לא כך דימיין כריסטיאנו רונאלדו את חודש נובמבר. בתחילתו, כאשר הבקיע את הצמד הדרמטי לרשת אטאלנטה והביא למנצ'סטר יונייטד תיקו 2:2, התסריט היה אמור להיות שונה לגמרי מבחינתו, אבל המכות הגיעו אחת אחרי השנייה בקצב מהיר.
ההפסד הביתי בדרבי למנצ'סטר סיטי היה מתסכל במיוחד. כאשר ספגו השדים האדומים חמישייה מליברפול באולד טראפורד, רונאלדו לפחות היה מעורב במספר מהלכים התקפיים לפני שהקבוצה הניפה דגל לבן, ומצא את הרשת בבעיטה חדה שנפסלה על ידי ה-VAR בגלל נבדל קטן. מול החבורה של פפ גווארדיולה, הפורטוגלי כמעט ולא הורגש על הדשא, ובקושי נגע בכדור. המשבר היה גדול גם עליו, והוא לא הצליח לגלם את תפקיד המושיע בפרמייר-ליג, בניגוד לליגת האלופות.
אחר כך באו מחזורי הנעילה במוקדמות המונדיאל, והמשימה של פורטוגל נראתה קלה יחסית: היא הייתה צריכה לנצח באירלנד כדי להעפיל לטורניר, וכשלה בתיקו 0:0 ללא הזדמנויות רבות מדי. זה לא היה אסון, כי תיקו נגד סרביה באיצטדיון האור בליסבון היה סוגר את הסיפור. סביר להניח שלרונאלדו לא היו ספקות גדולים כאשר רנאטו סאנצ'ס הבקיע כבר בדקה השנייה, אבל הוא עצמו הפגין יכולת ירודה בטקטיקה הגנתית מיותרת של המאמן פרננדו סנטוס, וזה נגמר בפיאסקו מהדהד עם הפסד משפיל 2:1 בדקה ה-90.
אחרי שריקת הסיום, סירב רונאלדו בהפגנתיות ללחוץ את ידו של סנטוס, אך בהמשך ניסו הפורטוגלים להסביר כי התירוץ לזעמו היה שונה – החלוץ נזכר כיצד שער נצחון שלו בבלגרד בחודש מרץ לא אושר כי לא היו עזרים טכנולוגיים כדי לקבוע שהכדור עבר את הקו. כך או כך, כריסטיאנו הרגיש שהוא נשדד פעמיים, הן על ידי השופטים והן על ידי מאמנו השמרן שלא נותן לכוכבים להתבטא בחופשיות ולדרוס נבחרות נחותות על הנייר.
רונאלדו שב לאנגליה, וספג מיד תבוסה 4:1 מול ווטפורד, בתצוגה מחפירה במיוחד. גם הפעם הוא בקושי נגע בכדור, והפיטורים של אולה גונאר סולשיאר שנכפו על ההנהלה היוו בשורה קשה מבחינתו ביותר ממובן אחד. הוא לא רק איבד מאמן שהבטיח לו תפקיד מרכזי מאוד במערך, איתו תיכנן קדנציה שנייה זוהרת הרבה יותר באולד טראפורד. התברר שהמחליף הוא איש המקצוע הכי פחות ידידותי כלפי כוכבי על כמוהו.
ייתכן כי רונאלדו כלל לא שמע על ראלף ראנגניק עד לא מכבר, ולא ידע במי מדובר, אבל בדיקה קצרה הבהירה לו את התמונה. הגרמני נתפס במולדתו כממציא שיטת הלחץ, בה משתמשים ביעילות כה רבה יורגן קלופ ותומאס טוכל, והוא דורש מכל השחקנים לעשות קילומטרז' גבוה מאוד ללא כדור. כאשר ניהל משא ומתן מתקדם עם מילאן בתחילת השנה, הוא הצהיר פומבית שאינו מעוניין בשחקנים מבוגרים מסוגו של זלאטן איברהימוביץ', וברור כשמש שהאופן בו משחק רונאלדו כיום, לחלוטין לא מתאם לתבנית הכדורגל אותה רואה ראנגניק.
העובדה כי הבוס החדש מגיע על תקן מאמן זמני עד תום העונה, עם סמכויות לא ברורות כיועץ לאחר מכן, רק מסבכות את המצב. ייתכן שהמועדון מעוניין לעבוד איתו לאורך זמן, אך כלפי פנים התווית משדרת חולשה, בוודאי בעיני כוכב כמו רונאלדו. הדבר עלול להצית מאבק איתנים בחדר ההלבשה, וניצוץ הראשון כבר נדלק, כאשר מייקל קאריק בחר לספסל את רונאלדו ביום ראשון במשחק הגדול מול צ'לסי בסטמפורד ברידג'.
בתקשורת נרמז כי קאריק עשוי היה לקבל הנחיות מראנגניק, גם אם הוא עצמו הכחיש זאת נמרצות. כך או כך, שפת הגוף של רונאלדו לא בישרה טובות כאשר נכנס כמחליף באמצע המחצית השנייה, העצבים גרמו לו לקבל כרטיס צהוב בזמן פציעות, ואחרי שריקת הסיום הוא ברח בהפגנתיות לחדר ההלבשה, בלי ללחוץ ידיים לשחקני יריב, להתייחס לחבריו או להודות לאוהדים. המסר עבר היטב – רונאלדו לא יקבל את הספסול בשקט.
מבחינתו האישית, הגישה הזו מצערת, כי בגיל 36 הוא לא כשיר לשחק 90 דקות פעמיים בשבוע. עם שובו למנצ'סטר יונייטד, הבית השני שלו אחרי ספורטינג ליסבון, יכול היה הפורטוגלי להתאים את עצמו למציאות, להאט את הקצב, ליהנות מתפקיד של מנטור לשחקנים הצעירים, ולמקסם את הפוטנציאל העצום שעדיין יש לו. הוא יכול לפתוח בהרכב בחלק מהמשחקים, ולהיות הג'וקר היעיל והקטלני על הספסל במשחקים אחרים – כמו במחזור האחרון. לא צריך לעשות מזה דרמה מיותרת, אלא בדיוק להיפך. רונאלדו היה ונשאר סמל ענק ביונייטד והוא לא צריך להוכיח לאף אחד דבר. אין שום סיבה לעשות מהומות אם מבחינה טקטית ופיזית הוא פחות מתאים להיות על הדשא בהתמודדות מסוימת.
ואולם, זה לא המצב, וניכר כי רונאלדו לא מתכוון להיגמל מהדחף לדרוש להיות על הדשא כל הזמן ולקבל את כל הזרקורים. עם ראנגניק זה לא יילך בשום אופן, ואם לא ייעשו ההתאמות הנדרשות, היחסים יעלו במהרה על שרטון. כל הצדדים יפסידו מכך, וזה יהיה עונשו של המועדון שמרכיב פאזל שנידון לפיאסקו מלכתחילה.
כדי למנוע זאת, חייב רונאלדו לגלות גמישות – כי בעולמו האידאלי של ראנגניק הוא בכלל צריך להיות מחוץ לסגל. האחריות על עתידו המקצועי ועל תדמיתו מוטלת קודם כל עליו, וכאן כדאי ללמוד את הלקח מהמשחקים מול ליברפול, מנצ'סטר סיטי ולסטר. הפורטוגלי לא מסוגל להיות המושיע כל הזמן, ופשרה מושכלת יכולה לשמש בסיס לשיתוף פעולה פורה, כי תרומתו עשויה להיות נפלאה גם בעידן החדש.
בינתיים, מצב רוחו של רונאלדו לא מזהיר, והוא מצא לנכון להוציא את זעמו גם על עורך 'פראנס פוטבול' שפרסם לטענתו ידיעה לא נכונה אודותיו. במגזין נכתב כי השאיפה המרכזית של רונאלדו היא לסיים את הקריירה עם מספר כדורי זהב גבוה יותר מזה של ליאו מסי – דבר שיהיה כעת בלתי אפשרי לחלוטין בעקבות הזכייה השביעית של הפרעוש. הפורטוגלי החרים את הטקס במחאה על השקרים, אבל כדור הזהב בידיו של יריבו הגדול לא מוסיף לו חיוכים.
ואם זה לא מספיק, השאיפה לשחק במונדיאל האחרון ספגה מהלומה נוספת כאשר פורטוגל הוגרלה בפלייאוף מול טורקיה, ואז נגד איטליה בתנאי שתעבור את הטורקים. זה המסלול הקשה ביותר, ויש סיכוי סביר שאת גביע העולם ב-2022 יראה רונאלדו בטלוויזיה.
כן, אלה ימים לא פשוטים עבורו מכל הבחינות, אבל ווינרים גדולים ניכרים בדיוק ברגעים כאלה. זה הזמן לשנס מותניים, להשלים עם המציאות, להשקיע את כל המאמצים כדי להעמיד את מגוון הכישורים לרשותה של יונייטד בתקופה ראנגניק, ולנסות לפתח מחדש את המומנטום החיובי אחרי נובמבר השחור.