במידה לא מבוטלת, עזר דייגו סימאונה לקרלו אנצ'לוטי למצוא את הדרך הנכונה בקריירה. שער אחד קריטי במיוחד הספיק כדי לבצע את המפנה, שהיה כה דרמטי בראייה ההיסטורית. לפני יותר משני עשורים, ניסה אנצ'לוטי ללכת נגד הזרם ולבסס את עצמו כמאמן יובנטוס. המהלך הזה היה בעייתי מאוד מבחינת הקהל בשחור-לבן, שהניף עוד כבר בימים הראשונים לקדנציה שלו את השלט: "חזיר לא יכול להיות מאמן".
הדרבי של מדריד, כמו כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.
כשחקן, זוהה קרלו באופן מוחלט עם רומא ועם מילאן, ואוהדי הגברת הזקנה סירבו בתוקף להשלים עם מינויו, מה גם שלא היו לו קבלות מרשימות במיוחד. אנצ'לוטי היה בסך הכול מאמן צעיר, ואולי הוא הצליח להצעיד את פארמה למקום השני ב-1997, אבל הוא גם דחק ממנה את הכוכב הגדול ג'אנפרנקו זולה כי הוא לא התאים למערך הטקטי שלו. הוא נתפס כעקשן ולא גמיש, יחסיו עם השחקנים היו לא פעם מתוחים, וגם חדר ההלבשה של יובה לא בדיוק קיבל נטע זר כמוהו בזרועות פתוחות.
למרות הספקות, עונתו המלאה הראשונה של אנצ'לוטי באצטדיון דלה אלפי המיושן ב-1999/00 הייתה דווקא מבטיחה, ובשלהי מרץ האליפות נראתה בכיס. הגברת הזקנה פתחה פער עצום של תשע נקודות על פני לאציו, כאשר נותרו שמונה מחזורים בלבד. זה היה אמור להיות גמור, גם אחרי שהיתרון צומק לשש נקודות לקראת המפגש הישיר בטורינו בעקבות ההפסד למילאן. סוללת הכוכבים של לאציו הגיעה לקרב הגדול ב-1 באפריל כאנדרדוג, ותיקו היה אמור לשרת את יובה כדי לסגור את הסיפור. ואז, בדקה ה-66, הגיע צ'ולו.
סימאונה, שעבר באותו קיץ מאינטר ללאציו, דווקא לא נחשב עד אז להצלחה מסחררת במערך של סוון גוראן אריקסון, ובמשחקים רבים הייתה לאציו פגיעה מדי במרכז המגרש, אבל הפעם זה היה הרגע שלו. הקשר הארגנטיני נכנס בתזמון מושלם לרחבה כדי לפגוש את ההגבהה של בן ארצו חואן סבסטיאן ורון, להקדים את פאולו מונטרו ולנגוח בעוצמה לפינה הרחוקה של אדווין ואן דר סאר. לשוער ההולנדי לא היה סיכוי, הנשרים ניצחו 0:1, והמצלמה תפסה את אנצ'לוטי יורד לחדר ההלבשה בפנים עגומות במיוחד.
כעת פיגרה לאציו בשלוש נקודות בלבד, והמומנטום היה לצידה. צ'ולו, שחגג מול יובנטוס את שער הליגה הראשון במדים החדשים, הפך לבלתי ניתן לעצירה, והבקיע בכל ארבעת המחזורים האחרונים, בניצחונות על פיאצ'נצה, ונציה, בולוניה ורג'ינה. לעומת זאת, הקבוצה של אנצ'לוטי איבדה את הביטחון העצמי, הפסידה במשחק קל על הנייר ל-ורונה, ואז – במחזור האחרון הדרמטי – נכנעה במגרש ספוג המים של פרוג'ה, בגשם שלא הפסיק לרדת, כדי להעניק את הכתר ליריבה. לאציו וחגגה אליפות שניה בתולדותיה, וכך גם סימאונה עצמו שזכה בדאבל עם אתלטיקו מדריד ב-1996. אנצ'לוטי הוגדר כלוזר, והביקורת נגדו רק הלכה והתעצמה. הוא פשוט לא התאים ליובנטוס מבחינה מערכתית, ובחלוף שנה סיים את דרכו.
מה היה קורה אלמלא הבקיע סימאונה את השער ההוא? יובנטוס הייתה זוכה באליפות, הגישה כלפי אנצ'לוטי הייתה משתנה, ואולי הוא היה נתקע שם לתקופה ארוכה, בלי ליהנות יותר מדי. בזכות צ'ולו, ההרפתקה הזו הסתיימה בשלב מוקדם יחסית, וכך התפנה קרלו למשימה החשובה האמיתית בקריירה – הוא הפך לעילוי במילאן. בסן סירו אהבו אותו תמיד, הוא הרגיש בבית, היחסים עם סילביו ברלוסקוני פרחו, והקדנציה שנמשכה 8 שנים הניבה שתי זכיות בליגת האלופות. הראשונה, ב-2003, הייתה כמובן על חשבון יובנטוס בגמר, כי את המעגל הזה היה חשוב מאוד לסגור.
דבר אחד טוב יצא לאנצ'לוטי מהקדנציה ביובנטוס – הוא למד להיות הרבה פחות נוקשה. במקום ללכת עם הראש בקיר, כמו שעשה עם זולה, הוא התאים את השיטה לפליימייקר שעמד לרשותו במדי הזברה, זינדין זידאן. אולי, אם היו מעניקים לו סמכויות כמו בפארמה, הוא היה מעיף גם את זיזו, אבל ביובנטוס התרגל אנצ'לוטי למגבלות הכוח, והפנים שהתפקיד החשוב ביותר של המאמן הוא להפיק את המקסימום מהקיים, במקום להרוס אותו. ההבנה הזו יושמה היטב בעידן שלו במילאן, ותדמיתו השתנתה בהדרגה. מעקשן זועף, הוא הפך לדמות אבהית ומלטפת. הוא הקשיב לשחקנים, רצה להבין כיצד הם רואים את המשחק, וכך נולד, בין היתר, התפקיד המיוחד של אנדראה פירלו כפליימייקר נסוג מאוד. זו הייתה המצאה משותפת שלהם.
וצ'ולו? הוא לא השתנה אף פעם. הוא היה הלוחם עם הסכין בין השיניים כשחקן, ונותר הלוחם עם הסכין בין השיניים כמאמן. הוא ווינר בנשמה, דורש מחויבות מוחלטת משחקניו, רוצה לשלוט באופן אבסולוטי בכל הנעשה במועדון ומסוגל לחולל נסים גם כאשר הכל מרגיש נגדו. כאשר הגיע לאתלטיקו מדריד ב-23 בדצמבר 2011, היא הייתה שרויה במשבר עמוק מאוד, אבל המפנה היה כמעט מיידי. כבר בעונתו המלאה הראשונה הצעיד סימאונה את הקבוצה להעפלה לליגת האלופות, ומאז היא שם. בתקופתו, אתלטיקו מעולם לא סיימה מחוץ לשלישיה הראשונה בליגה הספרדית, זכתה פעמיים באליפות, הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, והפכה למעצמה של ממש בכדורגל האירופי – דבר שנראה דמיוני לחלוטין לפני שובו של המנטור התובעני.
אנצ'לוטי טעם את הטעימה הראשונה מאתלטיקו של סימאונה כבר בתחילת הקדנציה הראשונה שלו בריאל מדריד, בספטמבר 2013. היא התחילה עם 16 נקודות בששת המחזורים הראשונים, אבל אז הגיע סימאונה לסנטיאגו ברנבאו, והצליח להביא לאתלטיקו נצחון ראשון בדרבי מזה 13 שנה. אוהדים צעירים לא ממש זוכרים זאת, אבל פעם זו הייתה הבצורת הכי מפורסמת בספרד. אתלטיקו התרגלה לפיאסקו בדרבי מול היריבה העירונית, וזו הייתה מנת חלקה אפילו בשנתיים הראשונות של סימאונה. אבל אז, דווקא נגד אנצ'לוטי, הרצף האומלל הופסק. ושוב היה זה 0:1, משער של דייגו קוסטה. האם נזכר את האיטלקי בשער של צ'ולו במדי לאציו באפריל 2000? אולי. דבר אחד בטוח – זו הייתה תחילתה של יריבות מופלאה.
כי אתלטיקו אולי לקחה את האליפות ב-2014, אבל בגמר ליגת האלופות ניצח אנצ'לוטי את סימאונה, באופן שהיה מתאים דווקא לצ'ולו. זה היה שוב 0:1 לצ'ולו ממש לקראת הסיום, והגביע הנכסף כבר היה מוחשי, אבל נגיחה של סרחיו ראמוס בזמן פציעות שינתה את הכול – ובהארכה הביסו הלבנים את קולצ'ונרוס המותשים 1:4. אנצ'לוטי חגג זכייה אישית שלישית במפעל האירופי הגדול, וביסס את מעמדו כמומחה מספר אחת לצ'מפיונס. בחלוף שנה, הוא גם הדיח שוב את אתלטיקו מדריד מליגת האלופות ברבע הגמר, וגם אז הייתה זו דרמה גדולה, עם 0:1 של צ'יצ'אריטו בדקה ה-88 בגומלין.
היה זה לקראת סיום הקדנציה הראשונה של קרלו במדריד, כי פלורנטינו פרס החליט להעזיב אותו למרות הבקשות המפורשות של כריסטיאנו רונאלדו. הוא עוד פגש את סימאונה פעמיים בשלב הבתים בליגת האלופות כמאמן באיירן מינכן ב-2016, אז רשם כל צד נצחון 0:1 במשחק הביתי, והמאזן הכולל צמוד מאוד – שישה ניצחונות לאיטלקי, חמישה נצחונות לארגנטינאי, ועוד ארבע תוצאות תיקו. ביום ראשון, המאבק ביניהם מתחדש בעקבות שובו של אנצ'לוטי לריאל, וזה יהיה מרתק כרגיל.
כי הם הפכים מוחלטים. לאנצ'לוטי קוראים כאשר צריך להרגיע את המערכת, לדבר בנימוס ובשקט ולבנות גשרים עם התקשורת ועם האוהדים. הוא יודע בדרך כלל למצוא את ההרמוניה. סימאונה מייצר את ההיפך מהרמוניה וחי תמיד על הקצה, אבל זה סוד הקסם שלו, והשחקנים שלו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. אנצ'לוטי משדר ממלכתיות, וזו הסיבה בגללה עבד בקבוצות פאר בכל חמש הליגות הגדולות. סימאונה משדר מרדנות, וייתכן שכישוריו מתאימים רק למועדונים ספציפיים מאוד. אתלטיקו תפורה עליו כמו כפפה ליד, ולכן בעוד פחות משבועיים חוגגים לו עשור.כדי שהחגיגות יהיו שמחות יותר, צריך לנצח את ריאל בדרבי ולחזור בגדול למאבק הצמוד בצמרת, אבל לאנצ'לוטי יש תוכניות אחרות לגמרי.