פתאום הרשיתי לעצמי ערב אחד לשבת לבד בבית, לא לצאת ולקרוא ספר, שזה לא מתאים לי. לראות סדרות ולעשות דברים שלא עשיתי בילדות. וחשבתי כמה חבל שלא חייתי ככה כל הזמן הזה. פה, בשלב הזה הרגשתי יותר בשל ושלם, פעם העליתי סרטון טיקטוק עם אחותי ורקדנו, ואז מלא הגיבו 'יא הומו', 'הומו סיני' וכל מיני דברים מוזרים. אם הייתי רואה את זה שנה קודם, לא הייתי קיים יותר ופתאום עכשיו זה הצחיק אותי וזה לא עניין אותי מה אנשים חושבים".
ופה החלטת כבר לצאת ולספר?
"כן. לפני בערך שנה הייתה לי זוגיות ראשונה כי הרשיתי לזה להגיע, הרגשתי שלם. כשראיתי איך אנשים מהצד מגיבים לזה הבנתי שהכל בסדר, הם מקבלים את זה ואפילו צוחקים על זה בקטע טוב, לא כמו שפחדתי מזה בעבר, צחוק חברי. זה היה טריגר מאוד משמעותי ליציאה שלי מהארון, כי אחרי כמה חודשים בזוגיות החלטתי שאני רוצה לספר. אני זוכר את עצמי באוטו מתבייש, מפחד ומבולבל, שולח הודעה לחבר שאני צריך לדבר איתו. התלבטתי אם להיפגש או להתקשר ובסוף סימסתי. כתבתי לו 'יש לי משהו לספר לך, יש לי חבר'. הוא מיד התקשר ושאל למה לא סיפרתי לו ושהוא מקבל אותי.
אחרי כמה חודשים סיפרתי לעוד חבר וזו הייתה הרגשה שלא ניתן לתאר. פתאום אני מי שאני, לא צריך להסתיר ואני יכול לדבר וכל מה שפחדתי ממנו לא קרה אלא בדיוק הפוך. לאט לאט החלטתי לספר לעוד אנשים וקיבלתי ביטחון כדי לספר פנים מול פנים והם ישר חיבקו אותי ותמכו וכמובן שאלו מלא שאלות, ובמקום לפחד פתאום כן רציתי שיתעניינו וידעו".
אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)ואיך הייתה היציאה מהארון מול המשפחה?
"יש לי חמש אחיות, אני האח הכי קטן. סיפרתי לאחות אחת שהייתה היחידה שידעה מהמשפחה במשך שלושה חודשים. כשאמרתי לה שאני רוצה לשתף את אמא היא פחדה כי אמא שלי קצת חרדתית והעדיפה שאספר קודם לשאר האחיות. כשסיפרתי נפלה להן הלסת וזה קצת הלחיץ אותי כי הייתי עוד בהתחלה, אבל אח"כ הן נישקו, חיבקו והבינו מאיפה באו כל הצרות בילדות. הן אמרו לי 'עכשיו אנחנו מבינות מי הדמות שלך ומי אתה' וזו הרגשה מדהימה, מלהיות לבד עם התחושה פתאום להיות במצב שכולם יודעים. כשסיפרתי לאמא שלי הן חיכו בחוץ כי פחדו שיקרה לה משהו, אמרתי לה 'אמא אני רוצה לדבר איתך, יש לי חבר', והיא אמרה 'כן אני יודעת'. מסתבר שבילדות היא הייתה מציצה לי בטלפון, שאלתי למה לא אמרה לי כלום והיא אמרה שרצתה שיבוא ממני ופחדה להציק לי, ואז נפרץ סכר ומאז כולם יודעים".
ומה עם אבא?
"זה סיפור. אני עד היום לא מדבר איתו. הוא תפס עלי סטיגמה של 'עבריין' בגלל בתי הספר והסמים. גם לא עשיתי צבא, הוצאתי פטור על נפשי כי זה היה בשלב שהתחלתי להתעורר על עצמי, לא הייתי במצב נפשי לעשות צבא ועוד הייתי עם הסמים, ניצלתי את הזמן הזה ללימודים, עבודה, טיפול ולפצות על כל השנים שלא עשיתי כלום. מאז אני לא מצליח להבריא את הקשר איתו, ואמנם החיים שלי כרגע מלאים אבל תמיד זה מפריע לי. הוא לא יודע שיצאתי מהארון, לא כי אני מפחד אלא כי אנחנו לא בקשר. אני רוצה לנצל את הראיון הזה כדי להגיד לו שאני כל הזמן חושב עליו ואני מקווה שכשהוא ישמע את כל הסיפור במכה אחת הוא יעשה את החיבור ויבין שהתמונה היא לא כמו שהוא חושב והוא כן חשוב לי".
אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)מה עם החברים לקבוצה היום, בבית"ר גדרה, הם יודעים?
"הגעתי לקבוצה הזו עם עוד חמישה חברים מהבית שהכרתי בקבוצות קודמות שהם כבר יודעים, הקבוצה היא די חדשה ואף אחד חוץ מהם לא יודע, כולל המאמן, עכשיו אחרי שיקראו את הראיון הם יידעו".
איך לדעתך הם יגיבו? חושב שיהיה שינוי ביחס או בהתנהלות?
"לדעתי יהיה שינוי אבל הם פתאום יראו את הדמות במלואה ויבינו את הסיפור, כי תמיד אנשים מרגישים שמשהו חסר ואני חושב שעכשיו זה רק יחזק את הקשר שלנו".
כיום כשיש את קבוצת הכדורגל ריינבול, את ספיר ברמן ואפילו שחקנים כמו דני עמוס שהתראיין על אח שלו, אתה חושב שיש יותר סובלנות לקהילה מבחינת הכדורגל בארץ?
"לא. לא בכדורגל הישראלי לפחות. יש עוד הרבה מקום לעבוד על זה, ובשביל זה אני מתראיין, זו הייתה המטרה. אני רוצה שאנשים שמחזיקים את הסוד הזה אצלם יבינו שזה לא חכם, זה לחיות חצי חיים ואין דרך לברוח מזה. ואם כן זה מוביל למקומות לא טובים, ומנגד הצד השני זה כיף, להרגיש פתוח".
ספיר ברמן (אורן בן חקון)אתה חושב שיש היום ספורטאים מוכרים שנמצאים בארון?
"סטטיסטית בטוח כן. זה ענף גדול, מבחינה סטטיסטית יש הרבה אנשים בארון אין סיכוי שלא, ואליהם אני רוצה לפנות ולהגיד חבל, החיים שלכם יכולים להשתנות ואתם יכולים להרגיש הרבה יותר טוב".
אתה אישית מכיר שחקנים פעילים שנמצאים בארון?
״לצערי כן. אבל לא מליגת העל״.
אז מאיזו ליגה?
״מעדיף לא להגיב״.
אביב ג'אן (רדאד ג'בארה)ממה אתה חושב שהם מפחדים?
"מסטיגמות. שהומו הוא נשי ומוחצן. עליי אף אחד לא היה מאמין כי הצלחתי לנפץ את הסטיגמות. אנשים אמרו לי שחשבו שאם מישהו יצא מהארון בסביבתם הם יתרחקו ממנו ואלי הם התקרבו, כולם היו מאוד מופתעים".
מה לגבי האוהדים?
"אם תלכי לאצטדיונים את תשמעי את הקללות ומה אומרים, אני חושב שאפשר לקחת את אותן מילים ולהמשיך להגיד אותן אבל בצחוק, כמו חברים שלי. אין מקום לאלימות הזו במגרשים. זה המסר שאני רוצה להעביר, לאוהדים ולמי שלא בקהילה, תראו לאן הדברים של חוסר קבלה יכולים להוביל בן אדם. ולמי שכן חלק מהקהילה והם בארון, צרו לעצמכם סביבה תומכת ופשוט תספרו. הפחד שלא יקבלו אתכם הוא לא רציונלי וקשה לצאת מהבועה הזו, אבל תראו אותי, טוב לי ואני שלם עם עצמי, היום אני ממש חלק מהקהילה ויוצא למסיבות של הקהילה, אני חלק ממשהו גדול עכשיו ואני לא רוצה להשתנות".
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם