ישנן למעלה מ־80 קבוצות בליגה ג' ולכל אחת מהן סיפור. כשיורדים לרזולוציות נמוכות יותר, תוכלו לפגוש בשחקנים ייחודיים, אף על פי שמעולם לא שיחקו בליגת העל או הליגה הלאומית. אין פה לעג לאותם שחקנים, נהפוך הוא. מה שמייחד אותם באמת הוא החיבור לקהילה, למקום בו גדלו ולתת תקווה לאחרים, שאין להם, ואולי יש להם, לשחק במועדון כדורגל קטן, ביתי, חינוכי ומלווה באנשים טובים. מריק שמחייב (29), הוא אחד מאותם שחקנים שסיפורו התחיל בעלייה ארצה מאזרבייג'ן בשנת 1996 כשהיה בן 4 בלבד. הוא גדל לצד שני אחים בצל העובדה שהוריו נכים. אבא של מריק חירש ואילם, ולאמו נכות ברגלה.
טרם נתעמק בסיפורו המרשים של שמחייב, חובה להתייחס לנתון המרשים הבא: מועדון ספורט קריית ים, מוליכת ליגת ג' שומרון, השיגה 11 ניצחונות(!) במסגרת הסיבוב הראשון שהסתיים בסוף השבוע האחרון. היא ניצחה את הפועל בני ג'סר א-זרקא בתוצאה 0:11, עם רביעייה של שמחייב. 33 נקודות היו בקופה - את כל הנקודות השיגה הקבוצה הצפונית כשלזכותה יחס שערים מדהים: 71 שערים זכות ורק 4 שערי חובה. "לפעמים מרגיש לי שאתם משחקים נגד אויר", כתב אחד האוהדים בדף הפייסבוק הרשמי של המועדון. אחד השחקנים הבולטים במועדון, הוא מריק שמחייב, כאמור, שכבש 21 שערי ליגה עד כה ואחד ממצטייני ליגה ג'. אז מי באמת השחקן האנונימי, אולי לרבים, אולי למעטים, שמחורר רשתות?
מריק שמחייב (באדיבות מ.ס קריית ים)בגיל 10 רצה להמשיך את הקריירה המקצועית שלו בכדורגל בארץ, אבל ביום אחד הכל נקטע. בבואו הביתה, הוא סיפר להוריו שמעוניין להמשיך לשחק כדורגל מקצועני, אבל הצוות המקצועי והמאמן אמרו שמי שרוצה להמשיך צריך לשלם כל חודש סכום כסף מסוים. למריק הטיפו מוסר. "כדורגל?" שאלו בבית. "זה יותר חשוב מאוכל, שגם ככה קשה לנו?". לא נותרה לו ברירה, אלא לוותר על החלום הגדול, לפחות לעת עתה, תוך שהוא עוזר למשפחתו להתקיים. "הייתי קטן, כשהייתי בן 15-14 כזה, יצאתי לעבוד. הייתה ברירה? לא הייתה ברירה. כשאתה גר בדירה קטנה עם שני אחים קטנים והורים מעוטי יכולת, נכים, מה יכולתי לעשות. מה רציתי? שיהיה קצת טוב בבית? שיהיה אוכל על השולחן".
חלפו השנים, ובאוקטובר 2010, מריק התגייס לצבא וגם שם הרגיש שהוא לא יכול לנטוש את ההורים שלו ואחיו הקטנים. לאחר שלא קיבל עזרה מספקת, החליט להיעדר מיחידתו ללא רשות לתקופה בת 148 יום(!), לאחריה נעצר. "זו הייתה תקופת שפל של ממש", מספר מריק. "מרץ, אפריל, מאי, יוני ויולי. חמישה חודשים ואין מענה של ממש לצרכים שלי. הכל בכוחות עצמי. הכמה שקלים מהצבא לא עזרו. לא לי ובטח שלא למשפחה שלי. הייתי צריך לעשות מעשה, עם כל המשתמע מכך, כולל היעדרות ממושכת מהצבא". בסופו של דבר, בהסדר טיעון, אף על פי ההיעדרות הממושכת, הוחלט להתחשב במצבו הסוציואקונומי ולהכניסו ל־70 יום מאסר בלבד. "אף אחד לא רוצה להגיע לזה, אבל לא עשיתי שום דבר רע. רק עזרתי לאבא ואמא שלי".
לאחר השחרור, כשהמצב השתפר במעט, החליט לעשות מעשה. "נפתחה אז קבוצת כדורגל בקריית־ים וחברים אמרו לי 'יאללה לך, תתאמן, תוכיח את עצמך. כל החיים שלך סובבים סביב הכדור. מה יש לך כבר להפסיד'. הלכתי לא רק כי רציתי באמת לשחק כדורגל, אלא כי רציתי ללוות קבוצת כדורגל מהעיר שלי. אחרי המיונים, פשוט קניתי את מקומי". הייתה זו עונת 2014/15. מריק, בן 22 אז, נכנס לשחק לראשונה בקבוצת בוגרים באוקטובר 2014 כשהדקה שהופיע על הלוח (או שעון היד, כי אין באמת לוח) היא 83. קריית־ים ניצחה 1:3 את הפועל עירוני אור־עקיבא. במשחקו השלישי, כבש את השער הראשון שלו בקריירת הבוגרים. נכנס הוא למגרש בדקה ה־54, במשחק מול הפועל רובי שפירא חיפה. רובי הובילה 0:1 משער של יוסי גוטרמן (47).
שחקני מ.ס קריית ים (באדיבות המועדון)קריית־ים שיחקה בעשרה שחקנים, לאחר הרחקתו של יוסי מלול בדקה ה־41. חלפו להן 20 דקות בדיוק מאז שנכנס כמחליף ומי אם לא הוא, כבש את השער הכל־כך חשוב לזכות קבוצתו, 1:1 בסיום המשחק. עד תום העונה כבש 6 שערים. בעונתו השנייה בקריית־ים כבש 19 שערי ליגה, כשמתוכם 13 בשבעה משחקים ברציפות. הוא היה הבורג המרכזי של הקבוצה, והפך משחקן הגנה לחלוץ בעל כורחו. "כן, הייתי בכלל מגן ותראה כמה שערים כבשתי. המאמן, אורן פלאש, הבין שיש כאן משהו יוצא דופן והחליף את העמדה שלי". אחרי שנתיים בקריית־ים, עבר לליגה ב' יחד עם מכבי סקציה מעלות תרשיחא.
במדי מעלות, הוא כבש 9 שערים בסך הכל בעונת 2016/17. ב־11 בנובמבר 2016 כבש צמד נגד בית"ר חיפה אף על פי שקבוצתו הפסידה 4:3. בעצם, עד לאותו רגע, לא היה משחק בו שמחייב כבש וקבוצתו הפסידה. במספרים, אנחנו מדברים על 27 שערים שכבש (במדי קריית־ים ומעלות) ב־55 משחקים. כלומר, 0.49 שערים למשחק. באותה עונה ראה את הכרטיס האדום (ישיר) הראשון בקריירת הבוגרים שלו. 24 בפברואר 2017, במשחק הניצחון נגד מכבי בני נחף קאסם 2:3. לאחר מעלות, יצא להרפתקה בבית"ר נהריה, שם שיחק במשך שנתיים (עונות 2017/18 ו-2018/19) וכבש 12 שערים. בשנתיים האחרונות שמחייב השתבח כיין. כשחקן מכבי נווה שאנן, כבש 29 שערים ונחשב לאחד משחקני הליגות הנמוכות המוכשרים שיש.
"הייתה התלבטות", הוא מספר. "בנווה שאנן רצו שאמשיך לעונה שלישית, אבל שמעתי דברים טובים על המועדון החדש שנפתח בקריית־ים ומה גם שזה בעיר שלי. דורון, המנהל המקצועי, זרק לי מילה ובסופו של דבר החלטתי לחזור הביתה. לתת עונה טובה ולעזור לקבוצה מהעיר שלי לעלות ליגה". ואיפה ההורים בכל הסיפור? "הם שומעים ועוקבים אחריי. הם גאים בי, על התהליך שעברתי ושהצלחתי בסופו של דבר להפוך לכדורגלן. אבא שלי מגיע לכל משחק. צופה בי. אמא מקבלת אינפורמציה בבית וגם פתחנו לה פייסבוק אז היא מסתכלת שם ורואה את כל התמונות גם".
יוסי עמר (באדיבות מ.ס קריית ים)מועדון ספורט קריית־ים המתחדשת, שפתחה עונה חדשה בליגה ג' שומרון, אחרי 11 שנות היעדרות, צירפה לשורותיה את יוסי עמר, שחקן עבר מהפועל חיפה, המשמש כמאמן. יחד עם מריק, הצטרפו לא מעט שמות גדולים, כדוגמת שלו ברונשטיין, דני צ'רבוננקו, בן זנו, צח טופורק, שגיא סבג, ירין פריינטי, מוטי קדוש ועוד ועוד. אם לא די בכך, לצד מריק, משחק אחיו הצעיר, שרון. "הוא בעמדת המגן", מספר. אני צוחק איתו שביום מן הימים יהפוך לחלוץ כמוהו. "כן", הוא צוחק, "בהחלט יכול להיות. הוא ילד מוכשר ואני שמח שהוא יהיה לצידי".
לסיום הוא מסביר שאסור לוותר על חלומות. "לא משנה מי אתה, מהיכן אתה מגיע, מה המצב בבית, תמשיך לחלום ובגדול. בסופו של דבר הכוכבים מסתדרים. אולי אני לא שחקן של ברצלונה, אבל אני שחקן איכותי, שמשחק בקבוצה ביתית, מגובשת ושמחה. מי שלא מגיע מהמקומות הקטנים האלה, לא מבין מה זה. יש מקומות מדהימים, בצפון, בדרום, שבמרכז מרוב שכולם שכחו מהפריפריה, לא יודעים שזה קיים".